דודי לנדאו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 10794/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10794/05 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים: 1. דודי לנדאו 2. אלה גולן 3. יצחק רייצפלד 4. סמדר אבנשטיין 5. אורה גורלי 6. דורית לוקיץ 7. ורד קרינברג 8. מאיה אלקלעי 9. מירה אליעד 10. רונית ברנאי 11. רמי בן חיים 12. שרה אבולעפיה 13. טל בוטל-שפיס 14. אילן מיכאלי 15. שמואל פלד 16. צילי נתנזון 17. הסתדרות המורים בישראל נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מרכז השלטון המקומי בישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ח' באב התשס"ז (23.07.2007) בשם העותרים 1-14 ו-16: בשם העותר 15: בשם העותרת 17: בשם המשיבה 1: בשם המשיב 2: עו"ד עפר שחל עו"ד רענן כרמון עו"ד מיכל שפרן עו"ד דנה בריסקמן עו"ד ירון מאיר פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטה של משרד החינוך שלא לספק שירותי עזרה ראשונה לתלמידי בתי הספר בדרך של נוכחות קבועה ורציפה של אחות מוסמכת בבית הספר. קיימנו מספר דיונים בעתירה, אשר במהלכם חלו שינויים בעמדתה של המדינה בדבר האופן הראוי למתן שירותי עזרה ראשונה בבתי הספר. בכל דיון העלתה המדינה חלופה אחרת לשירותי האחיות, עד שגובשה ההצעה האחרונה – שירותי עזרה ראשונה באמצעות מערך יעודי של מגן דוד אדום – הפתרון המוצע הוא נושא הדיון לפנינו. הרקע והשתלשלות ההליכים 1. בעבר נהוג היה כי בבתי הספר הממלכתיים נכחה באופן קבוע אחות מוסמכת, אשר היתה אמונה, בין היתר, על מתן שירותי עזרה ראשונה לתלמידים. לפני מספר שנים, בשל קיצוצים תקציביים, צומצמה נוכחותה של האחות בבתי הספר בהם לומדים ילדי העותרים ליום אחד בשבוע. הורי התלמידים מימנו מכיסם את שירותי האחות ביתר ימות השבוע. החל משנת הלימודים תשס"ו הוחלט במשרד החינוך שלא להעסיק כלל אחיות בבתי הספר לצורך מתן שירותי עזרה ראשונה. בנוסף, ביום 1.9.2004 הוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל תשסה/1(א) (להלן: חוזר המנכ"ל), אשר אסר על גביית תשלומי הורים עבור שירותי בריאות, וזו לשון החוזר: "בבתי ספר רבים ההורים שוכרים שירותי בריאות פרטיים להשלמת השירות למתן עזרה ראשונה לתלמידים. ככלל בעבור שירותים שהמדינה נותנת על פי חוק אין לגבות כספים במסגרת תשלומי הורים; כלומר, גביית כספי הורים כחובה לצורך הפעלת שירותי בריאות, למעט בריאות השן, אסורה". 2. ביום 21.11.2005 הגישו העותרים 1-16 (להלן: ההורים) את העתירה שבפנינו, כאשר כולם מלבד העותר 15 יוצגו על ידי בא-כוחם עורך הדין ע' שחל. העותר 15 יוצג בידי עורך הדין ר' כרמון. בעתירתם בקשו העותרים שני סעדים חלופיים. הסעד הראשון היה כי נורה למשיבה לספק שירותי אחות ו/או עזרה ראשונה לתלמידי בתי הספר בישראל, והסעד החלופי היה כי נורה למשיבה לאפשר להורי התלמידים, ובכללם העותרים, לגבות כספים, במסגרת "תשלומי הורים", כדי לשכור שירותי עזרה ראשונה, כל עוד המשיבה אינה מספקת שירותים אלה. ביום 27.3.2006 יצא מלפנינו צו על תנאי לסעדים המבוקשים. בעתירה טענו ההורים כי על המשיבה חלה חובה להבטיח את נוכחותה של אחות בבתי הספר באופן קבוע, לצורך מתן שירותי עזרה ראשונה. ההורים ביססו את טענתם על הוראת סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949 (להלן: חוק לימוד חובה), בה נקבע כי חל איסור לגבות תשלומי הורים עבור "שירותים מקובלים". שירותים מקובלים הינו ביטוי הנכלל בתקנות לימוד חובה (שירותים מקובלים), התשי"א-1951 (להלן: תקנות שירותים מקובלים), והוא כולל, על פי התקנה, שירותי עזרה ראשונה. וזו לשון התקנה הרלוונטית לענייננו: "1. השירותים המנויים להלן יהיו שירותים מקובלים לצרכי סעיף 6(ב) [כיום סעיף 6(ד) – ד.ב.] לחוק... (ג) שירות היגיינה כלהלן: (1) עד (3) (בוטלו על ידי תק' תשל"ז-1977); (4) חינוך להרגלי בריאות; (5) עזרה ראשונה במוסד החינוך; (6) הנהלת כרטיסי בריאות; (7) ביקורי בית בקשר לעניני הגיינה ובריאות ויעוץ להורים בעניני היגיינה של ילדיהם; (8) פיקוח סניטרי על מוסד החינוך; (9) יעוץ פסיכוהיגייני". לשיטת ההורים, האיסור על גביית תשלומים עבור שירותי עזרה ראשונה מלמד כי המדינה היא שמחוייבת לספק שירות זה. כן טענו ההורים בעתירתם כי כל עוד לא מממנים המשיבים אחות קבועה בבתי הספר, יש לבטל את חוזר המנכ"ל, כך שיתאפשר להם להמשיך ולממן מכיסם שירותי עזרה ראשונה בבתי הספר של ילדיהם. העותרים טענו כי חוזר המנכ"ל בטל בהיותו בלתי חוקי ובלתי סביר באופן קיצוני. כן טענו ההורים כי על פי פרשנותו הנכונה, החוזר כלל אינו אוסר על מימון שירותי עזרה ראשונה באמצעות גביית כספי הורים. ההורים הוסיפו כי מאחר שהאיסור על גביית תשלומי הורים נובע מהגדרת העזרה הראשונה כחלק מ"השירותים המקובלים", אותם אמורה המדינה לממן, הרי שכל עוד המדינה אינה מממנת שירות זה, אין כל הצדקה לאיסור האמור. גם מרכז השלטון המקומי בישראל (להלן: מרכז השלטון המקומי), אשר צורף כמשיב לעתירה, הביע את עמדתו כי על המדינה מוטלת חובה לספק שירותי עזרה ראשונה ראויים ומספקים לתלמידי בתי הספר, וכי חובה זו אינה יכולה להתמלא אלא באמצעות נוכחות קבועה של אחות מוסמכת בבתי הספר. עם זאת, מרכז השלטון המקומי התנגד לדרישת ההורים לאפשר להם לממן את שירותי הבריאות מכיסם, וזאת בשל ההפליה הכרוכה במתן אפשרות מעין זו. 3. בתגובתה טענה המשיבה 1 (להלן: המדינה), בהסתמכה על הוראת סעיף 6(ד) לחוק לימוד חובה, כי גביית תשלומי הורים עבור שירותי עזרה ראשונה הינה בניגוד לדין, משום שהסעיף קובע כי אין לגבות תשלומי הורים עבור "שירותים מקובלים", ובכללם שירותי עזרה ראשונה. כן טענה המדינה כי במתן אפשרות לגביית תשלומי הורים עבור שירותי עזרה ראשונה יש משום פגיעה בשוויון בין ילדי בתי הספר אשר יש בידי הוריהם לממן שירותים אלה ובין ילדים אשר אין להוריהם אפשרות לשאת במימון הנדרש. באשר לטענת ההורים בדבר חובת המדינה לספק שירותי עזרה ראשונה בבית הספר, טענה המדינה כי החוק אינו מטיל עליה חובה ישירה כאמור. המדינה לא כפרה בחובתה לספק שירותי עזרה ראשונה לתלמידי בתי הספר, אף כי נמנעה מלנקוט עמדה ביחס לבסיס הנורמטיבי אשר עליו התבססה העתירה – סעיף 6(ד) לחוק חינוך חובה והתקנות שהותקנו מכוחו. לשיטת המדינה, הפתרונות אשר הוצעו על ידה הינם ממילא פתרונות מספקים בכל הנוגע לצורך במתן שירותי עזרה ראשונה בבתי הספר. על פי עמדת המדינה, מתן שירותי עזרה ראשונה לתלמידים אינו מחייב הצבת אחות קבועה בבתי הספר, ודי בפתרונות החלופיים אשר הוצעו על ידה על מנת ליתן מענה לצורך זה. המדינה ראתה להבחין בטיעוניה בין שירותי רפואה מונעת, אותם היא מחוייבת לספק לבתי הספר בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות), שירותים המתבצעים כיום באמצעות סבב של אחיות בין בתי הספר, ובין שירותי עזרה ראשונה, אשר כאמור, על פי הטענה, אינם מחייבים הימצאותה של אחות בבית הספר, ויכולים להינתן גם על ידי גורם אחר. 4. מתחילת הדיונים לא הציגה המדינה תכנית חלופית הולמת למערך האחיות שהיה מקובל בבתי הספר. בעמדתה של המדינה בדבר האופן הראוי ליתן מענה לצורך במתן שירותי עזרה ראשונה לתלמידים חלו שינויים במהלך הדיונים, והוצעו הצעות שונות, אשר הוצגו לפנינו בכל אחד מהדיונים שקיימנו. נעמוד בקצרה להלן על עיקרי ההצעות השונות שהועלו לפנינו. הכשרת סגל ההוראה למתן עזרה ראשונה 5. בתגובתה הראשונה של המדינה לעתירה נטען כי המענה הראוי לצורך במתן עזרה ראשונה בבתי הספר יינתן באמצעות הכשרת מורים להגשת עזרה ראשונה, בהתאם לקבוע בחוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס"ב/6(ב) מיום 1.2.2002. חוזר מנכ"ל זה קובע כי במקרה של פציעה קלה יטופל התלמיד על ידי האחות או אחד המורים המוסמכים להגיש עזרה ראשונה. ככל שאין במקום אדם המוסמך להגיש עזרה ראשונה, או במקרה שנדרש טיפול רפואי נוסף, יועבר התלמיד למוסד הרפואי הקרוב שהוא מבוטח בו, לתחנת מגן דוד אדום (להלן: מד"א), לחדר מיון או למרפאת קופת חולים הקרובה. המדינה פירטה בתגובתה את מערך ההכשרה בעזרה ראשונה אשר ניתנת לסגל ההוראה של בתי הספר. כן ציינה המדינה כי גם על פי חוות דעתו של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, מתן הכשרה בהגשת עזרה ראשונה לאנשי סגל בית הספר ורענון הכשרה זו מזמן לזמן, יש בהם משום מענה סביר לצורך במתן עזרה ראשונה לתלמידים; ובלבד שנוכח בבית הספר, בכל שעות פעילותו, לפחות איש סגל אחד אשר עבר הכשרה כאמור. ההורים, מנגד, הביעו את התנגדותם הנחרצת לפתרון זה. לטענתם, הכשרה בסיסית של סגל ההוראה להגשת עזרה ראשונה אינה יכולה להוות תחליף להגשת עזרה ראשונה על ידי אחות מוסמכת. כן טענו ההורים כי תיתכנה נסיבות בהן איש מהמורים אשר הוכשרו למתן עזרה ראשונה לא יימצא בבית הספר בעת שיפצע תלמיד. גם הסתדרות המורים בישראל (להלן: הסתדרות המורים), אשר צורפה כעותרת לעתירה, התנגדה לפתרון האמור. לטענתה, החלטת המדינה להפסיק את איוש בתי הספר באחיות ולהטיל אחריות בעניין זה על המורים מהווה פגיעה בזכות מוקנית של עובדי ההוראה, כי תפקידם אינו כולל עיסוק בתחומים שאינם חלק מהמטלות החלות עליהם על פי הסכמי העבודה. כן טענה ההסתדרות כי ההחלטה פוגעת באינטרס ההסתמכות של המורים באשר למהות תפקידם ואף בחופש העיסוק שלהם. הכשרת הסגל המנהלי למתן עזרה ראשונה 6. ביום 27.3.2006 ניתן צו על תנאי בעתירה. בתשובה לצו על תנאי נטען מטעם המדינה כי גובשה תוכנית להכשרת הסגל המנהלי של בתי הספר לצורך מתן שירותי עזרה ראשונה. זאת, במטרה להרחיב את היקף נוכחותם של מגישי עזרה ראשונה בבתי הספר, באופן שיבטיח את נוכחותו של מגיש עזרה ראשונה בבית הספר בכל יום בשבוע. לטענת המדינה בתשובתה, הכשרת אנשי הסגל המנהלי, בשילוב עם מכלול ההסדרים הקיימים כבר עתה במערכת החינוך, נותנים מענה מקיף לסוגית מתן עזרה ראשונה בבתי הספר. גם לפתרון זה גילו ההורים התנגדות נחרצת, בטענה שאין מדובר במתן עזרה ראשונה על ידי גורם מקצועי ומנוסה, אלא על ידי מי שטרוד בעיסוקיו האחרים ואשר עבר הכשרה חובבנית בלבד. גם מרכז השלטון המקומי התנגד להצעה האמורה, מהטעם שאין במתן הכשרה בסיסית לאנשי הסגל המנהלי כדי ליתן מענה מספק לצורך במתן עזרה ראשונה ראויה לתלמידים. לא למותר לציין כי פתרון זה אף לא נראה בעינינו כהולם ועונה על הצרכים. מוקדים ממונעים להגשת עזרה ראשונה 7. בהודעה מעדכנת מיום 30.1.2007 הודיעה המדינה כי גיבשה חלופה חדשה, אשר על פיה יינתנו שירותי עזרה ראשונה על ידי מוקדים אזוריים ממונעים, המאוישים על ידי אנשי מקצוע. על פי ההצעה, נציגי המוקד יגיעו למוסד החינוכי על פי קריאה, ויעניקו עזרה ראשונה לפי הצורך בכל שעות פעילות המוסד. המדינה ציינה כי חלופה זו מקובלת על משרד הבריאות ומהווה, לגישתה, מענה סביר לסוגית העזרה הראשונה בבתי הספר. המדינה אף החלה להיערך לפרסום מכרז לשם אספקת השירות האמור. הצעה זו, כמו קודמותיה, זכתה להתנגדות מצד העותרים. ההורים טענו כי הגעתו של החובש הממונע עלולה להתעכב זמן רב מדי; כי יווצרו קשיים במידה שתהיינה מספר קריאות במקביל באותו אזור; וכי המתנה להגעת החובש עלולה לעכב את פינויו של ילד פצוע לחדר מיון. עוד טענו ההורים כי אין בפתרון מוצע זה כל ערך מוסף להזמנת אמבולנס, וכי עלותו של הפתרון, ככל שפרישֹת המוקדים תהיה מספקת, עלולה שלא להיות נמוכה מהעלות של איוש בתי הספר באחיות. גם הסתדרות המורים הביעה את התנגדותה להצעה, בין היתר נוכח העובדה שאין היא נותנת מענה לצורך בזמינות שירותי העזרה הראשונה בכל שעות הלימוד. ההצעה הנוכחית – הגשת עזרה ראשונה על ידי מד"א 8. בהודעה מעדכנת מיום 7.6.2007 הודיעה המדינה כי משרד החינוך הגיע למסקנה כי על מנת לעמוד בלוחות זמנים לקראת שנת הלימודים הקרובה וליתן את השירות הטוב ביותר, יש להימנע מפרסום המכרז אשר תוכנן לצורך הקמת המוקדים הממונעים. תחת זאת, הוחלט להתקשר עם מד"א, על מנת שייתן את שירותי העזרה הראשונה בבתי הספר בשנת הלימודים הקרובה. המדינה הבהירה כי מדובר בשלב זה בהתקשרות לתקופה מוגבלת (עד סוף שנת 2008), אשר במהלכה יופקו הלקחים הנדרשים על מנת לשפר את השירות. במכתב מיום 21.6.2007 המופנה למשרד החינוך פירט מנכ"ל מד"א את פרטי ההתקשרות המתוכננת בין הצדדים. על פי התוכנית המוצעת, מד"א יקימו מוקד טלפוני יעודי, אשר יקבל את הקריאות מבתי הספר בתוך 15 שניות. כן יחזיק מד"א מערך כוננים, אשר יוכלו להגיע לבתי הספר במטרה ליתן מענה לקריאות בתוך 15 דקות, כאשר ההחלטה באילו מקרים יש לשגר כונן לבית הספר ובאילו יש להנחות את בית הספר באמצעות הטלפון תהיה באחריות המוקד. על פי ההתקשרות המתוכננת, הפגיעות אשר תטופלנה על ידי המערך היעודי תהיינה פגיעות אשר אינן נמצאות במסגרת המענה אשר נותן מד"א בשגרה, ובכלל זאת שטפי דם, שברים ופריקות, חתכים עמוקים, פגיעות ראש, חזה או בטן, התחשמלויות, פגיעות בעלי חיים, מכות חום וקור, התייבשות וכוויות. המערך היעודי יהיה פעיל בכל ימי הפעילות של מוסדות החינוך, בין השעות 09:00 ו-16:00. עוד סוכם בין הצדדים כי בתום שישה חודשים מתחילת ההסכם תכונס ועדת מעקב, שתבחן את אופן פעילותו של המערך היעודי, ואשר ישתתפו בה נציגי משרד החינוך ונציגי מד"א. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 23.7.2007 התברר כי מרבית העותרים נוטים לראות בהתקשרות המוצעת פתרון מניח את הדעת, אם כי לשיטתם יש לבחון את התנהלות התוכנית בפועל ואת מסקנות ועדת המעקב אשר תקום בתום שישה חודשי פעילות. מבין ההורים רק העותר 15 הביע התנגדות אף להצעה הנוכחית, בין היתר בשל הבעייתיות הכרוכה, לדעתו, בכך שסגל בית הספר יצטרך להסביר למוקדני מד"א את בעיותיהם של התלמידים, על מנת שהמוקד יחליט אם לשלוח כונן. גם הסתדרות המורים ומרכז השלטון המקומי הביעו התנגדות להצעת המדינה, בטענה שאין בהצעה זו משום שינוי ממשי של המצב הקיים כיום, שבו מד"א נותן מענה לפציעות קשות. דיון חובת המדינה לספק "שירותים מקובלים" 9. סעיף 6 לחוק לימוד חובה מפרט את היקפה של הזכות ללימוד חינם. סעיף 6(ד) דן באפשרות לגבות תשלומי הורים בעד שירותים, אשר אינם "שירותים מקובלים". "זכות לימוד חינם (ד) מי שזכאי לחינוך חינם לפי סעיף זה, לא ידרשו בעדו דמי הרשמה או כל תשלום אחר בעד לימודיו במוסד חינוך רשמי או בעד לימודיו במוסד חינוך אחר שאוצר המדינה נושא בשכרם לפי סעיף קטן (ג); ואולם רשות החינוך המקומית שבתחום שיפוטה נמצא מוסד החינוך שבו הוא לומד, ובמוסד חינוך שאינו רשמי - רשות החינוך המקומית כאמור או בעל המוסד, יהיו רשאים, באישור השר, לגבות תשלומים והחזר הוצאות, בשיעורים שהשר יקבע, בעד אספקה שהם נותנים לו, ובעד שירותים שהם נותנים לו נוסף על השירותים אשר השר הגדיר אותם בתקנות כשירותים מקובלים. אישור השר וקביעת שיעור התשלומים והחזר הוצאות בידי השר טעונים אישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת". כפי שפורט לעיל, תקנה 1 לתקנות השירותים המקובלים מפרטת אילו שירותים ייחשבו כשירותים מקובלים, ובגדר כך נכללת אף "עזרה ראשונה במוסד החינוך". מהוראת סעיף 6(ד) עולה, אם כן, כי האחריות למימון שירותי עזרה ראשונה חלה, באופן מלא, על המדינה ועל רשויות החינוך המקומיות, ואין הן רשאיות לגבות מההורים תשלומים בגין שירות זה (ראו בג"ץ 7351/03 ועד הורים עירוני ראשון-לציון נ' שרת החינוך, התרבות והספורט (טרם פורסם, 18.7.2005), בפסקה 7). כמתואר לעיל, העותרים טוענים כי מהעובדה שהמדינה היא הנדרשת לממן את "השירותים המקובלים", מתבקשת המסקנה כי על המדינה חלה חובה לספק שירותים אלה. המדינה, לעומתם, אף כי אין היא כופרת בקיום החובה האמורה, טוענת כי החוק אינו מטיל עליה חובה ישירה לפעול למתן שירותי עזרה ראשונה בבתי הספר. 10. אכן, חוק לימוד חובה אינו קובע באופן מפורש כי על המדינה חלה חובה לספק את השירותים שנקבעו כ"שירותים מקובלים", אלא רק כי אין היא רשאית לגבות תשלומי הורים בגינם. כשלעצמי, נוטה אני לדעה כי אכן חלה על המדינה החובה לספק "שירותים מקובלים", ובכללם שירותי עזרה ראשונה. לא בכדי נכללו שירותי עזרה ראשונה בין "השירותים המקובלים" בבתי הספר. "שירות מקובל" יוצא מההנחה שהשירות ניתן על-ידי הרשויות כדבר שבשגרה, ומכאן היותו מקובל. עוד נקודת מוצא הינה כי למען השוויון בין התלמידים אין לגבות תשלום עבור אותו "שירות מקובל". הימנעות ממתן השירות תוך קיום האיסור על גביית תשלומים עבור השירות, עלולה לרוקן מתוכן את מטרת המחוקק ומחוקק המשנה באיסור על גביית תשלומי הורים בעד שירותים מסויימים, אשר אותם ראה המחוקק כשירותים שראוי שיהיו באחריותן הבלעדית של רשויות החינוך. מכל מקום, עתה משקיבלה על עצמה המדינה את החובה לספק שירותי עזרה ראשונה, אין אנו נדרשים להכריע בשאלת עצם קיומה של החובה, אלא עלינו לקבוע האם הפתרון אשר מוצע על ידה לשם מתן שירותים אלה הינו פתרון סביר, הנותן מענה לקיום החובה. בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת המדינה, לפיה יוצאת היא ידי חובתה בנותנה מענה לצורך בשירותי עזרה ראשונה בבתי הספר ברמה הבסיסית. חובה זו אינה מחייבת בהכרח נוכחות קבועה של אחות. העזרה הראשונה יכול שתינתן גם על ידי גורם חיצוני לבית הספר, ובלבד שהמענה שיינתן יהיה מענה סביר, ויעמוד בדרישות למתן השירות ברמה מקצועית טובה ובמועד הנדרש. הגשת עזרה ראשונה באמצעות מערך יעודי של מד"א 11. כאמור, במהלך ההליכים שהתנהלו בפנינו הציעה המדינה מספר חלופות כמענה לדרישה למתן עזרה ראשונה בבתי הספר. העותרים התנגדו לפתרונות הקודמים שהוצעו על ידי המדינה, ואף אנו הבענו חוסר שביעות רצון מחלקם במהלך הדיונים שהתקיימו בפנינו. כפי שפורט לעיל, הפתרון הנוכחי המוצע על ידי המדינה הינו כי שירותי עזרה ראשונה בבתי ספר יינתנו על ידי מערך יעודי שיוקם על ידי מד"א, ואשר יכלול מוקד טלפוני ומערך כוננים, שיענו לקריאות ויגיעו לבתי הספר. על פי הסיכום בין המדינה ובין מד"א, תקופת ההתקשרות בין הצדדים תהא שנה וארבעה חודשים, אשר במהלכה יופקו הלקחים הנדרשים על מנת לשפר את השירות. מרבית העותרים הסכימו לפתרון המוצע ובא-כוחם רק ביקש כי לנציגות של ההורים יימסר מידע על מסקנות הניסוי והלקחים מהנהגת השיטה ומהצלחת יישום החוזה עם מד"א. מוסכם על העותרים ועל המדינה כי אם הניסיון לא יעלה יפה יהיה צורך לקבוע שיטה אחרת בתום תקופת ההתקשרות עם מד"א. העותר 15 בלבד לא השלים עם הפתרון המוצע על ידי המדינה ועמד על עתירתו. בשל כך באנו ליתן החלטתנו. 12. אכן, הפתרון המוצע אינו פתרון אופטימאלי. המטרה של מתן עזרה ראשונה לתלמידים היתה מושגת באופן מיטבי לו היתה נמשכת נוכחותן הקבועה של האחיות בכל בתי הספר. כל אדם בוגר שהתחנך במדינת ישראל זוכר את אחות בית הספר ואת המעמד שהיה לאחות במוסדות החינוך הן לעניין מתן עזרה ראשונה והן לעניין רפואה מונעת. אחות בית הספר במדים ירוקים, כשלצוארונה הלבן סיכה שהיתה סמל מזהה, היתה מוסד חיוני בכל בית ספר. כל תלמיד ותלמידה מצאו אוזן קשבת אצל האחות, בגיל הרך ובגיל ההתבגרות. ילד או ילדה אשר חשו בכאב ראש או בכאב בטן או במצוקה כלשהי, חדר האחות היה להם למקלט. חצר בית הספר, המדרגות והמסדרונות טומנים לא פעם סכנות קלות או רציניות, שבעקבותיהן נדרש מתן עזרה ראשונה. אחות בית הספר היתה הכתובת לכל אלה, החל ממתן שירותי רפואה מונעת – חיסונים ובדיקות שגרתיות – ועד לעזרה ראשונה. כל אלה נעלמו מהנוף עקב קיצוצים תקציביים, שינויים במערך הרפואה בארץ, ואף עקב שינוי בגישת ממשלות ישראל לאופן מתן שירותי רווחה ובריאות. גם אם נוטה אני לקבל את הטענה כי על המדינה מוטלת החובה לספק לבתי הספר שירותי עזרה ראשונה, הרי שאלת היקפה של החובה, אשר אינה מוגדרת בתקנות או בחוק, היא שאלה מורכבת שאין אני רואה להיזקק לה בנסיבות העתירה שלפנינו. לצורך העניין שלפנינו ובהתחשב בעמדת המדינה, ניתן להסתפק בקביעה, כי החובה היא למתן שירותי עזרה ראשונה מקצועיים, וכי מאופיו של השירות חיוני כי יינתן במהירות ראויה. אכן, עמדת המדינה בדבר אופן מתן שירותי עזרה ראשונה אינה מנותקת משיקולים תקציביים ומשינוי התפיסה החברתית בדבר אופן הנהגת שירותי החובה. עניין זה הוא בתחום שיקולי המדיניות של הממשלה וכל עוד פועלת היא על פי שיקולים עניינים ובמתחם הסבירות, אין לנו עילה להתערב בהחלטותיה. 13. הפתרון המוצע עונה לכאורה על התנאים המינימאליים הנדרשים למתן שירותי עזרה ראשונה. שירותי העזרה הראשונה יינתנו על ידי מד"א, אשר הינו גורם מקצועי ומנוסה. כזכור, עיקר התנגדותם של העותרים לשתי הצעותיה הראשונות של המדינה (הכשרת סגל ההוראה והכשרת הסגל המנהלי) נבעה מחוסר מקצועיותם של הגורמים המטפלים. זאת ועוד; על פי פרטי ההתקשרות המתוכננת נראה כי מדובר במתן מענה מהיר יחסית (מענה טלפוני בתוך 15 שניות והגעת מטפל במקרה הצורך בתוך 15 דקות). בהתחשב באילוצים ובקיצוצים התקציביים עימם מתמודד משרד החינוך, נראה, על פניו, כי הפתרון הנוכחי אשר מוצע על ידי המדינה הינו פתרון סביר. במיוחד כך כשמדובר בהתקשרות חוזית בין המדינה לבין מד"א לתקופה מוגבלת של מעט למעלה משנה, תוך מעקב אחרי הצלחת השיטה שתופעל בשנת הלימודים הקרובה באופן ניסיוני. נזכיר עוד כי על פי פרטי ההתקשרות המתוכננת בין משרד החינוך ובין מד"א, בתום שישה חודשים מתחילת ההסכם תכונס ועדת מעקב, בה ישתתפו נציגי משרד החינוך ונציגי מד"א, על מנת לבחון את המענה שנותן המערך היעודי של מד"א לצורך שירותי העזרה הראשונה בבתי הספר. עוד הוסכם כי משרד החינוך ייתן מידע ופרטים על תוצאות המעקב, אם יתבקש לכך, לגורם מרכזי המייצג את הורי התלמידים. משכך, מסקנתנו היא שהפתרון המוצע הינו פתרון הנראה על פניו סביר והוא ייבחן על סמך נתונים ממשיים, לאחר תקופת הניסיון האמורה. בנסיבות אלה, כפי שהסכימו אף מרבית העותרים שלפנינו, מן הראוי לאפשר למערך היעודי של מד"א להתחיל לפעול ולספק שירותי עזרה ראשונה בבתי הספר, כאשר פעילותו זו תיבחן על ידי ועדת המעקב. הנתונים שתאסוף ועדת המעקב ומסקנותיה יועברו להסתדרות המורים, לנציגי ההורים ולגופים אחרים הנוגעים לדבר, ככל שאלה יבקשו לקבל את הנתונים לידיהם. לגופים אלה שמורה, כמובן, הזכות לשוב ולפנות למשיבים ועל פי הצורך לבית משפט זה אם יתברר, בחלוף תקופת הניסיון ובהתבסס על נתוני ועדת המעקב, כי הפתרון שניתן באמצעות מד"א אינו נותן מענה הולם לצורך בשירותי עזרה ראשונה בבתי הספר. גביית תשלומי הורים עבור אחות 14. כפי שהבהרנו לעיל, מסעיף 6(ד) לחוק לימוד חינם והתקנות שהותקנו מכוחו עולה כי אין לגבות תשלומי הורים עבור "שירותים מקובלים", ובהם שירותי עזרה ראשונה. איננו נדרשים להכריע בטענת ההורים כי איסור זה חל רק מקום בו המדינה מספקת בפועל את השירותים האמורים, נוכח המסקנה כי הפתרון אשר הוצע על ידי המדינה נותן מענה סביר לצורך בשירותי עזרה ראשונה. משניתן שירות זה על ידי המדינה, אין בסיס לטענת ההורים, לפיה יש לאפשר להם לשלם עבור הצבת אחות בבית הספר. שירותי רפואה מונעת 15. בחלק מהודעותיהם לבית המשפט, התייחסו העותרים בקצרה גם לצורך בנוכחותה של אחות לשם מתן טיפול רפואי מונע (חיסונים, בדיקות שגרתיות וכדומה). כפי שהבהירה המדינה, סוגיית הטיפול המונע הינה סוגיה נפרדת, המוסדרת בחוק ביטוח בריאות, ואשר נמצאת באחריות משרד הבריאות. שירותי הרפואה המונעת, אשר קבועים בחוק ביטוח בריאות, אינם כוללים שירותי עזרה ראשונה. המדינה הסבירה כי הדרישות שקובע החוק לעניין שירותי רפואה מונעת מקויימות כיום באמצעות סבב שמבצעות אחיות בין בתי הספר. ככל שיש לעותרים טענה כלשהי בעניין זה, הרי שטענה זו לא היתה במוקד העתירה ולא הוצג לגביה כל בסיס עובדתי או משפטי רלוונטי. מכל מקום, סוגיית מתן שירותי הבריאות לתלמיד על פי חוק ביטוח בריאות נבחנת כיום במסגרת עתירה אחרת, התלויה ועומדת בפני בית משפט זה, ואשר עניינה בכוונת משרד הבריאות להתקשר עם גורם פרטי בהסכם לאספקת שירותי בריאות לתלמיד (בג"ץ 1083/07 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' משרד הבריאות). בעתירה הנ"ל ניתן ביום 11.6.2007 צו על תנאי. בנסיבות אלה, אין אנו נדרשים להביע עמדה בסוגיה זו. סיכומם של דברים 16. הגענו, אם כן, למסקנה כי הפתרון המוצע על ידי המדינה, לפיו שירותי העזרה הראשונה יינתנו על ידי מערך יעודי של מד"א, במסגרת ההתקשרות בין מד"א למדינה, הינו פתרון סביר. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה שבתוך שישה חודשים תכונס ועדת מעקב, אשר תדון בטיב המענה אשר ניתן על ידי מערך יעודי זה. כאמור, בפני העותרים פתוחה הדלת לשוב ולפנות לבית המשפט, אם יתברר כי הפתרון שניתן אינו מספק, והמשיבים לא ימצאו פתרון הולם אחר. אשר על כן, הצו על תנאי מבוטל והעתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, י"ב באלול התשס"ז (26.08.2007). ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05107940_N25.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il