צפירה-אולפנת בני-עקיבא, מוסד תיכון לבנות נ. מר אריאל שרון-רא

פסק-דין בתיק בג"ץ 10712/03 בבית המשפט העליון בג"ץ 10712/03 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרת: צפירה - אולפנת בני-עקיבא, מוסד תיכון לבנות נ ג ד המשיב: מר אריאל שרון - ראש הממשלה והשר לענייני דתות עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד פינחס מעוז בשם המשיב: עו"ד יובל רויטמן פסק-דין עניינה של העתירה שלפנינו בדרישת העותרת, צפירה - אולפנת בני עקיבא, מוסד תיכון לבנות - לקבל מן המדינה כספי תמיכה שלטענתה היתה זכאית לקבלם עוד בשנים 1999 ו-2000. העתירה הוגש לבית-המשפט ביום 5.12.2003, וביום 6.9.2004 הודיעתנו המדינה כי נכונה היא להעביר לעותרת סכום של 117,359 ש"ח בגין אותם כספי התמיכה שהיא טוענת לזכאות להם. בנסיבות אלו, כך סברנו, נתייתרה העתירה, אך הנה צצה לה בעיה חדשה: העותרת דורשת כי לסכום שהסכימה המדינה להעביר לה יוספו הצמדה וריבית החל בשנת 1999. המדינה מתנגדת לדרישה זו, וטענתה היא כי הסכמתה לדרישות העותרת, הסכמה שלפנים משורת הדין היא, ומכל מקום אין העותרת זכאית להצמדה וריבית הואיל והשתהתה שיהוי ניכר בהגשת העתירה. כן נחלקו הצדדים בשאלה אם זכאית היא העותרת להוצאות ושכר-טירחת עו"ד. 2. ביקשנו את הצדדים כי ינסו להגיע לעמק-השווה ביניהם, וזכינו לשיטפון של הודעות ותגובות, ותגובות להודעות, ותגובות לתגובות, ודחיות מועדים. לסופה של ההתכתבות נסתבר לנו כי הצדדים נותרו מבוצרים בעמדותיהם - איש-איש בעמדותיו שלו - ואיש מהם לא-נע ולא-זע ולו כגודלה של יו"ד. נדרשים אנו אפוא להכריע במחלוקת שנותרה בין הצדדים. 3. לאחר שקראנו את טענות הצדדים מכאן ומכאן, החלטנו שלא להיעתר לבקשתה של העותרת להוספת הפרשי הצמדה וריבית לסכום הכסף שהסכימה המדינה להעביר אליה. טעם הדבר: הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה בלא שנתקיים דיון משפטי; מבלי שנדרשנו לבחינת זכותה המהותית של העותרת לכספים; ובאין הכרעה עקרונית כאמור לא נוכל לקבוע אם מדובר בסכום כסף שהעותרת זכאית לו - כטענתה - ואפשר יש להוסיף עליו הצמדה וריבית, או בסכום כסף ששולם על-ידי המדינה לפנים משורת הדין - כגירסתה - ומתוך כוונה לסיים את הסיכסוך אחת ולתמיד. אכן, אפשר כוונות הצדדים היו שונות לעת שהגיעו להסכמה - העותרת סברה כי הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית ואילו המדינה סברה אחרת - ואולם בשלב זה של הדיון, לא יהא זה ראוי כי נסב פנינו לאחור לבחינת כוונות הצדדים לעת שהסכימו את שהסכימו. האפשרות היחידה לבירור המחלוקת שנותרה היא, אפוא, ביטול ההסכמה וקיומו של דיון לגופו של עניין - לבחינת זכויות העותרת לקבלת התמיכה - וברי כי שני הצדדים אינם מעוניינים בכך. בנסיבות אלו אין לנו אלא לאמץ את הסכמת הצדדים כפי שנתגבשה ביניהם - העברת אותם 117,359 ש"ח - כמות שהיא. 4. אשר לבקשת העותרת לפסיקת הוצאות ושכר-טרחת עו"ד - גם בקשה זו נדחית. אכן, בסופו של יום נעתרה המדינה לבקש העותרת, ואולם היעתרות זו - כטענת המדינה - לפנים משורת הדין נעשתה, ובנסיבות אלו לא ידענו מי מן הצדדים הוא שגרם לחברו הוצאות וטרחה. 5. סוף דבר: העתירה נדחית באין צו להוצאות. העותרת זכאית לקבל מן המדינה סכום של 117,359 ש"ח, וזאת כמובן, אם טרם קיבלה לידיה את אותו סכום. היום, י"ד באדר א' התשס"ה (23.2.05). המישנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03107120_G13.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il