ע"פ 10786/04
טרם נותח
מדינת ישראל נ. אביעד שמואל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 10786/04
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10786/04
ע"פ 11805/04
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
המערערת בע"פ 10786/04 והמשיבה בע"פ 11805/04:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב בע"פ 10786/04
והמערער בע"פ 11805/04:
אביעד שמואל
ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 8.11.04, בתיק פ'
292/03, שניתן על ידי כבוד השופטת ב' בר-זיו
תאריך הישיבה:
כ"ז באדר תשס"ו
(27.3.2006)
בשם המערערת בע"פ 10786/04 והמשיבה בע"פ 11805/04:
עו"ד יאיר חמודות
בשם המשיב בע"פ 10786/04
והמערער בע"פ 11805/04:
עו"ד עופר אשכנזי
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. המערער הועמד לדין לפני בית המשפט המחוזי
בחיפה ביחד עם שניים אחרים – אחיו, משה שמואל ומרדכי (מוטי) אברהמי. נטען, כי
השלושה חברו לביצועם של מעשי מרמה והונאה בכרטיסי אשראי, קבלת דבר במרמה, ועוד.
למערער יוחסו 12 אישומים מסוג זה, אולם בתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הוא הורשע
בחמישה אישומים בלבד (הראשון, השני, השלישי, השישי והשביעי), בעבירות של קשירת קשר
לבצע פשע, הונאה בכרטיס חיוב, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות לאחר, ובאחד
המקרים (האישום השישי) נקבע כי מעשיו של המערער לא בשלו כדי עבירה מוגמרת אלא
ניסיון בלבד.
בגין כל אלה נגזר עונשו של המערער: 20
חודשי מאסר, 12 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעלו שני מאסרים מותנים שעמדו נגדו,
האחד בן 24 חודשים והאחר בן 14 חודשים, בחופף למאסר שנגזר בתיק זה.
2. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הונחו
בפנינו שני ערעורים. באחד (ע"פ 10786/04) משיגה המשיבה כנגד העונש שהושת על
המערער, והיא עותרת להחמיר בו וכן להורות על נשיאה בעונשי המאסר על-תנאי שהופעל,
במצטבר. בערעור האחר 11805/04, הלין המערער כנגד הרשעתו, ובתחילת הדרך מיקד את
השגותיו בטענה שהראיה המרכזית עליה נשענה הכרעת הדין – שיחות בהן הוקלט – נטולת
ערך הואיל ולא הוכח שהוא היה אחד הדוברים.
ההכרעה בערעור זה השתהתה חודשים ארוכים,
הואיל ובמועד המקורי שנקבע לשמיעת הערעור (22.2.05), ביקש בא-כוחו המלומד של
המערער, עו"ד ע' אשכנזי, להגיש ראייה נוספת במסגרת הערעור – חוות דעת של
מומחה השוללת את האפשרות שהמערער שוחח באותן הקלטות ששימשו ראיות נגדו. בעקבות כך
החלטנו להחזיר את הדיון לערכאה הדיונית כדי שמומחה ההגנה ייחקר בפניה, ועשינו זאת
לאחר שהמערער נתן את הסכמתו למסור דגימה מקולו כדי שהמשיבה תוכל לבחון את טענתו בעזרת
מומחים מטעמה.
בחודש דצמבר 2005 ניתנה על ידי השופטת
המלומדת של בית משפט קמא (השופטת ברכה בר-זיו) החלטה משלימה, ובה קבעה כי לא מצאה
בראיות הנוספות עילה לשנות מתוצאתה של הכרעת הדין.
3. משהתחדש הדיון בערעור בפנינו, ביום
כ"ז באדר תשס"ו (27.3.06), הודיע בא-כוח המערער כי שולחו שוב אינו עומד
על טענתו בדבר זיהוי שגוי של קולו. יתרה מכך, המערער חזר בו מכל טענותיו האחרות
כנגד הרשעתו, למעט בשני עניינים: באשר לאישום השני נטען, כי השיחות שהוקלטו אינן
מצביעות על מעורבות ישירה של המערער בעבירות בהן עוסק אישום זה, ולכל היותר מדובר
על ידיעה כללית של המערער לפיה אחיו, משה, עושה שימוש בכרטיסי אשראי שלא כדין. בא-כוחה
המלומד של המשיבה, עו"ד י' חמודות, הודיע כי אין בידו לסתור את טענת המערער
כנגד הרשעתו באישום השני, ועל כן נתן את הסכמתו לזיכויו מאישום זה.
הסוגיה האחרת עליה מלין המערער מתייחסת לאישום
השישי. אישום זה עוסק בשימוש שלא כדין שנעשה בכרטיס אשראי של אחד – אולג קרבצ'נקו,
לצורך רכישת טובין בחנות "ריקושט", וההרשעה מתבססת על שלוש שיחות טלפון
בין המערער לאחיו (שיחות 1226, 1227 ו-1229). באחת השיחות ביקש משה שהמערער ימסור
לו את מספר הכרטיס של קרבצ'נקו, בשיחה האחרת התעניין המערער בכמה הסתכמה הרכישה
ב"ריקושט", ואילו בשיחה השלישית שוחחו המערער ואחיו על תקינותו של אותו
כרטיס אשראי.
בא-כוח המערער טען כי נכון היה לזכות את
שולחו מאישום זה, ולחלופין, להסתפק בהרשעתו כ"מסייע" בלבד. לא ראיתי
מקום להקדיש למחלוקת סביב אישום זה דיון נרחב, בשאלת "המבצע בצוותא"
ו"המסייע". עם זאת, נהיר לי מתוך השיחה כי המערער ידע היטב מה השימוש
שעתיד אחיו לעשות בכרטיס שאת מספרו ביקש ממנו למסור לו, ומכאן נובעת גם אחריות
הפלילית למעשה. אולם, ומחמת הספק בלבד, אציע לחברי להסתפק בהרשעת המערער באישום זה
כ"מסייע" בלבד, וזה יהיה הבסיס לדיון בסוגית העונש כפי שיובא להלן.
4. המערער אינו פנים חדשות בבתי המשפט. בחודש
פברואר 1997, ובעודו קטין, ביצע המערער עבירת שוד. בחודש יולי 1997, ובעוד
שההליכים בתיק השוד מתנהלים, הוא ביצע עבירה של ניסיון לגניבה. מעורבותו בפלילים
נמשכה גם בשנים הבאות, ומעשיו הסלימו כאשר החל מחודש ספטמבר 2000 נפתחו נגדו 18
תיקים בעבירות מן הסוג עליהן הוא נותן את הדין הפעם – הונאה באמצעות כרטיסי חיוב.
בגין כל אלה נדון המערער, בחודש נובמבר 2002, ל-33 חודשי מאסר. כמו כן נגזר למערער
מאסר על-תנאי, אותו העמיד בית משפט שלערעור על 24 חודשים. בחודש דצמבר 2002 נדון
המערער על עבירה נוספת מאותו סוג, ובית המשפט גזר לו חודש מאסר וכן 14 חודשי מאסר
על-תנאי.
מי שנתנסה במאסר כה ממושך, ומי שמעל
לראשו מרחפים שני מאסרים על-תנאי המצטברים ל-38 חודשים, אתה מצפה כי ייטיב את
אורחותיו, ידיר רגליו מחיי פשע ויזהר בקלה כבחמורה. אולם, לא כך היתה דרכו של
המערער, הואיל וזמן קצר לאחר ששוחרר מהכלא, ולמען הדיוק כבר בחודש מאי 2003, הוא
שב לבצע עבירות הונאה מאותו סוג, ועד לחודש יולי 2003 נפתחו נגדו 16 תיקים נוספים.
על רקע כל אלה תמהתי מהם אותם טעמים
שהביאו את בית המשפט המחוזי לסטות מהוראתו של סעיף 58 לחוק העונשין,
התשל"ז-1977, לאמור: "מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל
נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר
זו ...". לדאבוני, לא מצאתי בגזר דינו של בית משפט קמא הסבר לסטייה זו,
וחוששני שהיה גם קושי לתת הסבר כזה לנוכח עברו הפלילי המכביד של המערער וחזרתו
המהירה לחיי פשע. וכאן המקום להדגיש, העבירות בהן חטא המערער קשות הן, גם אם יש
ממש בטענה כי טובת ההנאה בה זכה אינה גדולה. השימוש בכרטיסי אשראי נפוץ בקרב
הציבור, ומעשיו של המערער ואחרים החוטאים בתחום זה גורמים נזק לחיי המסחר, ועם כך
אין להשלים. ואם כך בדרך כלל, מקל וחומר שזו צריכה להיות המסקנה ביחס למי שחטא ושב
וחטא בתחום זה.
5. סוף דבר - אני מציע לחברותי לקבל את
הערעור בע"פ 11805/04, ולהורות על זיכויו של המערער מהעבירות בהן עוסק האישום
השני, ולהמיר את הרשעתו באישום השישי ל"סיוע" בלבד לבצע את העבירות שיוחסו
לו באותו אישום.
באשר לעונש – אני סבור כי דין ערעורה של
המדינה בע"פ 10786/04 להתקבל. עם זאת, אינני מציע כי נמצה את הדין עם המערער,
ולכך שני טעמים, ראשית, עקב השינוי שחל במצבו האישי, ושנית, כי אין זו דרכה של
ערכאת ערעור לעשות זאת. לפיכך, ובצד ההחלטה שעונש המאסר שנגזר למערער (20 חודשים)
יישאר על כנו, אני מציע לקבוע כי עונשי המאסר על-תנאי שעמדו נגדו יופעלו בחופף
ביניהם, ובמצטבר לעונש המאסר שנגזר בתיק הנוכחי. התוצאה
תהיה אפוא, שהמערער ישא ב-44 חודשי מאסר, ותחילת מניינים מיום מעצרו – 5.7.03.
המאסר על-תנאי שגזר בית המשפט המחוזי, יישאר על כנו.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופטת א' חיות:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' א'
לוי.
ניתן היום, ה' בניסן תשס"ו
(3.4.2006).
ש ו פ
ט ש ו פ ט
ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04107860_O11.doc/שב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il