מאיר אזולאי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10756/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10756/04 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: מאיר אזולאי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 20.9.04 בתפ"ח 1244/02 שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר-תום, מ' סוקולוב ות' שפירא תאריך הישיבה: ל' בסיון התשס"ה (7.7.2005) בשם המערער: עו"ד דורון טל בשם המשיבה: עו"ד יאיר חמודות פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לאחר שמיעת הראיות, בחמש עבירות של אינוס שבוצעו במשך מספר חודשים וכן בעבירות של איומים, הדחה בעדות ובעבירה של הטרדת עד, שארעו לאחר הגשת התלונה נגדו במשטרה. עקב הרשעתו גזר עליו בית המשפט קמא עונש של 8 שנות מאסר מהן 6 שנים לריצוי בפועל מיום מעצרו ושנתיים על תנאי, כן נפסק כי המערער ישלם למתלוננת פיצויים בסך 20,000 ש"ח. הרקע לעבירות פורט בהרחבה בהכרעת הדין ובגזר הדין ובתמצית ניתן לומר כי העבירות שביצע המערער כלפי המתלוננת בוצעו לאחר שקודם לכן במשך מספר חודשים היו בין המערער למתלוננת יחסים קרובים אשר אופיינו בקיום יחסי מין ביניהם, בשל הענין שגילו זה בזו. באותם חודשים ראשונים של הכרות, היתה מערכת היחסים אינטנסיבית, בין המערער – שהוא אדם בשנות החמישים לחייו, נשוי ואב לילדים, לבין המתלוננת צעירה ממנו בשנים, אם חד-הורית, שבית המשפט ציין כי עולמה רחוק מרחק רב מעולמו של המערער. בשלב מסויים של מערכת היחסים, החליטה המתלוננת לנתק את הקשר עם המערער, אך הוא סרב להבין ולקבל את רצונה להתנתק ממנו. בית המשפט קמא ציין כי בשלב זה של היחסים ניתלה המערער במתלוננת, תוך הפעלת כוח ואלימות, כשהוא סבור שמערכת היחסים חייבת להמשך בכל מחיר. על רקע זה אילץ המערער את המתלוננת להמשיך ולקיים עמו יחסי מין שלא מרצונה, הפעיל נגדה אלימות בעת מעשי האינוס, וכשהמתלוננת לא הצליחה להשתחרר מאחיזתו, ראתה עצמה נאלצת להגיש תלונה למשטרה. גם לאחר מעצרו המשיך המערער להטריד את המתלוננת טלפונית, כשהוא מנסה לשדלה באיומים לחזור בה מתלונתה. בגזר דינו עמד בית המשפט על החומרה שבמעשיו של המערער, חומרה שבאה לידי ביטוי ברצף של מעשי האינוס, וכן בדרך האלימה והמבזה שבה בוצעו מעשים אלה. לאחר שעמד בית המשפט על הנימוקים לחומרה ציין בית היתר בגזר דינו לקולה, את מצבו הבריאותי של המערער, ואף קבע כי יש להביא בחשבון כנימוק לקולה את יחסי הקרבה שהיו בתחילתם בהסכמה מלאה בין השניים. בית המשפט מצא כי האיזון הנכון בין נימוקים אלה הוא בגזר הדין שהשית על המערער אשר כלל כאמור 6 שנות מאסר לריצוי בפועל. כנגד עונש זה וכנגד הפיצויים שהושת על המערער לשלמם למתלוננת הוגש ערעור זה. בפנינו טען בא-כוחו של המערער כל שניתן לטעון לטובת מרשו. לשיטתו, על פי המדרג של העונשים המוטלים בגין עבירות אינוס, מן הראוי להטיל על המערער עונש מקל המביא בחשבון את העובדה שמלכתחילה היתה המתלוננת מעוניינת בקשר שביניהם, וכי התהליך של הבנת העובדה שהמתלוננת אינה מעוניינת בקשר וכי חל "מהפך לבבי" אצלה, לא נקלט כראוי אצל המערער שהתקשה להשלים עם המצב. כן טען כי למערער זכויות רבות בגין מעשים טובים שעשה במשך השנים, וכי אלה צריכים לבוא ביום פקודה ולהתייצב לזכותו; עוד עמד על כך כי במהלך התקופה הרלוונטית חלה המערער, לקה בלבו ועבר צינטורים ואף ניתוח לב פתוח ונזקק לתקופת שיקום ממושכת. בא-כוח המדינה מצידו עמד על חומרת המעשים, על הביזוי שנגרם למתלוננת בשל אופן ביצוע המעשים ועל ההטרדה והאיום שהיא חשה. ולפיכך, טען כי אין להתערב בעונש. שקלנו ובחנו את טענות הצדדים, ולא ראינו מקום להתערב כדי להקל בעונשו של המערער. כל טיעוני הסנגור לקולה היו בפני בית המשפט קמא, ואף הובאו בחשבון על ידו, כאשר השית את העונש. אין לקבל את טענת הסנגור לפיה עבירות אינוס והטרדה המבוצעות במי שהיתה קודם לכן בת זוגו של האנס נמצאות במדרג הנמוך של עבירות האינוס כשהן עומדות אל מול עבירות "האינוס בשדה". התייחסות זו לעבירות האינוס היא נחלת העבר, בטרם נלמדו הלקחים והמחקרים המצביעים על המסוכנות הרבה שיש בהתייחסות האובססיבית לאשה המבקשת לנטוש בן זוג. עתה יודעים אנו כי עבירות מסוג זה, כשהן מבוצעות בידי אדם המסרב לקבל את החלטתה של האשה להתנתק ממנו, אדם אשר אינו מכיר באוטונומיה שיש לאשה על גופה, ומתייחס אליה כאל רכוש הנתון לשליטתו, יש בהן חומרה מיוחדת. יחס אובססיבי לאשה, והרצון לשלוט בה ולא להתיר לה להתנתק, טומן בחובו סיכון רב. התנהגות כזו המלווה באיומים, באלימות ובהטרדה, המבטאים חוסר נכונות להרפות ורצון להשליט אדנות על אותה אשה, יש בה כדי לסכן את כבודה, את חרותה של האשה, ולא פעם גם את חייה. לפיכך מצווים בתי המשפט להתייחס בחומרה לתופעה של אינוס והטרדה, המלווים ברצון אובססיבי של שליטה על האשה והמשך קיום יחסים עמה בכל מחיר. אין ליתן משקל מקל לטענה כי הם נעשים על רקע של יחסים קודמים, או אפילו לטענה כי מקורם באהבה. בענין שלפנינו, אכן עלו גם נימוקים ממשיים לקולה, והם בעיקר מצב בריאותו של המערער וכן העובדה כי אין בעברו הרשעות משמעותיות והוא ככל הנראה אף זכה למליצי יושר בגין מעשים טובים בעבר. כל אלה, נימוקי הקולה והחומרה היו כאמור לנגד עיני בית המשפט בשעה שגזר את עונשו של המערער, ולפיכך, לא ראינו להתערב בעונש. אשר לסכום שהושת על המערער כתשלום פיצויים למתלוננת, נמנענו מלדון בטענות שמעלה בא-כוח המערער כנגדם, שכן המתלוננת לא התייצבה לדיון לפנינו, ועמדתה לא נמסרה לנו. בא-כוח המדינה אמנם הודיענו כי לבקשת הסנגור, ביקש לקבל את תגובתה של המתלוננת ואף שוחח עמה, אולם לא ראינו להסתפק בעמדה שהובאה בפנינו באמצעותו. לענין זה החלטנו כי המערער יגיש לנו את טענותיו בכתב בתוך 10 ימים, ואילו בא-כוח התביעה יגיש אף הוא טיעוניו בכתב וכן הודעה כתובה של המתלוננת באשר לעמדתה בשאלת הערעור על הפיצויים, כעבור 30 ימים מקבלת טיעוני הסנגור. אשר על כן, הערעור על העונש נדחה, והחלטתנו לענין תשלום הפיצויים תינתן בנפרד. ניתן היום, ל' בסיון התשס"ה (7.7.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04107560_N03.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il