חוסיין סמוני נ. סמירה סלילה

פסק-דין בתיק ע"א 10835/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10835/04 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערער: חוסיין סמוני נ ג ד המשיבים: 1. סמירה סלילה 2. הבה סלילה (קטינה) 3. עזבון המנוח אחמד סעיד חלילה המשיבים הפורמליים: 4. פקיד הסדר מקרקעין 5. עוד שקר נסים 6. רשם המקרקעין ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 27.9.04 בת.א. 886/95 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' ברון תאריך הישיבה: י"ד בשבט תשס"ו (12.2.06) בשם המערער: עו"ד א' טנוס בשם המשיבים 3-1: עו"ד ח' אזולאי פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטת צ' ברון) בו נקבע דבר בטלותו של חוזה מיום 29.11.91, שנעשה בין אחמד סעיד סלילה (להלן - אחמד סעיד) לבין המערער (להלן - החוזה). בחוזה התחייב אחמד סעיד למכור למערער את זכויותיו בנכס מקרקעין הנמצא ביפו תמורת סכום של 10,000 דולר. כמו כן עתר המערער לביטול החלטות שונות שנתן בית המשפט המחוזי במהלך התנהלותו של ההליך בפניו. 2. אביו של אחמד סעיד היה רשום כבעלים של 735 חלקים מתוך 1130 חלקים בחלקה 69 בגוש 7047 (להלן - החלקה). על החלקה נמצא בית (להלן - הבית). אביו של אחמד סעיד היקנה לבנו את זכויותיו בחלקה. אחמד סעיד, שלא ידע קרוא וכתוב בשפה כלשהי, נולד ביפו בתחילת המאה העשרים ונפטר ביום 9.2.95. מוסטפה חמיס סלילה (להלן - מוסטפה חמיס) היה קרוב משפחה של אחמד סעיד. ביום 24.4.95 ניתן על ידי בית הדין השרעי ביפו צו ירושה לפיו מוסטפה חמיס הוא יורשו היחיד של אחמד סעיד. מוסטפה חמיס עצמו נפטר ביום 19.9.99. בית הדין השרעי הוציא ביום 27.4.00 צו ירושה לפיו יורשותיו של מוסטפה חמיס הן אלמנתו, המשיבה 1, ובתו, המשיבה 2. במחצית שנת 1995 הגישו מוסטפה חמיס ועזבונו של אחמד סעיד, באמצעות מוסטפה חמיס (העיזבון הוא המשיב 3), תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בה נתבקש בית המשפט לקבוע כי אין תוקף לחוזה. בתביעה נטען, כי הבית מוחזק על ידי דייר שלא שילם דמי שכירות במשך שנים וכי המנוח ייפה את כוחו של עורך-דין ניסים שַקר להגיש תביעת פינוי נגד הדייר. עורך דין שקר צורף כנתבע מספר 2 בתובענה, לצידו של המערער. בתביעה נטען, בין היתר, כי מוסטפה חמיס היה האדם הקרוב ביותר לאחמד סעיד ואף על פי כן לא ידע מוסטפה סעיד דבר לגבי החוזה והוא למד על כך רק בשנת 1995 מפיו של עורך-דין שקר. עוד נטען בתביעה, כי העיסקה בין אחמד סעיד לבין המערער דווחה למס שבח רק תשעה חודשים לאחר מועד החוזה, כי שלטונות מס שבח העריכו את הבית בסכום העולה פי שישה מהתמורה וכי לא נרשמה הערת אזהרה לגבי העיסקה. 3. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי אין תוקף לחוזה, לאחר שציין כי התנהגותו של עורך-דין שקר מעוררת תהיות רבות. הקביעה באשר לחוזה נבעה מן הממצאים הבאים: א. הסתבר כי אחמד סעיד נתן לעורך-דין שקר ייפוי כוח ביום 25.11.91 על מנת שהפרקליט יפעל לחידוש רישום זכויותיו לגבי החלקה בלשכת רישום המקרקעין. נמצא, כי עורך-דין שקר החל לפעול בעניין רק בחודש מרץ 1995, היינו לאחר פטירתו של אחמד סעיד. במכתבו של עורך-דין שקר ללשכת רישום המקרקעין נכתב, כי הפנייה נעשית בשם אחמד סעיד. ב. המערער חתם ביום 16.3.95 על תצהיר בפני עורך-דין שקר בו נאמר, בין השאר, כי אחמד סעיד הינו הבעלים של הזכויות בחלקה "עד היום". ג. התברר כי עורך-דין שקר גבה מן הדייר של הבית דמי שכירות לאחר מועד החוזה. בקבלות שהוציא עורך-דין שקר נאמר כי הסכום נגבה עבור אחמד סעיד. ד. בחוזה מתואר הממכר כדירה בת חמישה חדרים הנמצאת בקומת קרקע של בית משותף. הבית שעל החלקה הינו מבנה בן קומה אחת ובו דירה בת שני חדרים. כלומר, אין התאמה בין תיאור הממכר בחוזה לבין המציאות. ה. באחד מסעיפי החוזה נאמר כי הבית מוחזק על ידי דייר מוגן. חרף זאת, בסעיף אחר בחוזה, התחייב אחמד סעיד למסור את החזקה לידי המערער לא יאוחר מיום 29.11.91, הוא יום עריכת החוזה. בסעיף אחר נקבע כי התמורה בסך 10,000 דולר משולמת במועד חתימת החוזה ומסירת החזקה (אותה העת הסכום של 10,000 דולר היה שווה ערך ל-23,000 ש"ח). ו. אחמד סעיד היה עני מרוד. היה לו חשבון בנק שאליו הועברה קיצבת הנכות שקיבל מן המוסד לביטוח לאומי. אין זכר בחשבון לכניסת סכום נכבד. ז. בהתבסס על ראיות שונות שהובאו לפניו קבע בית המשפט כי שווי הממכר עלה פי כמה וכמה על התמורה שבחוזה. 4. בערעור טען המערער, כי לא הובאה כל הוכחה בדבר קשירת קשר בינו לבין עורך-דין שקר וכי לא ניתן לפקוד עליו את המעשים השונים המיוחסים לעורך-דין שקר ושעל בסיסם נקבע כי אין תוקף לחוזה. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי צריך היה להימנע ממתן פסק דין עד להכרעה בבית הדין השרעי בבקשה שהוגשה לו לקבוע שאין תוקף לצו הירושה בו נקבע כי מוסטפה חמיס הינו יורשו היחיד של אחמד סעיד. מנגד, טענו המשיבים 3-1 כי ספק אם אחמד סעיד חתם כלל על החוזה וכי בכל מקרה הוכח שהמערער ועורך-דין שקר פעלו יחדיו על מנת להחתים את אחמד סעיד על חוזה שהוא לא היה מודע למשמעותו ולנפקותו. זמן קצר לפני מועד שמיעתו של הערעור הגיש המערער בקשה להבאת ראיה נוספת. הראיה שנתבקשנו להתיר הצגתה הינה החלטה של בית הדין השרעי ביפו מיום 27.11.2005 המבטלת את צו הירושה שניתן ביום 24.4.1995 לגבי המנוח אחמד סעיד ואשר קבע שיורשו היחיד הינו מוסטפה חמיס. 5. חרף הטענות שהועלו כנגד פסק הדין לא מצאנו שיש בהן ממש, ככל שמדובר בקביעה בדבר בטלותו של החוזה. אף לא מצאנו יסוד להשגות נגד החלטות הביניים. אותם ממצאים שפירטנו באשר לפעולותיו של עורך-דין שקר, התצהיר שנתן המערער, ההוראות השונות בחוזה שלא תאמו את המציאות, שוויו של הממכר ונסיבותיו האישיות של אחמד סעיד מובילים למסקנה שאחמד סעיד לא היה למעשה צד לחוזה או, למיצער, לא היה מודע למשמעות המסמך עליו חתם. בסופו של דבר ממצאיה של הערכאה הדיונית הם ממצאי עובדה ולא הובא בפנינו טעם ראוי להתערב בהם. 6. השאלה האמיתית היחידה נוגעת למשמעות ביטולו של צו הירושה באשר לאחמד סעיד. בהחלטתו של בית הדין השרעי מיום 27.11.2005 נאמר כי לאחמד סעיד היו שני אחים המתגוררים בסוריה. סמכותו של בית הדין השרעי ליתן צו ירושה מותנית בכך שכל הצדדים הנוגעים בדבר הסכימו בכתב לסמכותו (סעיף 155 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965). לאור זאת קבע בית הדין השרעי כי צו הירושה שנתן באשר למנוח אחמד סעיד הינו בטל. נעיר, לא התעלמנו מטענתו של המערער, כי לאור הנתון החדש בעניין יורשיו של אחמד סעיד, אין אף לסמוך על דבריו של מוסטפה סעיד בעדותו בבית המשפט המחוזי. כלומר, המערער טוען, כי משהסתבר שמוסטפה סעיד לא היה אדם מהימן, הרי נופלת התשתית עליה ביסס בית המשפט המחוזי את הכרעתו. אולם, פסיקתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לחוזה לא נסמכה על עדותו של מוסטפה סעיד אלא על נתונים שונים שנלמדו מן הראיות האחרות שהובאו בפניו. נראה לנו, כי בעקבות ביטולו של צו הירושה מתעוררת השאלה מי הוא הנהנה מתוצאותיו של פסק הדין. ייתכן, שאכן מדובר בבני משפחה המתגוררים בסוריה וייתכן שגם מוסטפה חמיס הינו אחד היורשים. מכל מקום, עניין זה אינו נתון להכרעתנו. כמובן שהמשיבות 1 ו-2, בתור יורשותיו של מוסטפה חמיס, יוכלו לנקוט פעולה להוצאת צו ירושה חדש, אם מורישן שלהן היה אחד מיורשיו של אחמד סעיד. אם אמנם לאחמד סעיד יש יורשים הנמצאים בסוריה, הרי כנראה שלאפוטרופוס לנכסי נפקדים יהא עניין בהליך. אם לאחמד סעיד יש יורשים אחרים בלתי ידועים, אפשר שלאפוטרופוס הכללי יהיה עניין בפרשה. בנסיבות אלה, נראה לנו לנכון להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי תוך צירופם של האפוטרופוס לנכסי נפקדים והאפוטרופוס הכללי כבעלי דין נוספים. בית המשפט המחוזי יידרש להחליט מי הם בעלי הזכויות בחלקה תחת המנוח אחמד סעיד, לאחר שתינתן אפשרות לפנות לבית המשפט המוסמך להוצאת צו ירושה ובכפוף לטענותיהם של בעלי הדין כולל אלה שצורפו, האפוטרופוס לנכסי נפקדים והאפוטרופוס הכללי. 7. אי לכך, הערעור נדחה בחלקו ומתקבל בחלקו והעניין יחזור לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, ה' באדר תשס"ו (5.3.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04108350_S17.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il חכ/