אבישי צור נ. מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז

פסק-דין בתיק בג"ץ 10827/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10827/08 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. אבישי צור 2. יואל צור נ ג ד המשיבים: 1. מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז 2. שר הבינוי והשיכון עתירה למתן צו על תנאי ועתירה למתן צו ביניים בשם העותרים: בעצמם בשם המשיבים: עו"ד א' אמיר פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו עתירה לצו על תנאי אשר יורה למשיבים לנמק מדוע לא תבוטל כל פעולה של הריסת בתים הנמצאים בגוש 3777 חלקה 35 וחלק מחלקה 34 הנמצאים בתחום השיפוט של עיריית רחובות (להלן: המקרקעין). כמו כן מבקשים העותרים להקים ועדה אשר תמליץ לממשלה על מדיניות להסדרת הזכויות במבנים נטושים אשר נמסרו לעולים על ידי מדינת ישראל בשנות ה-50 של המאה הקודמת. בנוסף, מבקשים העותרים צו ביניים אשר יצווה על המשיבים להפסיק מייד כל פעולה של הריסת הבנוי על המקרקעין, עד לדיון בעתירה גופה. 1. על פי הנטען בעתירה, המקרקעין נמסרו להורי העותרים כשעלו מתימן בשנת 1948 או בסמוך לכך, מטעם מדינת ישראל. העותרים, כך נטען, חיו כל חייהם על המקרקעין. 2. בשנת 1996 הגיש מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) תביעה לפינוי וסילוק ידם של העותרים מן המקרקעין בהתבסס על הטענה כי הם מחזיקים במקרקעין שלא כדין. בית משפט השלום ברחובות קבע, ביום 18.8.2002, כי העותרים (הנתבעים שם) לא הראו זכות חוקית לישיבתם במקרקעין "ושומה על בית המשפט למנוע את ההשתלטות על אדמות מדינה בדרך של כל דאלים גבר". נוכח האמור הורה בית משפט השלום כי על העותרים לפנות את המקרקעין בתוך 45 ימים. ערעור שהגישו העותרים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו נדחה ביום 24.1.2007, תוך שנקבע כי טענות העותרים לזכויות במקרקעין לא הוכחו. לכל היותר, כך נקבע, העותרים הינם בעלי רשות הדירה במקרקעין. על מנת לאפשר לעותרים פינוי מסודר של המקרקעין מכל אדם וחפץ, הורה בית המשפט המחוזי כי יהיה עליהם לפנותם עד ליום 20.5.2007. העותרים לא אמרו נואש והגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בקשה זו נדחתה ביום 5.8.2007 על ידי כבוד השופטת ע' ארבל, אשר הוסיפה כי העותרים רשאים לתבוע תשלום בגין ההשקעה במבנים שהקימו וככל שיבקש המינהל לקיימם (רע"א 2249/07). העותרים אכן פנו בתביעה לקבלת תשלום בגין ההשקעה במבנים. בד בבד ביקשו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידי המינהל לשם פינויים מהמקרקעין. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ובקשת רשות ערעור על החלטתו נדחתה על ידי בית משפט זה (כבוד השופט ח' מלצר) ביום 28.11.2007 (רע"א 9708/07). 3. העתירה שלפנינו הוגשה ביום 22.12.2008 ובאותו יום ניתנה החלטה לפיה על המשיבים להגיש תגובה מקדמית לעתירה עד ליום 1.1.2009. כמו כן נקבע כי ככל שתהיה כוונה לבצע את הריסת המבנים נשוא העתירה קודם להגשת התגובה האמורה, יודיעו על כך המשיבים לאלתר. ביום 23.12.2008 בשעות הצהריים המוקדמות הגיעה הודעת המשיבים לפיה הריסת המבנים נשוא העתירה מתוכננת לאותו יום בשעה 13:00 וכי המשיבים מבקשים לדחות את העתירה על הסף. בסמוך לאחר מכן ניתן צו ביניים אשר הורה למשיבים להימנע מהריסת הבנוי על המקרקעין עד להחלטה אחרת. 4. לטענת העותרים, הם פינו את המקרקעין בהתאם לפסקי הדין שנזכרו לעיל, אולם לטענתם ההליכים הקודמים נגעו לסוגיית החזקה והחכירה של אדמות שהוחכרו בעבר לצרכים חקלאיים ואילו העתירה דנן עניינה החזקה והזכויות של העותרים ביחס לבתים שמדינת ישראל מסרה להוריהם בשנת 1948 או בסמוך לכך. טענתם המרכזית של העותרים הינה כי אין להפלותם ביחס לתושבים אחרים באותו אזור אשר הורשו להישאר בבתיהם ולהחזיק במקרקעין שנמסרו להם על ידי הסוכנות היהודית. 5. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה על הסף ולבטל את צו הביניים שניתן. לטענת המשיבים, העותרים התיישבו במקרקעין באופן בלתי חוקי, גידרו את השטח והקימו עליו בתים, בתי עסק ובריכת שחייה והכל ללא כל הרשאה שבדין וללא היתר. מזה שנים נאבק המינהל לפנות את השטח ולהשיבו לחזקת הציבור, ואילו העותרים עושים כל שביכולתם כדי לעכב את הפינוי. לאחר כל ההליכים האמורים לעיל פנה המינהל להוצאה לפועל על מנת לבצע את הפינוי. ביום 25.9.2008 אישר ראש ההוצאה לפועל את הפינוי וקבע כי ככל שהעותרים לא יתפנו עד ליום 1.12.2008 יוכלו המשיבים לבצע את הפינוי החל מיום 1.12.2008 ועד ליום 1.1.2009. לנוכח לוח הזמנים שנקבע מבקשים המשיבים להכריע בדחיפות בעתירה, על מנת למנוע את הצורך בפנייה נוספת לראש ההוצאה לפועל, דבר שיעכב את פינוי האדמות והשבתן לידי הציבור למשך תקופה נוספת. 6. המשיבים מוסיפים, כי בניגוד למצג המופיע בעתירה, לפיו העותרים ביצעו את פסקי הדין ופינו את המקרקעין, בעת כניסת אנשי המשיב למתחם ביום 23.12.2008 התברר כי העותר 2 כלל לא פינה את ביתו וכי משפחתו ממשיכה לגור בו כמקודם. כן התברר כי נעשה שימוש במבנה נוסף ואף הוקם במתחם אוהל מחאה. 7. לטענת המשיבים דין העתירה להידחות על הסף ממספר טעמים: על פי הנטען, העתירה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. עניינם של המבנים נשוא העתירה כבר נדון והוכרע על ידי שלוש ערכאות וקיים בעניינם מעשה בית דין. העותרים מבקשים כי בית המשפט הגבוה לצדק יעקוף את מעשה בית הדין החלוט, לרבות שתי החלטות של בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. לטענת המשיבים אין כל ממש בטענה לפיה ההליכים הקודמים לא עסקו במבני המגורים בהם חיים העותרים, אלא ההליכים הקודמים עסקו באותם מבנים ממש. ממילא, מכוח סעיף 12 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, הבעלות על המקרקעין חלה גם על המחוברים ולכן ברור כי המבנים נשוא העתירה היו חלק מההליכים המשפטיים שהתקיימו בעניין המקרקעין. 8. המשיבים מוסיפים וטוענים כי גם עיתוי הגשת העתירה מהווה עילה לדחיית העתירה על הסף, הן בשל השיהוי הכבד בו היא לוקה והן משום שבחירת המועד הספציפי להגשתה מהווה שימוש לרעה בהליך המשפטי. העותרים ידעו כי המינהל מבקש לפנותם מהמקרקעין ומבתיהם לפני 12 שנים. ההליכים בעניין תביעת הפינוי הסתיימו לפני כשנתיים וגם המועד שקבע כבוד השופט מלצר לפינוי המקרקעין חלף כבר לפני למעלה משנה. רק לאחר שהעותרים ידעו כי ראש ההוצאה לפועל אישר את פינוי המקרקעין והמבנים עד ליום 1.1.2009 הגישו עתירה זו. לא זו בלבד, אלא שהעיתוי שנבחר להגשת העתירה נועד למנוע מהמשיבים ליישם את הפינוי במסגרת התקופה שקבע ראש ההוצאה לפועל. 9. עוד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל חוסר תום ליבם של העותרים, הבא לידי ביטוי בהעלאת טענות משוללות כל בסיס, העומדות בסתירה לטענות שהעלו במסגרת ההליכים המשפטיים הקודמים. חוסר תום לבם של העותרים בא לידי ביטוי, לטענת המשיבים, גם בעשיית דין עצמי בניגוד להכרעת בית המשפט העליון. התעלמות העותרים מהחלטות בית המשפט ומהוראות הדין מהווה טעם נוסף לדחיית העתירה על הסף. 10. אשר לסעד שעניינו הקמת ועדה שתדון בעניינם, טוענים המשיבים כי בקשה זו הועלתה לראשונה במסגרת העתירה דנן ובעניין זה לא מוצו ההליכים המקדמיים המהווים תנאי הכרחי להגשת עתירה לקבלת סעד מן הצדק. גם לגופו של עניין, מתנגדים המשיבים לסעד זה, בין היתר משום שלדבריהם, ועדת גולדברג שעליה מבקשים העותרים להסתמך, הינה ועדה שהוקמה על פי החלטת ממשלה, ואשר דנה בסוגיה הנוגעת ללמעלה מ-60 אלף תושבים, והינה מורכבת מבחינה משפטית, מדינית, פוליטית ומעשית. הקמת ועדות מיוחדות לבחינת סוגיות כאלה או אחרות הינה פררוגטיבה של הממשלה, מקום שהיא סבורה כי לצורך פתרון סוגיה מסוימת לא ניתן להסתפק בהוראות הדין הקונקרטיות, במנגנוני הביצוע של הממשלה ובמערכת המשפט. טענת העותרים בדבר הצורך בהקמת ועדה אינה עולה בקנה אחד עם עניינם הקונקרטי והנקודתי, אשר נדון והוכרע על ידי שלוש ערכאות שדחו את טענותיהם בעקביות. 11. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המשיבים הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות על הסף. 12. כידוע, הכלל הוא שבית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי משפט בעניינים אזרחיים ופליליים וכדבר שבשגרה נדחות על ידי בית משפט זה על הסף עתירות התוקפות החלטה של רשות שיפוטית מוסמכת [בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); בג"צ 11872/05 פדל נ' בית המשפט המחוזי בחיפה (לא פורסם, 27.12.05)]. יתרה מכך, לא אחת נפסק כי בית המשפט העליון אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים [בג"צ 2398/02 רביד נ' בית המשפט העליון בירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים (לא פורסם, 22.4.2002); בג"צ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת א' פרוקצ'יה, בית המשפט העליון (לא פורסם, 15.6.2005); בג"צ 4421/08 חלמיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.5.2008); בג"ץ 5952/08 פלונית נ' בית המשפט העליון בירושלים (לא פורסם, 3.7.2008)]. 13. כפי שתואר לעיל, עניין החזקה והזכויות במקרקעין הוכרע כבר על ידי שלוש ערכאות, אשר דחו את טענותיהם של העותרים וקבעו כי על העותרים לפנות את המקרקעין. אין בפי העותרים כל טענה כי נפל פגם באיזו מההכרעות הקודמות. בנסיבות אלה, ניסיונם של העותרים "לעקוף" את הכרעתן של הערכאות שכבר דנו בעניינם, לרבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים, דינו להידחות על הסף, כפי שטענו המשיבים. 14. גם העיתוי שבו הוגשה העתירה מצדיק את דחייתה - הן נוכח השיהוי בפניית העותרים לקבלת סעד מבית המשפט הגבוה לצדק, לאחר שלמעלה משנה עומדות נגדם החלטות המורות על פינוי המקרקעין, והן נוכח העובדה שהעותרים הגישו את עתירתם ב-22.12.2008 על אף שידעו, כבר מסוף חודש ספטמבר 2008, כי על פי צו ראש ההוצאה לפועל הפינוי צפוי להתבצע החל מיום 1.12.2008 ולא יאוחר מיום 1.1.2009. 15. די בשני אלה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. נוכח העובדה שהעתירה חייבה הגשת תגובה, ישאו העותרים בשכר טרחה בסך של 5,000 ₪ לטובת המשיבים. למען הסר ספק, צו הביניים שניתן ביום 23.12.2008, מבוטל בזה. ניתן היום, א' טבת התשס"ט (28.12.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08108270_W03.doc דל מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il