קצין התגמולים-משרד הבטחון נ. ראובן יעקובוביץ'

פסק-דין בתיק רע"א 10758/06 בבית המשפט העליון רע"א 10758/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המבקש: קצין התגמולים-משרד הבטחון נ ג ד המשיבים: 1. ראובן יעקובוביץ' 2. עידן נוני 3. הבר יעלה 4. משיח איתי 5. אבי כהן בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.11.06 בתיק ע"א 2811/03 שניתן על ידי כבוד השופטים: א' טל; י' אמסטרדם; ר' לבהר-שרון תאריך הישיבה: כ' באדר א' התשס"ח (26.2.08) בשם המבקש: עו"ד מיכל שרביט בשם המשיבים: עו"ד עודד צדקוני פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים א' טל, י' אמסטרדם ור' לבהר-שרון) לפיו התקבלו הערעורים שהגישו המשיבים 1 ו-2 על החלטותיהן של ועדות הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק). החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור שהוגש על-פי הרשות שניתנה. 2. השאלה בה מתמקד הערעור הינה האם זכאי נכה בעל דרגת נכות זמנית, אשר נעה בין 10% ל-19%, לטיפול רפואי באמצעות קצין התגמולים במשרד הבטחון (להלן: המערער), או שמא זכאי הוא לטיפול באמצעות קופות החולים. התשתית העובדתית 3. התשתית העובדתית במקרה שלפנינו אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. חמשת המשיבים הוכרו כולם על-ידי המערער כנכים על-פי החוק. משכך, הועבר המשך הדיון בעניינם לוועדה רפואית לפי החוק לשם קביעת דרגת נכותם. הוועדות הרפואיות קבעו לכל המשיבים דרגות נכות זמניות בשיעורים הנעים בין 10%-19%, איש איש לפי עניינו. בעקבות החלטותיהן של הוועדות הרפואיות, הודיע המערער למשיבים כי אין הם זכאים לטיפול במימונו של אגף השיקום במשרד הביטחון, וכי השירותים הרפואיים להם הם זקוקים יינתנו להם באמצעות קופות החולים, בהתאם להוראת סעיף 43(א1) לחוק. על החלטתו זו של המערער הגישו המשיבים ערעורים לוועדות הערעורים לפי החוק (להלן: ועדות הערעורים). בטרם נידרש להחלטות אלו לגופן, כמו גם להליכים שהתנהלו בעקבותיהן, נפרוש את המסגרת הנורמטיבית לדיון, על בסיסה נכון יהיה לבחון החלטות אלה ולנתח את הסוגיה הניצבת לפנינו. המסגרת הנורמטיבית 4. ההגדרה הראשונית והבסיסית לצורך הדיון הנוכחי מצויה בסעיף 5 לחוק הנכים, המגדיר מיהו נכה הזכאי לתגמולים: נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-10% ישולמו לו, כל עוד הוא נכה כאמור, תגמולים בשיעור של אחוז אחד משכרו הקובע לכל אחוז שבדרגת נכותו. הוראת סעיף 4 לחוק הנכים עוסקת במקרה מסוים - נכים אשר דרגת נכותם נקבעה בתחום שבין 10%-19% - וקובעת את אופן תשלום התגמולים עבור נכים אלו: על אף הוראות סעיף 5, נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-10%, ואינה עולה על 19%, ישולמו לו תגמולים בדרך של מענק חד פעמי, שסכומו ייקבע כלהלן... בהמשך, סעיף 4ג(א) עוסק במישרין בנכים נשוא דיוננו, קרי אלו שהינם בעלי דרגת נכות זמנית שנעה בין 10% ל-19%: נכה שדרגת נכותו מ-10% עד 19% ולא נקבע שדרגת נכותו קבועה, רשאי קצין התגמולים להורות כי תשולם לו מקדמה על חשבון המענק לפי סעיף 4; סכום המקדמה לא יעלה על סכום השווה למכפלת התגמול החודשי שהיה משתלם לנכה לפי סעיף 5, לו היה חל עליו הסעיף האמור, במספר החודשים שיחלפו עד למועד שנקבע לבדיקת הנכה לשם קביעת דרגת נכותו מחדש. סעיף 4ד לחוק, אשר כותרתו "אי תשלום תגמולים נוספים", קובע כי זכאות למענק בהתאם לסעיפים 4 עד 4ג לחוק שוללת זכאות לכל תגמול אחר על-פי החוק: נכה הזכאי לתגמולים בדרך של מענק, לפי סעיפים 4 עד 4ג, לא ישולם לו כל תגמול אחר לפי חוק זה. מיום 28.12.1995 תיקון מס' 17 ס"ח תשנ"ו מס' 1553 מיום 28.12.1995 עמ' 19 (ה"ח 2245, ה"ח 2352) הוספת סעיף 4ד הוראה נוספת שהינה בעלת נגיעה לענייננו היא הוראת סעיף 43(א) לחוק, הקובעת את הכלל לפיו כל אדם אשר יוכר כנכה על-פי חוק הנכים יהא זכאי לטיפול רפואי על חשבון המדינה: כל נכה יקבל על חשבון המדינה, בתנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור. ואולם, סעיף 43(א1) לחוק קובע חריג לכלל דלעיל, ודומה שבחובו טמון סלע המחלוקת בין הצדדים: על אף האמור בסעיף קטן (א), על נכה שדרגת נכותו פחותה מ- 10% וכן על נכה שזכאי למענק לפי חוק זה יחול חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד–1994, והטיפול הרפואי יינתן לו באמצעות קופות חולים (ההדגשה שלי - ע.א.). 5. קריאת סעיפי החוק מעלה, אפוא, כי דרגות הנכות השונות מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות: א. נכים בעלי דרגת נכות הפחותה מ-10%, אשר אינם זכאים לתגמול מהמערער, ואשר מטופלים באמצעות קופות החולים. ב. נכים בעלי דרגת נכות בשיעור שבין 10%-19%. קבוצה זו מתחלקת לשתי תתי- קבוצות: 1) נכים בעלי דרגת נכות קבועה, הזכאים למענק חד-פעמי, ואשר מטופלים באמצעות קופות החולים. 2) נכים בעלי דרגת נכות זמנית, הם הנכים נשוא דיוננו, אשר שאלת זכויותיהם לפי החוק שנויה במחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך הדברים. ג. נכים בעלי דרגת נכות בשיעור של 20% ומעלה, הזכאים לתגמולים עיתיים, ואשר מטופלים באמצעות המערער. החלטותיהן של ועדות הערעורים 6. ועדות הערעורים נחלקו בדעותיהן באשר לסוגיה העומדת במוקד דיוננו. ועדת הערעורים בראשון לציון, אשר החליטה בעניינם של המשיבים 1 ו-2, קבעה כי הם אינם זכאים לטיפול רפואי על חשבון המערער (ע"נ (ראשל"צ) 224/03 מיום 10.9.2003; ע"נ (ראשל"צ) 111/03 מיום 18.9.2003). לעומת זאת, ועדת הערעורים בתל אביב, אשר החליטה בעניינם של המשיבים 3-5, הגיעה לכלל מסקנה כי הם זכאים לטיפול רפואי על חשבון המערער (ו"ע (ת"א) 259/04 מיום 9.9.2004; ו"ע (ת"א) 1039/03 מיום 9.9.2004; ו"ע (ת"א) 136/05 מיום 3.4.2006). 7. על חמש ההחלטות האמורות הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי. המערער הגיש ערעור על החלטות ועדת הערעורים בתל אביב בעניינם של המשיבים 3-5, ואילו המשיבים 1 ו-2 הגישו ערעור על החלטות ועדת הערעורים בראשון לציון בעניינם. הדיון בחמשת הערעורים, אשר עסקו כולם בשאלה משפטית זהה, אוחד. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 8. בית המשפט המחוזי אימץ את עמדתה של ועדת הערעורים בתל אביב, וקבע כי נכה בעל דרגת נכות זמנית בשיעור שבין 10%-19%, זכאי לקבל טיפולים רפואיים על חשבון המערער. בית המשפט בחן האם נכים שנקבעה להם דרגת נכות זמנית בשיעור של 10%-19% זכאים למענק בהתאם להוראות חוק הנכים, והשיב על שאלה זו בשלילה. נקבע, כי אין לומר כי נכים אלו זכאים למענק, שכן על-פי לשונו של סעיף 4ג(א) לחוק, הנוקט במונח "רשאי", מוקנה למערער מרווח שיקול-דעת אם לשלם לנכה בעל דרגת נכות זמנית כאמור מקדמה על חשבון המענק, ואין הנכה זכאי לכך באופן אוטומטי. משכך, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה לפיה נכים אלו אינם נכנסים בגדרו של החריג המנוי בסעיף 43(א1) לחוק, הקובע כי לנכים הזכאים למענק לפי החוק יינתן טיפול רפואי באמצעות קופות החולים. אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי נכים אלו זכאים לטיפול רפואי על חשבון המערער. בית המשפט המחוזי תמך את מסקנתו האמורה בכך שזו עולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק, אשר נועד להיטיב עם הנכה ולסייע לשיקומו בפרק הזמן בו טרם נקבע שיעור נכותו הצמיתה, תקופה בה הוא לא מקבל תגמול מלא, כי אם, לכל היותר, מקדמה על חשבון המענק. בית המשפט המחוזי אף בחן את דברי ההסבר להצעות החוק לתיקונים מספר 18 ו-19 לחוק הנכים, מהם עולה כי התכלית שעמדה בבסיס הוספת סעיף 43(א1) לחוק הייתה הפחתת העומס המוטל על אגף השיקום במשרד הביטחון (דברי ההסבר להצעות חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 18) (מענק נכות), התשנ"ד-1994, ה"ח 2245; דברי ההסבר להצעות חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 19) (מענק חד פעמי לנכים בדרגת נכות 10%-19%), התשנ"ה-1995, ה"ח 2352 (להלן: דברי ההסבר להצעות החוק)). ואולם, בית המשפט המחוזי ביכר את הפרשנות המקלה עם הנכים, מאחר שלדידו אין הפרשנות שהוצעה בדברי ההסבר להצעות החוק מתיישבת עם הלשון שבה נוקט החוק בפועל. טענות הצדדים 9. המערער טוען כי טעה בית המשפט המחוזי בקבעו כי נכים בעלי דרגת נכות זמנית בשיעור שבין 10%-19% אינם זכאים למענק. לדבריו, הן לשון החוק, הן תכליתו – כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעות החוק – מצביעות דווקא על הפרשנות ההפוכה, לפיה נכים אלו זכאים למענק, ולפיכך נכנסים בגדרו של החריג הקבוע בסעיף 43(א1) לחוק. ממילא, לפי פרשנות זו, אין נכים אלו זכאים לטיפול רפואי על חשבון אגף השיקום. בנוסף, טוען המערער כי הפרשנות לפיה נכים אלו זכאים לטיפול על חשבון אגף השיקום יוצרת אפליה בלתי מוצדקת בינם לבין נכים בעלי דרגת נכות צמיתה בשיעור זהה, אשר על-פי הוראות החוק אינם זכאים לטיפול רפואי על חשבון המערער. 10. המשיבים, מנגד, סומכים את ידיהם על התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי. לדידם, יש לאבחן בין המקדמה על חשבון המענק, לה זוכה מי שנקבעה לו דרגת נכות זמנית בשיעור שבין 10%-19%, ואשר מטבעה עשויה להיות זמנית במקרים בהם ישתפר מצבו של הנכה ודרגת נכותו תרד אל מתחת ל-10%, לבין נכה הזכאי למענק. לפיכך, נכה אשר נקבעה לו דרגת נכות זמנית כאמור, אינו נכנס, לשיטתם, תחת החריג המצוי בסעיף 43(א1) לחוק, ובשל כך זכאי הוא לקבלת טיפול רפואי על חשבון המערער. המשיבים אף מצביעים על תכליתו הסוציאלית של חוק הנכים, הבאה להקל על הנכה במעבר לאזרחות ולהבטיח לו טיפול רפואי רציף, תכלית אשר אף היא מחזקת את המסקנה לפיה על נכים אלו להיות זכאים לטיפול רפואי על חשבון המערער. 11. יצויין, כי בפתחו של הדיון בערעור הודיע לנו בא-כוח המערער, כי בפרק הזמן שבין הגשת הערעור לבין מועד הדיון בערעור נשתנה הסטטוס של המשיבים 2,1 ו-4 כך שנקבעה להם נכות קבועה. משכך, המשיבים שנותרו בערעור זה הינם משיבים 3 ו-5 בלבד. דיון 12. עיינתי בטענות הצדדים בכתב ושקלתי את טיעוניהם בעל-פה. אני סבורה כי יש להיעתר לערעור. כאמור, נקודת המחלוקת הינה האם נכה בעל דרגת נכות זמנית בשיעור שבין 10%-19% הינו "נכה הזכאי למענק לפי חוק זה", ומשכך נכנס לגדרו של החריג המצוי בסעיף 43(א1) לחוק, הקובע כי הטיפול הרפואי יינתן לו באמצעות קופות החולים. לטעמי, לשון החוק ופרשנותה בהתאם לתכליתו, מעלות כי יש להשיב לשאלה זו בחיוב, הכל כפי שיפורט להלן. לשון החוק 13. כאמור, על-פי הוראת סעיף 4ג(א) לחוק, לקצין התגמולים נתונה הסמכות להורות כי לנכה בעל דרגת נכות זמנית בשיעור של 10%-19% תשולם מקדמה על חשבון המענק. לשאלת סיווגה של מקדמה זו נפקות משפטית מכריעה, שכן היא שתקבע אם מעמדו של הנכה הזכאי למקדמה האמורה הינו כמעמד "נכה הזכאי למענק לפי חוק זה", קביעה אשר, כאמור, תקבע אם נכנס הוא לגדרו של החריג הקבוע בסעיף 43(א1) לחוק. טענתם של המשיבים, לפיה המקדמה המשולמת לנכה בעל דרגת נכות זמנית בשיעור של 10%-19% אינה נכנסת תחת הגדרתו של מענק, דינה להידחות. תשלום המקדמה הינו בבחינת מענק כשלעצמו, ואין בהיותו אך נתח מהסכום הכולל של המענק הניתן לפי סעיף 4 לחוק כדי לגרוע מעצם היותו מענק. ביטוי לכך ניתן לראות, לדוגמא, בלשונו של סעיף 4ד לחוק, העוסק באי-תשלום תגמולים נוספים, ואשר מתייחס לסעיפים 4 עד 4ג לחוק כאל מיקשה אחת: נכה הזכאי לתגמולים בדרך של מענק, לפי סעיפים 4 עד 4ג, לא ישולם לו כל תגמול אחר לפי חוק זה. בדומה, תקנה 1 לתקנות הנכים (מענק לנכים שדרגת נכותם 10 עד 19 אחוזים), התשנ"ו-1996 מתייחסת אף היא לסעיפים 4 עד 4ג לחוק, מבלי להבחין בין נכה בעל דרגת נכות זמנית לבין נכה בעל דרגת נכות צמיתה: בתקנות אלה, "נכה" - נכה שדרגת נכותו מ-10% עד 19% הזכאי לתגמולים בדרך של מענק, לפי סעיפים 4 עד 4ג לחוק. יצויין, כי אף שמדובר בתקנה, אשר נמצאת במדרג נורמטיבי נמוך מאשר הוראות חוק, אין כל מניעה להסתייע בה לשם פרשנותו של דבר החקיקה הראשית. ראו, למשל, את דברי הנשיא ברק בספרו פרשנות במשפט בהקשר זה: "דעתי היא כי בכוחה של חקיקת משנה לסייע בפירושה של חקיקה ראשית, ככוחה של עמדת המנהל לסייע, בדרך כלל, בפירושו של חוק שעל ביצועו הוא מופקד" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני 346 (1993)). הנה כי כן, נכה בעל דרגת נכות זמנית אשר קיבל מקדמה על חשבון המענק בהתאם להוראת סעיף 4ג(א) לחוק, נכלל, בעיני המחוקק, ככזה "הזכאי לתגמולים בדרך של מענק". ברי, אם כן, שהמקדמה כשלעצמה הינה בבחינת מענק. אמנם, לשונו של סעיף 4ג(א) לחוק נוקטת במונח "רשאי" לגבי סמכותו של קצין התגמולים להורות על תשלום המקדמה האמורה. בשל כך, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי אין מדובר בזכאות של הנכה למענק, שכן זכאותו זו כפופה לשיקול-הדעת המוקנה לקצין התגמולים אם להעניק מקדמה שכזו אם לאו. ואולם, הובהר לנו על ידי המערער, כי בפועל תשלום המקדמה לנכים בעלי דרגת הנכות הזמנית המדוברת הינו אוטומטי, וכי התייחסותו של המערער לסעיף זה הינה כאילו הוחלפה המילה "רשאי" במילה "חייב". גישתו זו של המערער אף באה לידי ביטוי מפורש במהלך הדיונים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת לקראת אישור הצעת החוק לקריאה ראשונה. כך, במענה לשאלתו של נציג ארגון נכי צה"ל מדוע בסעיף 4ג(א) לחוק נעשה שימוש במילה "רשאי" ולא במילה "חייב", השיבה נציגת משרד הביטחון: "הרשאי כאן במובן חייב, אנחנו נפרש זאת בצורה ליברלית ויקבלו מקדמה" (ההדגשה שלי - ע.א.) (פרוטוקול ישיבה מס' 381 של וועדת העבודה והרווחה, הכנסת ה-13, 13, 12.9.1995) מהאמור עולה, כי כל נכה בעל דרגת נכות זמנית בשיעור האמור מקבל באופן אוטומטי את המקדמה על חשבון המענק, בהתאם להוראות סעיף 4ג(א) לחוק. ממילא, מרגע קבלת המקדמה מקבל הנכה מעמד של "זכאי למענק לפי חוק זה". ודוק, לעצם שיקול-הדעת המוקנה למערער ולאופי הסמכות הנתונה לו אין כל נפקות לשאלת סיווג מעמדה של המקדמה המדוברת, אשר, כאמור, מששולמה מהווה מענק. 14. בית המשפט המחוזי הפנה בסעיף 3(ב) לפסק דינו לבג"ץ 4540/00 אבו-עפאש נ' שר הבריאות (טרם פורסם, 14.5.2006) (להלן: עניין אבו-עפאש) לעניין פרשנות המונח "רשאי" המופיע בסעיף 29ב(ב)(3) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן: חוק ביטוח בריאות ממלכתי), שם נקבע כי אין מדובר בסמכות שבחובה אלא בסמכות שבשיקול-דעת. עם זאת, העיקרון הפרשני השזור לאורכה של הפסיקה בנושא זה הינו כי על הפרשנות לפיה ייקבע האם מדובר בסמכות שברשות או בסמכות שבחובה, להיעשות בהתאם לתכלית הסמכות הרלוונטית ולנסיבות המקרה. כך, למשל, ציין השופט (בדימ') זמיר באחת הפרשות כי: "אפשר שסמכות-רשות תיעשה, בנסיבות מסוימות, סמכות-חובה. ... השאלה אם אמנם סמכות-רשות נעשית סמכות-חובה תלויה, בראש ובראשונה, בתכלית הסמכות, כפי שנקבעה בחוק" (בג"ץ 2533/97 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 46, 54 (1997)). בדומה, וכפי שצוטט בעניין אבו-עפאש, ציין השופט זמיר בספרו בעניין הסמכות המינהלית כי: "אף שייתכן כי לשון של רשות תתפרש כלשון של חובה, או להיפך, בדרך כלל אין הסמכות משנה את עורה; אלא שבית המשפט קובע כי על אף לשון של רשות, בנסיבות מסויימות חובה על הרשות המינהלית להפעיל את סמכותה. הדגש הוא על נסיבות המקרה ולא על אופי הסמכות..." (יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב' 225 (1996)). נפנה, על כן, לבחינה תכליתית של סעיף החוק המדובר ושל הסמכות הקבועה בו. פרשנות תכליתית 15. בחינה תכליתית של כל דבר חקיקה מהווה נדבך מרכזי בתהליך ההתחקות אחר פרשנותו הנכונה. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא ברק בספרו פרשנות במשפט, בעומדו על החשיבות של שלב הפרשנות התכליתית ועל המשקל הרב שיש לייחס לו: "כלל התכלית קובע, כי את לשון החקיקה יש לפרש באופן שיגשים את תכליתה... זהו כלל התכלית, אשר מעמיד את התכלית ככלל הפרשני המרכזי. זוהי אמת המידה העיקרית על פיה ניתן מובן לטקסט משפטי. זהו כוכב הצפון של הפרשנות, והציר עליו היא סובבת. זהו 'עקרון העל' של הפרשנות" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך ב' 85 (1994)). על מהותה של תכלית החקיקה, עמד הנשיא ברק באחת הפרשות, בציינו: "תכלית החקיקה היא המטרות, הערכים, המדיניות, הפונקציות החברתיות והאינטרסים, אשר דבר חקיקה נועד להגשימם. תכלית החקיקה הינה מושג נורמאטיבי. היא מורכבת מתכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה ומתכליתו האובייקטיבית. תכליתו הסובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית אשר יוצר החוק ביקש להגשים בשעת חקיקתו. זו 'כוונת המחוקק'. תכליתו האובייקטיבית של דבר החקיקה היא התכלית שדבר החקיקה נועד להגשים בחברה דמוקרטית מודרנית. זו 'מטרת החקיקה'" (בג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, 764 (1993)). 16. בית המשפט המחוזי, כמו גם המשיבים, הצביע על תכליתו הסוציאלית של חוק הנכים, אשר בא להיטיב עם הנכה ולסייע לשיקומו. דומה כי לית מאן דפליג שתכלית זו אכן עומדת בבסיסו הרעיוני של חוק הנכים, וכבר עמדתי על הדברים בפרשה קודמת: "אין חולק כי החוק מתבסס על חובתה המוסרית של המדינה כלפי מי שנפגעו במהלך שירותם הצבאי, עת הם נוטלים חלק בחובה – שהיא זכות – להגן על המדינה, ומטרתו מטרה סוציאלית מובהקת" (רע"א 3428/07 אסייב נ' קצין התגמולים (טרם פורסמה, 11.10.2007) וההפניות שם). יחד עם זאת, במסגרת התהליך הפרשני של בחינת תכליתו של דבר חקיקה יש להפריד ולהבחין בין התכלית העקרונית של החוק בכללותו לבין תכליתו הספציפית של סעיף החוק הרלוונטי. עיון בדברי ההסבר להצעות החוק אשר במסגרתן נוסף סעיף 43(א1) לחוק מעלה, כי תכליתה הקונקרטית של ההבחנה בחוק בין נכים בעלי דרגת נכות שבין 10%-19% (הם הנכים הזכאים למענק) לבין נכים בעלי דרגת נכות בשיעור של 20% ומעלה (הם הנכים הזכאים לתגמולים חודשיים) נעוצה ברצון להפחית את העומס המוטל על אגף השיקום, וזאת על מנת לאפשר לאחרון להעניק טיפול אופטימאלי לנכים בעלי דרגת נכות של 20% ומעלה, אשר מטבע הדברים הינם בעלי פגיעות חמורות יותר: "מספר הנכים הזכאים לתגמולים ושיקום על פי חוק זה הוא כ-65,000 ומתוכם כ-45,100 הם נכים שדרגת נכותם עד 19%. ריבוי הפניות של נכים אלו יוצר לחץ רב על אגף השיקום ומונע טיפול נאות מן הנכים הקשים..." (דברי ההסבר להצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 18) (מענק נכות), התשנ"ד-1994, עמ' 217). זאת ועוד. מקובלת עלי טענת המערער לפיה עמדתו של בית המשפט המחוזי יוצרת אנומליה בין נכים בעלי דרגת נכות צמיתה בשיעור שבין 10%-19%, הזכאים לטיפול באמצעות קופות החולים בלבד, לבין נכים בעלי דרגת נכות זמנית באותו שיעור. לא שוכנעתי כי ישנה הצדקה כלשהי ליצור הבחנה בין שתי קבוצות נכים אלו, באופן שבו נכה שנקבעה לו דרגת נכות זמנית יזכה לטיפול על חשבון המערער, בעוד חברו, לו נקבע שיעור זהה של נכות קבועה, יזכה לטיפול באמצעות קופות החולים. יצויין, כי הנסיון רב השנים מלמד כי בחלק ניכר מן המקרים, אם לא ברובם, הופכת דרגת הנכות הזמנית בשיעורים המדוברים לדרגת נכות קבועה באותם שיעורים, אשר הטיפול בגינה ניתן, ממילא, באמצעות קופות החולים, בהתאם להוראות סעיף 43(א1) לחוק. 17. פסיקה בעניינם של נכי צה"ל היא סוגיה רגישה. הרצון היוקד בקרבו של כל אחד מאתנו הוא לסייע להם ככל שניתן ולגמול להם על המחיר הכבד ששילמו בגופם וברוחם. בהתאם לכך, הגישה לפיה על מלאכת הפרשנות של חוקי הנכים להיעשות מתוך מגמה מרחיבה ומתוך רצון להיטיב עם אוכלוסיית הנכים בכלל ועם נכי צה"ל בפרט, עוברת כחוט השני לאורך פסיקתו של בית משפט זה, כפי שמדגימים הדברים הבאים: "אשר לחוקי הנכים – ובהם חוק התגמולים – גישת בית-המשפט היא, מאז-ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עמו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה – בענייננו: עם נכי צה"ל – להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, ועל דרך זה יפורשו ויוחֲלו" (השופט (כתוארו אז) מ' חשין בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נגד אביאן, פד"י נו(5) 732, 743 (2002)). אף על פי כן, עם כל הקושי הטמון בכך, אין מנוס מעריכת איזון בין עניינו של הנכה הפרטי לבין עניינם של כלל נכי צה"ל. במציאות של משאבים מוגבלים, אין זה אפשרי להעניק לכל נכה טיפול רפואי בהתאם לרצונו ולהעדפותיו. יפים לעניין זה דבריה של השופטת פרוקצ'יה (הגם שבדעת מיעוט), אשר אף שנאמרו בהקשר אחר, נכונים הם כאילו נכתבו לענייננו אנו: "תכליתו של חוק הנכים הוא להיטיב עם אדם אשר נפגע בשירותו הצבאי למען בטחונה של המדינה. הטבה זו היא חוב מוסרי מן המעלה הראשונה שהחברה בישראל חבה לבניה. חוב זה חל על המדינה כלפי הנפגע כפרט, אולם בה בעת המדינה אחראית כלפי ציבור נכי הצבא כולו. עליה לשקוד על עשיית צדק עם הנכה היחיד, ובד בבד להבטיח כי זכויותיו של הנכה האחר לא תפגענה. עליה לאזן כראוי בין עניינו של הפרט לעניינו של כלל ציבור נכי הצבא, ולהסדיר את הקצאת המשאבים הנתונים בידיה בדרך הרמונית ורציונלית" (רע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' דוקטורי (לא פורסם, 20.6.2005)). בענייננו, קבלת עמדתו של בית המשפט קמא, המעניקה לנכים בעלי דרגת נכות זמנית בשיעור שבין 10%-19% זכאות לטיפול רפואי על חשבון המערער, עלולה למנוע מתן טיפול אופטימאלי לאותם נכי צה"ל שהינם בעלי דרגות נכות של 20% ומעלה, אשר סובלים מפגיעה קשה יותר. כפי שהובהר, צעד שכזה אינו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, אשר נועדה להביא להפחתת העומס המוטל על אגף השיקום, ולאפשר לזה האחרון להקדיש את המשאבים הדרושים לטיפול בנכים אשר נפגעו באופן חמור יותר, בין היתר על-ידי הטלת הטיפול בנכים בעלי דרגת נכות בשיעור שבין 10%-19% על קופות החולים. סיכומם של דברים 18. הפרשנות לחוק אותה הציג המערער, לפיה לנכים בעלי דרגת נכות זמנית בשיעור שבין 10%-19% יינתן טיפול רפואי באמצעות קופות החולים, עולה בקנה אחד הן עם לשונו של החוק והן עם פרשנותו התכליתית. נכה בעל דרגת נכות זמנית בשיעור האמור הינו "נכה שזכאי למענק לפי חוק זה", ולפיכך יחול עליו חוק ביטוח בריאות ממלכתי, והטיפול הרפואי יינתן לו באמצעות קופות החולים, בהתאם לחריג הקבוע בסעיף 43(א1) לחוק הנכים. לפיכך, לו תישמע דעתי, אציע לחבריי לקבל את הערעור. בנסיבות העניין, אציע להימנע מלתת צו להוצאות. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתן היום, ו' באייר תשס"ח (11.5.08). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06107580_B03.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il