רפי מאור נ. רשות החברות הממשלתיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 1074/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1074/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: רפי מאור נ ג ד המשיבה: רשות החברות הממשלתיות עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד שמוליק קסוטו; עו”ד שרון סחאי; עו"ד בצלאל רודריג בשם המשיבה: עו"ד ספדי ערין פסק-דין השופטת א' חיות: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר להורות למשיבה, רשות החברות הממשלתיות (להלן: הרשות), להמציא לו את כל המידע והמסמכים העומדים בבסיס הליך שימוע שהיא עורכת לו לקראת הדחתו מתפקידו כיושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית לישראל בע"מ, חברה ממשלתית (להלן: החברה). 1. ביום 12.1.2016 שלח מנהל הרשות מכתב לעותר בו ציין בפניו כי נוכח אירועים המפורטים במסמך שצורף למכתבו (להלן: מסמך הרשות), שוקלת הרשות להפעיל את סמכותה לפי סעיף 22(א)(6) לחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 (להלן: החוק) ולהפסיק את כהונתו של העותר כדירקטור שאינו ממלא תפקידו כראוי. מנהל הרשות ביקש מהעותר כי יעביר את התייחסותו בכתב לטענות המועלות בעניין תפקודו כדירקטור תוך 30 ימים ממועד קבלת המכתב ובסעיף 4 למסמך הרשות פורט בסיס המידע עליו הוא נסמך וכך צויין בו: "מסמך זה מבוסס על מידע שנמסר בידי עובדי הרשות העוסקים, או שעסקו בעבר, בטיפול בחברה (לרבות על בסיס שיחות שנערכו במהלך השנים עם דירקטורים וגורמים אחרים בחברה), על מסמכים ומידע שהתקבלו מהחברה, על מכתבי הרשות לחברה, על דוחות שהוכנו על ידי הרשות או מי מטעמה והועברו לחברה, וכן על דוחות שפורסמו לציבור". העותר ביקש ביום 18.1.2016 לקבל חומרים נוספים לשם הכנת תגובתו ובהם גם נתונים שעמדו בבסיס חוות דעת בעניין תפקוד העותר שהכין עו"ד מישל אוחיון (להלן: חוות דעת אוחיון). במכתבו מיום 24.1.2016 הבהיר מנהל הרשות לעותר כי החלטתו לשקול את הפעלת סמכותו לפי סעיף 22(א)(6) לחוק כמו גם מסמך הרשות, אינם נסמכים על חוות דעת אוחיון או על החומרים אותם ביקש העותר במכתבו ומכל מקום גם ההחלטה שתתקבל לאחר קבלת התייחסותו של העותר תתבסס על העובדות והמסקנות המפורטות במסמך הרשות בלבד, ועל הנתונים והטענות שיימסרו על-ידי העותר במסגרת הליך השימוע, וזאת מבלי להסתמך על חוות דעת אוחיון. ביום 3.2.2016 פנה העותר פעם נוספת בבקשה לקבלת מידע וביקש כי מניין 30 הימים להעברת התייחסותו למסמך הרשות יחל מיום העברת המסמכים המבוקשים על-ידו, וזאת נוכח הסדרת ייצוגו על-ידי עורך דין. 2. ביום 9.2.2016 טרם שנענתה פנייתו, הגיש העותר את העתירה דנן בה ביקש כי יימסרו לידיו פרטי המידע המפורטים, בין היתר, בסעיפים 29-28 לעתירה דנן. כמו כן ביקש העותר כי יינתן צו ביניים האוסר על הדחתו מתפקיד יו"ר דירקטוריון החברה עד להכרעה בעתירה דנן. עוד באותו היום כתבה היועצת המשפטית של הרשות לעותר כי עמדת הרשות בנוגע למסירת המסמכים תימסר במסגרת העתירה דנן וכי הרשות מאריכה את המועד להגשת התייחסותו של העותר לטענות שהועלו נגדו עד ליום 25.2.2016. 3. בתגובתה לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים מיום 18.2.2016 טוענת הרשות כי דין העתירה להידחות על הסף בהיותה עתירה מוקדמת וכי ככל שלאחר סיום הליך השימוע יהיו לעותר טענות לגבי ההחלטה שתתקבל הוא יוכל להעלות במסגרת זו גם את טענותיו לגבי פגמים שנפלו בהליך השימוע. בהקשר זה מצהירה הרשות כי ככל שתתקבל החלטה להעביר את העותר מכהונתו כדירקטור בחברה תעוכב כניסתה של החלטה זו לתוקף בשבעה ימים על מנת לאפשר לו לעתור נגדה. מכל מקום, כך טוענת הרשות, דין העתירה להידחות לגופה, שכן מסמך הרשות מפנה למסמכים שעליהם הוא מתבסס, ורוב רובם של מסמכים אלו צורפו למסמך הרשות. המסמכים שלא צורפו, כך נטען, נמצאים בידי העותר ובבחינת למעלה מן הצורך וככל שהעותר יבקש זאת, הרשות אינה מתנגדת להעביר לו בדואר אלקטרוני העתקים של מסמכים שכבר נמצאים לגישתה ברשותו ופורטו בסעיף 29 לתגובתה, אך מבלי להסכים לדרישתו לדחות את המועדים להגשת התייחסותו. במסגרת תגובתה השיבה הרשות לטענות שהעלה העותר בסעיף 28 לעתירתו וציינה מהם מקורות המידע שעליהם נסמכה בסוגיות שאליהן הפנה בסעיף הנ"ל (סעיף 34(1)-34(11) לתגובה המקדמית). 4. ביום 21.2.2016 נתבקש העותר להודיע מה עמדתו ביחס לאפשרות כי לעת הזו ימשוך את עתירתו תוך שמירת מלוא טענותיו לגבי הליך השימוע והעלאתן, ככל שיהיה בכך צורך, לאחר קבלת החלטה בעניינו על-ידי הרשות. בהודעתו מיום 24.2.2016 הודיע העותר כי הוא עומד על העתירה ועל הבקשה למתן צו ביניים שכן, לגישתו, המשך הליך השימוע יפגע קשות במעמדו כיו"ר הדירקטוריון וכן בחברה. המשך הליך השימוע, כך נטען, יביא את החברה ל"כאוס ניהולי מוחלט" תוך פגיעה קשה בתפקוד הנהלת החברה וממילא בתפקודה של החברה כולה, ואף יביא בסבירות גבוהה לפגיעה קשה בהכנסות החברה, בתדמיתה ובאינטרס הציבור. עוד טוען העותר כי הפגמים בהליך השימוע עולים כדי פגיעה בזכותו החוקתית לכבוד ולחופש העיסוק והוא גורס כי נדמה ששר האוצר ושר הביטחון - הממונים על החברה - מתנגדים להמשך הליך השימוע. 5. דין העתירה להידחות. הליך השימוע בעניינו של העותר טרם התקיים ולא ברור מה תהיינה תוצאותיו. הרשות טוענת ושבה וטוענת כי כלל המידע העומד בבסיס מסמך הרשות, אשר נדרש לעותר לשם מתן התייחסותו לטענות המועלות נגדו, הועבר לו או נמצא בידיו. הלכה היא כי בית משפט זה אינו נדרש לעתירות המוגשות לפני קבלת החלטה של הרשות המוסמכת (ראו, למשל, בג"ץ 3796/15 דוראד אנרגיה בע"מ נ' הרשות לשירותים ציבוריים חשמל (12.7.2015)) (להלן: עניין דוראד) ונראה כי המועד המתאים לבחינת טענות העותר לרבות בעניין הפגמים הנטענים בהליך השימוע הוא לאחר קבלת ההחלטה בעניינו (השוו: עניין דוראד; בג"ץ 515/15 פורום יצרני חשמל פרטי נ' הרשות לשירותים ציבוריים (9.7.2015)). בהקשר זה רשמנו לפנינו את הצהרת הרשות לפיה ככל שתתקבל החלטה להעביר את העותר מתפקידו, תעוכב כניסתה של ההחלטה לתוקף במשך שבעה ימים, על מנת לאפשר לו לעתור נגד ההחלטה. בשולי הדברים נציין עם זאת כי נוכח הסכמת הרשות להעביר לעותר את המסמכים שפורטו בסעיף 29 לתגובה המקדמית, נראה כי טוב תעשה הרשות אם תאפשר לעותר להגיש בתוך פרק זמן שתקצוב התייחסות משלימה למסמכים נוספים אלה. בכפוף לאמור לעיל, העתירה נדחית ועמה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים, תוך שמירת טענות וזכויות. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז באדר א התשע"ו (‏25.2.2016). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16010740_V05.doc אה מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il