פסק-דין בתיק ע"א 10782/03
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
10782/03
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט י' עדיאל
המערערת והמשיבה
בערעור שכנגד:
אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ
נ ג ד
המשיבות והמערערות
1. בית אריזה
אביב לפרחים בע"מ
בערעור שכנגד:
2. פרחים ישיר בע"מ
3. פרחי ערבה (שיווק 1999) בע"מ
4. ברייר ובנו בע"מ
5. אורזי פרחים בעמק חפר בע"מ
6. רשות שדות התעופה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.10.2003, בתיק ה"פ 1340/00, שניתן על-ידי כבוד
השופטת הילה גרסטל
תאריך הישיבה:
י' באב תשס"ד
(28.07.2004)
בשם המערערת והמשיבה
בערעור שכנגד:
בשם המשיבות והמערערות
בערעור שכנגד (מס' 1-5):
בשם המשיבה מס' 6:
עו"ד יואב רזין; עו"ד משה אליה
עו"ד גבי ספרן; עו"ד דלית פליישהקר
עו"ד ישראל בלום
פסק-דין
השופט י'
עדיאל:
1.
עניינם של הערעורים שלפנינו בזכות להפעיל את מסוף המטענים
החקלאי בנמל התעופה בן-גוריון.
רקע עובדתי
2.
ייצוא פרחים מישראל מתבצע דרך מסוף המיועד לתוצרת חקלאית
והכולל את כל הציוד הנדרש לטיפול בפרחים, בכלל זה בתי קירור, ונמצא בשליטת המשיבה
1, היא רשות שדות התעופה, בתחום נמל תעופה לוד (להלן "המסוף" או
"המסוף החקלאי"). המערערת, אגרקסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ (להלן –
"אגרקסקו"), החלה להפעיל את המסוף בשנת 1973. בשנת 1987 נחתם בין
אגרקסקו לבין רשות שדות התעופה (להלן – "רש"ת") חוזה, לפיו נמסרה
הפעלת המסוף לאגרקסקו לפרק זמן של 25 שנים מיום תחילת התפעול, היינו עד ליום
31.03.98 (להלן – "החוזה" או "חוזה התפעול"). סעיף 6(ב) לחוזה
התפעול מאפשר לכל צד, בתנאים מסוימים שעליהם נעמוד בהמשך, להביא להארכת החוזה. החל
משנת 1996 התקיימו מגעים בין רש"ת לבין אגרקסקו להארכת חוזה הפעלת המסוף.
בדיון שהתקיים ביום 27.10.96 בהשתתפות בעלי תפקידים בכירים ברש"ת ובאגרקסקו,
הוחלט, כפי שעולה מסיכום הדיון שנערך על-ידי אנשי רש"ת, על הארכת חוזה תפעול
המסוף בזו הלשון: "ההסכם עם החברה [אגרקסקו]
שתוקפו מסתיים ב- 31.03.98 יוארך עד 31.03.06". סיכום זה לא
אושר על-ידי ועדת הכספים של מועצת רש"ת. במקום זאת החליטה ועדת הכספים לבחון
חלופות לניהול המסוף החקלאי, ביניהן האפשרות של יציאה למכרז. לאחר מספר דיונים
החליטה ועדת הכספים של רש"ת ביום 7.9.00 להמליץ על אישור העקרונות שהוסכמו עם
אגרקסקו ולהאריך את חוזה התפעול של המוסף לארבע שנים נוספות, עד ליום 1.4.02, תוך
מתן אופציה לרש"ת להאריך את החוזה עוד בשלוש שנים מעבר למועד זה. המלצה זו
אושרה על-ידי מועצת רש"ת בישיבתה מיום 5.10.00. עם זאת, עד היום לא נחתם הסכם
ההארכה בין רש"ת לבין אגרקסקו בשל מחלוקת שנפלה בין השתיים לגבי תקופת
ההארכה. חרף אותה מחלוקת המשיכה אגרקסקו להפעיל את המסוף החקלאי עד היום.
המשיבות 1-5 (להלן –
"המשיבות"), שהן חברות פרטיות העוסקות בייצוא פרחים מישראל ומפעילות בתי
אריזה לפרחים, סבורות שעל רש"ת לערוך מכרז להפעלת מסוף המטענים החקלאי והיא
אינה רשאית להמשיך ולהפעילו באמצעות אגרקסקו ללא מכרז. כדי לכפות על רש"ת
עמדה זו הן הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה למתן פסק-דין אשר יצהיר על ביטולו של
הסכם ההארכה, ככל שקיים הסכם בר תוקף כזה, ויקבע כי רש"ת אינה פטורה מעריכת
מכרז להפעלת המסוף. סעד נוסף שביקשו המשיבות התייחס למתקן טרנזיט לפרחים שהקימה
אגרקסקו בשטח המסוף. לטענתן, מדובר במתקן שהוא, למעשה, בית אריזה ובהפעלתו על-ידי
אגרקסקו יש משום תחרות בלתי הוגנת במגדלי ויצואני פרחים אחרים. אגרקסקו ורש"ת
טוענות שאין מדובר בבית אריזה אלא במתקן טרנזיט המהווה חלק בלתי נפרד מהמסוף.
לאחר הגשת התביעה הודיעה רש"ת, כי
עמדתה היא שאכן יש לערוך מכרז להפעלת המסוף החקלאי החל מחודש אפריל 2005. עד למועד
זה, לשיטתה של רש"ת, יש להאריך את חוזה התפעול עם אגרקסקו, שכן
פינוי מיידי של אגרקסקו מהמסוף אינו אפשרי. מכאן שרש"ת תומכת, למעשה, בתביעתן
העיקרית של המשיבות והמחלוקת בין השתיים נפלה רק לגבי המועד בו תפסיק אגרקסקו
להפעיל את המסוף.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
3. בית
המשפט המחוזי נעתר לבקשתן העיקרית של המשיבות והצהיר שחוזה הפעלת המסוף אשר תם בחודש
מרץ 1998, לא הוארך כחוק. זאת, משום שהסיכום בדבר הארכת תוקפו של החוזה מיום
27.10.96 לא אושר כחוק על-ידי מועצת רש"ת וגם לא על-ידי הממשלה. בית המשפט
הוסיף וקבע, שאגרקסקו ידעה בזמן אמת שחוזה התפעול לא הוארך רשמית. אמנם, נקבע בפסק
הדין, הן לרש"ת והן לאגרקסקו היה רצון משותף באותה עת להאריך את החוזה, אך
כוונה זו לא יצאה מעולם אל הפועל. מעבר לכך, נקבע בפסק הדין, שגם מבחינה משפטית לא
ניתן לקבוע שחוזה התפעול הוארך. זאת, משום שהחוזה לא אושר על-ידי מועצת רש"ת
וכן לא אושר על-ידי הממשלה.
בית המשפט
המחוזי הוסיף וקבע, שבנסיבות המקרה לא קמה לאגרקסקו זכות להאריך את החוזה מכוחו של
סעיף 6(ב) לחוזה התפעול, משום שעל-פי אותו סעיף על הצדדים היה לסכם את התנאים
הכלכליים ואת תקופת החוזה, דבר שלא נעשה. אמנם, על-פי סעיף זה, צד לחוזה אינו רשאי
להתנגד להארכתו אלא מטעמים סבירים. אולם, השינוי במעמדה של אגרקסקו בשוק הפרחים
כמו גם השינוי במצב המשפטי עקב כניסתו לתוקף של חוק חובת המכרזים, התשמ"ב –
1992, הינם טעמים סבירים בשלהם הייתה רש"ת זכאית להתנגד להארכת תקופת החוזה.
אשר לשאלה האם
יש לקיים מכרז לגבי הפעלתו של המסוף, נקבע בפסק הדין ששאלה זו אינה רלבנטית, שכן
רש"ת אינה חולקת היום על הצורך לקיים מכרז. מעבר לנדרש דן בית המשפט המחוזי
גם בשאלה של תחולת החובה לקיים מכרז מכוח חוק חובת המכרזים, וקבע שחובה כזאת אכן
מוטלת על רש"ת. בהקשר זה דחה בית המשפט המחוזי את טענתה של אגרקסקו לתחולתו
של סעיף 9(א) לחוק חובת המכרזים, הקובע שהחוק לא יחול, בין היתר, על התקשרות
כתוצאה מ"מימוש זכות ברירה הכלולה בחוזה שנכרת לפני תחולתו של החוק". כך
נקבע, משום שהחוזה אינו מעמיד לאגרקסקו זכות ברירה להאריך את החוזה. זכות ברירה
כזאת, על-פי פסק הדין, חייבת שתהא זכות חד צדדית, בעוד שלפי החוזה הארכתו מותנית
בהסכמת שני הצדדים.
עתירתן הנוספת
של המשיבות, למתן צו מניעה שימנע מאגרקסקו להפעיל בתחום המסוף החקלאי את מתקן
הטרנזיט, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי מהטעם שלא הונח בסיס חוקי לדרישה זו. זאת
במיוחד לנוכח אי הבהירות באשר לפעילותו והגדרתו של מתקן זה, כאשר אליבא דרש"ת,
אין מדובר בבית אריזה אלא בתחנת טרנזיט בה מתבצעת בדיקה בטחונית, שקילה ומשלוח,
פעילות המהווה חלק מפעילות המסוף. בית המשפט המחוזי דחה גם את טענותיה של אגרקסקו
לקיומה של זכות לדיירות מוגנת במסוף.
טענות הצדדים
4. אגרקסקו
(והמשיבות) מערערות בפנינו על פסק הדין.
5. טענתה
העיקרית של אגרקסקו בערעור היא כי בינה לבין רש"ת נכרת הסכם תקף להארכת חוזה
התפעול. בהמשך נתמקד בטענה זו, ממנה תיגזר ההכרעה בערעור כולו. אגרקסקו מבססת טענה
זו בעיקר על סיכום הדיון בדבר הארכת חוזה התפעול מיום 27.10.96 שצוטט לעיל.
לטענתה, רש"ת הודיעה לה על עמדתה בדבר אי הארכת החוזה עקב החלטת ועדת הכספים
של מועצת רש"ת, רק שנתיים מאוחר יותר, בחודש ספטמבר 1998, גם זאת ללא הנמקה.
בינתיים גרמה רש"ת לכך שאגרקסקו תשקיע במסוף, על יסוד הסיכום בדבר הארכת
החוזה, למעלה מ – 2.3 מיליון דולר. אשר לאישור הממשלה (שלא התקבל) טוענת אגרקסקו,
ראשית, שאישור כזה לא נדרש במקרה שלפנינו, זאת משום שהממשלה אישרה את החוזה
המקורי, אשר כלל זכות ברירה להארכת החוזה ובכך יש משום אישור גם להארכת החוזה.
לטענת אגרקסקו, על בית המשפט היה לקבוע כי רש"ת חייבת להעביר את החוזה, כמות
שהוא, לאישור הממשלה, ומשלא עשתה כן, היא אינה יכולה להסתמך על הצורך בקבלת האישור
כדי לשלול את תוקפו של החוזה. טענה נוספת שנדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, עליה
ראתה אגרקסקו לחזור גם לפנינו, היא שבידה זכות קניינית להחזיק במסוף כדיירת מוגנת,
זאת על יסוד חוזה התפעול המקורי וההשקעות שהשקיעה במסוף מכוחו.
6. רש"ת תומכת בפסק דינו של בית המשפט
המחוזי ומטעמיו. גם המשיבות תומכות בפסק הדין, זאת למעט נושא אחד שלגביו הן הגישו
ערעור שכנגד.
דיון
7. כפי
שציינתי לעיל, השאלה המרכזית בערעור זה מתמקדת בקיומו ובתוקפו של הסכם ההארכה
שנכרת, לטענת המערערת, בין הצדדים. בית המשפט המחוזי שלל קיומו של הסכם זה, הן
בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי.
8.
מבחינה עובדתית נקבע בפסק הדין, שההסכם לא הוארך.
בית המשפט המחוזי ביסס ממצא זה על עדותו של מר שפירא, ראש אגף מסחר ונכסים
ברש"ת, שאותה הוא העדיף על פני עדותו של מר תירוש, מנכ"ל אגרקסקו. בית
המשפט קמא תמך קביעתו לעניין זה גם בכתובים. כך עולה ממכתבו של בא-כוח אגרקסקו
מיום 9.12.96 לעורך דין פאר מרש"ת, בו ניסה הראשון לשכנע את עו"ד פאר
שיש לפטור את רש"ת מפרסום מכרז לצורך הארכת חוזה התפעול, מה שהעיד על כך שאגרקסקו
הייתה מודעת לכך שחוזה התפעול לא הוארך באופן רשמי. מסקנה דומה עולה, כפי שציין
בית המשפט המחוזי, מהעדר תגובה מטעם אגרקסקו למכתבו של מר שפירא מחודש ספטמבר 1998,
בו הודיע האחרון באופן מפורש כי ועדת הכספים של רש"ת החליטה שלא להאריך את
חוזה התפעול. העדר מחאה על מכתב זה אינו מתיישב עם טענתה של אגרקסקו לפיה חוזה
ההארכה סוכם סופית בין הצדדים עוד שנתיים קודם לכן.
9.
בעניין זה אני סבור שבית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע,
כממצא עובדתי ועל יסוד ראיות שהוצגו לפניו, שהחוזה לא הוארך, ולא שוכנעתי שקיימים
טעמים טובים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בעניין זה.
10.
מבחינה משפטית, סבר בית המשפט המחוזי, שגם אם הצדדים
התיימרו להסכים על הארכת תקופת חוזה התפעול, להסכמה זו אין תוקף. זאת מהטעם שההסכם
לא אושר על-ידי הגופים המוסמכים לאשרו, מועצת רש"ת וממשלת ישראל.
11.
אשר לאישור מועצת רש"ת, מהראיות שהוצגו בפני
בית המשפט המחוזי עולה שאישור כזה אכן נדרש לפי הנוהלים הפנימיים שנהגו
ברש"ת. לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי קבע, כפי שכבר נאמר, שאגרקסקו הייתה
מודעת לאי אישורו של החוזה על-ידי מועצת רש"ת ולתוצאות הנובעות מכך.
12.
אישור הממשלה להסכם בדבר הארכת חוזה התפעול נדרש על-פי
סעיף 31(ו) לחוק רשות שדות התעופה, אשר קובע שהתקשרות בדבר הטלת תפקיד מתפקידי
הרשות על אחר בדרך הענקת זיכיון, טעונה אישור הממשלה. על-פי סעיף 31(ז) לחוק,
"התקשרות ... שלא נתקבל עליה האישור הדרוש לפי סעיף זה - בטלה".
13.
מבחינה משפטית יש להבחין בין התוצאות הצומחות מאי
אישור החוזה על-ידי מועצת רש"ת לבין אלה הנובעות מהיעדר אישור הממשלה. מועצת
רש"ת היא אורגן פנימי של רש"ת, וככל שאורגן זה, שהוא האורגן המוסמך לאשר
את החוזה, לא אישרו, משמעות הדבר היא שהחוזה כלל לא נקשר. אישור הממשלה, לעומת זה,
הנו תנאי חיצוני לחוזה, וככל שביצועו של החוזה מותנה בהתקיימותו של תנאי זה, כי אז
מדובר בחוזה שנקשר, אשר מותנה בתנאי מתלה. (ע"א 470/76 לוטוף יוסף
וג'ם ואח' נ' דאוד בשארה יעקוב ואח' פ"ד לג(1) 169, 172). הואיל
ומדובר באישור אשר נדרש על-פי דין, החוק אף מקים חזקה שקבלת אישור הממשלה הוא תנאי
מתלה (סעיף 27(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973) (להלן - "חוק
החוזים").
14.
באי-כוח אגרקסקו מיקדו טענותיהם באי קבלת אישור
הממשלה ובתוצאות המשפטיות הצומחות מכך. לכך אתייחס בהמשך. ראוי, עם זאת, להעיר,
שהיעדר האישור של מועצת רש"ת, מאיין את עצם קיומו של ההסכם, מה שלמעשה מייתר
את הדיון בתוצאות המשפטיות הנובעות מהיעדר אישור הממשלה. עם זאת, לאור טענותיה של
אגרקסקו, אתייחס גם לנושא אישור הממשלה.
15.
אגרקסקו טוענת, כי שעה שחוזה התפעול המקורי (החוזה
משנת 1987) קיבל את אישור הממשלה, הרי שאישור זה מקפל בתוכו גם את אישורו של סעיף
6(ב) לחוזה, שלשיטתה הוא סעיף ברירה אשר מקנה לה זכות להאריך את החוזה. בנסיבות
אלה היא טוענת, לא נדרש אישור נוסף של הממשלה להארכה החוזה.
16.
אין לקבל טענה זו משני טעמים. ראשית, בסעיף 6(ב)
לחוזה נקבע באופן מפורש, שאישור הממשלה נדרש גם להארכת החוזה מכוחו של סעיף זה.
שנית, על-פי
אותו סעיף, אם אחד הצדדים ביקש להאריך את החוזה, הצד האחר לא יתנגד להארכה
"אלא מטעמים סבירים" שינומקו בכתב. משמע, הצד האחר, במקרה שלפנינו רש"ת,
אינו חייב להסכים להארכת החוזה, ובלבד שיש בידו נימוקים סבירים להצדקת הסירוב.
יתירה מזו, סעיף 6(ב) לא קבע את התנאים שיסדירו את יחסי הצדדים בתקופת ההארכה
ואלה, לרבות התנאים הכלכליים ותקופת החוזה, צריכים, על-פי סעיף 6(ב)(3) לחוזה,
להיקבע על-ידי שני הצדדים בהסכמה. לאור נוסח זה של החוזה, קבע בית המשפט המחוזי
שכלל אין מדובר בזכות ברירה, שכן "זכות ברירה מהווה, מטבע הדברים, זכות חד
צדדית מחייבת", בעוד שסעיף 6(ב) לחוזה "קובע מנגנון להארכת ההסכם, התלוי
בהסכמת שני הצדדים, הן על ההארכה, הן על משכה והן על תנאיה הכלכליים".
גם אם תאמר כי
חרף הסייגים הרבים שנקבעו בסעיף זה על הזכות להאריך את החוזה, מדובר בזכות ברירה,
ברור שמדובר בזכות ברירה מוגבלת ביותר, שמימושה טעון הסכמתה של רש"ת לגבי
מכלול רחב של נושאים. בנסיבות אלה, משהארכת החוזה מחייבת הסכמת שני הצדדים לתנאי
הפעלת המסוף בתקופת ההארכה, לא ניתן לומר שאישור הממשלה את חוזה התפעול המקורי
מקפל בתוכו גם אישור להארכת החוזה.
17.
על רקע זה עולה שאלת הנפקות אשר נודעת לאי קבלת אישור
הממשלה להארכת החוזה.
אגרקסקו טוענת,
בהתבסס על פסק הדין בעניין זגורי (בג"צ
6231/92 אלברט זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד
מט(4) 749), שניתן להתייחס להסכם הכולל תנאי מעין זה כאל הסכם המותנה בתנאי מתלה.
משנמנעה רש"ת להביא את ההסכם לאישור הממשלה, מוסיפה המערערת ומפתחת קו טיעון
זה, היא מנועה, על-פי סעיף 28 לחוק החוזים, מלהסתמך על אי קיום התנאי. דרך נוספת
להתייחס אל החוזה, סבורה אגרקסקו, גם זאת בעקבות פסה"ד בעניין זגורי, היא כאל חוזה פסול. במקרה כזה חל סעיף 31 לחוק החוזים
לפיו היה על בית המשפט, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסק הדין בעניין זגורי, לאשר את הסכם ההארכה במלואו.
18.
כאן ראוי לציין, תחילה, שפסה"ד בעניין זגורי אינו תומך בהחלתם, זה לצד זה, של שני המסלולים: הן דין
התנאי מתלה והן דין החוזה הפסול. להפך, בהנחה שעל יחסי הצדדים חל דין התנאי המתלה,
ספק אם ניתן להחיל עליהם, בד בבד, גם את דין החוזה הפסול. שהרי כפי שנקבע בפרשת זגורי, שגם שם דובר בהוראת דין (סעיף 29(ב) לחוק יסודות
התקציב, תשמ"ה-1985) הקובעת בטלותו של חוזה שאינו עומד בדרישות החוק:
"יש חשיבות מעשית ועקרונית להחלת דיני התנאי המתלה גם על חוזה שסעיף 29 לחוק
יסודות התקציב חל עליו. חשיבות זו קיימת באותם מקרים שבהם אומד דעתם הריאלי של הצדדים
כוון לצורך לקבל אישור שר האוצר. אין זה ראוי להטיל על צדדים אלה את כתם החוזה
הבלתי חוקי, עם כל הסנקציות (האזרחיות ואולי אף הפליליות) הנגררות אחריו"
(סעיף 14 לפסק הדין של הנשיא א. ברק).
19.
לאור הוראת החוזה הקובעת שתוקפו מותנה באישור הממשלה
(סעיף 6), אני מוכן להניח שקמה במקרה זה החזקה הקבועה בסעיף 27(ב) לחוק החוזים, כי
לפנינו חוזה אשר מותנה בתנאי מתלה (השווה: פסה"ד בעניין זגורי לעיל, סעיף 11 לפסק הדין). על-פי הוראת סעיף 29 לחוק
החוזים, אם התנאי המתלה לא התקיים תוך זמן סביר מכריתת החוזה, החוזה מתבטל. אולם
לטענת אגרקסקו, הואיל ורש"ת היא אשר מנעה את קיום התנאי המתלה במחדלה מלהביא
את החוזה לאישור הממשלה, היא אינה זכאית להסתמך על אי קיומו של התנאי. טענה זו
מבוססת על סעיף 28(א) לחוק החוזים אשר קובע שצד לחוזה אשר מונע את קיום התנאי
המתלה אינו זכאי להסתמך על אי-קיומו (השווה: פסק הדין בעניין זגורי, בסעיף 12 לפסק הדין של הנשיא ברק).
אולם, לעניין
זה נודעת חשיבות לטיבו של התנאי המתלה. כאשר מדובר בתנאי מן הדין, הלכה פסוקה היא
"שאין לאכוף חוזה שקיומו מותנה בתנאי שבדין שלא התקיים. במקרה כזה, הצד הנפגע
זכאי לפיצויים בלבד" (ע"א 5559/91 ק.צ. מפעלי גז ואנרגיה (1982) בע"מ נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר
בע"מ פ"ד מז(2) 642, 648; ע"א 53/80 קיבוץ שניר
נ' שטרייטר, פ"ד לז(3) 189,190; ד. פרידמן ונילי כהן, חוזים, כרך
ג' עמ' 52).
20.
האם המסקנה, שביצועו של החוזה נוגד את הדין, פותחת את הפתח
להחלת דין החוזה הפסול? שאלה זו כרוכה בשאלה הכללית של תחולת דין החוזה הפסול על
חוזה שביצועו בלתי חוקי, להבדיל מחוזה "שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי
חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור". לכאורה, סעיפים 30 ו- 31
לחוק החוזים חלים רק על חוזים מהסוג האחרון. החוזה שלפנינו אינו נופל, לכאורה,
בגדרם של אותם חוזים הנכללים בסעיף 30 לחוק החוזים, שכן הנחת המוצא בדיון שלעיל
הייתה כי מדובר בחוזה שהותנה בתנאי מתלה. דהיינו, הצדדים התנו את החוזה מלכתחילה
בקבלת אישור הממשלה, והם לא ביקשו לבצעו בהיעדר אישור כזה. כריתתו או תוכנו של
החוזה, לפיכך, לא היו בלתי חוקיים. עם זאת, לאחר שאישור הממשלה לא ניתן, ביצועו של
החוזה נוגד את החוק. בעניין זה נפלה מחלוקת בין מלומדים. פרופ' שלו סבורה שיש
להחיל את דין החוזה הפסול גם על חוזה שביצועו בלתי חוקי (ג. שלו, דיני חוזים, מהד' שנייה, עמ' 364). פרופ' טדסקי סבור, לעומת זאת,
שאי חוקיות מאוחרת של החוזה אינה מעלה או מורידה לעניין פסלות החוזה (ג. טדסקי,
חוזה למראית עין ודבר פסילתו, משפטים ח
(תשל"ח) 507, 513). סוגיה זו לא הוכרעה גם בפסיקה (ראה ע"א 53/80 לעיל).
21.
אינני רואה צורך להכריע בשאלה זו גם במקרה שלפנינו, שכן
גם החלת דין החוזה הפסול לא תביא לתוצאה אותה מבקשת אגרקסקו להשיג.
22.
סעיף 31 לחוק החוזים קובע שבית המשפט רשאי, "אם ראה
שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון ... ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי
החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו". עם זאת, כפי
שנקבע בעניין זגורי, "לעניין
הקיום, נקודת המוצא הינה כי החיובים הנובעים מהחוזה הפסול הם בטלים. אין אפוא חובה
לקיימם. זהו הכלל, ואילו צו לקיום החיוב הוא החריג" (סעיף 35 לפסק הדין).
גם אם
אניח שסעיף 31(ו) לחוק רשות שדות התעופה אינו שולל מתן צו לקיום החיוב של הארכת
החוזה מכוח סעיף 31 לחוק החוזים כדי לעשות צדק בין הצדדים, לא שוכנעתי ששיקולי צדק
כאלה מחייבים במקרה שלפנינו מתן צו כזה חרף העדר אישור הממשלה. הסכם ההארכה
שלקיומו טוענת אגרקסקו מתייחס לתקופה של שמונה שנים, מיום 1.4.1998 ועד ליום
31.3.2006. בית המשפט המחוזי קבע שהפעלת המסוף החקלאי על-ידי מי שיזכה במכרז תחל
ביום 1.1.2005. משמע, מתוך שמונה שנות ההארכה הצליחה אגרקסקו להביא להארכה
דה-פאקטו של החוזה, ללא אישור הממשלה כחוק, משך קרוב לשבע שנים. בכל מקרה, החל
ממועד הפסקת ההפעלה של המסוף, אגרקסקו לא תשלם עוד לרש"ת דמי שימוש. לפיכך,
לא ניתן לראות באגרקסקו, לגבי תקופה זו, כ"מי שביצע את חיובו לפי
החוזה", כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 31 לחוק החוזים. אשר להשקעות העבר, גם אם
אגרקסקו השקיעה בהכשרת המסוף ובשיפוצו, כפי שהיא טוענת, סכום של כשני מיליון דולר
על יסוד הצפייה שתוכל לעשות במסוף שימוש משך כל תקופת ההארכה, לאחר שחלפה כמעט
מלוא התקופה נראה שאגרקסקו מיצתה את התועלת המצופה מהשקעתה זו, רובה ככולה.
בנסיבות אלה אני סבור ששיקולי צדק בין הצדדים אינם מחייבים להאריך את החוזה מעבר
לתקופה שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי.
23.
לא מצאתי מקום לדון בטענה נוספת שהעלתה המערערת לראשונה
בסיכומי התשובה שלה, לפיה הסכם ההארכה הנו בגדר התקשרות לפי סעיף 31(ד) לחוק רשות
שדות התעופה, אשר דורש אישור הממשלה רק אם נעשה לתקופה של למעלה מעשר שנים, ולא
התקשרות שהיא בגדר מתן זיכיון לפי סעיף 31(ו) לחוק.
24.
אין ממש גם בטענות האחרות שהעלתה אגרקסקו שעניינן היעדר
מעמד למשיבות בהגשת התביעה, קיומה של זכות דיירות מוגנת במסוף ובעניין ההוצאות.
הטענה בדבר
היעדר זכות עמידה מבוססת על כך שבמועד הארכת ההסכם (הנטען), בחודש אוקטובר 1996,
למשיבות לא היה רישיון יצוא ולא הייתה להם כל זכות העשויה להיפגע עקב הארכת החוזה.
בטענה זו היה ממש, אילו דובר בתביעת נזיקין המתייחסת לתקופה שלפני קבלת רשיונות
היצוא של המשיבות. אלא שהסעד המתבקש בתביעה הוא לאסור על הפעלת המסוף כיום או לעת
הגשת התביעה. במועד זה ודאי שהייתה למשיבות זכות עמידה. לעניין זה אין נפקות למועד
בו החלה ההפעלה הבלתי חוקית של המסוף.
אין ממש גם
בטענה בדבר קיומה של זכות דיירות מוגנת במסוף בידי המערערת. טענה זו אינה יכולה
לעמוד לאור הוראות סעיפים 7(ב) ו-8 לחוזה משנת 1987.
אין מקום להתערב
גם בפסיקת ההוצאות על-ידי בית המשפט קמא.
25.
בערעור שכנגד מלינות המשיבות על כך שבית המשפט המחוזי לא
נעתר לבקשתן לאסור על אגרקסקו להפעיל בתחומי המסוף בית אריזה. בין הצדדים נפלה
מחלוקת לגבי טיבו של מתקן זה. האם מדובר בבית אריזה או שמדובר במתקן טרנזיט
שפעילותו מהווה חלק בלתי נפרד מפעילות המוסף. מהערעור שכנגד עולה שסעד זה מבוסס על
השקפתן של המשיבות כי בהיעדר חוזה הארכה כחוק ולאור חובת המכרז החלה על רש"ת
בנושא תפעול המסוף, עצם ההחזקה של אגרקסקו במסוף החקלאי, כמו גם בבית האריזה הנמצא
בתחומו, נעשית שלא כדין. משהתקבלה בקשתן העיקרית של המשיבות ונקבע שהחל מ-
1.1.2005 תימסר הפעלת המסוף בידי מי שיזכה במכרז, הרי שלאחר מועד זה יהא על
אגרקסקו, אם לא תזכה במכרז, בכל מקרה להפסיק גם את פעילותה בבית האריזה. אשר
לתקופת הביניים עד ל- 1.1.2005, תקופה שממילא עומדת לחלוף בתוך חודשים ספורים,
משטענתן של רש"ת ואגרקסקו כי מדובר בתחנת טרנזיט המשרתת את המסוף לא הופרכה,
אינני רואה מקום למנוע את המשך הפעלת התחנה עד למועד זה.
26.
לאור האמור אציע לחבריי לדחות את הערעור והערעור שכנגד
ולחייב את אגרקסקו בהוצאות ושכר טרחת עורך-דין של רש"ת בסכום של 20,000 ₪
ובהוצאות ושכר טרחת עורך-דין של המשיבות (יחד) בסכום של 10,000 ₪ בצירוף
מע"מ.
ש
ו פ ט
הנשיא א' ברק:
מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט
עדיאל. כמוהו סבור אני כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי ההסכם
בין המערערת לבין משיבה 6 תם בשנת 1998 ומאז לא הוארך על-ידי הצדדים. בדומה, אין
מקום להתערב בקביעה שאף אם הייתה הסכמה בין המערערת לבין מאן דהוא ממשיבה 6 לגבי
הארכת החוזה, הדבר לא אושר מעולם על-ידי הגופים המוסמכים ואין להסכמה זו כל תוקף
משפטי, דבר שהיה ידוע גם למערערת. חברי הבחין לעניין הגופים המוסמכים בין האישור
של מועצת רשות שדות התעופה, שהינה אורגן פנימי של משיבה 6, לבין אישור הממשלה,
שהינו תנאי חיצוני הנדרש על-פי דין. בהעדר אישור של ההתקשרות על-ידי מועצת רשות
שדות התעופה - האורגן המוסמך לאשר את החוזה מטעם משיבה 6 - כלל לא נקשר חוזה בין
הצדדים. לאור מסקנה זו, השאלה האם מדובר בחוזה על תנאי או בחוזה פסול כלל אינה
מתעוררת, וממילא מבקש אני להשאיר את הדיון בסוגיה זו, כמו גם בסוגיית החוזה הפסול,
בצריך עיון.
ה
נ ש י א
השופט א' א' לוי:
אני מסכים לפסק-דינו של חברי השופט י'
עדיאל ולהערתו של חברי הנשיא א' ברק.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י'
עדיאל.
ניתן היום, ז' בתשרי תשס"ה
(22.09.2004).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03107820_I09.docש.י.
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il