מדינת ישראל משרד הבריאות מרכז רפואי גליל נ. רחלי כהן

11 1 בבית המשפט העליון רע"א 1090/22 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: מרכז רפואי "גליל" נ ג ד המשיבה: רחלי כהן בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל) מיום 14.12.2021 ב-ת"צ 70716-12-20 בשם המבקש: עו"ד ישראל בלום; עו"ד לימור פלד; עו"ד שחל לומפ בשם המשיבה: עו"ד יוסי אור-הכהן פסק-דין 1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט מ' רניאל) מיום 14.12.2021 ב-ת"צ 70716-12-20, שבגדרה אישר בית המשפט ניהול תובענה ייצוגית נגד המרכז הרפואי "גליל" בנהריה, שהוא בית חולים ממשלתי ציבורי בבעלות המדינה (להלן: בקשת האישור ו-בית החולים, בהתאמה). על פי הנטען בבקשת האישור, שהוגשה על ידי המשיבה גב' רחלי כהן (להלן: המשיבה), בית החולים הפר בעת הרלוונטית את הוראות חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 ובכך גרם נזקים למבקרים בשטחו (להלן: החוק למניעת עישון). רקע 2. בבקשת האישור נטען על ידי המשיבה כי בית החולים מפר את הוראות החוק למניעת עישון בכך שבשטח בית החולים מוצבות מאפרות בניגוד לדין; בית החולים נמנע מאכיפת החוק למניעת עישון כלפי המעשנים בשטחו; ופינות עישון ממוקמות באופן אסור הגורם למטרד ואי נוחות לבאי בית החולים. יתרה מזאת נטען כי עובדי בית החולים עצמם מעשנים באזורים שבהם העישון אסור. עילות התביעה המפורטות בבקשת האישור, הן הפרת הוראות החוק למניעת עישון; עוולת הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין); רשלנות; ועוולת תקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין. בבקשת האישור נתבקשו סעדים בדמות פיצוי כספי וצו המורה לבית החולים לקיים את הוראות החוק למניעת עישון. עוד על פי בקשת האישור, הקבוצה המיוצגת כוללת את כל מי שאינו מעשן ונחשף בשטחי בית החולים לעישון בניגוד להוראות החוק למניעת עישון. 3. מספר ימים לפני חלוף המועד הקבוע בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות) להגשת תשובה לבקשת האישור, ביום 25.4.2021 הגיש בית החולים בקשה למתן ארכה בת 45 ימים להגשתה. הבקשה הוגשה בהסכמת המשיבה, ועל פי הנטען הארכה נדרשה לצורך איסוף מידע על ידי הפרקליטות. בהחלטה מאותו יום נעתר בית המשפט למבוקש. ביום 9.6.2021 הגיש בית החולים בקשה נוספת בהסכמת המשיבה, למתן ארכה בת 90 ימים להגשת תשובה לבקשת האישור (להלן: בקשת הארכה). בקשת הארכה נומקה בכך שאיסוף המידע וקבלת התייחסות מכלל הגורמים הרלוונטיים ארכו זמן רב וכי כעת נדרש פרק הזמן המבוקש לניהול משא ומתן לצרכי פשרה הכולל מעורבות של גורמים רבים כיוון שמדובר בסוגיה רוחבית העולה גם בתיקים אחרים. בהחלטתו מאותו יום דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הארכה, תוך שהבהיר כי משעה שהמידע הדרוש לבית החולים מצוי בידו אין מקום לארכה נוספת להגשת התשובה אך לשם קיום משא ומתן. עוד הובהר כי בהתאם להחלטה הקודמת, על בית החולים להגיש את תשובתו עד ליום 10.6.2021 – כלומר ביום המחרת. 4. בית החולים לא הגיש את תשובתו לבקשת האישור במועד שנקבע (10.6.2021), וביום 13.6.2021 הגישה המשיבה בקשה לאישור התובענה כייצוגית בהעדר תגובה. בהחלטה מאותו היום קבע בית המשפט כי עיון בתצהיר מאת המשיבה שצורף על ידה לבקשת האישור מלמד כי בניגוד לאמור בו, הלה הצהירה לא רק על עובדות ולא רק מידיעה אישית – ומשכך נקבע דיון לחקירת המשיבה על התצהיר. מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 21.6.2021 עולה, שבפתח הישיבה הבהיר בית המשפט המחוזי לבאי כוחו של בית החולים כי מאחר שלא הגישו תשובה לבקשת האישור אין באפשרותם לחקור את המשיבה על תצהירה, והם רשאים אך ורק להאזין לדיון ולחקירה הנגדית שנערכה על ידי בית המשפט עצמו. בתום הדיון הורה בית המשפט המחוזי למשיבה להגיש תרשים שבו מסומנות פינות העישון בבית החולים וכן שמצוין בו מיקומן של התמונות שצורפו לבקשת האישור (להלן: התרשים). בית המשפט התיר לבית החולים להגיש התייחסות בכתב לתרשים, ודחה את בקשת בית החולים להגיש ראיות נגדיות לרבות סימונים על גבי התרשים. בהחלטה מיום 5.12.2021 הורה בית המשפט על מחיקתו של תצהיר שהוגש על ידי בית החולים, מאחר שלא הותרה הגשת ראיות נוספות; ובתוך כך הבהיר כי בהחלטה שתינתן בבקשת האישור לא תישקל כל טענה מטענות בית החולים שאינה נוגעת לתרשים. החלטת האישור 5. ביום 14.12.2021 הורה בית המשפט המחוזי על אישור התובענה כייצוגית, זאת על יסוד האמור בבקשת האישור, התצהיר מאת המשיבה וחקירתה וההבהרות שנלוו לכך (להלן: החלטת האישור). ראשית נקבע כי התביעה נמנית עם סוג התביעות שניתן לנהל כתובענה ייצוגית – שכן מדובר ב"תביעה בקשר למפגע סביבתי נגד גורם המפגע" לפי פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות). לגופם של דברים, נקבע כי תמונות שצורפו לבקשת האישור מלמדות על עישון נרחב ברחבי בית החולים, גם בשטחים שאינם מוגדרים כ"פינות עישון"; וכן כי בית החולים מצידו לא הוכיח שהוא פועל כנדרש ממנו לאכיפת איסור העישון. עוד הובהר כי ההפרה לכאורה של הוראות החוק למניעת עישון מקימה עילה בנזיקין מסוג הפרת חובה חקוקה; ולצד זאת, בית המשפט דחה את הטענות להתקיימותן של עוולות רשלנות ותקיפה בנסיבות המקרה. הקבוצה הוגדרה בדומה לנטען בבקשת האישור; וצוין כי הנזק שנגרם לחברי הקבוצה כתוצאה מחשיפה לעישון אסור הוא ברור, ואולם אין צורך לקבוע בשלב זה את סכום הפיצוי המגיע לקבוצה בגין נזק זה. סופו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי למשיבה עומדת עילת תביעה אישית נגד בית החולים; כי בקשת האישור מעוררת שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש סיכוי סביר שאלה יוכרעו לטובתם; כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין; וכי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. בקשת רשות הערעור 6. בית החולים טוען כי החלטת האישור שקולה לפסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות לדיון – זאת למרות שבית החולים אמנם לא הגיש תשובה לבקשת האישור ואולם התייצב לדיון שנקבע, והמשיבה עצמה לא ביקשה להטיל עליו סנקציה חמורה כל כך. על פי הנטען, בכך נרמסו זכויותיו הדיוניות של בית החולים ולא ניתן לו יומו בבית המשפט. לגישת בית החולים מדובר בסנקציה בלתי מידתית ובלתי סבירה, לא כל שכן בהליך ייצוגי, המחייבת התערבות מצד ערכאת הערעור. עוד על פי הנטען, לכתחילה לא היה מקום לדחות את בקשת הארכה כהגדרתה לעיל, שהוגשה בהסכמה ושביסודה עמד טעם מוצדק של קידום הליך פשרה. לטענת בית החולים, בהליך ייצוגי מן הראוי לקדם גיבושו של מתווה פשרה לנוכח היתרונות שבסיום ההליך בדרך זו; ובפרט במקרה דנן, כאשר בבקשת האישור נתבקש סעד צופה פני עתיד, הנתבע הוא בית חולים שפועל למטרות ציבוריות, ושעה שהליכים אחרים הנוגעים לאותה סוגיה הסתיימו בהסדרי פשרה. בית החולים טוען כי בתי משפט נוהגים להיעתר לבקשות ארכה מוסכמות, בפרט כשהצדדים מבקשים לייתר את ניהולו של הליך יקר ומסורבל; וכי סירובו של בית המשפט למתן ארכה לצורך זה הוא חריג ובלתי סביר. כן טוען בית החולים כי בהתאם לתקנות תובענות ייצוגיות, הגשת תשובה לבקשת האישור אינה בגדר חובה ובשונה מהליכים אחרים אף לא נקבעה סנקציה לאי הגשת תשובה בהליך ייצוגי. לפיכך אף אם סבר בית המשפט המחוזי שיש להטיל על בית החולים סנקציה בגין אי הגשת התשובה במועד, על סנקציה זו להיות מידתית וסבירה – כגון חיוב בהוצאות, קביעת מועד לסיום המגעים בין הצדדים, או מתן ארכה קצרה מזו שנתבקשה בבקשת הארכה. עוד טוען בית החולים כי בהליך ייצוגי כדוגמת ההליך הנוכחי, שבו להכרעה עשויות להיות השלכות רוחב על הליכים אחרים שתלויים ועומדים, יש משנה חשיבות להימנעות משלילת יומו של מתדיין בבית המשפט ומאיון אופיו האדברסרי של ההליך. 7. בית החולים מוסיף וטוען כי בכל מקרה לא היה מקום לאשר את התובענה כייצוגית. בהקשר זה נטען כי סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי אישור כזה יינתן רק אם קיימת אפשרות סבירה ששאלות מהותיות של עובדה ומשפט יוכרעו לטובת הקבוצה, ולשם כך על בית המשפט להיכנס לעובי הקורה – דבר שלא נעשה בענייננו. בתוך כך, נטען כי בית המשפט לא בחן כראוי את התקיימות יסודותיו של פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות בנסיבות המקרה, והכוונה היא ל-"מפגע סביבתי" ו-"גורם המפגע" כמשמעותם בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992. לדברי בית החולים, בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לכך שהגדרת "מפגע סביבתי" בחוק זה מפנה להגדרת "זיהום אוויר" שבחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008 (ולא לחוק למניעת עישון); ולעמדת בית החולים, ספק אם עישון סיגריה גורם לזיהום אוויר בערכים הנדרשים שם, ולמצער נדרשת חוות דעת מקצועית בנושא אך כזו לא הוגשה מטעם המשיבה. נוסף על כך, לא הוכח ולו לכאורה שנגרם סבל ממשי או שנגרמה פגיעה לבריאותו של אדם כנדרש לפי הגדרת "מפגע סביבתי". עוד לטענת בית החולים, לא הוכח כי התובענה הייצוגית הוגשה נגד "גורם מפגע". על רקע דברים אלה, בית החולים טוען כי המשיבה לא עמדה בנטל הנדרש לאישור התובענה כייצוגית. סופו של דבר, בית החולים סבור כי יש להורות על ביטול החלטת האישור ודחיית בקשת האישור; ולחלופין כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לדיון מחודש בבקשת האישור, באופן שלבית החולים יינתן יומו בבית המשפט. תשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור 8. המשיבה טוענת כי בקשת רשות הערעור הוגשה בחוסר תום לב, מבלי שהוצגה בה התמונה העובדתית במלואה ולא צורפו לה מסמכים רלוונטיים; ודי בכך כדי לדחות את הבקשה על הסף. לדברי המשיבה, משבית החולים נמנע מהגשת תשובה לבקשת האישור במועד, היא הגישה בקשה מפורשת לאשר את התובענה כייצוגית בהיעדר תשובה – ועל כן בניגוד לטענת בית החולים, לא מדובר בסעד שניתן על ידי בית המשפט המחוזי על דעת עצמו ומבלי שנתבקש. עוד נטען בהקשר זה כי אין לבית החולים להלין אלא על עצמו על שבחר שלא להגיש תשובה לבקשת האישור; ומכל מקום, ההחלטה בדבר דחיית בקשת הארכה היא החלטה דיונית מובהקת ולכן על ערכאת הערעור להימנע מלהתערב בה. לגישת המשיבה, זכויותיו של בית החולים לא נפגעו בצורה משמעותית – שכן ניתנו לו הזדמנויות להשמיע את טיעוניו, למרות שלא הגיש תשובה לבקשת האישור, ובכלל זה בדיון שנערך ובתגובה לתרשים שהוגש. בהתייחס לטענה כי נמנע מבית החולים לחקור את המשיבה על תצהירה – נטען כי בית המשפט מוסמך להחליט בבקשה לאישור תובענה כייצוגית גם ללא חקירת מצהירים, ולבית החולים אין זכות קנויה לחקור את המשיבה בפרט משלא הגיש תשובה. המשיבה טוענת עוד כי בית החולים מתבסס בטענותיו על חשיבות ההכרעה בדרך של פשרה בהליך ייצוגי אך בד בבד מבקש כי בית המשפט יבטל את החלטת האישור, כך שכוונותיו לפשרה אינן כנות. בפועל בית החולים כלל לא טרח ליזום משא ומתן לפשרה ואף דחה את בקשת המשיבה לקדם הליך גישור. נוסף על כך, המשיבה סבורה כי צדק בית המשפט בקביעתו שלפיה משא ומתן לפשרה אינו מצדיק עיכוב של ההליכים. 9. לגופו של עניין, המשיבה סבורה כי בית המשפט בחן באופן ענייני את בקשת האישור ונימק את החלטתו תוך התייחסות לכל אחד מהתנאים לאישור תובענה כייצוגית. כן טוענת המשיבה כי במוקד החלטת האישור עומדים ממצאים עובדתיים בנוגע לאי אכיפה של בית החולים את איסור העישון והוראות החוק למניעת עישון, וכידוע מדובר בקביעות שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. עוד לטענתה, עישון סיגריות נכלל בגדר "מפגע סביבתי" כנדרש בפרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות; ולעמדת המשיבה לא נדרשת חוות דעת מומחה לעניין הנזק, כיוון שמדובר בנזק בלתי ממוני שבית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגינו לפי שיקול דעתו. המשיבה מוסיפה ומבהירה כי אין מקום להשוות את החלטת האישור לפסק דין שניתן בהיעדר הגנה, שכן אישור התובענה כייצוגית אינו סותם את הגולל על ההליך ולבית החולים נתונה אפשרות להתגונן ולטעון את כל טענותיו במסגרת הדיון בתובענה לגופה; וגם בשל כך יש לדחות את בקשת רשות הערעור. דיון והכרעה 10. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור והתשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור לגופו. כפי שפורט בחלק העובדתי, בית החולים הגיש שתי בקשות בהסכמה למתן ארכה להגשת תשובה לבקשת האישור. הבקשה הראשונה התקבלה; ואילו הבקשה השנייה, שהוגשה ערב המועד שנקבע להגשת התשובה ("בקשת הארכה" כהגדרתה לעיל), נדחתה מבלי לאפשר ולו ארכה קצרה להגשת התשובה. מבחינה אופרטיבית, דחיית בקשת הארכה בעיתוי שבו היא הוגשה הביאה לכך שלמעשה לבית החולים לא נתאפשר עוד להגיש תשובה לבקשת האישור, ולכך שהחלטת האישור ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי "במעמד צד אחד". לא רק זאת, אלא שבדיון שנקבע לחקירת המשיבה על תצהירה, נקבע כי בית החולים לא יוכל לקחת חלק בדיון ולא יתאפשר לו לחקור אותה בחקירה נגדית. מדובר בסנקציות חמורות שבהן נקט בית המשפט המחוזי, הטומנות בחובן פגיעה ממשית בזכויותיו הדיוניות של בית החולים ושהובילו לכך שהחלטת האישור נתקבלה מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט. דומני שבנסיבות המקרה ניתן היה להימנע מדיון בבקשת האישור במעמד צד אחד, וכך אף מתחייב בהינתן טיבו של ההליך הייצוגי ובשים לב להוראות סדר הדין הרלוונטיות. ואולם קודם שאבאר את מסקנתי זו, אקדים הערה נדרשת. את בקשת רשות הערעור מפנה בית החולים כלפי החלטת האישור – ואולם בפועל טענותיו מתמקדות בהחלטות הדיוניות שהתקבלו על ידי בית המשפט המחוזי עוד קודם להחלטת האישור, ובפרט ההחלטה שלא ליתן ארכה נוספת להגשת תשובה לבקשת האישור ושלא לאפשר לבאי-כוח בית החולים לחקור את המשיבה על תצהירה. אומר מיד כי אני מוצאת טעם לפגם בכך שבית החולים נמנע מלהגיש בקשת רשות ערעור על החלטות דיוניות אלה, ועתה הוא מבקש לבסס את בקשת רשות הערעור שלפניי על טענות שלא נטענו במועדן; אף על פי כן, מאחר שנראה כי הפגיעה בזכויותיו הדיוניות של בית החולים יורדת לשורשה של החלטת האישור עד כדי איונה של החלטה זו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור לגופה ולא לדחותה על הסף מטעם זה. 11. התובענה הייצוגית היא מכשיר דיוני ייחודי המאפשר לקבץ יחד את תביעותיהם של חברי הקבוצה ולנהלן על ידי התובע ובא-הכוח המייצגים. בכך מקדמת התובענה הייצוגית את זכות הגישה לערכאות של חברי הקבוצה ואת ההגנה על זכויותיהם, מעניקה להם סעד הולם ומשפרת את ההרתעה ואת אכיפת הדין. לצד יתרונות רבים וחשובים אלה, התובענה הייצוגית טומנת בחובה גם סכנות. ראשית, פסק דין בתובענה ייצוגית מקים מעשה בית דין בעניינם של כל חברי הקבוצה המיוצגת (סעיף 24 לחוק תובענות ייצוגיות), ולכן הליך שמנוהל באופן שגוי עלול לפגוע ביכולתם של חברי הקבוצה למצות את זכויותיהם. שנית, בשים לב לעוצמתו של המכשיר הייצוגי, עשויות להיות לו השלכות כבדות על הנתבעים בהליך ואף על המשק בכללותו (ראו: רע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג בע"מ נ' זילברג, פסקה 17 (22.11.2018)). בתוך כך, קיים חשש מפני תובענות סרק, שכל מטרתן הפעלת לחץ על נתבע בעל כיס עמוק לסיים את ההליך בפשרה. מטעמים אלה, חוק תובענות ייצוגיות מונה שורה של תנאים לאישור תובענה כייצוגית (בסעיפים 4,3 ו-8 לחוק). על מנת "לסנן" תביעות שאינן מתאימות להתברר כייצוגיות וכדי למנוע שימוש לרעה במנגנון הייצוגי, יש לקיים בשלב אישור התובענה כייצוגית דיון מעמיק די הצורך לבחינת התקיימותם של תנאים אלה; ולשם כך נדרשת תשתית עובדתית וראייתית מספקת (ראו רע"א 1248/19 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' גפניאל, פסקה 49 (26.7.2022); רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פסקה 41 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (11.4.2013)). ברי כי הכרעה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, מבלי לאפשר למשיב להשיב לה ומבלי לאפשר לו לטעון בדיון שנערך בבקשה, חותרת תחת מושכלות יסוד אלה. לנוכח מאפייני ההליך הייצוגי המנויים לעיל, אין זאת אלא שיש להימנע ככל הניתן מהכרעה בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מבלי שנשמעה עמדת המשיב בבקשה. את הסנקציות שבהן נקט בית המשפט המחוזי בעניינו של בית החולים ראוי לשמור למקרים נדירים, שהמקרה דנן אינו נמנה עימם. 12. ראשית, בדחותו כליל את בקשת הארכה חסם למעשה בית המשפט המחוזי את האפשרות להגשת תשובה לבקשת האישור מטעם בית החולים. כך, אף על פי שבקשת הארכה הייתה מוסכמת ואף שנומקה כראוי. יש לציין כי התנהלות בית החולים בכל הנוגע להגשת התשובה ראויה למידה מסוימת של ביקורת, ובפרט על כך שבקשת הארכה הוגשה ערב המועד שנקבע להגשת התשובה ולא מבעוד מועד. בהתנהלות זו יצר בית החולים מעין "מעשה עשוי", ולא הותיר לכאורה ברירה לבית המשפט אלא להיעתר למבוקש. עם זאת, משהוגשה בקשת הארכה ראוי היה לשים את כובד המשקל על כך שמדובר בבקשה מוסכמת, שהוגשה לצורך ניהול משא ומתן שמטרתו להביא את הסכסוך להכרעה בדרך של פשרה. כידוע, הסדר פשרה בהליך הייצוגי נושא בחובו יתרונות רבים – ובהם הענקת סעד ודאי ומהיר לחברי הקבוצה, וחיסכון במשאבים כספיים הן לצדדים הן לבית המשפט (רע"א 8411/21 פרידמן נ' ניו לינאו סינמה (2006) בע"מ, פסקה 7 (‏19.7.2022); ע"א 7122/19 היועץ המשפטי לממשלה נ' ממן, פסקה 13 (11.4.2022)). אף אם סבר בית המשפט כי אין להשהות את הדיון בבקשת האישור לצורך קיום הליכי פשרה – דחייה כליל של בקשת הארכה באופן שמונע הגשת תשובה לבקשת האישור היא על פניה בלתי מידתית ובלתי סבירה. ניתן וראוי היה להסתפק במתן ארכה קצרה יותר מזו שהתבקשה, ובנוסף או לחלופין להשית על בית החולים הוצאות. אמנם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין, שכן לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בנדון (רע"א 8007/20 חוצה צפון בע"מ נ' וענונו, פסקה 7 (23.1.2022); רע"א 9989/17 ניו ספורט אנד מרקטינג בע"מ נ' זילברג, פסקה 14 (22.11.2018), ואולם המקרה הנוכחי נמנה עם אותם מקרים חריגים המחייבים התערבות. 13. שנית, בכל מקרה לא היה מקום למנוע מבית החולים לקחת חלק בדיון שנקבע לחקירת המשיבה, ושאליו התייצב בית החולים. נראה כי בקבעו כך, פעל בית המשפט המחוזי על פי תקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) המורה כדלקמן: (א) נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד; היתה התביעה שלא על סכום כסף קצוב, יהא בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לדרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין; היתה התביעה לפני הרשם והיה הרשם סבור כי אין ליתן פסק דין ללא שמיעת עדות – יעביר את התביעה לבית המשפט. (ב) הנתבע לא יוזמן לדיון, אף אם נדרש התובע להביא הוכחה, אלא אם כן בית המשפט הורה על כך מטעם מיוחד שרשם. למען הסדר יצוין כי על ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי חלות התקנות הישנות. זאת בהתאם לתיקון מספר 3 לתקנות תובענות ייצוגיות (תקנות תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 3), התשפ"א-2020), הקובע הוראה ייחודית שלפיה תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) יחולו רק על הליכים ייצוגיים שנפתחו ביום התחילה של התקנות החדשות או לאחריו. מועד תחילתן של התקנות החדשות היה ביום 1.1.2021, ואילו ההליך הייצוגי בבית המשפט המחוזי נפתח ביום 30.12.2020. ובחזרה לענייננו. על פי תקנה 97 לתקנות הישנות, הסנקציה בגין אי הגשת כתב הגנה במועד בהליך אזרחי "רגיל" היא שיינתן פסק דין שלא בפני הנתבע ועל יסוד כתב התביעה בלבד; ובמידת הצורך ניתן לקבוע דיון לשמיעת עדות, שאז ברירת המחדל היא שהנתבע לא יוזמן לדיון (והשוו לתקנה 130 לתקנות החדשות, שבה הושמטה סיפא זו). ואולם כפי שיפורט להלן, לא היה מקום להחיל את הסנקציה הקבועה בתקנה 97 לתקנות הישנות במקרה של אי הגשת תשובה לבקשת אישור תובענה כייצוגית. 14. סדרי הדין בהליך הייצוגי מוסדרים בחוק תובענות ייצוגיות ובתקנות שהותקנו מכוחו. תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות מורה כי כל עניין דיוני שאינו מוסדר בחוק או בתקנות, יחולו עליו תקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחויבים מאופיו המיוחד של ההליך הייצוגי. בכל הנוגע לדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית – תקנה 2(ג) לתקנות תובענות ייצוגיות מורה כי "המשיב רשאי להשיב לבקשה בתוך תשעים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט"; לעומת זאת, ביחס לשלב הדיון בתובענה הייצוגית לגופה, תקנה 5(א) לתקנות תובענות ייצוגיות קובעת כי "הנתבע יגיש כתב הגנה בתוך 45 ימים מיום המצאת ההחלטה או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט" (ההדגשות שלי-ע'ב'; וראו גם תקנה 6(ג) לתקנות תובענות ייצוגיות לעניין תובענה שאושרה בשינויים). נמצאנו למדים כי בשונה מן החובה להגיש כתב הגנה בהליך אזרחי "רגיל" כמו גם בתובענה שאושרה כייצוגית, בשלב המקדמי של דיון בבקשת האישור נוקט מחוקק המשנה לשון "רשאי". אסייג ואומר, כי אין באמור כדי לגרוע מחשיבותה של התשובה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית לצורך בירור יעיל וממצה של הטענות בשלב זה של הדיון. אף אם תקנות תובענות ייצוגיות נוקטות לשון "רשאי" ביחס להגשת תשובה לבקשה, בהחלט מצופה מהמשיב כי ינצל את זכות התשובה העומדת לו ובכך יקדם קיומו של דיון מעמיק בסוגיות העומדות על הפרק; זו אף הפרקטיקה הנוהגת ברובם ככולם של ההליכים הייצוגיים. בכל זאת מצאתי לנכון לעמוד על ההבחנה בין החובה להגיש כתב הגנה בהליך אזרחי "רגיל" ובתובענה הייצוגית, לעומת הזכות להגיש תשובה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית – זאת על מנת לבאר מדוע אין מקום לעשות שימוש בסנקציה שבתקנה 97 לתקנות הישנות במקרה של אי הגשת תשובה לבקשת האישור. הסנקציה החמורה של שמיעת עדות במעמד צד אחד שמורה למקרים שבהם הנתבע הפר את החובה המוטלת עליו להגיש כתב הגנה; ובהיעדר חובה דומה ביחס להגשת תשובה לבקשת אישור תובענה כייצוגית, לא היה מקום להפעלת הסנקציה. יצוין כי זה מכבר הגיע בית המשפט העליון לתוצאה דומה במקרה של המרצת פתיחה, שעה שגם ביחס להליך זה נקבע בתקנות הישנות כי הגשת תשובה היא בגדר רשות ולא חובה (רע"א 6678/09 ספדיה נ' גלעד (25.08.2011)). 15. זאת ועוד. כפי שכבר צוין, תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות קובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכים ייצוגיים ב"שינויים המחויבים". בענייננו, אותו שוני בין הליך אזרחי "רגיל" ובין דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מחייב להימנע ככל הניתן מהכרעה בבקשת האישור במעמד צד אחד. כמפורט לעיל, הליך התובענה הייצוגית נועד לשרת מטרות ציבוריות וחברתיות חשובות, ובהן אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו; ועל כן גם בהחלטות דיוניות יש ליתן משקל לאינטרס הציבורי הכללי – ולא רק לאינטרסים של הצדדים להליך הספציפי. במקרה דנן לא היה מקום להכריע בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מבלי לאפשר לבית החולים ארכה נוספת, ולו קצרה, להגשת התשובה; לא כל שכן מבלי לאפשר לבית החולים לקחת חלק בדיון ההוכחות שנקבע לחקירת המשיבה. משכך, יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, לצורך הגשת כתב התשובה והשלמת החקירה. לנוכח האמור, איני רואה מקום לדון בשאלות הנוספות שהועלו בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה בנוגע להתקיימות התנאים לאישור תובענה כייצוגית המנויים בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות, ובפרט בנוגע להתקיימות יסודות פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. בית המשפט המחוזי יכריע בשאלות אלה לפי חוכמתו ככל שיועלו לפניו. יצוין כי לאחר שניתנה החלטת האישור בבית המשפט המחוזי, הצדדים הגישו כתבי טענות בתובענה הייצוגית ובית המשפט הורה על קיום הליכים מקדמיים ונקבעו דיוני הוכחות לימים 6.11.2022 ו-1.12.2022. איני מקבלת את עמדת המשיבה שלפיה בשלב זה הדיון בתובענה הייצוגית הוא "מעשה עשוי" המחייב את דחייתה של בקשת רשות הערעור. שלב האישור הוא שלב בעל חשיבות מכרעת בהליך הייצוגי, ויש לנהלו כדבעי. סוף דבר 16. התוצאה היא שאני מקבלת את הערעור שנדון לפי הרשות שניתנה ומורה על ביטולה של החלטת האישור. בית החולים יגיש תשובה לבקשת האישור עד ליום 20.11.2022 (המועד נקבע בשים לב לימי החג הקרובים ולפגרת סוכות) ולאחר מכן התיק ייקבע להשלמת חקירת המשיבה על ידי בית החולים (ככל שיעמוד על זכותו לעשות כן), וכן לחקירות נוספות ככל שיסבור בית המשפט המחוזי כי יש צורך בכך. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי מצד אחד, ובשים לב לקשיים שעליהם הצבעתי בהתנהלותו הדיונית של בית החולים מצד שני, איני עושה צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, ‏כ"ו באלול התשפ"ב (‏22.9.2022). ש ו פ ט ת ________________________ 22010900_G03.docx עפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1