עו"ד בנו גנות נ. לשכת עורכי הדין

פסק-דין בתיק על"ע 10749/07 בבית המשפט העליון על"ע 10749/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ח' מלצר המערער: עו"ד בנו גנות נ ג ד המשיב: לשכת עורכי הדין, ועד מחוז חיפה ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בד"א 70/07, מיום 21.10.07, שניתן על ידי חברי בית הדין עו"ד סולי וואנו, עו"ד אביתר גושן, עו"ד יהודית קורן תאריך הישיבה: כ"ו באייר התשס"ט (20.05.09) בשם המערער: עו"ד מרגלית אהרן בשם המשיב: עו"ד חוה קלמפרר-מרצקי פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בקובלנה שהוגשה בשנת 2006 לבית הדין המשמעתי המחוזי בחיפה נטען, כי לקוחה (להלן: המתלוננת) פנתה למערער כדי לטפל עבורה בגביית חוב. על פי גרסת הקובל, שולם בתיק ההוצאה לפועל סכום של כ-11,000 ש"ח, עליהם נמנע המערער מלדווח או להעביר למתלוננת. במהלך ברור הקובלנה התברר כי לצורך הגבייה הסתייע המערער באחד – משה ספיר, לידיו מסר בקשה לעיקול רכבו של החייב. בעקבות תפיסת הרכב נמסרו לידיו של ספיר מספר המחאות, ולאחר זמן התברר כי ברישומי ההוצאה לפועל הוקטנה יתרת החוב. יתרה מכך, משהתברר כי נותרה יתרת חוב שטרם שולמה, שוחח בא-כוח החייב, עו"ד טהא ראיד, עם המערער, ובעקבות כך הגיע אליו ספיר ונמסרו לו שתי המחאות נוספות על סך 600 ש"ח כל אחת. כאמור, נמנע המערער מלדווח על הכספים למתלוננת ולהעבירם לידיה, ועל כן יוחסו לו עבירות של שליחת יד בכספי לקוח, הימנעות מהודעה ללקוח על קבלת כספים עבורו, אי-מתן דווח כספי ללקוח, התנהגות בחוסר נאמנות ומסירות כלפי לקוח, התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ואי-שמירה על כבוד המקצוע. 2. במהלך הדיון בפני בית הדין המחוזי, טען המערער כי כלל לא ידע על הכספים שנגבו על חשבון החוב, ככל שנגבו. בגרסה זו לא נתן בית הדין אמון, וקביעתו היתה נחרצת: "[המערער] ידע על כך שהחייב שילם 9100 ש"ח ואף שלח את ספיר לגבות את יתרת החוב" (סעיף 9 להכרעת הדין). ועוד נקבע (סעיף 11) "כי המערער היה שותף מלא למעשיו של משה ספיר וקיבל לידיו את הכספים שנגבו מהחייב בתיק ההוצאה לפועל...". בעקבות ממצאים אלה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, ובהמשך נדון לחמש שנות השעיה, תשלום סכום של 30 אלף ש"ח למתלוננת והוצאות ללשכת עורכי הדין. כמו כן, הופעל, בחופף עונש השעיה על-תנאי שעמד נגדו. 3. בית הדין המשמעתי הארצי קיבל, בחלקו, ערעור שהגיש המערער. נמצא כי לא הוכח במידה הנדרשת בפלילים שהמערער ידע בוודאות על קבלת הכספים על ידי ספיר, וגם לא הוכח כי קיבלם בפועל, לפיכך זוכה המערער משתי העבירות הראשונות שיוחסו לו – שליחת יד בכספי לקוח והימנעות מהודעה ללקוח על קבלת כספים עבורו. מאידך, הוחלט להותיר את הרשעת המערער ביתר העבירות על כנה. לעניין זה נקבע כי המתלוננת הביאה לידיעת המערער את טענת החייב לפיה הוא פרע את חובו, ומידע זה אומת בידי פקידתו של המערער שנשלחה לבדוק את הטענה בלשכת ההוצאה לפועל. חרף זאת, לא נקט המערער בצעדים כלשהם כדי לברר מה עלה בגורל הכספים, ונהג בשב ואל תעשה. נוכח הזיכוי החלקי, הקל בית הדין הארצי בעונשו של המערער בשני רכיבים: ההשעיה הועמדה על שנתיים והפיצוי למתלוננת הוקטן ל-15,000 ש"ח. 4. המערער, הסבור כי הרשעתו שגויה, הביא את השגותיו בפנינו, ונקדים ונאמר כי לא מצאנו בהן ממש. הרשעתו נסמכת על תשתית עובדתית אשר נבחנה בידי הערכאה הדיונית, ושבה ונבחנה על ידי ערכאת הערעור, ובחלקה הארי לא נמצא פגם. הממצא החשוב לענייננו הוא קביעתן של ערכאות קמא כי החייב פרע את חובו, ולחשדות שהוטחו בו ובבא-כוחו, לא נמצא בסיס. בממצא מסוג זה, הנסמך על התרשמותה של הערכאה הדיונית ממהימנות העדים שהופיעו בפניה, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה. בנסיבות אלו, גם אם לא הודה המערער בפני בית הדין כי התרשל בטיפול בעניינה של המתלוננת, המסקנה בדבר רשלנותו כמו מתבקשת מאליה. לעניין זה נדגיש, כי המערער טען בפנינו, באמצעות בא-כוחו, כי לא היה לו קשר ישיר עם המתלוננת, הואיל וזו שכרה את שרותיו של ספיר שפעל בשמה לגביית החוב, וחלקו בפרשה הצטמצם רק לכך שהסכים לחתום על בקשה להטלתו של עיקול. גרסה זו תמוהה אם לא למעלה מכך, ודי להפנות לדבריו של המערער עצמו במהלך עדותו בפני בית הדין המשמעתי המחוזי, כדי להבין עד כמה היא מופרכת (ראו ישיבת יום 22.10.06, בעמ' 1): "המתלוננת הגיעה אלי עם מתווך בשם מרק ואולי גם עם משה ספיר... המתלוננת הראתה לי את פסק הדין, פתחתי את התיק, שלחתי למזכירה לשלוח להוצאה לפועל. עשיתי עיקולים ועיקול רכב ככל שזכור לי... ביקשתי ממשה ספיר לטפל בביצוע העיקול של הרכב". הנה כי כן, שוב אין ספק כי המתלוננת מינתה את המערער לטפל בעניינה, ואם החליט להסתייע באחר, אין הוא פורק מעל שכמו את נטל האחריות כלפיה. אדרבא, המערער היה מצווה לנקוט באמצעי בקרה כדי לוודא שהכספים אותם שילם החייב יגיעו לידיים הנכונות, ולמצער, היה חייב לפתוח בבדיקה מקיפה כדי למצוא לידי מי הגיעו הכספים ששולמו. המערער לא עשה את אלה, ולא נסתיר את דעתנו כי מקובלת עלינו במלואה השקפתו של בית הדין הארצי, לפיה הראיות שהובאו על ידי המשיב מעוררות חשדות כבדים כלפי המערער, ולא נרחיב בכך. העולה מהאמור הוא כי לא מצאנו מקום לשנות מן ההרשעה, וזו דעתנו גם ביחס לגזר-הדין. העונש שהושת על המערער הנו הולם וראוי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו. בהסכמת הצדדים, אנו קובעים כי תקופת ההשעיה בה ישא המערער תחל ביום י"ב באלול התשס"ט (1.9.09). ניתן היום, כ"ז באייר התשס"ט (21.05.09). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07107490_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il