קרן אזולאי ואח' נ. המכללה האקדמאית אורט ע"ש סינגאלובסקי - פו

פסק-דין בתיק ע"א 10745/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10745/06 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר המערערים: קרן אזולאי ואח' נ ג ד המשיבה: המכללה האקדמאית אורט ע"ש סינגאלובסקי - פולק ת"א ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 12.11.06 בת"א 2616/00 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' ברון תאריך הישיבה: ח' בשבט התשס"ט (2.2.09) בשם המערערת: עו"ד ר' ברק, עו"ד ש' אסיף בשם המשיבה: עו"ד א' פולק, עו"ד א' רייך פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. המשיבה הינה חברה ציבורית ללא כוונת רווח המנהלת רשת לחינוך טכנולוגי ומדעי בישראל (להלן: המשיבה או המכללה). במשך כשמונה שנים קיימה המשיבה לימודי ניהול, יצוא ושיווק בינלאומי לקבלת תעודה במסגרת המכללה. בהסתמך על ניסיונה ביקשה המשיבה להפוך את המכללה למוסד אקדמי אשר יקיים לימודים בתחום האמור. בשלהי שנת 1994 פנתה המשיבה למל"ג והגישה בקשה להכיר במכללה כמוסד אקדמי המעניק תואר "בוגר בעסקים" בהתמחות ניהול, יצוא ושיווק בינלאומי. במקביל להליכי ההכרה ניהלה המשיבה לימודים במתכונת רגילה תוך פרסום המסלול האקדמי בציון הערה ש"הוגשה בקשה למל"ג לקבלת היתר". 2. המערערים נרשמו ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים במכללה והחלו לימודיהם בשנת תשנ"ו. לאחר שהתברר כי המשיבה לא הצליחה לזכות בהכרת המל"ג הציעה המשיבה למערערים להשלים את לימודיהם במסגרת החוג לכלכלה ולוגיסטיקה באוניברסיטת בר אילן. המערערים נדרשו ללמוד שנה נוספת מעבר לשלוש השנים המתוכננות במסגרת לימודיהם במכללה, ובסופה זכו לתואר ראשון במסגרת החוג המשולב למדעי החברה בבר אילן. כל המערערים למעט שניים נענו להצעה. המערערים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענה שהמשיבה הציגה בפניהם מצג שווא לפיו ביכולתה להעניק לבוגריה תעודה אקדמית מוכרת, ועל סמך מצג זה שוכנעו הם להירשם ללימודי מנהל עסקים במכללה. המערערים הוסיפו וטענו כי חרף המצגים לא נקטה המשיבה בצעדים הדרושים ולא פעלה באופן סביר לצורך קבלת ההיתר ובכך גרמה למערערים נזקים כבדים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 3. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת צפורה ברון) דחה את התביעה. ראשית הקדים בית המשפט וסקר את תופעת המכללות האקדמיות. בית המשפט ציין כי על מנת שמכללה תוכר כמוסד אקדמי יש צורך לעבור מספר שלבים ולעמוד במספר קריטריונים כך שלמעשה נדרש על מנת לקבל את ההכרה להקים ולהפעיל את המוסד המבוקש. לפיכך נוצרה מציאות לפיה פרסמו עצמם המכללות ב"נוהל כוכבית" דהיינו פרסום תוכנית הלימודים לתואר אקדמי יחד עם הוספתו של סייג בתוך הפרסום לפיו המוסד הגיש בקשה למל"ג וכי הענקת התואר מותנה באישורה. בית המשפט ציין כי נוהל זה זכה הלכה למעשה לאישור, ולו בשתיקה, של המל"ג (יצוין כי נוהל זה בוטל בשלב כלשהו). 4. ראשית בחן בית המשפט את טענת המערערים כי הוטעו לפני הרישום למכללה. בית המשפט דחה את הטענה וקיבל את גרסת המשיבה לפיה נמסר למערערים לא אחת בעת ההרשמה כי טרם ניתנה הכרת המל"ג ללימודים. בית המשפט ביסס את מסקנתו על המציאות שהיתה אותה תקופה בעניין המכללות והיתה ידועה לציבור בכללותו וכן על מכתב מאת נציג ההורים של הסטודנטים בו ציין כי בעת הרישום נאמר להם שהוגשה בקשה מטעם המכללה להכרה בתואר. גם בפרסומיה של המכללה לא ניכרה הטעיה מטעמה וצוין כי הוגשה בקשה להענקת תואר אקדמי למל"ג, וכי הענקת התואר מותנית באישור המועצה. בית המשפט קבע כי אף ש"נוהל הכוכבית" אינו רצוי הרי שלא ניתן לראות בפרסום הספציפי משום הטעיה. הפרסום מדבר במידע ראשוני בלבד, בעקבותיו יחפש הצרכן מידע ממקורות שונים נוספים. בית המשפט ציין כי נערכו אף כנסי הסברה בהם הובהר העניין וגם בידיעון שהמשיבה פרסמה צוין כי הוגשה בקשה למל"ג להכרה בלימודי התואר. בית המשפט דחה את טענת המערערים כאילו לא הבינו את משמעות ההסתייגויות. 5. בית המשפט הוסיף ודחה את טענת המערערים לפיה הובטח להם כי ילמדו מרצים בעלי שם כאשר בפועל אותם מרצים לא לימדו במכללה. נקבע כי המערערים לא הצליחו להסביר מי המרצים שהובטחו ולא לימדו בפועל ומי מהמרצים שלימדו היה בלתי ראוי. כן קבע בית המשפט כי אף במהלך לימודיהם של המערערים עדכנה המשיבה את תלמידיה בדבר התקדמות ההליכים השונים. 6. בעניין טענות המערערים להפרת חוזה ציין בית המשפט כי מדובר בחוזה השתדלות גרידא וקבע כי המשיבה אכן השקיעה מאמץ סביר בהשגת התוצאה הרצויה. בית המשפט קבע כי המשיבה עמדה בקשר רצוף עם הוועדה הבודקת שמונתה מטעם המל"ג, וכי היא פעלה להתאים עצמה לדרישותיה. בית המשפט ציין כי באותה עת לא היו למל"ג כללים מפורטים וברורים מראש לפתיחת מסלול אקדמי וכי ההוראות ניתנו מעת לעת באופן פרטני. נדחתה הטענה לפיה לא גויס סגל ראוי ללימודים מטעמים כלכליים וכי הגורם המכריע לאי קבלת הכרת המל"ג נעוץ בשיקולים כלכליים של המשיבה. 7. מעבר לדרוש בחן בית המשפט את סוגיית הנזק והגיע למסקנה כי לא נגרם למערערים נזק כלשהו. המערערים זכו בתואר בכלכלה ובלוגיסטיקה מאוניברסיטה מהמובילות בארץ, שהוא לכל הפחות שווה ערך לתואר בו היו זוכים לו קיבלה המשיבה את הכרת המל"ג. כמו כן אם היו המערערים מעוניינים להירשם מלכתחילה לאוניברסיטת בר אילן היו נדרשים לשפר את ציוניהם במשך שנה אחת, וללמוד עוד שלוש שנים, כך שבסופו של דבר היו לומדים גם במסלול זה ארבע שנים. טענות הצדדים 8. המערערים מעלים שתי טענות מרכזיות: הראשונה נוגעת להטעיה בפרסום ולמצגי שווא שהוצגו להם על-ידי המשיבה. הם טוענים כי המשיבה פרסמה, החל מאמצע שנת 1995, מודעות בהן הזמינה תלמידים להירשם ללימודי תואר אקדמי במנהל עסקים. לטענתם, פרסומים אלו נעשו בניגוד לסעיפים 21א ו-21ח(ב) לחוק המועצה להשכלה גבוהה, תשי"ח-1958 (להלן: החוק), המל"ג אסרה במפורש על פרסומים אלו ואף חזרה ודרשה מהמשיבה בכתב ובעל פה להפסיק את הפרסומים המטעים. מוסיפים המערערים וטוענים כי בעת שנרשמו ללימודים לא ידעו ולא הבינו כי התואר אינו מובטח ותלוי באישור המל"ג. טענתם השנייה של המערערים נוגעת להפרת החוזה שכרתה המשיבה עם תלמידיה. המערערים טוענים כי משיקולים כלכליים ומסחריים החליטה המשיבה לאחר שלוש שנים למשוך מיוזמתה את בקשתה לקבלת הכרה אקדמית וסגרה את שערי המכללה כשהיא מעמידה בפניהם אופציה אחת בלבד- לוותר על תואר אקדמי או להשלים לימודי תואר אחר באוניברסיטת בר אילן. לטענתם, משיקולים כלכליים גרידא לא לימדו בפועל רוב המרצים בהם התהדרה המשיבה במסגרת הידיעון. באשר לנזק טוענים המערערים כי היה מקום להשוות את מצבם למצב בו היו לו היו מנסים להתקבל ללימודים אקדמיים במכללה אחרת בה כן הוכר תואר אקדמי דומה. 9. המשיבה מסתמכת על פסק דינו של בית המשפט קמא. לטענתה בית המשפט התייחס לכל טענות המערערים ודחה אותן אחת לאחת או קבע כי הן לא הוכחו וזאת על בסיס שלל עדויות וראיות שהוצגו בפניו. טענות נוספות של המערערים הינן למעשה טענות כנגד ממצאים עובדתיים וקביעות בנוגע למהימנות עדים, ולפיכך אין מקום להתערבות ערכאת הערעור בפסק הדין. המשיבה טוענת כי לא הטעתה ולא הציגה מצגי שווא בפני המערערים. לטענתה, המל"ג אישרה לה באותה העת את הפרסומים ב"נוהל כוכבית". כמו כן, לטענתה, לא הטעתה את המערערים גם במהלך לימודיהם, לא באשר לאישור המל"ג ולא באשר לסגל ההוראה. היא עשתה כל שביכולתה על מנת לקבל הכרה מהמל"ג ולבסוף לא התקבל האישור בשל שינוי מדיניות של המל"ג. כן תומכת המשיבה בקביעתו של בית המשפט המחוזי כי מכל מקום לא נגרם למערערים כל נזק בזכות מאמציה של המשיבה למצוא למערערים אלטרנטיבות לימודים אחרות. דיון 10. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמוצגים שצירפו לטענותיהם באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי בפסק דין מפורט ומנומק בחן אחת לאחת את טענות המערערים כנגד המשיבה ודחה אותן או קבע כי לא הוכחו, וזאת על בסיס קביעת ממצאים עובדתיים התואמים את החומר שהובא בפניו ואת העדויות שנשמעו בפניו. טענותיהם של המערערים במסגרת ערעור זה הינן טענות עובדתיות רובן ככולן. אין צורך לחזור ולהזכיר כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעת ממצאים עובדתיים על-ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים (ראו למשל רע"א 9123/05 אדמוב פרוייקטים (89) בע"מ (בפירוק מרצון) נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ (לא פורסם, 25.10.07); ע"א 4339/98 חמודה נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 29.10.00)). איני סבורה כי מי מהחריגים מתקיים במקרה דנן. לפיכך אתייחס אך בקצרה לטענותיהם של המערערים לגופן. 11. כאמור, מעלים המערערים שתי טענות מרכזיות כנגד המשיבה, אשר שתיהן לקוחות מדיני החוזים: הראשונה נוגעת לטענות כאילו הטעתה המשיבה את המערערים בטרם נרשמו ללימודיהם כי הם יהיו זכאים בסוף לימודיהם לתואר אקדמי; והשנייה עניינה בהפרת החוזה עימם בכך שלא עשתה המשיבה די על מנת להשיג ולקבל את אישור המל"ג וזאת מטעמים כלכליים גרידא. אדון בטענות אלו כסדרן. הטעיה 12. על מנת שתתקיים עילת ההטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 נדרשים להתקיים ארבעה יסודות: קיומו של חוזה; קיומה של טעות; קיומה של הטעיה מטעם צד לחוזה או אחר מטעמו; קיומו של קשר סיבתי כפול- בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה (גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 313 (2005); ע"א 9447/06 פוקס נ' אלבס (לא פורסם, 25.3.08)). 13. בית המשפט המחוזי קבע למעשה כי לא התקיימו יסודות הטעות וההטעיה, ומכך בוודאי שגם לא יסוד הקשר הסיבתי. באשר ליסוד ההטעיה קבע בית המשפט קמא כי הפרסומות מטעם המשיבה נעשו ב"נוהל כוכבית", לפיו כללו, אמנם באותיות קטנות, הסתייגות לפיה "הוגשה בקשה להענקת תואר אקדמי למועצה להשכלה גבוהה". יש לציין בהקשר זה כי טענות המערערים באשר להפרת הוראות המל"ג אינן מדויקות, שכן הפרסומים עליהם הסתמכו המערערים, באמצע שנת 1995, נעשו לפני הוראות המל"ג בעניין, והתכתובות בעניין זה, המופיעות במוצגי המערערים, הינן מאמצע שנת 1996. באשר לחוק, הרי שסעיף 21א(א) אכן קובע איסור פרסום פתיחת או קיום מוסד אקדמי אשר לא הוכר על-ידי המל"ג, אך יחד עם זאת קובע סעיף קטן (ג) כלל מיוחד לגבי מכללות אקדמאיות, אשר ייפתחו או יתקיימו על-פי כללים שתקבע המל"ג. אף אם נניח למרות זאת כי בפרסומים היתה משום הטעיה (כאשר המילה "אקדמי" מופיעה באותיות קידוש לבנה, בעוד הכוכבית לגביה מופיעה באותיות זעירות ביותר), הרי שבית המשפט הוסיף וקבע כי המערערים למעשה לא טעו. חלק מהמערערים אישרו כי קראו את הכוכבית שבפרסום, חלק אחר קיבלו הסברים על הצורך באישור המל"ג הן דרך ידיעון המכללה, הן בכנסי הסברה שנערכו בטרם ההרשמה ללימודים. בין היתר הסתמך בית המשפט קמא בקביעותיו על מכתבו של נציג הורי התלמידים בו נאמר כי הובהר לנרשמים הצורך באישור המועצה להשכלה גבוהה לצורך קבלת התואר האקדמי. סביר לצפות כי אדם לא יירשם ללימודים אקדמיים על סמך פרסום בלבד, ויערוך בירורים נוספים. מאחר שבירורים אלו כללו הבהרות מטעם המשיבה על הגשת הבקשה למל"ג קצרה הדרך לקביעה לפיה המערערים לא טעו. אשר על כן נופלת טענת ההטעיה טרם הרישום. הפרת חוזה 14. נראה כי אין חולק שמדובר בפנינו על חיוב השתדלות. "חיוב השתדלות הוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה" (ע"א 2887/91 גול נ' אוריעל (לא פורסם, 28.9.95) (להלן: עניין גול)). בחיוב השתדלות ישא החייב באחריות רק אם אי השגת התוצאה המבוקשת קשורה להתרשלותו של החייב או לחוסר מיומנותו (עניין גול, פסקה 7 המפנה לאייל זמיר חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 בעמ' 35 (1994)). בעניין הוכחת הפרת חיוב השתדלות אמרה הנשיאה ביניש את הדברים הבאים- "שאלת ההוכחה בדבר אי קיום חיובי השתדלות היא שאלה מורכבת בשל אופיים של חיובים אלה. דומה, כי רק לעתים רחוקות תימצאנה בידי התובע ראיות ישירות להמנעות הנתבע מקיום חיוביו. כך יהיה, למשל, כאשר הנתבע הצהיר במפורש, כי אין בדעתו לקיים את חיוביו. כך גם כאשר הנתבע נקט בצעדים חיצוניים והתנהג באופן המלמד כי אין בכוונתו למלא אחר חיוביו. דרך אפשרית אחרת שעשויה לשמש את התובע בהוכחת הפרתו של חיוב השתדלות היא הוכחת התרשלותו של הנתבע על ידי הבאת ראיות להתנהגות ראויה ומקובלת לביצוע חיוב מסוג זה, אשר ממנה סטה הנתבע. ואולם גם דרך זו אינה בהכרח מתאימה לכל המקרים בהם מדובר בחיובי השתדלות. במקרים רבים הפעולות הנעשות לשם קיום חיוב ההשתדלות הן בידיעתו של הנתבע בלבד, ואין התובע יכול להוכיח את מחדליו של הנתבע, אלא בהתבסס על התוצאות המאוחרות שלהם. זאת, כאשר הפער בין התוצאה שהושגה בפועל לבין התוצאה הצפויה מלמד על העדר השתדלות. אכן, ראיות בדבר התוצאות אינן בהכרח ראיות מספיקות. אולם, בנסיבות מסוימות משקלן ההוכחתי עשוי להיות רב, ולפחות להוות ראיה לכאורית לכך שלא נעשתה ההשתדלות הנדרשת ולהעביר את הנטל לנתבע להראות כי אכן יצא ידי חובתו" (ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים נ' עטרי, פ"ד נא(5) 241, 254)). 15. בענייננו דווקא נראה כי לא הקושי ההוכחתי הוא שעמד לרועץ למערערים. מהתכתבויות פנימיות בתוך המכללה וכן מהתכתבויות בין אנשי המכללה למל"ג ניתן לקבל את התמונה המלאה באשר למאמצים שעשו אנשי המכללה לצורך קבלת הכרת המל"ג. מהתכתבויות אלו עולה כי המשיבה עשתה מאמצים רבים על מנת לזכות בהכרת המל"ג. לאור דרישת המל"ג עשתה המשיבה תיקונים בתוכנית הלימודים ובתקנון המכללה, תיקונים אשר אושרו על-ידי המל"ג. כן נעשו מאמצים לגייס סגל מתאים ללימודי התואר. לצורך כך התנהלו הליכי משא ומתן עם מרצים שונים על מנת לעמוד בדרישותיה השונות של המל"ג, ונראה כי במהלך הזמן חלה התקדמות בעניין, אם כי בסופו של דבר לא הצליחה המשיבה לגייס את הסגל כנדרש. המערערים טוענים כי בכך הפרה המשיבה את חוזה ההשתדלות עימה שכן שיקוליה הכלכליים בשכירת מרצים מנעו את קבלת ההכרה מהמל"ג. בעניין זה ברצוני להדגיש כי אין פירושו של החוזה בין הצדדים כי היה על המשיבה לשכור מרצים מתאימים בכל מחיר שהוא. דרישה כזו אינה סבירה ולא ניתן לומר כי התרשלות או חוסר מיומנות הובילו את המשיבה לשקול שיקולים אלו. לא הוכח כי המאמצים שעשתה המשיבה לשכור אנשי סגל ראויים, והתנאים שהוצעו למרצים איתם נערך משא ומתן, היו בלתי סבירים כך שיש בהם משום הפרת חובת ההשתדלות של המשיבה. יתרה מכך, ניתן למצוא סימוכין לטענת המשיבה כי מדיניות המל"ג בשלב כלשהו נטתה שלא לאשר פתיחה של מוסד להשכלה גבוהה המקיים רק תחום לימודים אחד, וזאת מתוך הבנה שיש בכך קושי כלכלי רב. העולה מכל האמור הינו שלא הוכח על-ידי המערערים כי המשיבה לא עמדה בחיוב ההשתדלות עליו היתה חתומה עימם. 16. לבסוף אעיר כי מהמסמכים עולה, כפי שאף נקבע על-ידי בית המשפט קמא, שהמשיבה עשתה מאמצים רבים על מנת לאפשר לתלמידיה להשלים תארים אקדמיים במוסדות השכלה גבוהים אחרים, במימון מלא של המשיבה, ותוך הכרה בחלק מהקורסים שנלמדו על-ידי המערערים. אמנם איני סבורה כבית המשפט המחוזי שניתן לומר כי לא נגרם כלל נזק, שכן המערערים נאלצו ללמוד שנה נוספת מעבר לשלוש השנים אליהן נרשמו במסגרת המשיבה (ואין להניח כי המערערים היו מעדיפים ללמוד במכינה על מנת להתקבל לאוניברסיטה במקום ללמוד שלוש שנים במסגרת מכללה), אך לאור האמור לעיל איני סבורה כי הוכח שהמשיבה מחויבת בפיצוי המערערים בגין נזקיהם. 17. אשר על כן אם תישמע דעתי נדחה את הערעור ונחייב את המערערים לשאת בשכר טרחת עורך דינה של המשיבה בסך 20,000 ₪. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע' ארבל. ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ט (13.7.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06107450_B04.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il