ביטוח חקלאי-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ. הגר סייג

פסק-דין בתיק ע"א 10842/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10842/02 ע"א 100/03 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת בע"א 10842/02 והמשיבה בע"א 110/03: ביטוח חקלאי-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ ג ד המשיבים בע"א 10842/02 והמערערים בע"א 100/03: 1. הגר סייג 2. אסתר סייג 3. משה סייג 4. ארז סייג 5. נועם סייג ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי ב חיפה מיום 15.10.02 בת.א. 307/96 שניתן על-ידי כבוד השופטת ב' גילאור תאריך הישיבה: כ"ח בשבט התשס"ו (26.2.06) בשם המערערת בע"א 10842/02 והמשיבה בע"א 100/03: עו"ד אורי קוזלובסקי בשם המשיבים בע"א 10842/02 והמערערים בע"א 100/03: עו"ד פנחס זלצר פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. לפנינו שני ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' גילאור), בעניין שיעור הפיצויים המגיע למשיבים בע"א 10842/02 (המערערים בע"א 100/03) בגין תאונת דרכים שבה נפגעה במשיבה 1 (להלן: המשיבה). המשיבה, ילידת 21.10.1978, סובלת בעקבות התאונה מקוודרופלגיה, ונכותה הרפואית היא בשיעור של 100%: "התובעת נותרה עם שיתוק מלא ספסטי של הגפיים התחתונות, קלונוס בקרסוליים והכח של שרירי הגפיים העליוניים ירוד, אי שליטה על הסוגרים... נזקקת לכ- 4 צינתורים ביום". תוחלת חייה, לפי קביעתו של בית המשפט המחוזי, קוצרה ב- 10% והיא עומדת עתה על גיל 75 שנים. בית המשפט קבע כי המשיבה איבדה את יכולת ההשתכרות שלה במלואה. אמנם, כפי שתיאר בית המשפט בפסק-דינו, המשיבה, בעזרת בני-משפחתה, "עשתה מאמצים כבירים לחזור למסלול חיים רגיל לאחר התאונה". היא סיימה את לימודיה בבית הספר והמשיכה בלימודים אקדמיים – תחילה במסלול דו-חוגי של מחשב וספרות אנגלית ולאחר שנה, במסלול חד-חוגי של ספרות אנגלית. ואולם אלה, כך נקבע, "משפרים וישפרו את איכות חייה וימלאו אותם תוכן ועניין, אך לא יהיה בהם מימד של השתכרות". בית המשפט סבר כי "תוכניות וחלומות לחוד והמציאות הרבה פעמים שונה מהם", וכי גם אם באופן מזדמן ושולי תצליח המשיבה להשתכר מעבודה כמתרגמת, "ספק אם יהיה לה מקור הכנסה קבוע שניתן לכימות וחישוב במועד פסק-הדין". בית המשפט הוסיף ושקל את הטענות מכאן ומכאן לעניין בסיס השכר, ולבסוף לא ראה לסטות מן החזקה הנוגעת לקטינים בדבר השתכרות לפי השכר הממוצע במשק. סוף דבר, בית המשפט חישב את הפיצוי עבור הפסד השתכרות כך: בתקופת שירותה הצבאי לפי 2,500 ₪ לחודש X 24 – 60,000 ₪ בתקופת לימודיה באוניברסיטה לפי שכר של 1,500 ₪ X 48 – 72,000 ₪ סה"כ 132,000 ₪ מיום פסה"ד ועד גיל 65, לפי שכר ממוצע במשק – 7,300 ₪ ברוטו. אחוז המס נקבע לפי חישוב של נשואה + ילד. 1,793,494 ₪ 2. בית המשפט המחוזי לא ראה בנסיבות המקרה לפסוק למשיבה פיצוי עבור הפסד פנסיה. פרק נכבד בפסק-דינו הקדיש בית המשפט לסוגיית הפיצוי עבור עזרת הזולת. בית המשפט בחן את התנהלותם של הצדדים בהקשר זה עד למועד פסק-הדין, את הטענות שהועלו בפניו, את חוות-הדעת שהוצגו במשפט וכן את האמור בפסק-דינו של בית משפט זה בע"א 3375/95 אקסלרוד נ' צור שמיר, פ"ד נד(4) 450. נקבע, כי בנסיבות העניין, ראוי שהטיפול במשיבה ייעשה על-ידי עובדות צעירות ישראליות, וזאת, בית היתר, לאור הצורך הנובע מאישיותה של המשיבה ומטיב הטיפול בה בתחושה של קרבה, נוחות ואינטימיות עם המטפל. בית המשפט מצא כי למשך "תקופת ההסתגלות" של 12 חודשים לאחר השחרור מבית החולים, יש לפסוק למשיבה פיצוי עבור סיעוד לפי סכום של 20,000 ש"ח לחודש. לאחר מכן, עד הגיעה של המשיבה לגיל 30 שנים, נקבע הפיצוי לפי סך של 16,000 ש"ח לחודש; מגיל 30 שנים ועד תום תוחלת החיים, נקבע הפיצוי לפי סכום של 14,000 ש"ח לחודש. סך הכל התקבל סכום של 1,312,000 ש"ח לעבר ו- 4,520,194 ש"ח לעתיד. עוד בחן בית המשפט את צרכי הדיור של המשיבה, וקבע, כי הסכום הסביר להתאמת מגוריה בקיבוץ הינו 82,997 ש"ח בערכי יום פסק-הדין, וכי לעניין מגורי הקבע שהיא תזקק להם – מחוץ לקיבוץ – יש לפסוק סכום של 450,000 ש"ח, המשקף את עלויות שטח-הדירה העודף הנחוץ לה בשל נכותה ואת יתר הנתונים שהובאו בפני בית המשפט. סכומים נוספים שנפסקו: 200,000 ש"ח עבור מיזוג אויר; 529,508 ש"ח בגין ניידות; 369,600 ש"ח בגין צרכים רפואיים ואביזרי שיקום; 103,363 ש"ח עבור ציוד מתכלה; 37,273 ש"ח לצורך כביסה וייבוש; 313,220 ש"ח עבור טיפולי פיזיוטרפיה; 120,000 ש"ח עבור טיפולים נפשיים; 100,000 ש"ח לצורך שחייה; 78,305 ש"ח בגין השתתפות בתשלום לקופת-החולים; ועוד 550,177 ש"ח עבור הוצאות שונות שהוצאו בעבר. בראש הנזק של כאב וסבל חושב הפיצוי ונקבע לסכום של 188,248 ש"ח. מסכום הפיצוי הכולל – 10,880,379 ש"ח - הורה בית המשפט לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ואת התשלומים התכופים, והתקבל הסכום של 5,206,999 ש"ח. 3. במסגרת ע"א 10842/02 טוענת המערערת, היא החברה המבטחת, כי היה מקום לקבל את עמדת המומחה בדבר קיצור תוחלת החיים של המשיבה, ולהעמידו על 15%. עוד טוענת המערערת, כי לפי החומר שהונח בפני בית המשפט, יש לקבוע כי לא נשלל מן המשיבה כושר ההשתכרות כולו; במיוחד, טוענת המערערת, לאור יכולותיה, רצונה והשכלתה של המשיבה, היא תוכל לעבוד ולהשתכר כמתרגמת. עוד מלינה המערערת על בסיס השכר שנקבע, שאינו עולה, לדעתה, בקנה אחד עם הנתונים הנכונים. טענה אחרת בפי המערערת נוגעת לבחירתו של בית המשפט לסטות מאמות המידה שהותוו בפסק-הדין בעניין אקסלרוד בכל הנוגע לצרכי הסיעוד של נפגע קוודרופלג; אדרבא, לדעת המערערת מצבה של המשיבה מאפשר פסיקת סכום נמוך יותר משנפסק באותו פסק-דין. המערערת מוסיפה טוענת כי בית המשפט הפריז בסכומים שפסק בראשי-נזק נוספים: דיור, מיזוג אויר, צרכים רפואיים ועלויות כביסה וייבוש. המשיבים חולקים על טענות אלה של המערערת, ובמסגרת ע"א 100/03 משיגים אף הם על קביעותיו של בית המשפט קמא, המקפחות אותם, לדידם. לא היה, לטעמם, כל מקום לקבוע כי תוחלת חייה של המשיבה קוצרה, זאת בהיעדר נתונים ספציפיים המעידים על כך. לדעת המשיבים, אובדן כושר ההשתכרות במקרה זה הוא, כפי שנפסק, בשיעור של 100%, אולם בסיס השכר לצורך החישוב צריך, לשיטתם, להיות גבוה מהשכר הממוצע במשק; בהקשר זה עומדים המשיבים על כישוריה, הישגיה ושאיפותיה של המשיבה, שאינם ניתנים למימוש בשל פגיעתה בתאונה. כמו-כן טוענים המשיבים כי גיל הפרישה לצורך חישוב הפיצוי צריך להיות 70 שנים, וכי ראוי היה לפסוק במקרה זה פיצוי עבור הפסדי פנסיה. לדידם, בית המשפט המעיט בפסיקת הפיצוי בראשי הנזק של עזרת צד ג', דיור, ניידות, ציוד מתכלה, כביסה וייבוש, שחייה, טיפולים ובדיקות מסוגים שונים. לדעת המשיבים, יש לפסוק להם את מלוא הוצאות העבר שנטענו, להוסיף על ההוצאות שנפסקו ריבית והצמדה, ולזכות את עורכי הדין בשכר-טרחה גם עבור התשלומים התכופים שנפסקו. 4. כפי שניתן להתרשם מתיאור תמצית טענות הצדדים, הצדדים שבפנינו משיגים על מכלול היבטיו של פסק-הדין של בית המשפט המחוזי. כלל מושרש הוא כי בית משפט של ערעור ייטה שלא להתערב בהערכותיה, חישוביה ואומדניה של הערכאה המבררת, כל עוד אלה מצויים בתחום הסביר. "הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות" (בע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21, 25). אכן, מטיבו של הנושא, שיקול הדעת בו הוא תכופות רחב ביותר, ובשל כך נפרס ברגיל גם מתחם רחב של סבירות. על כן, "כל עוד לא סטה בית המשפט קמא משיקולים סבירים ולא טעה טעות בולטת בהערכת הנזק, לא יבוא בית-משפט זה לעשות, ואין זה מתפקידו לעשות, חישובים אחרים במקומו על-מנת להעמיד את דיוקם של הסכומים שנפסקו על קוצו של יוד" (ע"א 617/80 גבאי נ' תע"ל, תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ, פ"ד לו(3) 337, 345). הבחינה של בית המשפט שלערעור, תכופות, אינה בחינה פרטנית של הסכום שנפסק בגין כל ראש נזק – למשל, בגין כביסה וייבוש, בגין שחייה ובגין הוצאות ניידות. לשם כך, אל נכון, טרחה הערכאה המבררת ושמעה את הצדדים, את עדיהם ואת חישוביהם, שקלה וחישבה, ופסקה את שפסקה. אשר לערכאת הערעור, "אין זה מתפקידה" – כך נפסק – "לבחון לעומק כל ראש נזק מבין ראשי הנזק הרבים המרכיבים את הסכום הסופי שנפסק לזכות המשיב והוריו... אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק אלא מקום שמתגלה טעות בולטת" (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, תק-על 2005(3) 1492). 5. בית המשפט המחוזי בחן, במקרה זה, את מכלול הראיות, חוות הדעת והעדויות שבאו בפניו, ובפסק-דין מפורט, קבע את ממצאיו ושׁם את סכום הפיצוי בכל אחד מראשי הנזק. הסכומים שנפסקו אינם חורגים מן הסביר – במיוחד לא במאזן הכולל – ועל כן אין להתערב בהם. אכן, בהקשרים מסוימים פסיקתו של בית המשפט המחוזי היתה על הצד הגבוה. ואולם בהקשרים אחרים בחר בדרך מתונה, והסך הכולל אינו מצדיק התערבות. אסתפק אפוא בהתייחסות קצרה למספר נקודות מרכזיות שבהן שמו הצדדים את עיקר יהבם. ראשית, סוגיית קיצור תוחלת החיים. סוגיה זו – קשה היא. קשה היא במישור העקרוני, וקשה היא גם במישור היישומי. תחושה של אי-נוחות מלווה את העיסוק במועד פטירתו הצפוי של אדם, אי-נוחות בשל מהות העניין וגם בשל היומרה-לכאורה הטמונה בכך. את מועד פטירתו של אדם – אדם בריא ואדם שנפגע בגופו – איש אינו יכול לחזות. אכן, "כל המצוי בנושא זה של קביעת קיצור תוחלת חיים, יודע עד כמה קיים קושי לקבוע זאת, ועד כמה חלוקות הדעות בנושא זה בין המומחים השונים" (ע"א 2099/94 חיימס נ' איילון, פ"ד נא(1) 529, 534). יחד עם זאת, כפי שהדבר נעשה לא אחת בדיני הפיצויים, העוסקים תכופות בעתיד וממילא – בתחזיות והשערות, גם בהקשר זה עשוי בית המשפט לקבוע ממצא, ובלבד שהובאו בפניו חוות-דעת מתאימות. אלה – חוות-הדעת – עשויות להתבסס גם על נתונים סטטיסטיים באשר להשפעתה של פגיעה או מחלה מסוימת על תוחלת החיים – ובל נשכח כי תוחלת החיים של אדם בריא נקבעת אף היא על-בסיס נתונים סטטיסטיים (ראו גם ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן, תק-על 2006(1) 1908; ע"א 9656/03 עזבון מרציאנו ז"ל נ' ד"ר זינגר, תק-על 2005(2) 125; ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486, 509-510; ע"א 6935/99 קרנית נ' עטא אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599). למותר לציין – הממצא הנקבע בכגון דא על-ידי בית המשפט נועד כדי לשמש בסיס לחישוב, הא ותו לא. במקרה זה הובאה בפני בית המשפט המחוזי חוות-דעת של מומחה רפואי באשר לקיצור תוחלת החיים המיוחס, מבחינה סטטיסטית, לחולים מהסוג הנדון. בית המשפט ראה ליתן משקל לחוות-דעת זו, אך בחר למתן את הנתון שנקבע בה (קיצור של 15%). לאור מספר נתונים קונקרטיים שציין, קבע בית המשפט את קיצור תוחלת החיים בשיעור של 10%. בעמדתו של בית המשפט קמא בעניין זה לא ראיתי עילה להתערב, לכאן או לכאן. 6. שנית, סוגיית הפיצוי עבור אובדן כושר השתכרות. פגיעתה של המשיבה היא קשה. היא סובלת משיתוק מלא בגפיים התחתונות ומפגיעה קשה גם בגפיים העליונות. נכותה הרפואית היא בשיעור של 100%, ואין כל ספק כי יש לפגיעותיה השלכות כבדות-משקל על יכולת תפקודה. בנתונים מסוג זה, ובהתחשב בכל הנסיבות, עשוי בהחלט בית משפט להגיע לכלל מסקנה כי כושר ההשתכרות אבד במלואו (ראו למשל ע"א 11183/04 דלאל נ' קינן, תק-על 2006(1) 1908). אולם כל מקרה לגופו. גם אדם שגפיו משותקות, לא בהכרח נגזר עליו להיוותר לעד בלא עבודה ובלא יכולת להתפרנס בשיעור מסוים. במיוחד כך כאשר נותרו בו באדם היכולת השכלית והדחף להשתקם. בענייננו, המשיבה, שאין מחלוקת על כישוריה ועל נתוניה הגבוהים, אכן נקטה, למרבה השמחה, בצעדים חשובים למען שיקומה המיטבי. בין השאר, היא השלימה את לימודיה התיכוניים והמשיכה במסלול אקדמי, תחילה במסלול דו-חוגי וכעבור שנה, החליטה להתמקד בלימודי שפה וספרות אנגלית. במשפט נדונה גם האפשרות שהמשיבה תמצא דרך להתפרנס מעבודה כמתרגמת. בנסיבות העניין אכן קשה לשלול כל אפשרות שיעלה בידי המשיבה להשתכר סכום מסוים במהלך חייה. המומחה הרפואי הציג תנאים שבהתקיימם תוכל לדעתו המשיבה לעבוד, ומתוך שורותיו של פסק-הדין נשוא הערעור נראה כי גם בית המשפט קמא לא שלל זאת מכל וכל. ואולם מסקנתו של בית המשפט המחוזי היתה כי לנוכח מגבלותיה הרפואיות והתפקודיות הקשות, ולאור מכלול הנסיבות ואי-הודאות הטבועה בכגון דא, אין בידיו לקבוע כי המשיבה תשתכר בעתיד סכום מסוים שניתן להביאו בחשבון הפיצוי. מאידך גיסא, בחר בית המשפט, חרף הנתונים שהובאו בפניו ובכלל זה נתונים בדבר הצטיינותה-שלה והצטיינותם של בני משפחתה, לקבוע את בסיס השכר לפי השכר הממוצע במשק. ניתן לסבור כי בית המשפט נטה בקביעתו הראשונה (בדבר אובדן מוחלט של כושר ההשתכרות) לטובת המשיבה, ואילו בקביעתו השנייה (בדבר בסיס השכר) לטובת המערערת. אולם בתנאי העמימות שבהם מדובר כאן, ולנוכח המשקל הרב שיש לייחס לשיקול דעתו של בית המשפט, אין מקום להתערבותנו בקביעות אלה, אשר ניתן אף לסבור כי הן מקזזות זו את זו. 7. נקודה שלישית ואחרונה שיש להתייחס אליה נוגעת לעניין הסיעוד. בית המשפט המחוזי בחר לסטות, כך נטען, מן ההתוויה בע"א 3375/99 אקסלרוד נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 50). בפרשה זו האחרונה נקבעו קווים מנחים לשומת הפיצוי בגין עזרת הזולת מקום בו מדובר בנכה קשה, הסובל מנכות רב-מערכתית, כגון קוודרופלגיה, ואשר זקוק לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היממה. עלות הסעוד הוערכה שם בסכום של 12,000 ש"ח בחודש - סכום אשר נועד לכסות את הוצאות העסקתו של עובד זר, את צרכי המחיה של אותו עובד שיתגורר בבית הנפגע, ואת שכרו של עובד מחליף, שיסעד את הניזוק בימים בהם נעדר העובד הזר מעבודתו. סכום הפיצוי נתן ביטוי גם לסיכון כי לא ימצא עובד זר בתקופות מסוימות, או שעלות העסקתו תגדל. עם זאת, בית המשפט בפרשת אקסלרוד הדגיש שקביעת הפיצוי, כאן כמו בראשי נזק אחרים, היא אינדיבידואלית ונקבעת לפי צרכיו של הנפגע המסוים שבפניו. אכן, הסכום שנפסק שם יפה "כל עוד אין מוכיחים נסיבות מיוחדות במקרה הנדון וכל עוד לא יבוא שינוי בנסיבות הכלליות אשר יצדיק סטייה מהכלל" (שם, בעמוד 457). בכמה מקרים, קבע בית המשפט כי סכום הפיצוי צריך להיות גבוה משנפסק בעניין אקסלרוד, וזאת, לאור הצורך של הנפגע בקיום תקשורת עם המטפל. כך, למשל, בע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח, תק-על 2001(2) 714, דובר בניזוק, שסבל מקוודרופלגיה ומפגיעה קוגנטיבית ניכרת. בשל נסיבותיו המיוחדות, נדרשו לו בפרקי זמן מסוימים שני עובדים שיסעדו אותו בעת ובעונה אחת. כמו-כן, נקבע כי המטפל בתובע חייב לדעת עברית, הן בדיבור והן בכתיבה, זאת משום שלנפגע "נפתח צוהר לתקשורת כתובה עם הסביבה". עוד נכתב, כי הואיל ובעזרת גירויים אינטנסיביים מהסביבה מצליח הנפגע להתקדם בתקשורת עם הסביבה, "ראוי... שהעובדים שבסביבתו של התובע יהיו ישראלים, דוברי עברית, כדי שיטלו חלק במהלך זה". בפועל (בהתחשב בניכוי-יתר שעשה בית-המשפט המחוזי), נפסקו לנפגע באותו מקרה כ-18,000 ש"ח לחודש, ובית-המשפט העליון לא ראה להתערב בפסיקה זו. אמות-המידה שנקב בהן בית המשפט העליון בעניין אקסלרוד יכול שתותאמנה לנסיבותיהם של מקרים מיוחדים. בענייננו, היה בית המשפט קמא ער להלכה שנפסקה בעניין אקסלרוד, אולם קבע כי המשיבה זקוקה לעזרה במשך כל שעות היממה, וכי עזרה זו ראוי לה שתיעשה על-ידי מטפלות ישראליות. קביעה זו יסודה, בין השאר, בהתרשמותה של הערכאה המבררת מאישיותה ומצרכיה הקונקרטיים של המשיבה. הסכומים שקבע בית המשפט הם 20,000 ש"ח לחודש לתקופת הסתגלות של 12 חודשים, ולאחר מכן, 16,000 ש"ח לחודש עד הגיעה של המשיבה לגיל 30, וממועד זה ועד לתום תוחלת החיים, סכום של 14,000 ש"ח לחודש. סכומים אלה, ובמיוחד זה האחרון, אינם סוטים סטיה ניכרת מן הסכום שנפסק בעניין אקסלרוד (לאחר שערוך), ומכל מקום, אינם נראים לי מופרזים במידה המצריכה התערבות, זאת בהתחשב בממצאיו ובהתרשמותו של בית המשפט קמא, כאמור. אציין כי לטעמי, הדגש בעניין זה צריך להיות בכך שהמטפל המוצמד לנפגע מטפל בכל צרכיו, גר עמו בביתו ועוסק בסיעוד פיזיולוגי-אינטימי ולעיתים אף בהיבטים נוספים – רגשיים, נפשיים, קוגניטיביים – של השיקום. בנסיבות כאלה, עשויה לקום חשיבות לשאלה מיהו אותו אדם המתאים לשמש מטפל לנפגע המסוים העומד בפני בית המשפט. שיקולים שונים עשויים להתעורר כאן: גילו של הנפגע, תכונותיו ואפשרויות שיקומו; מידת מוגבלותו הפיזית (ריתוק למיטה או שמא יכולת תפקוד מסוימת); מידת נכותו הנפשית-שכלית (היעדרו או קיומו של קשר עם הסביבה); מהות הצרכים שאותם בא המטפל למלא; ועוד כיוצא באלה שיקולים. משלא מצאנו להתערב בסכומים שפסק בית המשפט המחוזי בראשי הנזק האמורים, ומשלא שוכנענו גם מיתר טענותיהם של בעלי הדין, אנו דוחים את הערעורים שבפנינו. אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, כ"ז באלול התשס"ו (20.9.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02108420_P07.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il