שמשון דדשוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1088/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1088/05 ע"פ 1089/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות המערער בע"פ 1088/05: המערער בע"פ 1089/05: שמשון דדשוב יוסי אדרי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 23.1.05, בת.פ. 286/02, שניתן על ידי כבוד השופט ר' שפירא תאריך הישיבה: ט"ו בחשוון תשס"ו (17.11.2005) בשם המערער בע"פ 1088/05: בשם המערער בע"פ 1089/05: עו"ד גיל דחוח עו"ד טליה גרידיש בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד ענת חולתא גב' אדוה פרוינד פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה נטען, כי המערערים קשרו קשר לשדוד את המתלונן, לגנוב את הטרקטורון השייך לו, לתקוף אותו בנסיבות מחמירות, לגרום לו חבלה, וכן לסחוט אותו באיומים ובכוח. נטען, כי ביום 17.5.02 פגשו המערערים את המתלונן בחוף הים בקיסריה, וביקשו ממנו להסיעם על גבי הטרקטורון שלו. המתלונן הסכים לכך, ומשהגיעו לאזור חולי המרוחק מעט מהחוף, נטל מערער 1, שמשון דדשוב (להלן: "שמשון"), את משקפיו של המתלונן. בהמשך טען שמשון כי המתלונן חיבל במנוע של טרקטורון השייך לאחד – אסף יוסף (להלן: "אסף"), ודרש ממנו לשלם פיצוי בסכום של 7,000 ש"ח, וכן למסור לו את שרשרת הזהב שענד לצווארו. משסירב המתלונן לדרישה, תקפו אותו המערערים תוך שהם פוגעים בו באגרופיהם בפניו ובגופו. בהמשך, דרשו ממנו להסתלק מהמקום ללא הטרקטורון, ומשסירב גם לדרישה זו, דקר אותו שמשון באמצעות סכין בירכו. בעקבות כך ביקש המתלונן להזעיק עזרה באמצעות הטלפון הסלולארי שהיה ברשותו, אולם מערער 2, יוסי אדרי (להלן: "אדרי"), נטל ממנו את הטלפון. בסופו של דבר החליטו המערערים להסתלק מהזירה כשהם רכובים על הטרקטורון, ובטרם עזבו איים שמשון על המתלונן שאם יתלונן במשטרה, הם ישובו ויפגעו בו. 2. מרביתן של העובדות הנטענות בכתב האישום לא היו שנויות במחלוקת, עם זאת הסברו של שמשון לאירועים היה שונה. על פי גרסתו, פנה אליו המערער כדי שיתווך בינו לאסף שביקש באותם ימים למכור טרקטורון שהיה בבעלותו. אסף הביע נכונות לעשות זאת אולם ביצוע העסקה התמהמה, עד שבאחד הימים הוא גילה כי אלמוני חיבל במנוע הטרקטורון. החשד לגרימת הנזק נפל על המתלונן, ועל כן כאשר פגש אותו שמשון הוא החליט לברר עמו אם יש רגליים לחשד שדבק בו. שמשון ביקש מהמתלונן להסיעו, ומאדרי הוא ביקש להצטרף אליהם. שמשון טען כי במהלך שיחתו עם המתלונן, הודה האחרון כי חיבל במנוע הטרקטורון של אסף, ועל כן דרש ממנו שמשון להפקיד בידיו את שרשרת הזהב שענד כבטוחה לתשלום הפיצוי עבור הנזק שגרם. משסירב המתלונן לדרישה זו תוך שימוש במלים בוטות, הכה אותו שמשון מכות קלות. ועוד אישר שמשון, כי הוא ואדרי נמלטו מהזירה עם הטרקטורון של המתלונן, ולטענתו עשו זאת הואיל וחששו מנחת ידם של בני משפחתו של המתלונן. אולם בסופו של דבר הוחזר הטרקטורון לבעליו, בתיווכו של אחד - אלירן אלגלי. מערער 2, אדרי, נמנע מלהעיד להגנתו, ולבית המשפט הוגשה הודעה שנרשמה מפיו ביום 26.5.2002 (ת/5). באותה הודעה לא הכחיש אדרי כי נסע עם שמשון והמתלונן על הטרקטורון, והוא אף אישר כי התנהל בין השניים ויכוח, במהלכו התרשם כי המתלונן מפוחד. לשאלה מדוע נטלו את הטרקטורון של המתלונן והותירו את בעליו בזירה, השיב אדרי: "אני לא הבנתי מה קורה איתי בכלל". 3. בית המשפט המחוזי נתן אמון בעדות המתלונן, אף שבסופו של יום הגרסה שאימץ הייתה שונה במעט מזו שנטענה בכתב האישום, ואלה עיקריה: למפגשם של המערערים עם המתלונן לא קדם תכנון מוקדם, והמפגש עמו היה מקרי; משנדרש המתלונן למסור את שרשרת הזהב והוא סירב, תקפו אותו שני המערערים, ובהמשך שלף שמשון כלי חד ודקר את המתלונן בירכו; כן נקבע, שאדרי נטל את מכשיר הטלפון מהמתלונן כדי למנוע ממנו להזעיק עזרה; ולבסוף נקבע כי למערערים לא הייתה כוונה לשלול את הטרקטורון שלילת קבע, אלא רק כדי למלט את עצמם מהזירה עקב אותו חשש שבני משפחת המתלונן יפגעו בהם. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי מרגע שהמערערים עלו על הטרקטורון ונסעו עם המתלונן, הם פעלו בצוותא-חדא, ועל כן כל אחד מהם נושא באחריות פלילית למעשיו של שותפו. אותה מסקנה התחייבה הן מהתנהגות שני המערערים במהלך תקיפת המתלונן, והן מדברים שנרשמו מפיו של שמשון בחקירתו, היינו, שאדרי ידע על חשדו במתלונן כמי שביצע את החבלה בטרקטורון של אסף, ועל כן היה יכול לצפות ש"ברור" מסוג זה עלול להידרדר לאלימות. יתרה מכך, נראה שאדרי הצטרף לחברו בכוונה להרתיע התנגדות אפשרית של המתלונן, והראייה התומכת בכך היא העובדה שלא זו בלבד שאדרי לא מנע את הכאתו של המתלונן בידי שמשון, אלא שאף השתתף בהכאתו, והוא גם היה זה שנטל את מכשיר הטלפון מידיו כדי למנוע ממנו להזעיק עזרה. באשר לדקירת המתלונן – קבע בית המשפט המחוזי, כי פציעתו אינה מגעת כדי "חבלה" כהגדרתה בסעיף 34 כ"ד לחוק העונשין, ונסיבות האירוע הולמות עבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לנוכח מסקנתו שהמערערים לא התכוונו לשלול את הטרקטורון מבעליו שלילת-קבע אלא רק להסתלק עמו מהזירה, אין מקום להרשיעם בגניבה. מאידך, השניים גנבו גם גנבו את משקפיו של המתלונן ואת מכשיר הטלפון שלו תוך שימוש באלימות, ובכך די היה כדי לבסס עבירה של שוד. לסיכום, המערערים הורשעו בכל אחת מעבירות אלו: קשר לבצע פשע, שוד, פציעה בנסיבות מחמירות, תקיפה בנסיבות מחמירות, סחיטה בכוח ואיומים, והדחה בחקירה. לאחר שלבית המשפט הוגשו תסקירים של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למערערים 12 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, וכל אחד מהם חויב לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. 4. הערעור מופנה, בראש ובראשונה, כנגד הרשעת המערערים, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו בזו פגם או שגיאה המחייבים את התערבותנו. טרוניית המערערים מקורה בטענה כי הם לא קשרו קשר לפגוע במתלונן, ולמעשה נקלע אדרי לאירועים בדרך מקרה, וזאת בעקבות בקשתו של שמשון שיצטרף אליו לנסיעה עם המתלונן. גרסה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא, אשר קבע, כאמור, כי אף שהמפגש עם המתלונן לא היה מתוכנן מראש, לשני המערערים היה ברור מה עתיד להתרחש באותה נסיעה, ולמצער, יכול היה אדרי לצפות שה"בירור" אותו התכוון שמשון לערוך עלול להידרדר למעשי אלימות. מכאן ואילך פעלו המערערים בצוותא-חדא, כאשר שניהם נוטלים חלק בתקיפת המתלונן, ובגניבת שני פריטי הרכוש השייכים לו. להשקפתנו, מסקנות אלו התחייבו מהראיות שהיו בפני בית המשפט המחוזי, ואותן חיזקו שקרים שהתגלו בדברי המערערים במהלך חקירתם, הימלטותו של שמשון מהזירה, והתייצבותו במשטרה רק לאחר מספר ימים. ובאשר לאדרי, מערער זה נמנע מלהעיד להגנתו, ולא זו בלבד שנקבע בחוק כי הימנעות זו עשויה לשמש חיזוק לראיות המאשימה (סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), אלא שגם מותר לתהות מדוע נהג כך מי שטוען לחפותו. לעניין הערעור כנגד ההרשעה נוסיף ונאמר את אלה: א) המתלונן, שעדותו זכתה לאמונו של בית משפט קמא, תאר בעמ' 10 לפרוטוקול הדיון את תגובתם של המערערים לסירובו למסור את שרשרת הזהב, היינו: "שמשון נתן לי מכות ואז תוך כדי ששמשון מרביץ לי, יוסי אדרי שלח יד מהצד. הכוונה הם נתנו לי כפות בפנים ולא בחוזקה. אז יוסי אדרי שלח את היד שלו שפגע בפני". את גניבת הטלפון ייחס המתלונן לאדרי, ובלשונו בעמ' 11: "באתי להתקשר לאמבולנס ואדרי אמר לשמשון שיקח את הפלאפון כי אחרת אני אתקשר למשטרה ... יוסי אדרי טען שוב שייקח לי את הפלאפון כדי שאני לא אתקשר למשטרה ואז אחד מהם אני לא זוכר בדיוק, בא ולקח לי את הפלאפון". משהציגה באת-כוח המשיבה בפני המתלונן את הודעתו במשטרה, הוא אישר כי היה זה אדרי שנטל ממנו את המכשיר (לעניין זה ראו גם את חקירתו הנגדית של המתלונן בעמ' 24). ב) תמיכה בגרסתו של המתלונן מצויה בדברים שנרשמו מפיו של שמשון במהלך חקירתו, ומהם מצטיירת תמונה ברורה למדי כי אותה נסיעה על הטרקטורון ו"הברור" שבא בעקבותיה נכפו על המתלונן באיומים ובכוח. וכך תאר שמשון את השתלשלות האירועים בהודעה ת/4: "ניגשתי אליו [למתלונן] ואמרתי לו סע לפה הצבעתי לו עם היד לאן לנסוע צעקתי ליוסי בוא תעלה איתי על הטרקטורון … אני הובלתי אותו למקום של עצים בחופשונית הורדתי אותו מהטרקטורון ואמרתי לו בוא אני צריך לדבר אתך וזה לא היה בכוח". משעמד המתלונן על דעתו כי לא חיבל במנוע הטרקטורון של אסף, תגובת שמשון היתה כך: "הבאתי לו כאפות הבאתי לו סטירות וכאן הוא כבר הודה שזה הוא עשה הוא אמר אני אביא לך את הכסף של המנוע ומעצבים הוצאתי סכין קטן כמו מחזיק מפתחות כזה ודקרתי אותו ברגל". שמשון נשאל אם אפשר שדקירת המתלונן היא שגרמה לו שלא להתנגד לנטילת הטרקטורון, ועל כך השיב: "הוא בכלל לא יכול להתנגד לי כי הוא נרתע שהוא ראה אותי … כל הזמן הרגשתי שהוא מפחד ממני". מההודעה ת/4 עולה עוד, כי אותו פחד שתקף את המתלונן החל מרגע ששמשון הורה לו לנסוע עמו ועם אדרי (ראו עמ' 3 להודעה). ג) טענתו של אדרי לפיה הצטרף בתום לב לנסיעתם של שמשון והמתלונן, מופרכת אף היא בדברים שנרשמו מפיו של שותפו בעמ' 99 של פרוטוקול הדיון: "עליתי לטרקטורון שלו ואז אמרתי ליוסי בוא איתי, אמרתי יוסי עלה לטרקטורון אומר לי מה קרה, אמרתי לו ששמו חול במנוע" (וכן ראו עמ' 130 ו-132). בהמשך, וכאשר לטענת שמשון החל המתלונן לנבל את פיו, המערערים (ולא הוא לבדו!) הגיבו באלימות, ובלשונו בעמ' 100 לפרוטוקול: "התחלנו לתת לו כאפות, זה הכל כזה במקרה, בגלל שהוא ניבל את הפה הבאנו לו כאפות". 5. הנה כי כן, בפנינו הכרעה שכולה עובדתית, וכידוע בממצאים מתחום זה הנקבעים בערכאה הדיונית, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. יתר על כן, כפי שהראנו מתוך הראיות שהיו בפני בית המשפט המחוזי, ההחלטה להרשיע את שני המערערים התחייבה מדברים מפורשים אשר נרשמנו מפיו של שמשון בחקירתו ובעדותו בבית המשפט, ועם אלה בחר אדרי, מטעמים השמורים עמו, שלא להתמודד. אכן, אדרי לא דקר את המתלונן, אולם הוא הלך עם חברו שמשון לקראת עימות בו היתה כוונה לחייב את המתלונן להודות בגרימת נזק לטרקטורון של אסף. ונדמה כי אין צורך לומר שכל אדם חייב לצפות כי עימות מסוג זה עלול לגלוש לפסים אלימים, ובכללם שימוש בנשק קר. לנוכח כל אלה דעתנו היא כי דינו של הערעור כנגד ההרשעה להדחות, וכך אנו עושים. 6. באשר לעונש – לנוכח חומרתם המופלגת של המעשים בהם חטאו המערערים, העונש שהושת עליהם הנו מתון ביותר, ואפשר שהוא אף נוטה לקולא לאור מדיניות הענישה בה נוקטים בתי המשפט במלחמתם כנגד נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית. עם זאת, מקרה זה מיוחד הוא באשר מונח בפנינו תסקיר חיובי ומעודד שהוגש על ידי שירות המבחן בעניינו של שמשון. מתסקיר זה עולה, כי מאז התרחשה תקיפתו של המתלונן (בחודש מאי 2002), חל בשמשון שינוי משמעותי. הוא נטל אחריות על המעשה הקשה בו היה מעורב, ושירות המבחן התרשם שהוא נחרץ בדעתו לעשות תפנית חיובית בחייו. דבר זה מצא את ביטויו בעמידתו בתנאים המגבילים שהוטלו עליו לאורך כל התקופה שחלפה מאז החלו ההליכים המשפטיים, התמדתו בקיום קשריו עם שרות המבחן במשך כשנה וחצי, והשתלבותו בלימודים במטרה לעמוד בבחינות הבגרות. אכן, אפשר שאלו הם רק ניצנים ראשונים של התפכחות, ואפשר גם שההליכים המשפטיים שטרם הסתיימו דרבנו את שמשון לכך. עם זאת, אפשר גם אפשר שאת התפנית הזו עשה שמשון מתוך כוונת-אמת, ועל כן סברנו כי בנסיבות אלו איננו רשאים לעמוד מנגד ועלינו ללכת לקראתו כברת דרך נוספת. עם זאת, איננו סבורים כי יש מקום לפטור אותו כליל מלשאת בעונש של מאסר בפועל, אולם נצמצם את התקופה בה יהיה עליו לשאת, מתוך תקווה שהוא יתמיד בתהליך החיובי בו החל גם לאחר שיסיים לשאת בעונשו. באשר לאדרי, אנו סבורים כי נכון היה מלכתחילה לאבחן את עניינו מעניינו של שותפו, הואיל ושמשון היה הפעיל מבין השניים בתקיפת המתלונן, בעוד שחלקו של אדרי קטן יותר. מכל הטעמים הללו אנו מחליטים להעמיד את עונש המאסר בו ישא שמשון דדשוב על 9 חודשים, ואת עונשו של יוסי אדרי על 7 חודשים, ומאלה ינוכו ימי המעצר בו היו נתונים המערערים. יתר חלקי גזר דינו של בית משפט קמא, יעמדו בעינם. המערערים יתייצבו לשאת בעונשם במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום ג' בכסלו תשס"ו (4.12.2005), עד לשעה 11.00. הערבויות שהופקדו לצורך שחרור המערערים עד כה, יוסיפו להתקיים עד להתייצבותם לשאת בעונש. ניתן היום, ט"ו בחשוון תשס"ו (17.11.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05010880_O05.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il