זאכאר בברשוילי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10924/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10924/05 ע"פ 10974/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ד' ברלינר המערער בע"פ 10924/05: זאכאר בברשוילי המערערת בע"פ 10974/05: אולגה מיסיורה נ ג ד המשיבה בע"פ 10924/05 ובע"פ 10974/05: מדינת ישראל ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 31.10.05 בת.פ. 40042/05 שניתן על-ידי כבוד השופט צ' גורפינקל תאריך הישיבה: כ"א בתמוז התשס"ו (17.7.06) בשם המערער בע"פ 10924/05: עו"ד איתי בן-נון בשם המערערת בע"פ 10974/05: עו"ד זיו קוש בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופט א' ריבלין: המערערת בע"פ 10974/05 (להלן: המערערת) הגיעה לארץ כדי לעבוד בזנות בשנת 2002 ובמסגרת עבודתה היא הכירה את המערער בע"פ 10924/05 (להלן: המערער). בשנת 2003 שבה המערערת ארצה כדי לחזור ולעבוד בעיסוקה והפעם בבית-בושת שנוהל על-ידי המתלונן. באותה שנה, התעורר סכסוך בין המתלונן לבין הבעלים של בית-בושת אחר, אחד אבי בן-טוב. בשל אותו סכסוך, פנה אותו בן-טוב למערער והודיעו שיש להביא לכליאתו הממושכת של המתלונן באמצעות תלונת שווא שתוגש נגדו למשטרה. המערער הציע לבן-טוב לפנות למערערת ולהדריכה כיצד להעיד במשטרה כנגד המתלונן. היא נענתה להצעה בתמורה לקבלת סכומי כסף שונים, ומסרה במשטרה הודעות מפורטות כאילו אנס אותה המתלונן וסחר בגופה. בעקבות מספר הודעות שמסרה במשטרה הוגש כתב-אישום נגד המתלונן בגין אותו האשמות שווא ובגין עבירות אחרות שאינן קשורות לכך. המתלונן נעצר עד תום משפטו ורק בעבור שנה, מיום הגשת כתב-האישום, בעת שהמערערת באה לפרקליטות לצורך המשפט התוודתה על-כך שמסרה עדות שקר כנגד המתלונן. בעקבות התוודות זו הודו המערער והמערערת בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע. המערערת הודתה גם במסירת הודעות כוזבות ואילו המערער הודה גם בעבירות של הדחה בחקירה והדחה בעדות. בעת שהמערער נעצר התנגד בכוח למעצרו, תקף ופצע שוטר. בית-המשפט המחוזי גזר על המערער עונש של שנתיים מאסר, מתוכם שנה מאסר בפועל, ובנוסף על-כך, מחצית השנה לריצוי בפועל בגין העבירה של תקיפת שוטר, וזאת בחופף לעונש המאסר הראשון. עוד גזר עליו, באורח מצטבר, חודשיים של מאסר כחלק מהפקעת עונש המאסר שנגזר עליו בעבר לריצוי בעבודות שירות. על המערערת נגזרו תשעה חודשי מאסר בפועל ועוד שנה מאסר על-תנאי. שני הערעורים מופנים כנגד חומרת העונש. המערער סבור כי חלקו במעשה העבירה חמור פחות מחלקו של אותו בן-טוב, וכי היוזמה הראשונית לכל המעשה לא הייתה יוזמתו שלו. המערערת סבורה כי היה צורך להביא בחשבון את העובדה שבשונה מן המערער, אין היא נמנית עם חוג העבריינים, את העובדה שחלקה בעבירה היה קטן ושהיא שימשה, על-פי טענתה, אך ככלי שרת בידיו של המערער. המערערת גם מבקשת להביא בחשבון העונש את העובדה שחזרה בה ממעשה העלילה וכי כל הסיטואציה אליה נקלעה הביאה אותה לכלל מצב נפשי קשה. קצינת-המבחן העריכה שהמצב הנפשי בו מצויה המערערת קשור למתח הכרוך באי-הוודאות באשר לתוצאות המשפט ולפיכך היא סברה כי ראוי אולי לסיים כבר היום את ההליך ולא לדחותו עוד. ואכן, כך החלטנו. יצויין, בעניינה של המערערת כי המעשה שעשתה הוא חמור ביותר. היא הגיעה למשטרה מספר פעמים ובכל פעם עמדה על דעתה כי בוצעו בה מעשי אינוס ומעשים אחרים, אף שידעה שאין בהם אמת. המדינה מסבירה כי גם חזרתה מהעלילה אינה קשורה בהכרח בחרטה וכי היא הושפעה מן העובדה שלא שולמה לה כל התמורה בגין עדות השקר. מכל מקום, כפי שציין נציג המדינה, ראוי היה להביא בחשבון העונש את החרטה המאוחרת, יהיו סיבותיה אשר יהיו. בית-המשפט אכן הבחין ברמת הענישה בינה לבין המערער, אף שהשניים עשו שימוש פושע במערכת החוק ככלי לחיסול חשבונות. לא מצאנו עילה להתערב בעונש שנגזר בבית-המשפט המחוזי, שאינו עונש חמור וגם אין פגם בבחירתו של בית-המשפט, בכל הנוגע לאבחנה בין רמת הענישה לגבי כל אחד מהמערערים. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בתמוז התשס"ו (17.7.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05109240_P06.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il