סאלם אבו קרינאת נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10821/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10821/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: סאלם אבו קרינאת נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 14.12.08, בת.פ. 8067/05, שניתן על ידי כבוד השופט יורם צלקובניק תאריך הישיבה: ח' בחשון התש"ע (26.10.09) בשם המערער: עו"ד חיים אוחנה בשם המשיבה: עו"ד אושרה פטל פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בתאריך 13.2.05, בשעת לילה מאוחרת, נראה המערער נוהג ברכב בסמוך לצומת קמה, ואותה עת לא היה מורשה לנהיגה. שוטר סימן לו לעצור, אולם הוא התעלם ממנו ופתח בנסיעה מהירה לכיוון הישוב להבים. בעקבות כך החל מרדף אחר המערער, אליו הצטרפה ניידת נוספת שהוצבה כדי לחסום את דרכו בכניסה המזרחית של הישוב רהט. אף שוטריה של ניידת זו סימנו למערער לעצור, אולם הוא התעלם גם מהם, עקף את הניידת, ונכנס לרהט. נטען, כי בשלב זה סיכן המערער נהגים אחרים שנאלצו לבלום את רכבם או לסטות לשולי הדרך, וכן הולכי רגל שלרוע מזלם נקלעו לדרכו. ועוד נטען, כי בשלב כלשהו נכנס המערער לדרך ללא מוצא, ואז עשה פניית פרסה, שעט לעבר הניידת שדלקה אחריו ופגע בחזיתה. 2. בתום שמיעתן של הראיות, הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער באחדות מן העבירות שיוחסו לו – חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח תקף. מאידך, זוכה המערער מעבירות של גרימת נזק במזיד לרכב ונהיגה ברכב לא מורשה. בעקבות ההרשעה נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, 20 חודשים מאסר על-תנאי, והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים מתום מאסרו. הערעור שבפנינו מופנה נגד ההרשעה, ולחילופין, כנגד העונש. 3. במהלך משפטו בפני בית המשפט המחוזי התגונן המערער בטענה כי לא ידע כלל שניידות משטרה רודפות אחריו, ולגרסתו הוא נכנס לרהט כדי לסעוד את לבו, ושעה שעמד לחנות, הגיעה ניידת משטרה ופגעה בו. גרסה זו נדחתה על ידי הערכאה הדיונית שקבעה (ראו הכרעת-הדין בעמ' 13): "מעדויות השוטרים... עולה תמונה אחידה לפיה ערכו שתי הניידות מרדף אחרי רכבו של [המערער], מצומת קמה עד תוככי רהט. הימצאות הניידות והניסיונות לעצור את [המערער], לא יכלו להיעלם מפני [המערער]. מדובר בניידות לא מוסוות, שנשאו סימני שיטור, ועל גג הניידת פעלה תאורה משטרתית, והופעלו מערכות כריזה וסירנה, ומשמדובר היה גם בשעת לילה מאוחרת, ברי כי ניתן היה להבחין בהן בנקל". על ממצא זה נראה כי המערער שוב אינו חולק, ותהינו כיצד יכול היה לנהוג אחרת נוכח הדברים שנרשמו מפיו בהודעה ת/5, לאמור: "רציתי להיכנס לרהט לאכול משהו ואז ניידת שהיתה שם חסמה אותי. בגלל שאין לי רישיון בתוקף בגלל דוחות חנייה שאני צריך לשלם ברחתי לניידת ...". ולכך הוסיף בת/6: "לא היה לי רישיון בתוקף לכן ברחתי". דברים אלה שנרשמו מפיו של המערער יש בהם לסלק טענה אחרת שהעלה בפנינו, היינו, שהוא לא נהג במהירות גבוהה ועל כן לא סיכן אחרים. ואנו תוהים כיצד מתיישבת אותה טענה בדבר "מהירות לא גבוהה", עם העובדה שהוא שם לו למטרה להימלט כדי למנוע את מעצרו, וכן עם העובדה ששתי הניידות שדלקו בעקבותיו התקשו להדביקו. אכן, מעדותם של השוטרים שהיו עדי ראייה לאירועים לא נשמעו גרסאות זהות ביחס למצב התנועה, וממילא לסיכון שיצר המערער קודם להגעתו לרהט. אולם הכל מאוחדים בדעתם כי בתוך היישוב רהט נאלצו נהגים והולכי רגל שנקלעו לדרכו של המערער להימלט על נפשם, ונוכח ממצא זה של בית המשפט המחוזי שוב אין ספק כי המערער היה מודע גם מודע לסכנה הכרוכה בדרך נהיגתו, ובכך די כדי לקיים את היסוד הנפשי שבעבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין. כך או כך, הרשעת המערער מבוססת על ממצאים שבעובדה, אליהם הגיע השופט המלומד של בית המשפט המחוזי לאחר בדיקה זהירה של הראיות, כאשר בכל מקום שעלה צל צלו של ספק, הוא בחר להכריע את הכף לזכות המערער. גם מטעם זה לא ראינו מקום לשנות מההרשעה. 4. באשר לערעור נגד העונש - המערער חטא בעבירות שעל חומרתן נדמה כי אין צורך להכביר מלים. יתרה מכך, זו אינה הפעם הראשונה שהוא חוטא בהתנהגות מסוג זה, אף כי בעבר בחרה התביעה לייחס לו עבירות קלות יותר. אולם נראה כי את הדרך המקלה שנהגו בו עד כה רשויות החוק הוא פירש בדרך שגויה. כפי שאמרנו לא אחת, התופעה של נהגים המסרבים לציית להוראות שוטרים ונמלטים עם רכבם תוך סיכון אחרים, היא תופעה נפוצה ולא אחת הסתיימה בפגיעות בנפש. נהגים עבריינים מסוג זה ראויים לענישה מכבידה, ולא מצאנו בעונש שהושת על המערער חומרה יתרה או סטייה מרמת הענישה הנוהגת (לעניין זה ראו ע"פ 217/03 אלקורעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 29.6.05; ע"פ 2410/04 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 11.11.04; ע"פ 3383/05 אנואר אלעסאם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 27.10.05; ע"פ 3975/04 יונס נ' מדינת ישראל, לא פורסם, 12.8.04). נוכח האמור, הערעור נדחה על שני חלקיו. ניתן היום, ט' בחשון תש"ע (27.10.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08108210_O03.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il