פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1081/99
בפני: כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערער: איהב סלימאן חילו
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 31.12.98 בת"פ 1088/97 שניתן על ידי כבוד השופט י' דר
בשם המערער: עו"ד רונן בנדל
בשם המשיבה: עו"ד חובב ארצי
פסק-דין
השופט ת' אור:
1. המערער הורשע בשורת העבירות הבאות: שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 402(ב) ו29- לחוק העונשין, תשל"ז1977- (להלן: החוק); פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334, 335(2) ו29- לחוק; איומים, עבירה לפי סעיפים 192 ו29- לחוק; החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 144(א) רישא ו29- לחוק; הובלת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיפים 144(ב) רישא ו29- לחוק; שימוש ברכב ללא רשות, עבירה לפי סעיף 413ג רישא לחוק; זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 418 סיפא ו29- לחוק; שימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיפים 420 ו29- לחוק; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 415 סיפא ו29- לחוק; בריחה ממשמורת חוקית, עבירה לפי סעיף 257(2) לחוק.
העונש שנגזר עליו הוא שש וחצי שנות מאסר בפועל מיום מעצרו, וכן הופעל בחופף מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים שאת תנאיו הפר המערער. כן הוטל עליו מאסר על תנאי לתקופה של שנה בתנאים אותם קבע בית המשפט.
ערעור המערער הוא על הרשעתו בדין, ולחילופין על חומרת העונש.
2. על פי ראיות שבאו בפני בית המשפט ונמצאו מהימנות עליו, קבע בית המשפט המחוזי את העובדות הבאות: בלילה שבין ה27- וה28- באוגוסט 1997 שמר חליל סלים דרוויש (להלן: המתלונן) על ציוד לעבודות עפר בסמוך לצומת אליקים. סמוך לשעה 3 לפנות בוקר שמע אנשים מתקרבים. הוא יצא ממכוניתו, מתוצרת מזדה (להלן: המזדה), וראה "שני בחורים". אלה סיפרו לו שמכוניתם "נתקעה" בצומת ללא דלק, וביקשו שיתן להם דלק. הוא השיב כי אינו יכול להוציא דלק מן המזדה, והם שאלו אם יוכל לתת להם לשתות. שעה שהמתלונן התכופף לתוך המזדה, נתפס מאחור וגולגל על ידי השניים לתעלה בשולי הכביש. לדבריו, שמע אחד מהם אומר לשני "תן לו בסכין". הוא ניסה לשלוף את אקדחו, אבל השניים נטלו ממנו את האקדח והוציאו את מפתחות המזדה מכיסו, הם קשרו את ידיו מאחור, ונסעו עם המזדה מהמקום. לאחר כרבע שעה, עלה בידי המתלונן להשתחרר והוא הגיע לצומת, שם היה שומר אחר ששמר על ציוד, ונמסרה הודעה על המקרה למשטרה.
במזדה אותה נטלו השניים נותרו ארנקו של המתלונן, ובו פנקס שיקים וכרטיס ויזה, וכן רישום של הקוד של כרטיס האשראי ("המספר הסודי"), משקפיים אופטיות ושיניים תותבות. בבוקר הודיע המתלונן לבנק בו התנהל חשבונו על גניבת פנקס השיקים וכרטיס האשראי. למתלונן נאמר, שבאמצעות כרטיס האשראי הוצא סכום של 1,000 ש"ח ממכשיר בנק אוטומטי. נעשה ניסיון נוסף להוציא כספים, ואז "נבלע" הכרטיס על ידי המכשיר.
הוכח בפני בית המשפט, כי ביום 6.9.97 בשעה 09:10 נעצר המערער בביתו. בכיס מכנסיו נתפס מפתח למזדה, שנמצאה חונה בסמטה מתחת לביתו של הנאשם. כפי שהוכח, בימים שקדמו לכך נהג במזדה. כשהגיעו השוטרים לבית הנאשם, הוא ישן. לבקשתו, התירו לו השוטרים להתלבש. הוא ניצל זאת וברח מן הבית ולא עצר אף שנדרש לעשות כן על ידי השוטרים. כעבר זמן קצר הוא נתפס במטע, תוך התנגדות מצידו למעצר.
עוד הוכח מפי עד בשם ניג'ם, אשר בית המשפט האמין לעדותו, שהמערער ביקש לקנות ממנו מכשיר טלפון סלולרי ובתמורה למכשיר נתן המערער לעד שיק בסך 1,000 ש"ח שתאריכו 20.9.97. שיק זה היה מפנקס השיקים שנגנב מהמתלונן ביום השוד. שמו של המתלונן, מספר פנקס הזיהוי שלו, כתובתו ומספר הטלפון של המתלונן היו מודפסים עליו. השיק היה לתאריך דחוי, וכשבא ניג'ם כעבור מספר ימים לבנק, נמסר לו שהשיק גנוב. הוא התקשר לביתו של המתלונן, ואשת המתלונן אמרה לו גם היא כי השיק גנוב. לפיכך, הגיש תלונה למשטרה.
היו בפני בית המשפט ראיות להוכחת העובדות אלו, ועל אף כל טענות הסניגור לא ראינו להתערב בממצאי העובדות כאמור.
3. המחלוקת בין בעלי הדין בבית המשפט המחוזי, היתה בשאלה אם הוכח שהמערער היה אחד מאותם שניים אשר שדדו את המתלונן. עוד נחלקו בעלי הדין, אם על פי עובדות המקרה, אשר עיקרן הובא לעיל, הוכחו העבירות המיוחסות למערער בכתב האישום. בערעור בפנינו שב ומעלה סניגורו של המערער את אותן מחלוקות, תוך שהוא תוקף את קביעותיו של בית המשפט, על פיהן הרשיע את המערער בעבירות כמפורט לעיל.
4. על אף כל טענותיו של סניגור המערער, הוכח גם הוכח שהמערער היה אחד מאותם שניים אשר שדדו את המערער. הראיות המבססות ממצא זה כוללות הודאה מפורשת של המערער במעשה באחת מאמירותיו במשטרה. בשיחתו עם החוקר פקד אדרי, הודה שביצע את השוד ביחד עם אחר אשר בשמו לא נקב. הוא גם סיפר שהחביא את האקדח בכפר מג'אר, ושהוא רצה למכור את הרכב לאחד בשם אימן. עוד הוא סיפר, שהשוד לא היה מתוכנן וכי הם פגשו את המתלונן וביקשו דלק, ורק כשלא יכול היה לתת להם דלק, קשרו אותו ונסעו מהמקום עם המזדה.
הודאה זו הוגשה ללא התנגדות ולא היה חולק על קבילותה. המערער גם לא חלק כי אמר את הדברים הנכללים בהודאה. בית המשפט קבע, כי יש לקבל את דברי המערער בהודאה כמהימנים, ויש לדחות כבלתי מהימנה את התכחשות המערער לאמור בהודאה.
הודאה זו כללה עובדות אשר נשמרו על ידי החוקרים כעובדות מוכמנות. כך לגבי אופן קשירת המתלונן; מקום השלכתו אל שפת תעלה במקום השוד, וכן התיאור שלפני השוד בקשו שני השודדים מהמתלונן לסייע להם באספקת דלק למכוניתם.
המערער התוודה גם בפני אסיר שהיה עמו בתא, העד עאדל טייב אשר שיתף פעולה עם המשטרה והקליט את השיחות שלו עם המערער. המערער סיפר לו על שוד המזדה, וחיווה את דעתו כי טעה בכך ש"הסתובב" עם המזדה בכפר. בית המשפט נתן אמון בעדותו של עד זה.
להודאות אלה, הכוללות פרטים מוכמנים, מצטרפות שתי ראיות המערבות את המערער בשוד. הראיה האחת היא, הימצאות של שיק מפנקס השיקים של המתלונן בידיו של המערער ועשיית שימוש על ידו בשיק זה כמתואר לעיל. הראיה השניה היא, הימצאות המזדה והשימוש בה משך מספר ימים, וכן נסיונו למכרה, כפי שהעיד על כך אחד העדים. כל אלה מהווים חיזוק רב ערך, אם לא סיוע ממש, להודאתו של המערער, ובדין החליט בית המשפט המחוזי כי המערער היה אחד משני השודדים.
5. משהוכח שהמערער היה אחד מהשניים שבצעו במתלונן את השוד ביום המקרה, הוכח שהמערער ביצע הן את עבירות השוד והן את העבירות של החזקת נשק והובלת נשק, כשהכוונה היא לאחזקת והובלת האקדח שנטלו השודדים מהמתלונן. כן הוכחה העבירה של שימוש ברכב המזדה ללא רשות.
כך גם העבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. הוכח, שהמתלונן נפצע ממעשי השודדים בו. הדבר עולה מעדותו, בה ציין שנפגע בעין וברגל שמאל. גובה ההודעה ממנו גם ציין שראה פצע בחלק העליון של עין שמאל וכן דם יבש סביב לעין. פציעה זו של המתלונן נעשתה בנסיבות מחמירות במובן סעיף 335(א)(2), דהיינו שהעבירה בוצעה על ידי שניים שחברו יחד לביצוע העבירה.
6. כפי שנקבע לעיל, המערער שילם לעד ניג'אם בשיק עבור מכשיר הטלפון הסלולרי. ברי, שהמערער קיבל את המכשיר במירמה, בידעו שהשיק נמשך מחשבון שאינו שלו וכי לשיק בצורתו כפי שביקש לעשות בו שימוש, אין כיסוי.
על פי הנסיבות, כשעשה שימוש בשיק הוא גם ידע שהוא מזוייף, שהרי טופס השיק נלקח מפנקס שיקים שנגנב על ידו ומולא שלא על ידי בעליו. אכן, כפי שהוברר, כתב היד על השיק אינו כתב ידו של המערער. אך גם אם לא הוא מלא את הפרטים בשיק ולא הוא, פיסית, ביצע את הזיוף, יש יסוד לקבוע, על פי הנסיבות, שהוא היה מבצע בצוותא של עבירת הזיוף, במובן סעיף 29(ב) לחוק. פנקס השיקים הגנוב היה בחזקתו כתוצאה ממעשה השוד אשר במהלכו נגנב גם הפנקס. מתוך פנקס זה נתלש שיק, מולא, ולאחר מילויו בסכום תאריך וחתימה נמצא השיק בחזקתו של המערער והוא עשה בו שימוש. נסיבות אלה מקימות הנחה בדבר היות המערער בין מבצעי הזיוף, ולו במובן זה שהוא נתן לאחר שימלא את השיק עבורו. חזקה לכאורה זו לא נסתרה.
אשר על כן, בדין הורשע המערער גם בעבירות של קבלת דבר במירמה, זיוף מסמך ושימוש במסמך מזוייף.
7. גם ביצוע העבירות של בריחה ממשמורת חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו הוכחו. על פי עובדות המקרה, ביום 6.9.97, כשביקשו שוטרים לעצרו, הוא נמלט מהם ואף התנגד בכוח למעצרו לאחר שנתפס.
8. העבירה היחידה ממנה יש לזכות את המערער, היא עבירת האיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. על פי העובדות כפי שנקבעו, לא הוכחו איומים מצד השודדים ובא כוח התביעה הסכים שמעבירה זו יש לזכות את המערער.
9. העונש שהוטל על המערער אינו קל. עם זאת, גם העבירות שנעברו על ידו - עבירת השוד של שומר בשעת לילה כשבין הדברים הנגנבים נכללים גם מכונית ואקדח, וכן כל יתר העבירות הנלוות כמתואר לעיל - אינן קלות. אם נצרף לכך את העובדה שלמערער הרשעות קודמות, כולל עבירות של איומים וכן של התפרצות לבית מגורים, וכן את העובדה שמאסר על תנאי שהופעל ירוצה בחופף לעונש המאסר אשר הוטל על המערער, נראה לי, שאין העונש שהוטל על המערער מצדיק התערבות. כך, אפילו שהמערער זוכה מעבירת האיומים.
10. על סמך האמור לעיל מתקבל הערעור חלקית, במובן זה שהמערער מזוכה מעבירת האיומים. יתר חלקי הערעור, כולל הערעור על העונש, נדחים בזה.
ש ו פ ט
השופט א' ריבלין:
אני מסכים. ש ו פ ט
השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה. ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.
ניתן היום, טז' באב התש"ס (17.8.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99010810.E05 /עכב