ניסים לוי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 10764/08 בבית המשפט העליון ע"פ 10764/08 בפני: כבוד השופט י' דנציגר המערער: ניסים לוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.08 בע"פ 70005-08 שניתן על ידי הרכב כבוד השופטים: סגנית הנשיא ד' ברלינר, סגן הנשיא ז' המר וג' קרא תאריך הישיבה: ד' בטבת התשס"ט (31.12.08) בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד ב' ברוט פסק-דין 1. המערער הודה במסגרת עסקת טיעון בעובדותיו של כתב אישום מתוקן שהוגש כנגדו לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו והורשע בעבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין. ביום 22.11.07 גזר בית משפט השלום על המערער 24 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי בסך 125,000 ₪ או שנתיים מאסר תמורתו ופיצוי בסך 300,000 ₪ שיחולק באופן שווה בין שלושת המתלוננים. כן נקבע כי הקנס והפיצוי ישולמו בחמישה תשלומים דו-שנתיים שווים, החל מיום 1.1.08. יצויין כי במסגרת הסכם הטיעון הסכימו הצדדים על עונש מאסר בפועל של עד 15 חודשי מאסר ואולם, בית משפט השלום החליט לסטות מהסדר הטיעון האמור. 2. על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי. לאחר שהתקיים לפניו דיון ובהסכמת הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי תקופת המאסר בפועל תעמוד על 15 חודשים, בהתאם להסדר הטיעון שעליו הודיעו הצדדים לבית משפט השלום וכן כי במידה שלא ישלם המערער את הקנס שנגזר עליו, ירצה תמורתו 18 חודשי מאסר ולא 24 חודשים כפי שקבע בית משפט השלום. בנוסף, קבע בית המשפט המחוזי כי במידה שהמערער יפקיד "סכום של ממש" על חשבון הקנס, כי אז יוכל לפנות בבקשה לפריסת תשלומים. 3. ביום 22.6.08 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה ליישום החלטה, במסגרתה ציין כי הואיל ואין באפשרותו לשלם את רכיב הקנס, הוא מבקש כי תוצא פקודת מאסר לפיה הוא ירצה את המאסר שנגזר עליו חלף תשלום הקנס. בהסכמת המשיבה, קבע בית המשפט המחוזי ביום 20.7.08 כי יש להוציא פקודת מאסר בעניינו של המערער ולהעבירה לשירות בתי הסוהר. ביום 6.8.08 ביקש המערער לבטל את פקודת המאסר ולשלם את הקנס תחתיה ובאותו המועד קבע בית המשפט המחוזי כי פקודת המאסר בשל אי תשלום הקנס תבוטל בשלב זה וכי המשיבה "תהא זכאית לפנות בבקשה לחדש את פקודת המאסר אם לא ישולם אחד התשלומים במועדו". 4. ביום 22.10.08 הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הביצוע של תשלום הקנס, במסגרתה ביקש לעכב את ביצוע התשלום עד ליום 31.1.09 והדגיש: "אני משוכנע כי עד למועד זה, שהוא פחות משלושה חודשים מעכשיו, אוכל לשלם את הקנס או לפחות את חלקו הארי..." ביום 18.11.08 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, בקובעו כי פסק הדין בערעור מתייחס מפורשות לנושא תשלום הקנס ומדבר בעד עצמו, כאשר אין מקום לשינוי ההסדר שנקבע. מכאן הערעור שלפניי. 5. במסגרת הערעור, טוען המערער (שאינו מיוצג) כי ביום 15.1.09 הוא צפוי לסיים את עונש המאסר שנגזר עליו, מבלי שנוכה לו שליש למרות שמדובר במאסרו הראשון ומבלי שיצא לחופשות, והכל משום שלא עלה בידו לשלם את הקנס שנגזר עליו. לטענתו, הוא אב לילד בן 19 הסובל מפיגור שכלי ומאושפז במוסד, אשר ננטש על ידי אימו בינקותו, ואשר אותו לא ביקר מאז תחילת מאסרו. מוסיף המערער וטוען כי מקום העבודה שבו הועסק עובר למאסרו שמור לו וכי הוא מבקש להשתחרר ולשלם את הקנס, בעזרת הלוואה שיטול ממעסיקו כמו גם בסיועם של בני משפחתו וחבריו. המערער מדגיש בעניין זה כי הוא מוכן "לחתום כל יום במשטרה" ואף לשהות בתנאי מעצר בית בשעות הלילה ואולם כל עוד הוא שוהה בין כתלי הכלא, אין באפשרותו לשלם את הקנס האמור. 6. מנגד, מתנגדת המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד ברוט – לערעור. ראשית, טוענת המשיבה כי לא היה מקום לנקוט בהליך בו נקט המערער, כאשר הבקשה שאותה הפנה לבית משפט זה הייתה צריכה להתברר, אם בכלל, כבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. גם לגופו של עניין סבורה המשיבה כי אין מקום לקבל את הערעור. לטענתה, עם כל ההבנה לנסיבותיו הקשות של המערער, פסק הדין בערעור בבית המשפט המחוזי ניתן בהסכמת המערער, שעה שהוא היה מיוצג והצהיר כי יהיה באפשרותו לעמוד בתנאי תשלום הקנס שנקבעו. יתר על כן, טוענת המשיבה כי במכתבו של המערער מיום 22.10.08 ציין המערער כי יהיה באפשרותו לשלם את הקנס עד ליום 31.1.09. משכך, מבקשת המשיבה לדחות את הערעור. 7. לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, כמו גם במסמכים שהוגשו לעיוני על ידי באת כוח המשיבה ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 8. תחילה ייאמר כי אינני מקבל את טענת המשיבה לפיה היה על המערער לנקוט בהליך של בקשת רשות ערעור. ערעורו של המערער מופנה כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע ולפיכך, עומדת לו זכות ערעור על החלטה זו [ראו: רע"פ 9362/07 מוצטפא נ' יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל-אביב-יפו (לא פורסם, 5.11.07)]. 9. כפי שטוענת המשיבה ובצדק, לאחר שהמערער הסכים במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי לעמוד בתנאי התשלום שהוסכמו, שעה שהיה מיוצג על ידי עורכת דין, לא ניתן לשעות כעת לטענתו לפיה נבצר ממנו לשלם את מחצית הקנס כעת. למרות נסיבותיו הקשות של המערער, קיים חשש כי במידה שישוחרר מבלי ששילם את מחצית הקנס, כפי שהסכים לעשות, לא ניתן יהיה לגבות את הקנס. יש להניח לאחר שישלם המערער את מחצית הקנס כאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, יהא באפשרותו להשתחרר מן המאסר ולשלם את המחצית הנוספת בהתאם להסדר התשלומים שיאושר על ידי בית המשפט המחוזי. 10. לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה. ניתן היום, ד' בטבת התשס"ט (31.12.08). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08107640_W01.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il