בנק הפועלים בע"מ נ. הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י

פסק-דין בתיק ע"א 10908/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10908/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ד' חשין המערער: בנק הפועלים בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י 2. עיריית חיפה 3. חברת העובדים השיתופיות בכללית א"י בע"מ ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.8.05 בת.א. 111/02 שניתן על-ידי כבוד השופטת ש' וסרקרוג תאריך הישיבה: ג' באדר התשס"ז (21.2.07) בשם המערער: עו"ד י' מיכאל בויאר בשם המשיבות 1 ו-3: עו"ד ק' אבידן בשם המשיבה 2: עו"ד י' דלל פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' וסרקרוג), אשר קבע כי המשיבה 1 – ולא המערער (להלן: בנק הפועלים או הבנק) – היא הבעלים של נכס המקרקעין נשוא המחלוקת. העובדות 2. המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה למי שייכת זכות הבעלות בנכס מקרקעין, המצוי בשטח שטרם עבר הסדר, ברחוב הפועל בחיפה (חלקה 638 בגוש שומה 10809) (להלן: הנכס). שניים טוענים לבעלות בנכס – בנק הפועלים מזה, והמשיבה 1 (יחד עם המשיבה 3) מזה. המשיבה 1 היא גלגולה הנוכחי של מועצת פועלי חיפה. למשיבה 2 (להלן: עיריית חיפה) זכויות חוזיות בנכס, אשר בגינן נרשמה הערת אזהרה בשנת 1989. אין מחלוקת בין המשיבות לבין עצמן באשר לזכויותיהן בנכס. על הנכס קיימים כיום שני מבנים ובהם בריכת שחייה, אולם ספורט, חדרים לאימונים ולחוגים, משרדים ושטחים נלווים נוספים. הבעלות בנכס רשומה על שם חברת קופת מלוה וחסכון של העובדים בע"מ בפרוק (להלן: קופת המלווה). קופת המלווה רכשה בשנת 1935 שלוש חלקות (379, 380 ו-381) בגוש 10809. בשנת 1959 בוצעה תוכנית איחוד וחלוקה בחלקות אלו. במסגרת התוכנית נרשמה על שם קופת המלווה הבעלות בנכס נשוא המחלוקת – שמקורו מאיחוד ופיצול שתיים מהחלקות שנרכשו על ידי קופת המלווה בשנת 1935. אין מחלוקת באשר ליתר החלקות, אשר נרשמו על שם בעלים אחרים. 3. פסק דינו של בית המשפט קמא מפרט את הרקע ההיסטורי לפעילותה של קופת המלווה. קופת המלווה נוסדה על ידי בנק הפועלים בשנת 1925. באותה תקופה הבנק נתן שירותים בנקאיים למפעלים עסקיים ולא ליחידים. קופות המלווה הוקמו בעיקר על מנת לתת שירותים בנקאיים ליחידים, והבנק שימש בעבורן בנק מרכזי, שבו הן היו מפקידות את הכספים שנצברו בהן. בתאריך 31.12.57 נחתם בין הבנק לבין קופת המלווה חוזה מיזוג, לפיו קופת המלווה, שהיתה מאוגדת עד אז כאגודה שיתופית, תתאגד כחברה ותקבל החלטה מיוחדת על ביצוע פירוק מרצון, אשר במסגרתו יועברו כל נכסיה והתחייבויותיה לבנק. התמורה שנתן הבנק במסגרת המיזוג היא נטילת התחייבויותיה של קופת המלווה, נשיאה בהוצאות הפירוק וכן הקצאה של מניות הבנק לבעלי הזכויות בקופת המלווה. בתאריך 15.12.65 נמסר הדו"ח הסופי של מפרקי קופת המלווה ובו פירוט הרכוש של הקופה, לרבות נכסי המקרקעין שבבעלותה. הנכס נשוא המחלוקת אינו מפורט בדו"ח המפרקים והבעלות בו לא הועברה לבנק. כאמור, מעת רכישתו של הנכס ועד היום, רשום הנכס (בגלגולו לפני ואחרי תוכנית האיחוד והפיצול בשנת 1959) על שם קופת המלווה. 4. מכאן ניגש לפירוט החוזים וההתקשרויות אשר נעשו בנכס בשנים שחלפו מאז רכישתו, כפי שעולה מחומר הראיות ומהקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא. בשנת 1945, חתמה האגודה לתרבות גופנית "הפועל" בחיפה על חוזה לפיו היא תחכיר לתקופה של 20 שנה את הקומות העליונות של בית "הפועל" ליעקב ואוסקר אקרט. המבנה המוחכר נבנה על חלקות 379, 380 ו-381. קופת המלווה אינה צד לחוזה זה, שבו נאמר כי המחכיר הוא בעל הבניין. ממכתב מיום 6.7.45, ששיגר הועד הפועל של ההסתדרות הכללית למועצת פועלי חיפה (כיום, כאמור, המשיבה 1), עולה כי האגודה לתרבות גופנית "הפועל" פעלה מטעם מועצת פועלי חיפה בביצוע התקשרות חוזית זו. במכתב זה נאמר, בין היתר, כי: "מתוך המשא והמתן שנהלנו עם הנהלת קופת מלוה בחיפה בדבר החוב המגיע להם בקשר עם המגרש האמור, הוסכם על סכום הרבה יותר קטן מן הסכום ששולם לכם ע"י האחים אקרט" – סכום העומד על 3,000 לא"י. המשיבות עדכנו כי הסכם זה לא יצא אל הפועל. 5. בשנת 1950 התקיים דיון בלשכת חברת העובדים (המשיבה 3) ובהשתתפות מועצת פועלים חיפה אשר עסק במגרש "הפועל" בחיפה. ההחלטה שנתקבלה בדיון היא: א. את הקרקע יש לרשום ע"ש חברת העובדים, אולם עד שההעברה תוצא אל הפועל רשאית קופת-מלוה לחתום על חוזה חכירה עם קבוצת האנשים שהתקשרה עם מ.פ. חיפה. ב. מ.פ. חיפה מתבקשת לפנות להבא לחה"ע בדבר קבלת אישור מוקדם ביחס לכל פעולה הקשורה עם נכסי דלא ניידי. באותה שנה, נחתם חוזה בין קופת המלווה לחברת "גלי הדר" בע"מ, לפיו תחכיר הראשונה לאחרונה את בריכת השחייה ובית הקפה אשר היו עתידים להיבנות על החלקות האמורות. תקופת החכירה היתה 49 שנים, החל במאי 1950. בחוזה צוין כי קופת המלווה היא בעלת החלקות. מועצת פועלי חיפה לא היתה צד לחוזה. 6. בשנת 1953 נחתם חוזה נוסף עם "גלי הדר" בע"מ ביחס לזכויות בחלקות. הפעם, החוזה היה בין "גלי הדר" (החוכרת) לבין מועצת פועלי חיפה (המחכירה). קופת המלווה לא היתה צד לחוזה. במסגרת החוזה, הוסכם על העברת שטח שעליו ייבנה בניין קולנוע לגלי הדר בע"מ בתמורה להשלמת בניית מכלול "בנין הפועל" – הכל על החלקות האמורות. בחוזה נכתב, בין היתר, כי: הואיל והמועצה הנה המחזיקה בפועל של שלוש חלקות אדמה הנושאות מספרים 379, 380 ו-381... בשם קופת המלווה וחסכון שתופית של העובדים בחיפה בע"מ, להלן – "הבעל הרשום", והואיל והמועצה מצהירה שאין לבעל הרשום כל זכויות בחלקים הנ"ל וכי קבל בשלמות את סכומי הכסף אשר בזמנו השקיע ברכישת החלקות הנ"ל עבור המועצה, והיא לבד רשאית ומוסמכת לעשות בהן כרצונה... 7. בשנת 1957 הוסכם בין עיריית חיפה לבין "גלי הדר" בע"מ כי עיריית חיפה תרכוש את זכויות החכירה של "גלי הדר" בע"מ בבריכה. הסכם זה בוצע באישור מועצת פועלי חיפה, אשר הלוותה לעירייה חלק מהסכום שהועבר כתמורה לחברת "גלי הדר" בע"מ. במכתב מאותה שנה של סגן ראש עיריית חיפה לממונה על המחוז בבקשה לאישור הסכם החכירה, נכתב כי: כל שלושת החלקות שיכות למועצת פועלי חיפה, אולם רשומות ע"ש "קופת המלווה וחסכון של העובדים בחיפה" בע"מ... באותה שנה, העבירה מועצת פועלי חיפה לוועד הפועל של ההסתדרות רשימה ובה פירוט של נכסי המועצה. בין יתר הנכסים, צוין גם: גוש 10809 חלקות 379, 381 המגרש בבית "הפועל" המגרשים נרכשו בשנת 1939 תמורת 3,000 לירות. תמורת החכרת חלקה 379 וחלק מהחלקה 381 הקימה חברת "גלי הדר" את בנין "הפועל" אשר נמסר לזכותנו. 8. בתאריך 27.6.58 – חצי שנה לאחר תחילת המיזוג בין קופת המלווה לבין בנק הפועלים – התקיימה ישיבה במשרדי מועצת פועלי חיפה בנוגע לרישום הבעלות של בית הפועל, הבריכה והקולנוע. סוכם בפגישה כי מועצת פועלי חיפה תורה "לבעל הרשום של הקרקע הפועל כנאמן שלה" – קופת המלווה – לתת את הסכמתו להפרדה של חלקה 380 בהתאם לתרשים שצורף לאותו מסמך. כך גם עולה ממכתבה של מועצת פועלי חיפה מתאריך 2.7.58 לקופת המלווה, הפותח במילים: "בקשר לחלקות הנ"ל אשר הנכם משמשים בעלים רשומים לגביהן כנאמנים שלנו...". 9. בשנת 1959 נעשתה, כאמור, ביוזמת העירייה, תוכנית איחוד וחלוקה בחלקות 379, 380 ו-381. חלקה 379 פוצלה לשתי חלקות – אחת נרשמה על שם "גלי הדר" בע"מ והשנייה נרשמה על שם העירייה, למטרת דרך. חלקות 380 ו-381 אוחדו ופוצלו לארבע חלקות – חלקה אחת נרשמה בבעלות "גלי הדר" בע"מ; שתי חלקות נוספות הן חלקות דרך בבעלות העירייה; החלקה הרביעית – הנכס שבמחלוקת, חלקה 638 – נשארה רשומה על שם קופת המלווה, אשר אינה פעילה כאמור משנת 1958. מאז ועד היום, הנכס משמש את המשיבות, בהתאם למערכת היחסים החוזית שביניהן. 10. מועצת פועלי חיפה פעלה כבעלים של הנכס בשנים המתוארות גם בהיבטים נוספים. כך, הוגשה על ידי המועצה בקשה למתן היתר בנייה בנכס, ועל שמה הוצא רישיון הבנייה. המועצה שילמה את האגרות והמיסים בגין הנכס, לרבות מסי רכוש. תשלום המיסים בגין הנכס על-ידי מועצת פועלי חיפה בוצע על דעת בנק הפועלים. כך, במכתב ששיגרה מועצת פועלי חיפה למנהל מס שבח בחיפה, בתאריך 5.6.59 – לאחר הסכם המיזוג בין קופת המלווה לבין הבנק – נכתב כי: בתאריך 8.1.59 הודעתם לבנק הפועלים תל-אביב שחייבתם אותם בסך 95.360 ל"י עבור מס רכוש וארנונה לשנת השומה 1958/59, המגיע לכם עבור החלקה בגוש 10809 חלקה 380-381. בנק הפועלים העביר אלינו את החיוב מאחר והחלקות הן בבעלות שלנו וחייב אותנו בסכום הנ"ל... 11. במכתב של עו"ד בר רב האי לרשויות מס שבח, מתאריך 22.11.63, מפורטת היסטוריית רכישת הנכס (להלן: המכתב למס שבח). עו"ד בר רב האי ייצג במשך שנים רבות את מועצת פועלי חיפה. כמו כן, הוא שימש כבא כוחם של המפרקים של קופת המלווה, ובשמם שלח את המכתב הנ"ל. נכתב שם, בין היתר, כי: מועצת פועלי חיפה רכשה את החלקות עבור הפועל, אולם מטעמי נוחיות של רשום מזה ולהבטחת החזרת ההלוואה שנתנה קופת מלוה למעצה לצרך רכישת המגרשים מזה – נרשמו המגרשים על שם קופת מלוה תוך ידיעה ברורה שזה כנאמנות עבור מועצת פועלי חיפה ובחובה להעביר החלקות לכל גוף שהמועצה הנ"ל תחליט. במשך כל השנים משלמת מועצת פועלי חיפה את המסים החלים על החלקות וכן כל העסקות שנעשו כחלק מהן, נעשו על פי קופת המלווה לפי הוראות המועצה, באשר הקופה ראתה ורואה עצמה בחזקת נאמן בלבד לגבי חלקות אלו. לאחר שחלק מהחלקות הועבר לאחרים נעשתה הפרצלציה והחלקה האחרונה בהקשר זה שנשארה בידי המועצה ורשומה כאמור בשם קופת מלוה נושאת כיום מס' 638 בגוש 10809... אי לזאת אבקש את כב' לרשום לפניך שקופת מלוה וחסכון של העובדים בחיפה בע"מ בפרוק מחזיקה כנאמן של מועצת פועלי חיפה ו/או כל גוף אחר שהמועצה הנ"ל תורה עליו בחלקה מס' 638 בגוש 10809... 12. נתון עובדתי נוסף, שבית המשפט קמא ייחס לו חשיבות, עולה מהמאזנים של קופת המלווה. במאזני הקופה משנת 1941 ומשנת 1945, בביאור "השקעות בנכסים", מופיע נכס: "מגרש בן 5246 אמות בשכונת 'גאולה': רשום ע"ש האגודה – כמחיר הקרן – 3,000 לא"י". בנוסף, בסעיף "חשבונות שונים – לקבל", מופיע סכום בגין "'הפועל' חיפה, ריבית, והוצאות שונות מיסים וכו' שנוספו למגרש ע"ש האגודה שנרכש בזמנו עבורו, מובטח נגד שעבוד הפקדות שלו באגודה". במאזנים של הקופה לשנים 1947 ו-1950, לא מופיעים סעיפים אלו. בית המשפט קמא קבע כי מן הנתונים במאזנים עולה כי בין השנים האמורות סולק החוב אשר מועצת פועלי חיפה היתה חייבת לקופת המלווה בגין רכישת הנכס. 13. סוגיית הבעלות בנכס הועלתה שנים רבות לאחר כל אלה, ביוזמת עיריית חיפה. בשנת 1982 פנתה העירייה לבנק בבקשה לחתום על מסמכי העברת רישום המקרקעין כך שהנכס יירשם בבעלות עיריית חיפה. בפנייתה, הפנתה העירייה להחלטה של מועצת פועלי חיפה משנת 1958 ולמכתבו של עו"ד בר רב האי, אשר ייצג כאמור את מועצת פועלי חיפה וכן את המפרקים של קופת המלווה. העירייה טענה כי ממסמכים אלה עולה ש"החלקה הנ"ל רשומה ע"ש החברה כנאמנה של מועצת פועלי חיפה... מסיבות שונות לא בוצעה העברה בלשכת רישום המקרקעין למרות שעיריית חיפה מחזיקה ומשתמשת בנכס זה שנים רבות...". בסיומה של חליפת המכתבים שנערכה בעקבות פנייה זו, בין בנק הפועלים לבין העירייה, טען הבנק במכתבו מתאריך 6.7.83, כי הבנק אינו רואה שלעיריית חיפה יש מעמד משפטי כלפי קופת מלווה בגין הנכס, וכי על העירייה להפנות כל פניה בנדון במישרין למועצת פועלי חיפה. 14. בשנת 1989 רשמה העירייה הערת אזהרה בנכס. עילת הרישום היתה זכויות החכירה של העירייה בנכס, המעוגנות בחוזה בינה לבין קופת המלווה. לטענתה, הבינה העירייה מאי רישום הנכס על שם הבנק במשך תקופה העולה על שבע שנים מאז פנייתה הראשונה לבנק בשנת 1982, כי לבנק אין זכויות בנכס וכי הוא לא טוען לזכויות כלשהן. רישום הערת האזהרה נעשה ללא ידיעת הבנק. בשנת 2001 פנה הבנק ללשכת רישום המקרקעין בחיפה בבקשה לבדוק את תקינות רישום הערת האזהרה בשנת 1989, וטען כי הרישום אינו כדין. בבדיקה שנערכה עקב הפנייה, מצאה לשכת רישום המקרקעין בחיפה כי רישום ההערה נעשה כדין ולא נענתה לבקשתו של הבנק לבטלה. בשנת 1991 פנה בא כוח המשיבה 1 לבנק, בבקשה לבירור עמדתו של הבנק ביחס להעברת הבעלות, כך שתירשם על שם מועצת פועלי חיפה או עיריית חיפה. הבנק השיב לפנייה זו "כי אין הוא מוצא כל הצדקה" להיעתר לבקשה זו. הבנק לא השיב לשאלה ששאל בא כוח מועצת פועלי חיפה במכתב התשובה: "האם טענת בנק הפועלים היא כי קופת מלווה וחסכון של העובדים בחיפה בע"מ הינה הבעלים ולא מועצת פועלי חיפה?". הליכים קודמים 15. בשנת 1995 הגישו המשיבות 1 ו-2 שתי תובענות (המר' 379/96 ות"א 1447/95), שהדיון בהן אוחד, נגד קופת המלווה למתן פסק דין אשר יצהיר על זכויות הבעלות בנכס. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון) קיבל את התביעה והצהיר כי ההסתדרות החדשה במרחב חיפה (בעבר: מועצת פועלי חיפה) היא בעלת זכויות הבעלות בנכס והיא זכאית להירשם ככזו בלשכת רישום המקרקעין. זאת, בכפוף לכך שלא תפגע בזכויותיה של עיריית חיפה בנכס – זכויות אשר בגינן נרשמה הערת האזהרה. בשנת 2001 נודע לבנק, לראשונה, על קיום הליכים אלו, והוא הלין על כך שהצדדים להליכים לא יידעו אותו לגביהם וכי לא יידעו בית המשפט בדבר קיומו של צד נוסף בעל זיקה לנכס. בהסכמת הצדדים, הוחלט כי הדיון בתובענה יתחדש בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, בהשתתפות הבנק, וכי לא יבוצע שינוי ברישום רישום הזכויות על בסיס פסק הדין ההצהרתי. 16. בית המשפט המחוזי, בפסק הדין נשוא ערעור זה, דחה את תביעתו של בנק הפועלים להצהרה כי הוא הבעלים של הנכס, וקבע כי התוצאה בהליכים המ' 379/96 ות"א 1447/95 תושב על כנה, לאמור: המשיבה 1 היא בעלת זכויות הבעלות והיא זכאית להירשם ככזו בלשכת רישום המקרקעין. זאת, בכפוף לאי פגיעה בזכויותיה של עיריית חיפה בנכס. בית המשפט קמא ניתח ופירט באריכות את הממצאים העובדתיים, והגיע לתוצאה הבאה: בהתבסס על מכלול הראיות האמורות, ותוך שאני ערה למידת הראיות הנדרשת בשל חזקת רישומה של הזכות, אני קובעת כי יש לקבל את העובדות המפורטות במכתב למס-שבח וכן בראיות האחריות ולקבוע, כי הנכס נרכש תמורת 3,000 לירות על ידי מועצת פועלי חיפה עבור "הפועל", כאשר המימון נעשה באמצעות הלוואה שניתנה על ידי קופת המלווה, והנכס נרשם על שם הקופה, בין היתר גם כדי להבטיח את החוב האמור. קופת המלווה שימשה אפוא כנאמן של מפ"ח [מועצת פועלי חיפה, א' ר'] בקשר לנכס זה, וממילא לא יכול היה הבנק, מכוח המיזוג בינו לבין קופת המלווה לרכוש זכות אחרת. לכן, בהליך המיזוג ועוד קודם לו משפורקה הקופה שהייתה לחברה, לא היה מקום לראות את הנכס כנכס של החברה בפירוק ובאותו שלב, היה מקום להשלים את רישום זכויות הבעלות בנכס על שם מפ"ח. 17. בית המשפט קמא מצא ראיות רבות התומכות בכך שהמשיבה 1 היא בעלת זכויות הבעלות בנכס. כך, בין היתר, הסמכות לקבל החלטות בקשר לנכס היתה נתונה בידי מועצת פועלי חיפה, וקופת המלווה – על אף היות הנכס רשום על שמה – צריכה היתה לפעול על פי הוראותיה. בית המשפט קמא דחה את הטענה לפיה ההתקשרויות השונות שבוצעו בקשר לנכס מבלי שקופת המלווה צד להן נעשו בחוסר סמכות וללא ידיעת הקופה. גם אופי פעילותה של קופת המלווה, כך נקבע, מתיישב עם הקביעה שהקופה פעלה כצינור לביצוע רכישת הנכס לקידום האינטרסים של המשיבות – כנאמן ולא כבעלים. בסופו של דבר נמצא כאמור כי הנכס נרכש על ידי קופת המלווה עבור המשיבות, נרשם בבעלות הקופה להבטחת פירעון ההלוואה שזו נתנה למימון רכישת הנכס וכי ההלוואה אכן נפרעה. 18. בית המשפט הוסיף וקבע כי מעמדו של הבנק בנכס, כנובע מהליך המיזוג, תלוי בזכותה של קופת המלווה בנכס, עובר למיזוג, לאמור: אם לא היתה לקופה זכות בנכס, אין בכוחו של המיזוג להעניק זכות כלשהי בנכס לבנק. כראיה נוספת לכך שלקופה לא היו זכויות בנכס, הצביע בית המשפט על כך שהנכס לא נכלל בדו"ח המפרקים, אשר היה אמור לפרט את כל נכסי החברה. טענותיו של הבנק, אשר תלה את האחריות לכך שהנכס לא נכלל בדו"ח ברשלנות המפרקים, נדחתה על ידי בית המשפט. נקבע, כי הליך הפירוק מרצון נעשה על בסיס שיתוף פעולה ובידיעת הבנק. לכן, נמצא כי טענת הבנק כי לא היה מעורה בהליכי הפירוק – אינה מדויקת. גם אם היתה לבנק טענה כנגד המפרקים – כך נפסק עוד – היה בידיו לנקוט בפעולה בסמוך לפירוק או לכל המאוחר בשנת 1982, אז ידע בוודאות כי הנכס אינו נמנה עם נכסי הקופה המפורטים בדו"ח המפרקים. 19. בית המשפט המחוזי בחן גם מדוע לא רשם הבנק את הנכס על-שמו במשך תקופה העולה על 40 שנה. בית המשפט דחה את גרסת הבנק, שהעלה כ"השערה בלבד", כי "הבנק לא רשם הבנק את הנכס על שמו, מכיוון שזה היה עניין של אמון הדדי, כמו עניין משפחתי...". בהקשר זה כתב בית המשפט כי: אין לקבל טענה זו. הבנק כמוסד בנקאי אינו נוהג להיות "נינוח" לגבי עסקאות בכלל, ולגבי עסקאות בנכסי דלא ניידי בפרט, במיוחד כאשר מדובר בעסקאות הנוגעות לרכישת זכויות עצמאיות על שם בנק. אילו ביקש הבנק להיות "נינוח" או לשמר את "יחסי חברות מיוחדים" בין הבנק לבין מועצת הפועלים, ספק אם היה צורך להקים את הקופות. הבנק ידע להבחין היטב בין יחסי עבודה נאותים לבין התאמה בין הזכות המשפטית לפעילות בפועל. לכן, לא ניתן לקבל את ההשערה האמורה, במיוחד בהעדר ראיות נוספות לתמיכה בה. 20. בית המשפט קמא דחה את טענותיו של הבנק כנגד קיום הנאמנות הנטענת וקבע כי בענייננו עסקינן בחיוב חוזי במערכת היחסים הישירה שבין הבעלים והנאמן, אשר היה ניתן לאכיפה גם לפני חקיקת חוק הנאמנות, התשל"ט-1979. בית המשפט קבע כי ניתן לראות במכתבו של עו"ד בר רב האי למס שבח, המובא לעיל, הודעה לפי סעיף 119 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 – סעיף הדורש הצהרה בדבר קיום נאמנות בזכויות מקרקעין לרשויות מס שבח. לכן, נדחתה טענתו של הבנק כי לא דווחה נאמנות לפי דיני המס. טענה נוספת של הבנק, שנדחתה, היא כי הנאמנות הנטענת לא עמדה בתנאי סעיף 5(1) לפקודת העברת קרקעות משנת 1920, אשר חלה במועד הרכישה בשנת 1935. סעיף זה הטיל חובה על מורשה או שליח, המגיש בקשה לרישום מקרקעין, לגלות בבקשתו פרטים מלאים על האיש שהוא משמש בשמו. הטענה נדחתה משני נימוקים. ראשית, סעיף 5(2) הקנה סמכות לבית המשפט או לרושם לחקור מצב שבו נרשמו מקרקעין שלא לפי סעיף קטן 5(1). בית המשפט או הרושם שחקרו נדרשו להגיש דין וחשבון בדבר ממצאי חקירתם לנציב העליון והוא יכול היה להטיל סנקציה כספית עד גובה רבע משוויים של המקרקעין על צד מן הצדדים אשר נגע בדבר. סמכות זו – כך קבע בית המשפט – פורשה כבאה להקל על בעל הזכות ולהביא לתוצאה לפיה קיומה של הנאמנות הנסתרת לא תשלול את זכות התביעה מכוח חוזה הנאמנות. שנית, בית המשפט קבע כי הזכות של מועצת פועלי חיפה בנכס היתה זכות שביושר, אשר הצמיחה, גם לאחר חקיקתו של חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, יחסי נאמנות בין המוכר לקונה וכן כלפי צדדים שלישיים אשר ידעו עליה או שהיה עליהם לדעת עליה. 21. הבנק טען גם שהמסמכים שהגישו המשיבות מדברים בשם דוברים רבים (מועצת פועלי חיפה, ההסתדרות הכללית, הועד הפועל וחברת העובדים) וכי לא הובאו ראיות בדבר היחסים המשפטיים בין גופים אלו לבין בעלי הדין. גם מטעם זה, סבור הבנק כי גרסת המשיבות לא הוכחה. בית המשפט קבע כי "הפועל" לא היתה ישות משפטית ומטעם זה ההתקשרות בעסקאות בוצעה על ידי מועצת פועלי חיפה. בית המשפט דחה את הטענה וקבע (על בסיס עדות שלא נסתרה): עד לשנות ה-50' המאוחרות היו יחסי גומלין בין מוסדות שונים שהיו קשורים להסתדרות, למפא"י ולמועצת הפועלים. גם אם היו אלה גופים נפרדים מבחינה משפטית, הרי שמבחינה ציבורית ראו את המוסדות הנ"ל לרבות מוסדות חברת העובדים ואת בנק הפועלים והקופה כחלק מן ההסתדרות... אשר על כן יש לקבוע כי הוכח הקשר בין המסמכים השונים לבין בעלי הדין בתובענה. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי בהליכים קודמים בקשר לנכס הפרו המשיבות את חובתן לציין את הליך המיזוג בין הקופה לבין הבנק ולצרף את הבנק להליך. עקב התנהגות זו של המשיבות – כך נקבע – אין מקום לעשות צו להוצאות, אף כי תביעתו של הבנק נדחתה. טענות הצדדים בערעור 22. הבנק טוען כנגד קביעותיו העובדתיות והמשפטיות של פסק הדין של בית המשפט קמא. הטענה העובדתית העיקרית מופנית כנגד הקביעה כי קופת המלווה רכשה את הנכס כנאמנה של מועצת פועלי חיפה. הבנק סבור כי חומר הראיות בתיק אינו מבסס יחסי נאמנות, וכי אין לנאמנות זו תיעוד ישיר במסמך בכתב. לפיכך, סבור הבנק שזכויות הבעלות בנכס היו של קופת המלווה, ולאחר המיזוג בין קופת המלווה לבינו, הועברו הזכויות אליו. הבנק טוען באריכות כנגד הראיות אשר שימשו את בית המשפט קמא לביסוס ממצאיו העובדתיים. כך נטען, כי ההתקשרויות שנעשו בנכס מבלי שקופת המלווה היתה צד להן – כדוגמת חוזה החכירה בשנת 1953 – נעשו ללא ידיעתה והסכמתה של הקופה. לטענת הבנק, אין לייחס ערך ראייתי בדבר קיום זכויות בנכס למסמכים פנימיים של מועצת פועלי חיפה וגורמים הסתדרותיים אחרים, וכן להצהרות של מועצת פועלי חיפה בהתקשרויות עם צדדים שלישיים. כמו כן, הבנק מדגיש את הראיות המבססות את המסקנה ההפוכה – לפיה קופת המלווה היא הבעלים – כדוגמת חוזה ההחכרה בשנת 1950, שבו קופת המלווה התקשרה בחוזה כבעלים של הנכס, וכן מסמך של מועצת פועלי חיפה, המתייחס לחלקה 379, בו רשום כי קופת המלווה מיאנה להצהיר שהיא רשומה רק בתור נאמנה עבור מועצת פועלי חיפה. 23. הבנק מרחיק וטוען כי פעולותיה של מועצת פועלי חיפה בנכס, שתוארו לעיל (ובהם חוזה החכירה משנת 1953), נעשו מתוך כוונה לנשל את הבעלים – קופת המלווה – מזכויותיו בנכס. זאת ועוד, תוכנית הנישול – לטענת הבנק – תוכננה להיות ממומשת בעתיד הרחוק, כאשר ייעלמו ראיות המוכיחות את בעלות הקופה בנכס ותמומש כוונת המנשלים. כך מפיו של בא כוחו של הבנק: אכן הוכח, כי בכוונת ההסתדרות ומועצת פועלי חיפה, לנשל את הבעלים (כוונות עתיקות יומין) שלא מומשו מחשש ביקורת שיפוטית בזמן אמת. כנראה סברו שמרחק השנים יעלים ראיות, ותמומש כוונתם, כפי שאכן קרה תוך טעות מהותית של בימ"ש קמא. 24. הבנק טוען עוד כי המכתב למס שבח מעולם לא נשלח ומעולם לא התקבל במשרדי מס שבח, ולכן אין הוא מהווה ראיה לקיומה של הנאמנות הנטענת. עו"ד בר רב האי – כך סבור הבנק – פעל מתוך ניגוד עניינים "אשר למעשה הוביל ככל הנראה להתדיינות זו". הבנק שב וחוזר על הטענה כי אין ליתן משקל לדו"ח המפרקים של קופת המלווה – שלא כלל כאמור את הנכס ברשימת נכסי הקופה. זאת, לאור מקרים נוספים של נכסים בבעלות הקופה שהושמטו ממנו, וכיוון שהמפרקים החתומים על הדו"ח לא היו מעורים בהליך הפירוק וניזונו ממידע שהועבר להם מעו"ד בר רב האי, הנגוע בניגוד עניינים כפי שנטען. הבנק סבור כי לא נוצרה נאמנות גם לשיטתו של בית המשפט קמא. זאת, לאור קביעתו של בית המשפט כי הבעלות של קופת המלווה בנכס נרשמה כערובה להחזר ההלוואה שנתנה. מצב זה, כך נטען, שולל יחסי נאמנות, שהרי זיקתו של הנאמן הנטען לנכס נובעת מאינטרס אישי שלו – בטוחה להלוואה שנתן. טענה נוספת שמעלה הבנק בהקשר זה היא כי נוכח קביעתו של בית המשפט ש"הפועל" לא היווה אישיות משפטית, נדרש היה לקבוע כי לא היתה יכולה להיווצר נאמנות שבה "הפועל" הוא הנהנה. עוד סבור הבנק כי טענתן של המשיבות בדבר קיום נאמנות התיישנה. לגישתו, הטענה בדבר קיום נאמנות נדחתה על-ידו כאשר הועלתה לראשונה בשנת 1982. לכן, כך טוען הבנק, לכל המאוחר בשנת 1997, חלף המועד האחרון להגשת תביעתן. הבנק מפנה גם למסמך של מועצת פועלי חיפה מראשית שנות ה-50', ובו התייחסות לסירובה של קופת המלווה להצהיר בהתאם להסכם ביחס לחלקה 379 כי היא רשומה רק בתור נאמנה עבור מועצת פועלי חיפה. ממסמך זה – כך נטען – עולה כי קופת המלווה התכחשה לקיום הנאמנות כבר בראשית שנות ה-50', כך שכל טענותיהן של המשיבות בנכס התיישנו לפני שנים רבות. 25. המשיבות טוענות כי עיקר טענותיו של המערער מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, שאין להתערב בהן. המשיבות טוענות כי עלה בידן לסתור את חזקת הרישום ולהוכיח כי העובדה שהנכס רשום על שם קופת המלווה אינה מעידה על בעלותה של הקופה בנכס. הנכס – כך הן חוזרות וטוענות – נרכש על-ידי הקופה כנאמן של אגודת "הפועל" ומועצת פועלי חיפה. המשיבות טוענות כי בין קופת המלווה לבין מועצת פועלי חיפה נוצרה נאמנות קונסטרוקטיבית וכי למועצת פועלי חיפה יש זכות שביושר בנכס. לשיטתן, יש לדחות גם את טענת ההתיישנות של הבנק, כיוון שהבנק, בחליפת המכתבים עם עיריית חיפה בשנים 1982 -1983 לא הכחיש את דבר הנאמנות, והשאלה המפורשת שהציב בא כוח ההסתדרות במכתב לבנק מתאריך 4.9.91 – "האם טענת בנק הפועלים היא כי קופת המלווה וחסכון של העובדים בחיפה בע"מ הינה הבעלים ולא מועצת פועלי חיפה?" – נותרה בלי מענה של הבנק. מכל הטעמים האלה, ומנימוקים נוספים המפורטים בסיכומיהן, גורסות המשיבות כי יש להותיר את פסק הדין של בית המשפט קמא על כנו. דין הערעור להידחות, מן הטעמים שיפורטו להלן. דיון 26. קביעתו של בית המשפט קמא כי רכישת שלוש החלקות 379, 380 ו-381 על ידי קופת המלווה נעשתה עבור מוסדות ההסתדרות בחיפה מעוגנת היטב בחומר הראיות בענייננו. עובדה זו עולה, בין היתר, מחליפת המכתבים בין מועצת פועלי חיפה לבין קופת המלווה, אשר נערכה בסמוך לרכישה ולאחריה. וכך כותבת מועצת פועלי חיפה לקופת המלווה מתאריך 2.5.35, בסמוך לרכישה: בקשר עם התקשרותכם לקנין המגרשים עבור מוסדות הסתדרות בחיפה והשקעתכם סך – 3000 לא"י ע"ח הקניה הנ"ל, הננו להודיעכם בזה: א) אנו משעבדים לרשותכם את הסכומים... ד) כל הסכומים הנ"ל בסעיפים א' ב' ישמשו לכם כתשלום על חשבון הסכומים שהשקעתם בקנית המגרשים הנ"ל ולא תוכל לבא אליכם תביעה איזו שהיא להעביר את המגרשים לרשות מי שהוא עד שלא יכוסה לכם כל הסכום שהשקעתם. מכתב זה הוא בלתי חוזר ואין לנו רשות לשנותו או לבטלו. (הדגשה הוספה, א' ר') במכתבה של קופת המלווה מתאריך 23.6.36 – כשנה לאחר רכישת הנכס – למועצת פועלי חיפה, היא מציינת: במאי 1935 השקענו בקנית המגרשים בגאולה למטרות ספורטיביות וחנוכיות של צבור הפועלים בחיפה סך – 3338 לא"י ע"ז נמצאים משועבדים אצלנו מכספי המגבית המאוחדת וקרן בנין "הפועל" סך – 1283 לא"י, יוצא איפא שאנו משוקעים בקניה הזו בסך – 2055 לא"י זה יותר משנה, הננו חושבים שגם אתם תבינו שאין לנו כל יכולת להחזיק סכום כסף כנ'ל בלי תנועה בזמן כה רב והננו מבקשים אותכם בזה, למצוא את המקורות הדרושים לשם פדיון המגרש מרשותנו ולשחרר לנו את השקעתנו הגדולה. (הדגשה הוספה, א' ר') 27. התמונה העולה ממסמכים אלה, ומהמסמכים הנוספים שפורטו לעיל ושעליהם סמך בית המשפט קמא את פסק דינו, ברורה – רכישת החלקות על ידי קופת המלווה נעשתה במסגרת הסכם, שלפיו החלקות מיועדות למוסדות ההסתדרות בחיפה, לאחר שאלו יפדו את הסכום אשר השקיעה קופת המלווה ברכישה – סכום העומד על סך של 3,000 לא"י. תימוכין נוספים, כפי שקבע בית המשפט קמא, עולים ממאזני קופת המלווה בשנים 1941 - 1950. כפי שצוין, במאזני הקופה משנת 1941 ומשנת 1945, בביאור "השקעות בנכסים", מופיע נכס: "מגרש בן 5246 אמות בשכונת 'גאולה': רשום ע"ש האגודה – כמחיר הקרן – 3,000 לא"י". בנוסף, בסעיף "חשבונות שונים – לקבל", מופיע סכום בגין "'הפועל' חיפה, ריבית, והוצאות שונות מיסים וכו' שנוספו למגרש ע"ש האגודה שנרכש בזמנו עבורו, מובטח נגד שעבוד הפקדות שלו באגודה". במאזנים של הקופה לשנים 1947 ו-1950, לא מופיעים סעיפים אלו. המסקנה כי בין השנים האמורות סולק החוב לקופת המלווה בגין הרכישה היא מסקנה סבירה, העולה ממסמכיה של קופת המלווה עצמם, ולא ממסמך של גורם חיצוני לקופה. גם אם אין ודאות מוחלטת כי המגרש המוזכר במאזנים הוא הנכס נשוא המחלוקת בענייננו, הרי שבמידת הודאות הנדרשת במשפט האזרחי, ניתן לקבוע בהתחשב בכל הראיות האחרות כי זהו הנכס. 28. כאמור, הבנק טוען כי יחסי הנאמנות לא התקיימו וכי לקופת המלווה היה אינטרס אישי בהחזקת הזכויות בנכס, הרשום על שמו, להבטחת פירעון ההלוואה שנתן לצורך הרכישה. ואכן, יחסי נאמנות ביחס לנכס נוצרו לאחר שמועצת פועלי חיפה פרעה את חובותיה לקופת המלווה בגין הרכישה. עד לפירעון החוב, למוסדות ההסתדרותיים היתה זכות חוזית לכך שיתהוו יחסי נאמנות לאחר שיפרע החוב. כך עולה ממכתבה של מועצת פועלי חיפה לקופת המלווה מתאריך 2.5.35: "...ולא תוכל לבא אליכם תביעה איזו שהיא להעביר את המגרשים לרשות מי שהוא עד שלא יכוסה לכם כל הסכום שהשקעתם". ואכן, לאחר שנפרע החוב כאמור, נוצרו יחסי נאמנות אלו. ממועד זה, ההתקשרויות בנכס והפעולות בו, לרבות תוכניות בנייה וחוזי החכרה, בוצעו ביוזמתה ועל דעתה של מועצת פועלי חיפה. אנו מוצאים כי בעוד שהבעלים הרשום (הנאמן) היה קופת מלווה, הנהנה הכלכלי היה מועצת פועלי חיפה. אין לקבל את עמדתו של הבנק כי חוזה ההחכרה משנת 1950, שבו קופת המלווה היתה רשומה כבעלים, מפריך את עובדת קיומה של הנאמנות. אין לקבל גם את טענתו של הבנק כי חוזה ההחכרה משנת 1953, שבו קופת המלווה לא היתה צד וצוין בו כי אין לה זכויות בנכס ושהסכומים שהשקיעה ברכישה הוחזרו לה, נעשה בלי ידיעתה של קופת המלווה ומתוך כוונה לנשלה מהנכס. יש לציין כי שני החוזים נערכו מול חברת "גלי הדר" בע"מ. יש יסוד להניח שחברת "גלי הדר" – חברה פרטית – לא היתה עורכת את ההסכם בשנת 1953, אלמלא ידעה כי האמור בו ביחס לזכויותיה של מועצת פועלי חיפה, מדויק וכי קופת המלווה – "הבעל הרשום" – מסכימה לאמור בו. טענתו של הבנק בדבר "כוונות עתיקות יומין" של ההסתדרות ומועצת פועלי חיפה "לנשל את הבעלים" היא טענה משוללת יסוד. אין בסיס להנחה כי התכתובות הרבות, שפורטו לעיל, המבססות את קיום הנאמנות, מהוות גם הן חלק ממזימת הנישול הנטענת. 29. כאמור, משקלן המצטבר של הראיות בענייננו מצביע על קיומה של נאמנות כפי שקבע בית המשפט המחוזי. לכן, גם אם יש ממש בטענות בדבר ליקוי כלשהו בראיה כזו או אחרת – כדוגמת טענות הבנק כנגד דו"ח המפרקים – אין בכך כדי להביא לשינוי הקביעות העובדתיות. עם זאת, רואה אני צורך להתייחס למסמך של מועצת פועלי חיפה, אשר כותרתו "בריכת גלי הדר, רח' הפועל, חיפה". על מסמך זה מבקש הבנק לבסס את הטענה כי קופת המלווה התכחשה לקיום הנאמנות כבר בשנות ה-50' המוקדמות. במסמך נכתב: ...היות וקופת המלווה לא רוצה להצהיר בהתאם להסכם שהיא רשומה רק בתור נאמנה עבור מ.פ.ח. צריך לכן להצהיר על החלקה מס' 379 בשמנו. אין במשפט זה, הנכלל במסמך, כדי לשנות את המסקנה בדבר קיומה של הנאמנות. ראשית, לא ברור מן המסמך אם קופת המלווה טענה בעת ההיא כי לא התקיימה נאמנות, או שמא היא נמנעה מ"להצהיר בהתאם להסכם", מסיבה כלשהי הכרוכה בהסכם, כגון טענה שלא נפרע מלוא החוב כלפיה. אדרבא, ממשפט זה ניתן להסיק דווקא את המסקנה כי היה הסכם בדבר נאמנות בין הקופה לבין מועצת פועלי חיפה, שאחרת, מדוע נרשם "להצהיר בהתאם להסכם"? שנית, במסמך זה, סירובה של קופת המלווה להצהיר על הנאמנות מתייחס רק לחלקה 379, ולא לחלקות 380 ו-381, אשר מאיחודן ופיצולן התקבל הנכס נשוא דיוננו. אכן, במסכת העובדתית העולה מהראיות השונות בתיק, רכישת החלקות עבור "הפועל" נעשתה ללא הפרדה מהותית בין החלקות השונות. עם זאת, המסמך שעליו מנסה הבנק להיבנות מתייחס באופן נפרד לחלקה 379 ולחלקות 380 ו-381, וביחס לאלה האחרונות, לא נאמר דבר על סירוב של קופת המלווה להצהיר על היותה נאמנה. לדעתנו, לא ניתן אפוא להסיק ממשפט יחיד זה את המסקנה כי בשנות ה-50' המוקדמות כפרה הקופה בנאמנות על הנכס נשוא ענייננו וטענה לבעלות מלאה בו. 30. מכאן למשמעות פירוק הקופה ולמעמדו של הבנק בנכס. המסקנה המתבקשת מכלל הראיות, היא שכאשר התקבלה ההחלטה בדבר פירוק קופת המלווה, היתה מונחת על הקופה ועל מפרקיה החובה להעביר את הרישום בנכס למועצת פועלי חיפה. אשר לבנק – המיזוג לא הצמיח לו זכות בעלות בנכס, כיוון שהבעלות מעולם לא נרשמה על שמו. לכל היותר, יכול היה הבנק לטעון כי על פי הסכם המיזוג יש לו זכות אובליגטורית לקבל את הבעלות בנכס. אולם, גם טענה זו – לו היתה מועלית – היתה נדחית. אין בהסכם המיזוג סימן לכך שהנכס נכלל או סימן לכך שהנכס לא נכלל בנכסי הקופה בהליך המיזוג. ממילא לא הוכח כי הסכם המיזוג הוא בבחינת עסקה נוגדת בנכס וכי ניתן לפרשו באופן שאינו כולל התחייבות להעביר את הנכס הכפוף להסכם הנאמנות. מעבר לנדרש, התוצאה לא תשתנה גם אם נניח כי קופת המלווה עשתה עסקה נוגדת בנכס, בשל שהבנק, כרוכש מאוחר, לא עשה לשכלול ההקניה על-ידי רישום זכות קניינית בנכס. התנהלותו של הבנק, לאורך עשרות השנים שחלפו מאז המיזוג, מעידה על כך שאין ממש בטענתו לזכות בנכס. היא מלמדת כי הוא ידע כי הזכויות שייכות למועצת פועלי חיפה. כבר בסמוך למיזוג – בשנת 1959 – העביר הבנק חיובים לתשלום מיסים בגין הנכס למועצת פועלי חיפה (כאמור במכתב מועצת פועלי חיפה לרשויות מס שבח: "בנק הפועלים העביר אלינו את החיוב מאחר והחלקות הן בבעלות שלנו וחייב אותנו בסכום הנ"ל"). הבנק לא פעל לשינוי הרישום במשך עשרות שנים ולא תיקן את הטעות הנטענת על ידו בדו"ח המפרקים של קופת המלווה. זאת, בעוד מועצת פועלי חיפה ועיריית חיפה מחזיקות ומשתמשות בנכס במשך עשרות שנים, בהתאם לייעוד המקורי שיוחד לו – ניהול בריכה ומרכז ספורט וחוגים. כל אלה יש בהם ביטוי ושיקוף למצבת הזכויות בנכס כפי שהיא עולה מן המסמכים. 31. עניין אחרון שראינו צורך להידרש לו הוא טענת ההתיישנות שמעלה הבנק. טענה זו דינה להידחות. הבנק אינו חליפו של הנאמן לעניין הנכס, כיוון שהנכס מעולם לא נרשם על שם הבנק. ממילא, כפירתו של הבנק בעובדת קיום הנאמנות לא מביאה לפתיחת מירוץ ההתיישנות של התביעה. מעבר לנדרש, לא ברור האם ההתכתבות של הבנק עם העירייה בשנים 1982 - 1983 מהווה כפירה בקיום הנאמנות: לאחר שהעירייה המציאה לבנק את המסמך של מועצת פועלי חיפה מתאריך 27.6.58, השיב הבנק לעירייה כי "איננו רואים כי אכן יש לעיריית חיפה מעמד משפטי כלפי קופת המלוה הנ"ל בקשר לחלקה. נראה לנו כי כל פניה בנדון יש להפנות במישרין למועצת פועלי חיפה". במכתב הבנק מתאריך 27.5.91, נענתה בשלילה בקשתה של מועצת פועלי חיפה מתאריך 9.5.91 לשינוי הרישום. במענה לכך, השיבה מועצת פועלי חיפה בתאריך 4.6.91 לבנק: "האם טענת בנק הפועלים היא כי קופת המלווה וחסכון של העובדים בחיפה בע"מ הינה הבעלים ולא מועצת פועלי חיפה? אודה על תשובתך המהירה...". מכתב זה נותר ללא מענה מצד הבנק. מכל הסיבות האלה, אין בסיס גם לטענת ההתיישנות. 32. עיינתי גם ביתר טענותיו של הבנק ולא מצאתי בהן עילה לשינוי המסקנות האמורות. טענותיו של הבנק כנגד הימנעותן הלא מוצדקת של המשיבות מלצרפו להליכים לקבלת פסק דין הצהרתי, התקבלו בבית המשפט קמא, ובגין התנהלות זו לא נפסק צו להוצאות בערכאה הקודמת. כפי שציין בית המשפט קמא, אין בפגם הדיוני הזה, אשר תוקן במלואו על ידי קיום המשפט מחדש בהשתתפות הבנק, כדי להביא להכרעה שונה. אשר על כן, הערעור נדחה. הבנק יישא בהוצאות המשפט וכן בשכר טרחה בסך של 50,000 ש"ח, אשר יתחלקו באופן שווה בין המשיבות 1 ו-3 ביחד ובין המשיבה 2. המשנה-לנשיאה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ד' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, י' בטבת התשס"ח (19.12.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05109080_P08.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il