בבית המשפט העליון בשבתו כבית
משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1077/96
וערעור
שכנגד
בפני: כבוד
הנשיא א' ברק
כבוד
השופט ת' אור
כבוד
השופט י' אנגלרד
המערערות: 1.
ש. בן אברהם מהנדסים בע"מ
2.
מיכאל פרי מהנדס בע"מ
3.
הדר חברה לביטוח בע"מ
נ
ג ד
המשיבות: 1.
א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ
2.
חברת מבני תעשיה בע"מ
3.
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
ערעור
שכנגד
המערערת: חברת
מבני תעשיה בע"מ
נ
ג ד
המשיבות: 1.
ש. בן אברהם מהנדסים בע"מ
2.
מיכאל פרי מהנדס בע"מ
3.
הדר חברה לביטוח בע"מ
4.
א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ
5.
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
ערעור
וערעור שכנגד על פסק דינו של
בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.12.95
בת.א.
316/90 שניתן על ידי כבוד השופט
ג'
גינת
בשם
המערערות: עו"ד חמדה שפיר
(המשיבות
שכנגד)
בשם
המשיבה 2: עו"ד שמואל לכנר
(המערערת
בערעור שכנגד)
בשם
המשיבה 1: עו"ד ש' פרידמן
(המשיבה
4 בערעור שכנגד)
פסק - דין
השופט י' אנגלרד:
ערעור זה מכוון נגד פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בנצרת - שניתן על ידי השופט ג' גינת - ולפיו חוייבו שתי חברות מהנדסים
בתשלום פיצויים לקבלן בשל אחריותן המקצועית לפגמים בקורות מבנה, פרי תכנונן. ניתוח
מקרוב של מסקנת בית המשפט מגלה כי ההשלכה של הטלת החיוב לתשלום פיצויים על חברות
המהנדסים היא כי בפועל ישולמו פיצויים פעמיים בשל אותו הנזק, אם כי לשני אנשים
שונים. תוצאה זו אינה מתקבלת על הדעת ולכן דין הערעור להתקבל. בעל הדין שזכה בבית
המשפט קמא העלה טיעונים מתוחכמים וחריפים לטובת עמדתו, אך כמאמרם של חז"ל:
לפום חורפא שבשתא.
1. מן ההכרח לסקור תחילה את עיקרי העובדות שהן
מורכבות למדי בשל ריבוי הצדדים המעורבים בעניין, וזאת גם לאחר הסכמים דיוניים בין
בעלי הדין שצמצמו באופן ניכר את מספר המתדיינים. חברת מבני תעשיה (להלן: "המזמין")
התקשרה ביום 12.11.86 בחוזה עם חברת דורי (להלן: "הקבלן"), לפיו
התחייב הקבלן לבנות פרוייקט מסוים שכלל בין היתר בניית קורות. על פי חוזה זה (להלן
"החוזה") התחייב הקבלן לתקן פגמים אפשריים באם יתגלו בקורות, בשל
טעויות בחישובים הסטטיים, והמזמין התחייב מצדו לשלם לקבלן עבור תיקונים אלה. בפועל
התחיל הקבלן בביצוע הפרוייקט כבר לפני החתימה על החוזה, וזאת בסמוך לתאריך 9.9.86,
שהוא קרוב לזכייתו במכרז. הקבלן מצידו התקשר ביום 19.10.86 בחוזה עם חברת
"ספנקריט" (להלן "קבלן המשנה"), לפיו התחייב קבלן
המשנה לתכנן, לייצר, להוביל ולהרכיב את הקורות. קבלן המשנה התקשר בחוזה עם חברת ש.
בן אברהם מהנדסים לצורך תכנון הקורות. התשלום עבור התכנון בוצע ישירות על ידי קבלן
המשנה. כמו כן התקשר המזמין בחוזה עם חברת המהנדס מיכה פרי לצורך פיקוח על הבנייה
וכן לצורך בדיקת תכניות המבנה. החישובים הסטטיים אכן בוצעו על ידי חברת ש. בן
אברהם מהנדסים ולאחר מכן אושרו על ידי חברת המהנדס מיכה פרי (שתי חברות המהנדסים,
להלן: "המתכננות").
2. המזמין הוציא, ביום 19.01.87, עבור המתכננות
"פוליסה לביטוח אחריות מקצועית" אצל חברת הביטוח הפניקס (להלן: "המבטח").
כלומר, המזמין שילם את דמי הביטוח עבור הכיסוי הביטוחי של אחריותן המקצועית
(הנזיקית) של המתכננות, אשר, לפי הגדרת "מקרה הביטוח" שבפוליסה, השתרע
גם על אחריותן להתרשלות בחישובים הסטטיים. אולם, ברשימה של הפוליסה נקבע כי במבוא
של הפוליסה ישונה הנוסח השגרתי של ההוראה האופרטיבית: "המבטח ישפה את המבוטח
בגין חבותו של המבוטח על פי החוק כלפי צד שלישי וכו'", ובמקומו ייאמר:
"המבטח ישפה את חברת מבנה תעשיה בע"מ בגין חבותו של המבוטח וכו'";
כלומר המוטב של הפוליסה הוא המזמין ולא המבוטח.
איתרע מזלן של המתכננות, והן טעו בחישובים
הסטטיים של קורות המבנה. כתוצאה מטעות זו - שהיא בבחינת התרשלות - נסדקו הקורות
והיה צורך לתקנן. לאחר בדיקת חלופות שונות לגבי דרכי הפתרון בוצעו בפועל התיקונים
על ידי הקבלן בעלות כוללת של 250,000 $.
בשלב זה פנה המזמין למבטח, דרש וקיבל במסגרת
חוזה ביטוח האחריות המקצועית של המתכננות את תגמולי הביטוח בסכום עלות התיקונים
בניכוי ההשתתפות העצמית בסך 10,000 $. עם קבלת תגמולי הביטוח, חתם המזמין, ביום
26.10.89, על שיחרור מלא של המבטח מכל תביעה נוספת.
5. לאחר מכן, ביום 3.1.1990, נערך הסכם פשרה
(להלן: "הסכם הפשרה") בין המזמין לבין הקבלן, לפיו קיבל האחרון
תשלום עבור עבודותיו בביצוע הפרוייקט בסך של 951.469 ש"ח, אשר נועד להסדיר את
כלל חיוביו של המזמין כלפי הקבלן. סכום זה במפורש לא כלל תשלום בפועל כלשהו עבור
עלות התיקונים של הקורות. יתרה מזו, בהסכם הפשרה וויתר הקבלן במפורש על זכותו
החוזית לקבל מן המזמין תשלום עבור התיקונים הנזכרים כמתחייב מהחוזה. עם זאת,
הצדדים קבעו בהסכם הפשרה כי תוגש תביעה משותפת על ידם נגד המתכננות לפיצוי הנזקים
שנגרמו לשניהם בעקבות הסדקים בקורות המבנה. ההוראות הנוגעות לעניין זה נוסחו בזו
הלשון:
3. ידוע
לנו כי קיבלתם מחברת הביטוח הפניקס ישראל חברה לביטוח בע"מ סכום של 240.000
(מאתיים וארבעים אלף) דולר ארה"ב וזאת לכסוי חלקי של נזקיכם בעקבות פגמים
שנתגלו בקורות המבנה נשוא החוזה הנ"ל. אנו מאשרים ומצהירים כי אין לנו ולא
תהיה לנו כל תביעה ו/או דרישה כלפיכם בקשר עם הסכום האמור.
4. תוגש
תביעה משותפת שלנו ושלכם כנגד המתכננים והספקים הקשורים עם ביצוע עבודות החוזה
הנ"ל וזאת כפיצוי הנזקים שנגרמו לכם ולנו בעקבות הסדקים שנגרמו לקורות המבנה.
הובא לידיעתכם כי הנזקים הישירים שנגרמו לנו כאמור הינם בסך קרן של 650.000
ש"ח וכי על חשבון סכום זה לא קיבלנו מכם כל תשלום שהוא, לא בחשבון הסופי ולא
באופן אחר כלשהו.
בהסכם הפשרה הצדדים אף קבעו באופן פרטני כיצד יחולקו ביניהם
סכומי הפיצויים שיתקבלו על ידיהם בעקבות תביעתם נגד המתכננות.
לאחר הסכמות אלו, הגיש הקבלן בבית המשפט
המחוזי בנצרת תביעה נגד המתכננות וכן נגד קבלן המשנה בגין הנזקים שנגרמו לו בשל
טעותן בחישוב הסטטי של הקורות. המתכננות-הנתבעות יזמו מצדן את צירופו של המזמין
לתביעה. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כי קבלן המשנה יימחק מהתביעה. הקבלן
הסתמך בתביעתו נגד המתכננות על עילות בנזיקין, דהיינו, על עוולות הרשלנות והפרת
חובה חקוקה. הנזק, שאת פיצויו דרש, כלל את עלות התיקונים שביצע הקבלן בקורות המבנה,
בסך של 473.500 ש"ח (נכון לדצמבר 1987).
7. בית המשפט המחוזי - מפי השופט ג' גינת - קיבל את התביעה
וחייב את המתכננות בתשלום עלות התיקונים לקבלן. אפרט את הנדבכים המשפטיים של מבנה
הנמקתו המורכב של בית המשפט: ראשית, המזמין היה, לפי לשון הפוליסה, המוטב של דמי
התגמולים והוא לבדו שילם את הפרמיה, לכן רשאי היה לגבות במישרין מן המבטח את
תגמולי הביטוח על הנזק שנגרם לו בשל אחריותן המקצועית של המתכננות (עמ' 6 לפסק
הדין). כספים אלה נתקבלו איפוא מכוח זכותו העצמית של המזמין כמוטב של פוליסת
הביטוח ולא כנציג או כנאמן של המתכננות (שם, עמ' 11). שנית,
המתכננות חבו לקבלן פיצויים בשל אחריותן הנזיקית על יסוד עילת הרשלנות שבפקודת
הנזיקין. בשל טעותן הרשלנית בתכנון הקורות, חוייב הקבלן, ביחסיו עם המזמין, לתקן
את הקורות במבנה. עלות התיקון היא הנזק בר-הפיצוי. שלישית, המתכננות הן בבחינת
חייבים יחד עם המזמין כלפי הקבלן עבור ההוצאות של עלות התיקונים. (כלומר, המזמין
חב חיוב חוזי, על פי החוזה המקורי, לשלם לקבלן עבור התיקונים; המתכננות חבות לקבלן
תשלום פיצויים נזיקיים עבור אותם התיקונים). והנה, בהסכם הפשרה הנזכר הופטר המזמין
מחיובו החוזי. אולם, ההפטר מן החיוב החוזי הזה, אותו העניק הקבלן למזמין בהסכם
הפשרה, אינו משחרר את המתכננות מחיובן העצמאי בנזיקין, וזאת בשל ההוראה המפורשת
בהסכם הפשרה (שם, עמ' 9). נמצא, כי תביעתו העצמית של הקבלן נגד המתכננות בשל נזקיו
והוצאותיו מבוססת כדין.
8. מסקנה זו, כאמור, אינה עומדת בפני הביקורת. אתאר תחילה,
כדי לסבר את האוזן, את מהלך הדברים הרגיל שאמור היה להתרחש בנסיבות המתוארות של
יחסי מזמין-קבלן, אחריות צד שלישי וביטוח אחריות. הנה תמצית המהלכים: הנזק הישיר
בגין ליקויי הבנייה נגרם למזמין, הוא בעל הפרוייקט. הלה היה מפנה את תביעתו בגין
עלות התיקונים הנדרשים כלפי המתכננות הרשלניות. אלה היו פונות למבטח אשר ביטח את
אחריותן המקצועית, בכללה את אחריותן בשל תכנון סטטי רשלני. המבטח היה משלם
למזמין-הניזוק את תגמולי הביטוח, והלה היה משתמש בתגמולים אלה כדי לשלם את הוצאות
עלות התיקונים לקבלן, אשר ביצע את התיקונים בפועל. בכך היו מסתיימים כל ההליכים
בין הצדדים, אם נתעלם מיתרת הנזק שנגרם למזמין בשל ההשתתפות העצמית במסגרת חוזה
הביטוח.
9. התוצאה של פסק הדין היא כי המתכננות משלמות
את עלות התיקונים פעמיים: פעם למזמין דרך ביטוח האחריות המקצועית, ופעם לקבלן בשל
אחריותן הנפרדת כלפיו בנזיקין. כיצד קרה כדבר הזה? בלב העניין מצוי וויתורו של
הקבלן כלפי המזמין בהסכם הפשרה המוזכר לעיל. כאמור, לו המזמין היה משלם את עלות
התיקונים לקבלן, הלה לא יכול היה לתבוע מן המתכננות נזק כלשהו, היות ונזקו הכלכלי
לא היה נגרם כלל ועיקר. אף ייתכן, כי הקבלן היה מרוויח רווח כלשהו מביצוע עבודת
התיקונים, ככל איש עסקים. ויתורו של הקבלן על זכות תביעתו החוזית השאיר בכיסו של
המזמין את תגמולי הביטוח, מבלי שנעשה בהם שימוש הקשור לנזק. זאת ועוד אחרת, מן
ההוראה בהסכם הפשרה, לפיה יחלקו הצדדים ביניהם את הפיצויים הנוספים, אשר יתקבלו מן
המתכננות בעקבות תביעתו של הקבלן, עולה ריח בלתי נעים של קנוניה.
10. אין לקבל את הקונסטרוקציה של בית המשפט המחוזי.
המזמין והמתכננות אינם כלל חייבים ביחד. במבט מקרוב נראה כי חיובן של המתכננות
כלפי הקבלן אינו אלא פונקציה של וויתורו של הקבלן על זכות תביעתו החוזית כלפי
המזמין. לפי החוזה המקורי, המזמין חייב היה לשלם לקבלן את עלות התיקונים המבוצעים
על ידו. לכן, אין בהתרשלותן של המתכננות משום גרימת נזק (כלכלי) לקבלן. בניסוח
תמציתי וחד, לאור יסודותיה של עוולת הרשלנות ומסגרתה המושגית, אומר כך: אין
המתכננות צריכות, או אף יכולות, לצפות מראש כי ייגרם נזק לקבלן כתוצאה מפגם בבניית
הקורות, שכן על נזק זה היה הקבלן זכאי להיות מפוצה על ידי המזמין. כאמור, הנזק של
הקבלן הוא תוצאה ישירה ובלעדית של וויתורו על תשלום התיקונים מצד המזמין. אם כך,
מה לקבלן להלין על המתכננות?! בשולי דברים אלה אוסיף כי אפילו היו נגרמות לקבלן
הוצאות כלשהן בשל חובתו החוזית כלפי המזמין לתקן את הפגמים שנגרמו ברשלנות
המתכננות, הרי עדיין אין מקום, על פי העקרונות המסורתיים, לחייב את האחרונות, במסגרת
עוולת הרשלנות, לשאת בנזק כלכלי זה של הקבלן, שהוא נזק שנגרם לו par ricochet.
11. זאת ועוד אחרת. בפועל, המזמין כלל לא שילם את
הוצאות התיקונים שנעשו על ידי הקבלן. שאלה יפה היא אם זכאי היה, בנסיבות אלה,
לדרוש פיצויים מן המתכננות, ודרכן מן המבטח. נזקו של המזמין תוקן חינם על ידי
"מתנדב" הוא הקבלן שאינו דורש ממנו תשלום, על אף זכותו לדרשו. האם לזה
נזק ייקרא? משאיר אני שאלה זו, על כל השלכותיה, בצריך עיון.
12. לבסוף, הערה בדבר קיומו של מוטב, שאינו המבוטח, במסגרת
ביטוח אחריות. לטעמי, קונסטרוקציה מעין זו מוקשית מאד, משום שמטרתו הבלעדית של
ביטוח אחריות היא לשפות את האחראי על חבותו כלפי צד שלישי (ראה סעיף 65
לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981-; וכן כפי שנכתב על ידי המזמין עצמו בסיכומיו
בכתב). תמוה הדבר, כיצד אפשר "לשפות" אדם אחר שאינו אחראי כלל, כגון
המזמין, גם אם נכתב כך בלשון הפוליסה? גם שאלה זו אפשר להשאיר לעת עתה בצריך עיון
גדול.
13. המסקנה העולה מן האמור היא כי אין לקבלן עילה בנזיקין
כלפי המתכננות.
14. המזמין הגיש בתיק זה ערעור שכנגד בעניין הוצאות
המשפט, שבית המשפט קמא החליט לא לחייב בהן את המתכננות כלפיו. בנסיבות המקרה
המיוחדות, אני סבור כי בדין החליט בית המשפט קמא כי אין לשלם הוצאות למזמין.
אי-לכך, הערעור מתקבל ופסק דינו של בית המשפט
המחוזי מתבטל. המשיבה 1 (הקבלן) תשלם למערערות (המתכננות) הוצאות בסך 50,000
ש"ח. הערעור שכנגד של המשיבה 2 (המזמין) נדחה. המשיבה 2 תשלם למתכננות הוצאות
בסך 7,500 ש"ח.
ש ו פ ט
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה
נ ש י א
השופט ת' אור:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.
ניתן היום, כ"ג בשבט תש"ס
(30.1.2000).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש
ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן, מזכיר ראשי
04.96010770Q /שב