מדינת ישראל נ. מחמוד אבו גרבייה

פסק-דין בתיק ע"פ 1093/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1093/15 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מחמוד אבו גרבייה ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 1847-08-14 שניתן ביום 31.12.2014 על ידי כב' השופט משה יועד הכהן תאריך הישיבה: י' בסיון התשע"ה (28.5.2015) בשם המערערת: עו"ד עילית מידן בשם המשיב: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד ברגות טארק הגב' ברכה וייס פסק-דין השופט צ' זילברטל: ביום 27.10.2014 הורשע המשיב, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובעבירה של ניסיון לתקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 382(ב)(2)+(3) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין. בתמצית נציין כי המשיב נמצא מחזיק נשק מסוג 16-M בסמוך לאולם שמחות, לאחר שהשתתף באירוע שהתקיים בו. בית משפט קמא (כב' השופט מ' י' הכהן) גזר על המשיב 18 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת נשק כלשהי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; 6 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר; וקנס בסך 5000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. כנגד גזר הדין הגישה המדינה את הערעור שבפנינו ובו נטען כי אין הלימה בין העונש שהוטל על המשיב לבין חומרת מעשיו ולמידת אשמתו, וכי העונש אינו מבטא את מדיניות הענישה הראויה בעבירות בהן הורשע המשיב. לאחר העיון, באנו לכלל מסקנה כי על-אף שהעונש נוטה באופן מובהק לקולא, במכלול הנסיבות לא ראינו מקום למיצוי הדין עם המשיב בערכאת הערעור. אמנם, העונש שהוטל על המשיב מקל ביחס לחומרת מעשיו, ואולם הוא אינו מחייב התערבות של ערכאת הערעור בהתחשב במכלול השיקולים, ובפרט בשים לב לגילו הצעיר של המשיב, לסיכוי השיקום בעניינו ולכך כי זהו מאסרו הראשון. ניתן היום, ‏א' בתמוז התשע"ה (‏18.6.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15010930_L04.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il