פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 10721/06 בבית המשפט העליון ע"א 10721/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז) מיום 4.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 5611/06 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז) מיום 4.1.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 5611/06. 1. בין הצדדים מתנהלת תביעה שהגיש המערער ביום 15.5.2006 כנגד המשיבה, לפי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג). בתביעתו ביקש המערער סעד הצהרתי הקובע כי אי החזרתם לישראל של ילדי הצדדים, המתגוררים מזה מספר שנים בארה"ב, נעשתה שלא כדין, תוך הפרת ההסכמות וההבנות בין הצדדים, ובניגוד לסעיף 3 לאמנת האג. במהלך בירור התביעה הגיש המערער לתיק הרבה מאוד תצהירי עדות ראשית ובקשות להזמנת עדים, והאריך בדברים, תוך התעלמות מהערות בית המשפט, אשר ביקש ממנו לקצר בדברים ולהתמקד בנושאים החשובים לתיק. מנגד, התלונן המערער על הימשכות ההליכים בתיק והעיכוב במתן החלטה. הוא האשים את בית המשפט ב"גרירת רגליים" וטען כי העיכוב מהווה "עוול נורא, וגובל בפשע מתועב ועבירה על החוק". המערער הפריע לדיונים, עד שבאחד הדיונים נאלץ בית המשפט להוציא אותו מהאולם עקב התנהגותו. בנוסף, הפנה המערער כלפי בית המשפט מראשית ההליכים האשמות, הכפשות, נאצות ואיומים בכתב ובעל פה, ובית המשפט אף נאלץ להגיש נגדו תלונות למשטרה. במקביל הגיש המערער תלונות כנגד השופט לגורמים שונים. לאחר שביום 12.11.2006 הורה בית המשפט לצדדים לסכם טענותיהם, הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בעקבותיה הורה בית המשפט המחוזי לקבוע מועד נוסף לשמיעת חמישה עדים נוספים. בנסיבות אלו נקבע דיון נוסף בתיק ליום 7.12.2006. במהלך הדיון שב המערער והפריע למהלך התקין של הדיון כאשר הוא מאיים על בית המשפט, ומטיח בו השמצות וגידופים, ומבקש ממנו לפסול את עצמו. בין יתר הדברים אמר המערער לבית המשפט: "אתה מוביל לאסון", "אתה מתעלל בי. תתבייש לך!!", "אתה מקבל שוחד פה", "אני אלחם עד שאתה תגמור פה", "הרגת אותי", "אתה משוחד, גועל נפש שאתה נמצא פה". בית המשפט העיר למערער כי הוא מפריע לדיונים ואחר כך מתלונן על העיכוב בטיפול בתביעתו, ונאלץ להפסיק את הדיון כדי לאפשר למערער להירגע. לאחר האמירות האחרונות הוציא משמר בתי המשפט את המערער מהאולם. כאשר שב לאולם, הובהר למערער כי עליו להגיש סיכומים, בהם יוכל להתייחס לכל טענותיו בתיק. בתגובה כינה המערער את בית המשפט "מאפיונר". אחר הדברים האלה שב המערער וביקש מבית המשפט לפסול את עצמו בטענה כי הצטברו בליבו חששות ממשיים למשוא פנים של בית המשפט בניהול ההליך. המשיבה התנגדה לבקשה. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 4.1.2007, דחה את בקשת הפסלות. בהחלטה עמד בית המשפט על כך שבדיון מיום 7.12.2006 החריפו התבטאויותיו של המערער, הרבה מעבר לבזיון בית משפט והוצאת דיבה, ונראה כי המערער ניצל את סבלנותו ואורך רוחו של בית המשפט. צוין כי במקרה הנוכחי לא נטענה כל טענה ממשית ולא קיים כל נתון אובייקטיבי, המצביעים על חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. ההיפך הוא הנכון-במהלך ניהול התיק בא בית המשפט לקראת המערער, פעם אחר פעם, תוך שהתעלם מאיומיו, השמצותיו וגידופיו, וניהל את התיק באובייקטיביות ראויה, ומעידות על כך ההחלטות שניתנו בתיק. המערער, לעומת זאת, הזיק והפריע לקידום ההליכים בתיק וריכז את מאמציו כנגד בית המשפט. לא ניתן היה להשתחרר מהתחושה שבכל פעם שהתיק עמד להגיע לקראת סיומו, פעל המערער, כל פעם בדרך אחרת, אשר מנעה את סיום ההליכים והכרעה במחלוקות. צוין כי אך טבעי הוא שלעתים סבור אחד הצדדים לדיון שהכף נוטה לחובתו. במקרים בהם המדובר בסכסוכים משפחתיים קשים במיוחד, מבקשים הצדדים, לעיתים, להתלות בכל דבר וכאשר אינם יכולים לעשות זאת מול הצד שכנגד, הם מכוונים טענותיהם כלפי השופט. בית המשפט חש כי משכשלו נסיונות המערער להשפיע על בית המשפט בהצפתו בבקשות ובפניות, באיומים, בהכפשות ובתלונות, ולעיתים גם בדברי חלקות והבעת צער, שב וניסה להשפיע על תוצאות המשפט בדרך של הגשת בקשת פסילה. קבלת בקשת פסילה בנסיבות מקרה זה, משמעותה פתיחת פתח לכך שכל אימת שבעל דין יחליט כי אינו שבע רצון מניהול התיק על ידי שופט מסוים, יראה הדבר כשר בעיניו, לפעול בדרכים שונות ובין היתר, הכפשת שמו של השופט, השמצתו וגידופו, הגשת תלונות סרק לגורמים שונים ויצירת פרובוקציות מכוונות, על מנת להביא לפסילתו. דבר זה אינו ראוי. אין לאפשר לבעל דין לבחור את המותב בפניו ידון עניינו, אך ורק בשל טענות חסרות בסיס. על כן, נקבע כי אין כל עילה שבית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיקים המתנהלים בפניו בעניינו של המערער. המערער לא טען כי בית המשפט גיבש עמדה שלילית כלפיו, ואף לו היה טוען זאת, לא היה בכך ממש. על כן, נדחתה הבקשה והמערער חויב בהוצאות בסכום של 3,000 ₪. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעורו טוען המערער כי הוא אינו מוכן להופיע יותר בפני המותב קמא והוא סבור כי על המותב לפסול עצמו, בעיקר משום הסחבת בה נוקט בית המשפט, המעכב מתן פסק דין בתביעה הקשורה בחטיפת ילדים. לטענתו השופט "דוחף אותו לתהום". המערער סבור כי גם הגשת התלונה נגד השופט במשטרה ולנציבות תלונות הציבור על שופטים מצדיקה פסילתו של בית המשפט. המערער חוזר על טענתו לפיה מוטה ההליך לטובת בא-כוח המשיבה, בשל בצע כסף. לטענתו, במהלך הדיון ביום 7.12.2006, כשביקש המערער לברר האם השופט קיבל את הבקשה שהגיש בנוגע לשני עדים, השיב לו השופט כי הוא לא מטפל יותר בבקשותיו ולא מעיין בהן, כל עוד המערער מתלונן כנגד השופט. נטען, כי המערער ביקש לכתוב את הדברים בפרוטוקול, ואולם בסיום הדיון גילה כי הדברים נמחקו מהפרוטוקול. עוד נטען כי בית המשפט קטע את שטף דיבורו של המערער. זאת ועוד, לטענת המערער בית המשפט ביטל צו הבאה כנגד עדה משמעותית אותה ביקש המערער להעיד בשל התנגדותה והתנגדות בעלה, ואולם בפרוטוקול כתב כי המערער הוא שויתר על העדות. בקשה לכפות על העדה את העדות נדחתה על ידי בית המשפט. המערער סבור כי השופט אינו יכול או מסוגל להחליט בתיק, ולכן עליו להעבירו לשופט אחר. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. חלק גדול מטענותיו של המערער אינן ראויות כלל להישמע, מפאת הלשון הגסה והבוטה בה נוקט המערער. זאת ועוד, מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות, והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות (ע"א 3863/04 הג'ונגל של אלי (1998) פרדסיה בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 4771/05 זוזיאשווילי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 85-84). בהקשר זה יש לציין כי לטענות המערער לפיהן הודיע בית המשפט כי הוא לא מטפל יותר בבקשות המערער וכי בית המשפט שינה את הפרוטוקול בעת שהמערער הוצא מהאולם, כמו גם הטענה בדבר קבלת שוחד על ידי בית המשפט, נעדרות כל בסיס עובדתי מעבר לעצם האמירה, ולכן אין בהן כדי להקים עילת פסלות. 5. גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בבקשה. עיון בערעור מעלה כי בקשת הפסילה בעיקרה נובעת מחוסר שביעות רצון מאופן ניהול הדיון, החלטות בית המשפט, וקצב התקדמות ההליך. הלכה היא כי השגות על הדרך בה בוחר בית המשפט לנהל את הדיון, ועל החלטותיו, מקומן בהליכי ערעור רגילים על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 178-174). החלטות שקיבל בית המשפט אינן משקפות אלא את רצונו לנהל את המשפט כפי שתפקידו מחייב: באופן תקין, יעיל וצודק. כבר נקבע כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל להוליד אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. אולם בפועל, גם כאשר השופט מגביל חקירה, נוזף בבעל דין, או במקרה קיצוני מורה להוציאו מהאולם לאחר שהפריע למהלך הדיון, אין הוא מתכוון אלא למלא את תפקידו, לפי הבנתו ומצפונו (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608). כך הדבר, למשל, לגבי הטענה בדבר קטיעת שטף דיבורו של המערער וביטול צו ההבאה לעדה. בכך לא הביע בית המשפט כל דעה לגבי התיק לגופו. אשר לעיכוב במתן החלטה בתיק, נראה כי אין למערער אלא להלין על עצמו, שכן הוא בהתנהגותו מעכב את ההליכים, ולא מאפשר לנהל את הדיון באופן מהיר ויעיל שיביא לסיומו בהקדם. 6. לבסוף, אשר לטענה כי התלונות שהגיש המערער כנגד השופט מקימות עילת פסלות, כבר נפסק כי אין מקום להכיר בטענת פסלות מעין זו, שאם לא כן, יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם (ע"א 5714/97 מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); ע"פ 11275/05 מדינת ישראל נ' כהן (לא פורסם); מרזל, בעמ' 226-225). רציונל זה חל גם במקרה בו מפריע צד לדיון עד שבית המשפט נאלץ לנקוט בהליכים כנגדו, שאם לא כן יוכל בעל דין לפטור עצמו מעולו של שופט שבפניו אין הוא רוצה להתדיין, על ידי נקיטת פרובוקציה כזו או אחרת שתגרום לשופט להורות על נקיטת הליכים כאמור. ייתכנו כמובן מקרים בהם נוכח חומרת מעשיו של הצד המבקש פסלות או נוכח חומרת הפגיעה בשופט לא יהיה מנוס מפסילת השופט, אולם לא שוכנעתי כי דברי העלבון של המערער, גסים ופסולים ככל שיהיו, ותלונותיו לגורמים שונים, מצמיחים עילת פסלות מעין זו. בבחינת נסיבות העניין לא עולה כל חשש על פיו ניתן לקבוע, כי נבצר מבית המשפט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי התנהלות בית המשפט מצביעה על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' ניסן, תשס"ז (27.03.07). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06107210_N07.doc יג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il