אייל בוחניק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10771/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10771/08 ע"פ 10923/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערער בע"פ 10771/08: אייל בוחניק המערער בע"פ 10923/08: ניסים גואטה נ ג ד המשיבה מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 9.11.08 בת"פ 8225/07 שניתן על ידי כבוד השופט יורם צלקובניק תאריך הישיבה: כ"ב בחשון התש"ע (9.11.2009) בשם המערער בע"פ 10771/08: עו"ד אנה בריל בשם המערער בע"פ 10923/08: עו"ד אהוד בן יהודה בשם המשיבה: עו"ד דותן רוסו בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. כנגד המערערים הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום (פ 8225/07), במסגרתו הואשמו בעבירה של שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כן הואשם המערער בע"פ 10771/08 (להלן: אייל) בעבירה של החזקת סכין, לפי סעיף 186א לחוק העונשין; נהיגה ללא רשיון רכב תקף, לפי סעיפים 3 ו-62 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ועבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 25.7.2007 חטף המערער בע"פ 10923/08 (להלן: ניסים) מאישה את תיקה בשעה שהלכה ברחוב, כשהוא מושך את התיק בעוצמה אשר גרמה לנפילתה, ולאחר מכן אף מנסה לבעוט בה. על פי הנטען, לאחר מכן נמלט ניסים עם התיק לרכב בו המתין לו בסמוך אייל (להלן: הרכב). אייל נהג ברכב ללא שיהיו בידו רישיון רכב וביטוח רכב תקפים, וכשהוא מחזיק ברכב סכין. בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט י' צלקובניק) הרשיע את המערערים ביום 3.6.2008 בעבירות שיוחסו להם. יצוין כי עקב שגגה הרשיע בית המשפט את אייל בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, הגם שהעבירה בה הואשם הינה עבירה של נהיגה לא רישיון רכב תקף. בית המשפט ביסס את הכרעתו על עדותה של המתלוננת קרבן השוד ועל עדותו של עד ראיה אשר זיהה את ניסים כמי שביצע את השוד, כמו גם על ראיות נוספות, ובהן עדת ראיה שראתה את המערערים נוסעים יחדיו ברכב זמן קצר לפני השוד, עדותו של שוטר שראה את ניסים משליך את מכשיר הטלפון הנייד של המתלוננת מחלון הרכב בעת נסיעה, תיקה של המתלוננת שנמצא ברכב ובו חפציה, יחד עם שתי סכינים מתקפלות, כרטיס הטלפון של המתלוננת וצעצוע דמוי אקדח. בכל הנוגע לחלקו של אייל בפרשה התבסס בית המשפט על עדותו שלו, לפיה שהה עם ניסים ברכב מהבוקר ועד למעצרם, ולסתירות בגרסתו, כמו גם להיעדר הסברים מצידו לחפציה של המתלוננת שנמצאו ברכב. בית המשפט קבע בעניין זה, כי הראיות מצביעות על כך שאייל פעל בצוותה חדה עם ניסים לביצוע העבירה, בפרט לאור היעדרה של גרסה נוגדת סבירה מצידו לראיות. ביום 9.11.2008 גזר בית המשפט המחוזי על ניסים עונש של ארבע שנים ומחצה מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הפעיל בית המשפט עונש מאסר מותנה של שנים עשר חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו, במצטבר לעונש שנגזר עליו, כך שסך הכל ירצה חמש שנים ומחצה מאסר בפועל. בנוסף הורה בית המשפט כי יפצה את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח. על אייל נגזרו שלוש שנות מאסר בפועל ושנה ומחצה מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן פסל בית המשפט את אייל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך שנתיים, והורה כי יפצה את המתלוננת בסכום של 5,000 ש"ח. בית המשפט ציין בגזר דינו כי המערערים לא היססו, כל אחד על פי חלקו במעשה, לתקוף ולשדוד אישה מבוגרת על סף ביתה. לכך הוסיף כי ניסים בחר זה מכבר לילך בדרך העבריינות, כאשר חרף גילו הצעיר הסתבך באין ספור מעשי עבירה וכל הניסיונות לשקמו העלו חרס. עוד ציין כי אף אייל צבר חרף גילו הצעיר מספר לא מועט של עבירות, הגם שלא ריצה עונש מאסר מעודו. מכאן הערעור שבפנינו, במסגרתו מערער אייל על הכרעת הדין בעניינו ועל עונשו, ואילו ניסים מערער כנגד העונש בלבד. טענות הצדדים 3. לטענת באת כוחו של אייל, שגה בית המשפט משהרשיעו בביצוע העבירה בצוותה. לטענתה, כל הראיות מצביעות על כך שניסים ביצע את השוד לבדו, ואין כל ראיה המצביעה על מעורבותו של אייל במעשה או היותו תולדה של תכנון משותף. לטענתה, הראיות בדבר מעורבותו בשוד הינן נסיבתיות בלבד, אשר מתיישבות גם עם מסקנות אחרות, החל מתמימותו ביחס לדבר המעשה, דרך מודעותו לחלקו של ניסים בעבירה וכלה בסיוע לו לאחר מעשה. בנסיבות אלו, שגה בית המשפט משהעדיף דווקא מסקנה קיצונית יותר בדבר שותפות מלאה של אייל בביצוע העבירה. אף אם אייל נמנע במכוון מלחשוף את העובדה שניסים עזב את הרכב בו נסעו בזמן השוד, אין בכך כדי להעיד דווקא על מעורבותו בשוד עצמו, וייתכן כי התקשה להפליל את חברו באירוע. בכל הנוגע לעונש טוענת באת כוחו של אייל כי שגה בית המשפט משדחה את המלצת שירות המבחן ודן אותו למאסר בפועל, חרף נסיבותיו האישיות הקשות. לטענת בא כוחו של ניסים, שגה בית המשפט המחוזי משהטיל על ניסים עונש חמור יותר מהעונש שהוטל על אייל, שכן אייל הורשע אף בביצוע עבירות נוספות של החזקת סכין ונהיגה ללא רישיון רכב וביטוח תקפים. לטענתו, היה על בית המשפט המחוזי לתת משקל לנסיבותיו האישיות ולכך שהאלימות שהופעלה בשוד הייתה יחסית מועטה. 4. מנגד סומך בא כוח המשיבה ידו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, המסקנה ההגיונית ביותר מחומר הראיות הינה בדבר תכנון משותף של אייל ושל ניסים לביצוע השוד, בפרט לאור הימנעותו של אייל מלמסור גרסה שיש בה כדי להסביר ראיות אלו באופן אחר. כן טוען בא כוח המדינה כי אין מקום להתערב בעונשים שנגזרו על ידי בית המשפט המחוזי. דיון הערעור כנגד הכרעת דינו של אייל 5. כאמור, אין חולק כיום על מעורבותו של ניסים בביצוע השוד. הסוגיה הנותרת היא האם יש בראיות הקושרות את אייל עם ביצוע המעשה כדי להביא להרשעתו בשותפות לעבירה זו, בהיעדר ראיה פוזיטיבית ישירה המסבכת אותו בביצועה. כידוע, בכדי שניתן יהיה להרשיע אדם בביצוע עבירה בהסתמך על ראיות נסיבתיות בלבד, על מסקנה זו להיות המסקנה ההגיונית היחידה המסתברת ממכלול הראיות, ובהתאם יש לבחון את הכרעתו של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט בעניין זה בע"פ 524/77 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 682, 685-686 (1978): "כאשר בראיות נסיבתיות מדובר, צריכות הראיות להביא בדרך האלימינציה למסקנה האחת של אשמת הנאשם. אבל אין זאת אומרת שכל ראיה נסיבתית בפני עצמה חייבת להספיק להרשעת הנאשם. כל ראיה בפני עצמה חייבת הוכחה מעל לספק סביר, אך המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה, שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם. כדי לברר אם מסקנת האשמה היא המסקנה מחוייבת המציאות, מפעיל בית-המשפט את מבחני ההגיון ונסיון החיים הכללי, ולבסוף חייב כל ספק סביר לפעול לזכות הנאשם. דברים אלה אינם חדשים. הם הוסברו בספרו הקלסי של ויליאמס על ראיות נסיבתיות וממנו הועברו אל הפסיקה שלנו, עוד מימי ע"פ 38/49 מוחמד אחמד קנדיל, ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ב 813. ועוד יש להעיר שהרשעה המבוססת על ראיות נסיבתיות פתוחה לבקורת בדרגת הערעור יותר מאשר הרשעה שיסודה בראיות ישירות שנקבעו על-פי התרשמות הערכאה הראשונה ממהימנות העדים, כי ככל שעברו הראיות הנסיבתיות את מבחן ההגיון ונסיון החיים, יכולה דרגת הערעור לעקוב אחרי ההנמקה של הערכאה הראשונה. אך כנגד דרכי בקורת אלה הפתוחות לפני ההגנה, קיימת יכלתו של בית-המשפט שלערעור לבחון את הראיות מחדש על-מנת לגלות, אם ההגיון ונסיון החיים הצדיקו את מסקנת הערכאה הראשונה על-פי הנסיבות שהוכחו לפניה." בענייננו, טוענת כאמור באת כוחו של אייל כי הגם ששותפותו של אייל בביצוע העבירה הינה מסקנה אפשרית אחת ממכלול הראיות, הרי שמסקנות אפשריות אחרות הינן גם בדבר סיוע לעבירה לאחר מעשה, אי רצון פסיבי להפליל את חברו או אף אי מודעות למעשיו של ניסים. משכך טוענת היא כי היה על בית המשפט לבחור באפשרות המקלה יותר עם אייל, בכדי לאפשר לו ליהנות מהספק. 6. הגם שטענות באת כוחו של אייל אינן נעדרות טעם, הרי שבנסיבות המקרה אין לקבלן. המסקנה בדבר שותפותו של אייל בעבירה אינה אך מסקנה אפשרית אחת מחומר הראיות, אלא המסקנה ההגיונית ביותר, והמסתברת ביותר מניסיון החיים. בנסיבות אלו ניתן היה אולי לקבל כאפשרית גרסה אפשרית אחרת לאירועים לו היה מעלה אותה אייל בשלב כלשהו, תוך בחינתה לגופה. משלא עשה כן, ומשמסר להגנתו גרסה מופרכת ומיתממת, לא זו בלבד שאין בכך כדי להחליש את המסקנה בדבר מעורבותו בשוד אלא שיש בה אף כדי לחזקה. 7. חומר הראיות מצביע בצורה ברורה כי במשך מספר שעות, ובפרט בסמוך לשעת השוד, שהו שני המערערים זה עם זה ברכבו של אייל. בעדות שנגבתה מאייל ביום האירוע בשעה 15:55 מסר כי נפגש עם ניסים בין השעה 12:00 ל-13:00, ולאחר מכן נסע עמו ברחובות אשקלון עד למעצרם. כפי שתיאר בעדותו, ירד מהרכב רק בשני מקרים – פעם אחת כאשר ניסים נשאר ברכב ופעם שנייה כאשר ירדו שניהם. לאחר מכן המשיכו בנסיעה, ובשעה 14:08 פגשו בידידה של אייל בשם שלי נתנאל גולן. כפי שעולה מעדותה מיום 27.7.2008 ומעדותו של אייל מיום 25.7.2008 משעה 18:03 במהלך הפגישה רשם אייל את מספרה במכשיר הטלפון הנייד שלו וחייג אותו, כששעת השיחה נרשמה כ-14:08. לפיכך ניתן לקבוע כי בשעה זו שהו השניים יחדיו ברכב. כפי שעולה מעדותו של עד הראיה, השוד בוצע בשעה 14:20, ומכל מקום הדיווח אודותיו נתקבל במשטרה בשעה 14:26, כאשר כעשר דקות מאוחר יותר נעצרו המערערים ברכבו של אייל. כפי שדיווח השוטר שביצע את המעצר בעדותו, מפקח זאב רובינשטיין, הוא זיהה את המערערים ברכב בשעה שעמדו ברמזור והורה להם לעצור בצד הדרך. בשעה שנסע מאחוריהם ובטרם עצרו הבחין בחפץ שחור מושלך מחלון הרכב אשר בסמוך לו ישב ניסים. בחיפוש לאחר מכן התברר כי מדובר במכשיר הטלפון של המתלוננת, כאשר כרטיס ה-SIM של המכשיר נמצע בסמוך למושב הרכב בו נסע ניסים ותיקה של המתלוננת וחפציה נמצאו במושב האחורי, כמו גם שני סכינים ואקדח צעצוע. 8. מסכת אירועים זו מצביעה על שהייה רציפה של שני המערערים יחדיו לפחות במהלך שעה עובר לשוד, ובפרט כרבע שעה לפניו וכעשר דקות לאחריו, כאשר שלל השוד נמצא ברכבו של אייל ובמהלך מעצרם נעשה ניסיון להיפטר מחלקו. נסיבות אלו מביאות למסקנה מתבקשת אחת ויחידה, לפיה מעורבותו של אייל בשוד לא הייתה מקרית אלא פרי תכנון מקדים, כאשר תפקידו היה לשמש נהג לשם הימלטותו של ניסים מזירת האירוע. 9. אכן, כבכל מקרה בו מדובר בראיות נסיבתיות-הסתברותיות, ייתכן וקיימים גם הסברים חלופיים למסכת ראייתית זו. כידוע, מקום בו מתבקשת הרשעתו של נאשם על בסיס ראיות נסיבתיות, נדרש בית המשפט לבחון האם ייתכן הסבר סביר לראיות אלו, מעבר למסקנה לפיה היה מעורב הנאשם במיוחס לו. אלא שכדי להפריך את המסקנה המרשיעה אין די בכל היפותזה דמיונית העשויה לענות על המסכת העובדתיות שנמצאה, ויש לבחון כל אפשרות שכזו על פי שיקולים של היגיון וניסיון חיים. כפי שציין בעניין זה בית המשפט בע"פ 8899/06 ארמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.7.2007) – "על מנת שבית המשפט יגיע למסקנה כי מן הדין לזכות את הנאשם ולו מחמת הספק בשל קיומו של תרחיש חלופי תמים, יש צורך להראות כי תרחיש כזה הינו מבוסס וסביר דיו". אלא שבענייננו גרסתו של אייל הינה חד משמעית – כי אין לו כל קשר לפרשה, ואין בפיו כל הסבר לעובדת הימצאותם של חפצי המתלוננת ברכבו. לא זו אף זו, אלא שבחקירותיו ובעדותו חזר על טענתו לפיה היה בסמוך לניסים במהלך כל נסיעתם, וכי נפרדו לזמנים קצרים בלבד, אשר שניהם קודמים כאמור לשעה 14:08. משמעות הדבר היא כי אין הוא מעלה כל תרחיש ממשי ומבקש כי בית המשפט יבחן את סבירותו לאור חומר הראיות, אלא אך מעלה טענה בעלמה לפיה ייתכנו באופן עקרוני תרחישים נוספים, הגם שהוא עצמו שולל אותם מכל וכל בעדותו. למותר לציין כי אין בהעלאת טענות ערטילאיות אלו כדי לערער את המסקנה המתבקשת כאמור מחומר הראיות, לפיה אכן מדובר במעשה שבוצע בצוותה. 10. בנסיבות אלו, אין כל מקום להתערב בהרשעתו של אייל בכל הנוגע לעבירת השוד. 11. כפי שתואר לעיל, נפלה שגגה בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, אשר הרשיע את אייל בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, הגם שהואשם בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, בה אף הודה. לפיכך מתקבל הערעור במובן זה שהרשעתו הינה בעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף. הערעור כנגד גזרי הדין 12. העבירה בה הורשעו המערערים הינה קשה ומכוערת. אין ספק שהמתלוננת, אישה מבוגרת, נבחרה על ידי המערערים לקורבנם בשל גילה המתקדם, בהיותה "טרף קל". נדמה ששני המערערים בחרו להם את העבריינות כדרך חיים, תוך שהם מפנים אצבע מאשימה כלפי כל הסובבים אותם כאחראים למצבם, ולא מוכנים לקחת אחריות על מעשיהם. בנסיבות אלו חובה היה על בית המשפט להענישם במלוא חומרת הדין, תוך גזירת עונשי מאסר ממושכים, ולא ניתן לומר כי יש בעונשים שגזר בסופו של יום משום חריגה לחומרה. בכל הנוגע לפער בין העונשים שנגזרו על השניים הרי שמוצדק הוא הן על רקע היותו של ניסים מי שביצע את מעשה השוד האלים בפועל, והן לאור עברו הפלילי המכביד. 13. אציין כי לא מצאתי מקום להתערב בעונשו של אייל גם לנוכח השגגה שנפלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף לא בכל הנוגע לתקופת הפסילה שהוטלה עליו. מדובר במי שהסתייע ברכבו לשם ביצוע שוד, בשעה שאין בידו רישיון רכב וביטוח רכב תקפים. בנסיבות אלו אין בשינוי האמור כדי להשפיע על העונש הסופי שנגזר עליו. סוף דבר 14. לאור כל האמור לעיל, אני מציע לחבריי לדחות את ע"פ 10923/08 ולקבל את ע"פ 10771/08 באופן חלקי, במובן זה שהרשעתו של אייל תשונה מעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לעבירה של נהיגה ללא רישיון רכב תקף, תוך השארת יתר פסק הדין על כנו. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתנה היום, כ"ח בכסלו התש"ע (15.12.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08107710_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il