פסק-דין בתיק ע"א 1084/02
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 1084/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
המערערים:
1. חלוה מחמד
עטאללה אבו לבדה
2. סירין נזמי סעיד אבו לבדה
3. נור נזמי סעיד אבו לבדה
4. אזהאר נזמי סעיד אבו לבדה
5. ורוד נזמי סעיד אבו לבדה
6. מחמד נזמי אבו לבדה
7. איאת נזמי סעיד אבו לבדה
8. ליאלי נזמי סעיד אבו לבדה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים
בת.א. 1260/98 שניתן ביום 16.12.01 על ידי
כבוד סגן הנשיא השופט עזרא קמא
בשם המערערים: עו"ד עבאס
עאסי
בשם המשיבה: עו"ד שלמה
פרידלנדר
פסק-דין
השופט י' טירקל:
רקע
1. המערערים הם אשתו ושבעת ילדיו של המנוח נזמי
סעיד אבו לבדה (להלן- "המנוח"), שנרצח ביום 31.5.95 בידי רעולי פנים
בעיר קלקיליה. המנוח היה תושב העיר קלקיליה עד שנת 1994 ובין השנים 1994-1981 עבד
בשירות התעסוקה בעירו, מטעם המינהל האזרחי. החל בחדש אפריל 1994 קיבל המנוח, על פי
המלצת גורמי המנהל האזרחי, "טיפול שיקומי" על ידי מנהלת השיקום לסייענים
הפועלת במסגרת שירות הביטחון הכללי (להלן- "המנהלת"), שכלל סיוע כספי
בסכום כולל של 59,895 ש"ח. כמו כן ניתנו לו "תעודת סייען" ותעודת
זהות ישראלית והוא היה לתושב ישראל ובה התגורר במשך יותר משנה עד מותו. יצוין כי
החל בשנת 1994 עסק המנוח, ככל הנראה, בעסקיו הפרטיים.
המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי
בירושלים נגד המשיבה, לפצותם עבור נזקיהם בעקבות מותו של המנוח: הוצאות קבורה
ואבל, אובדן הכנסות המנוח ושירותיו, אובדן שווי זכויות מדור והבראה ונזק לא ממוני.
בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ע' קמא), בפסק דינו מיום 16.12.01, דחה את
התביעה.
המערערים ערערו על פסק הדין.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המערערים
להניח תשתית עובדתית להוכחת טענתם כי המנוח היה סייען של כוחות הבטחון (להלן-
"סייען") וכן להוכחת טענתם כי המנוח נרצח בשל היותו סייען. כמו כן, לא
נמצאה לו ראיה לכך שהמנוח סייע לכוחות הבטחון. עוד קבע כי שהייתו של המנוח בישראל,
ככל הנראה בכפר ברא ובכפר קאסם, והסיוע הכספי שקיבל מהמנהלת, אין בהם כדי לשמש
ראיות לכך שהיה סייען. בית המשפט הוסיף וקבע כי תעודת הסייען שהיתה בידי המנוח
היתה ראיה לכאורה בלבד וכי לא הוכח שתעודת סייען ניתנה רק למי ששימש כסייען של
כוחות הביטחון; אלא מטרתה של התעודה היתה רק להראות כי המנוח משוקם על ידי המנהלת.
בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי יש להכיר במנוח כסייען משום השתק פלוגתא
שנוצר בעבר על ידי הודעתה של המשיבה, בבית הדין האזורי לעבודה, כי המנוח הוכר
כסייען. כפי שקבע היה מדובר בתביעה לפיצויי פיטורים בשל עבודתו של המנוח בשירות
התעסוקה וההסדר שהושג שם בין המערערים לבין המשיבה היה רק לעניין יחסי העבודה בין
המנוח לבין המשיבה, ואילו השאלה אם היה סייען לא נדונה ולא הוכרעה. יתר על כן,
אפילו ניתן לראות בהודעת המשיבה הודאה, הרי שהיא מחייבת רק במסגרת הדיון שבו היא
ניתנה.
בית המשפט דחה גם את טענת המערערים כי
ניתנה להם הבטחה מנהלית מפי רכזי השיקום במנהלת כי אם "יקרה משהו"
למנוח, מתחייבים הם לדאוג למשפחתו, וקבע כי היו אלה אמירות כלליות וסתמיות שאין
בהן כדי ליצור התחייבות משפטית. בית המשפט הוסיף וקבע שאין לראות בהחלטת ממשלת
ישראל, ב/118, מיום 12.1.94, בדבר סיוע לסייענים בשיקומם (להלן- "החלטת
הממשלה"), מקור משפטי מחייב לצורך תשלום פיצוי בנזיקין. גם טענת המערערים
כי המשיבה התרשלה בכך שלא סיפקה למנוח הגנה מספקת, נדחתה. בין היתר, מן הטעם
שהמשיבה נקטה אמצעים כדי להגן על בטחונו של המנוח, בכך שהעבירה אותו ואת משפחתו
לישראל, סיפקה לו אקדח להגנה עצמית, התקינה בביתו לחצן מצוקה ואף
הזהירה אותו לבל ייכנס לעיר קלקיליה. בית המשפט הוסיף וקבע ש"ניתן ללמוד
מהראיות, כי המנוח היה מודע לסכנות" ותרם "תרומה מכרעת" לאירוע
שהביא למותו; לפיכך אין לראות את המשיבה כמי שגרמה למותו. עוד נקבע בפירוש כי
שהייתו של המנוח בעיר קלקיליה ביום הירצחו, לא היתה במסגרת של "סייענות"
או של שתוף פעולה עם זרועות הביטחון. בית המשפט גם דחה את טענת המערערים כי הם
זכאים לפיצויים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
ההשגות והתשובות
טענות המערערים
3. בערעורם חוזרים המערערים על הטענות שהעלו
בבית המשפט המחוזי. לטענתם, היה על בית המשפט לבכר את הראיות שהביאו על פני הראיות
שהביאה המשיבה. עוד השיגו על כך שבית המשפט לא נתן דעתו על עדותו של רפ"ק נחום
זוהר, שהיה ממונה על תיק חקירת הרצח של המנוח במשטרה, שאמר כי היה מדובר ברצח של
משתף פעולה. המערערים הוסיפו וטענו, שהיה על המשיבה לצפות שהמנוח
"יתפתה" להיכנס לעיר קלקיליה למרות האזהרות שהוזהר, וכי האקדח שהיה
ברשותו של המנוח נלקח ממנו לפני כן והוא נותר חסר הגנה.
טענות המשיבה
4. כנגדם טוענת המשיבה כי המנוח לא היה
סייען, וכי אפילו היה סייען, לא חלה על המשיבה חובה לפצות את שאיריו. לטענתה,
הוצעה למנוח ולמשפחתו מסגרת "טיפול שיקומי" מטעמים הומניטריים בלבד ולפנים
משורת הדין, ואין בכך כדי לחייבה בתשלום פיצויים גם אחרי מותו. זאת ועוד, בהודעתה
מיום 11.12.02, ציינה המשיבה כי "נמצא שהסיוע שכבר ניתן למנוח ולמערערים – ניתן בטעות, וכי אין למנוח או לשאריו, זכאות כלשהי, לפי אמות המידה הנקוטות במנהלה
הביטחונית לסיוע ("המנב"ס"), שמכוחה ניתן לשלם להם כספים" [ההדגשה שלי- י' ט']. עם זאת
נאמר בהודעה כי "המנב"ס אינו מבקש השבה של הסכומים ששולמו בטעות. את
הסכומים הבלתי מבוטלים הללו, בסך משוערך של 128,825 ש"ח, ניתן לראות כמעין
תשלום לפנים משורת הדין". עוד נאמר בהודעה כי "המערערים מקבלים גמלאות
ביטוח לאומי בסך כולל של 9,115 ש"ח בחודש, נכון לחודש ספטמבר 2002",
וסכום זה "מתקזז" כנגד הסכום החדשי שקיבלו בעבר כסיוע. לענין הרשלנות
נטען כי היא רובצת לפתחו של המנוח, שנכנס לעיר קלקיליה ביום שבו נרצח לצורך
עיסוקיו ברוכלות, אחרי ששהה בישראל יותר משנה ובהיותו מודע לסכנות האורבות לו. אשר
לנטילתו של האקדח מן המנוח הוסבר כי הדבר נעשה בעקבות השעייתו מעבודתו במנהל
האזרחי, על רקע חשדות בפלילים שהועלו נגדו.
דיון
5. דין הערעור להידחות.
טענותיהם של המערערים מופנות בעיקרן נגד
הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי. העיון בפסק הדין ובפרוטוקול הדיון מלמד
כי ממצאיו של בית המשפט מעוגנים היטב בראיות שהובאו לפניו ואין מקום להתערב
בהתרשמותו הבלתי אמצעית מהן. גם לא נמצא מקום להתערב במסקנתו כי המנוח לא היה
סייען - אף על פי שהיתה בידיו תעודת סייען - ובמסקנתו כי המשיבה איננה חייבת לפצות
את שאיריו בשל כך. יודגש כי בענין זה העיד העד "סמי", סגן ראש מחלקת
שיקום במנהלת, במילים מפורשות כי: "בדקנו [ב]כל גופי המודיעין: המוסד,
צה"ל וכו', האם אדם זה [המנוח] היה סייען- כלום. אין רישום--- בדקנו את התיק
היטב ואין לאיש הזה שום קשר. ---הלכתי למינהל האזרחי, שאלתי 'מה הסייענות?'
'מצטערים, הוא לא סייען, הוא פקיד בלשכת התעסוקה'". עוד העיד "סמי"
כי המנוח קיבל תעודת זהות ישראלית על פי בקשה לאיחוד משפחות שהגישה אשתו - שהיא
אזרחית ישראלית המתגוררת בשטחי ישראל - ולא משום שהיה סייען. העד הסביר כי הקריטריונים
העיקריים להכרה באדם כסייען הם מאוימות וסייענות מודיעינית וכי קריטריונים אלה לא
נתקיימו במנוח. בית המשפט סמך על הדברים ואין מקום להתערב בממצאיו ובמסקנותיו גם
בענין זה. אשר להודעת המשיבה, בבית הדין האזורי לעבודה, כי "מבדיקה שנערכה ע"י
הנתבעים [המשיבה] עולה כי ערב מותו של המנוח נזמי סעיד אבו לבדה, הוא הוכר
כסייען", אין בה כדי להקים השתק פלוגתא, כפי שקבע בית המשפט המחוזי ומן
הטעמים שפירט בפסק דינו (לענין זה ראו: דברי השופט מ' אילן בע"א 1041/97 סררו אבי נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 ודברי
השופט ג' בך בע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם
המקרקעין, פ"ד מד(2) 576, 579). לפיכך גם טענה זאת אינה
עומדת למערערים.
גם קביעתו של בית המשפט כי "בחינת
הראיות מעלה, כי לא הוכחה כל התחייבות מפורשת או מכללא של מי מרשויות הנתבעת
[המשיבה]", מושתתת על ממצאים שבעובדה שאין מקום להתערב בהם. אמנם, מצד המשיבה
היו גילויים של רצון טוב לסייע למנוח ולבני משפחתו ואלה יצרו, כנראה, ציפיות אצל
המערערים, אולם גילויים אלה של רצון טוב לא היה בהם כדי ליצור התחייבות בעלת תוקף
משפטי לפצות את המערערים. על כך נאמר כי:
"האינטרס הציבורי בחופש פעולתה של הרשות מחייב כי זו לא תיתפס על
כל אמירה בעלמא. רק כאשר מתכוונת הרשות להקנות תוקף משפטי מחייב להתבטאויותיה, וכך
מובנים דבריה על-ידי מקבל ההבטחה, קם האינטרס שהרשות תעמוד בדיבורה ותמלא את
התחייבויותיה" (דברי השופט ת' אור בע"א 6620/93 עיריית רמת-גן נ'
גולומב ואח',
פ"ד נא(2) 363, 370; עוד ראו: דברי השופט א' מצא בבג"צ 4713/93 גולן נ'
הועדה המיוחדת לפי סעיף 29 לחוק נכסי נפקדים, פ"ד מח(2) 638, 648; דברי
השופטת ש' נתניהו בבג"צ 4225/91 גודוביץ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מה(5) 781,
786; בג"צ 5018/91 גדות תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(2) 773,
779; בג"צ 135/75 סאיטקס בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673;
בג"צ 580/83 אטלנטיק נ' שר התעשיה והמסחר,פ"ד לט(1) 29; וכן ראו:
דברי השופטת א' פרוקצ'יה בע"א 2333/00 פלוני נ' מדינת
ישראל (טרם
פורסם)).
יודגש שגם בהחלטת הממשלה, שהוזכרה לעיל,
אין למצוא בסיס לחייב את המשיבה לפצות את שאיריו של מי שהיה סייען אחרי מותו.
בהחלטה דובר על הקמת מערכת לצורך הסדרי שיקום "לפנים משורת הדין ומטעמים
הומניטריים מובהקים", כהאי לישנא:
"א. לקראת ההסדר החדש באיו"ש ובאזת"ע רואה ממשלת
ישראל לנכון לאפשר ולסייע למקורות, סייענים ומשתפי פעולה אחרים עם כלל זרועות
הבטחון (להלן: סייענים) להעתיק מקום מגוריהם לישראל; הם ובני משפחותיהם ולהשתקם
בה.
ב. הסדרי השיקום נעשים לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטריים
מובהקים".
גם טענותיהם של המערערים כי
המשיבה התרשלה בהגנה על המנוח, דינן להידחות. המנוח שהה בישראל יותר משנה, הוזהר
שלא להיכנס לעיר קלקיליה, ונכנס לעיר על דעתו שלו ולצורך עסקיו הפרטיים. לא היה על
המשיבה לצפות שלמרות כל אלה יתפתה להיכנס לעיר. כך יש לדחות גם את טענת המערערים
שהם זכאים לפיצויים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
6. סיכומם של דברים. המנוח היה פקיד בשירות
התעסוקה בקלקיליה עד שנת 1994, ובשל עיסוקו זה איימו על חייו גורמים עוינים. בשל
האיומים קיבלה אותו המנהלת לטיפולה והעניקה לו סיוע "לפנים משורת הדין".
המנוח לא פעל כסייען ותעודת הסייען שניתנה לו ניתנה רק על מנת להראות שהוא בגדר
משוקם על ידי המנהלת. לא ניתנה למערערים התחייבות כי הסיוע יימשך וגם אין להסיק
זאת מהחלטת הממשלה. המשיבה לא התרשלה בהגנה על המנוח והוא נכנס לעיר קלקיליה, על
דעתו שלו, לצורך עסקיו הפרטיים, למרות שהוזהר שלא לעשות כן. לפיכך, לא הקימו
המערערים עילה כלשהי שמכוחה זכאים הם לפיצויים מאת המשיבה.
7. בשולי הדברים ייאמר כי לפי הודעת המשיבה
מיום 11.12.02, שהוזכרה לעיל, ניתן למנוח ולמערערים, סיוע בסכום של 59,895
ש"ח, בתקופה שמחדש יוני 1994 עד חדש מאי 1995, שערכו המשוערך הוא 128,825
ש"ח, נכון ליום 9.12.02. לפי הודעת המשיבה, ניתן סיוע זה בטעות, אך המנהלת
אינה דורשת את השבתו ומסכימה לראות בכך מעין תשלום לפנים משורת הדין. עוד נאמר
בהודעה כי המערערת היא אזרחית ישראלית וזכאית לקבל סיוע מן המוסד לביטוח לאומי,
ולפיכך מקבלים המערערים קצבת שאירים וקצבת ילדים של המוסד לביטוח לאומי בסכום של
9,115 ש"ח לחודש, נכון לחודש ספטמבר 2002. סכום זה "מתקזז" כנגד
הסכום החדשי שקיבלו בעבר כסיוע. במצב דברים זה, אפילו היתה בידי המערערים עילה
לחייב את המשיבה בתשלום פיצויים, לא היה מקום לחייב את המשיבה לפצותם יותר ממה
שקבלו.
8. לפיכך אני מציע כי הערעור ידחה וכי
בנסיבות העניין לא ייפסקו הוצאות.
בא כוח המשיבה הציע בדיון לפנינו כי
המשיבה תשתתף בהוצאות המערערים. יש לקוות שכך ייעשה.
ש ו פ ט
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' גרוניס:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י'
טירקל.
ניתן היום, א' באדר א' תשס"ג
(3.2.03).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02010840_M08.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il