מלונות קסוטו ישראל (1978) בע"מ נ. ר.ח.ב. לביא בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1071/92 ע"א 5225/92 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערערים: 1. מלונות קסוטו ישראל (1978) בע"מ 2. אברהם קסוטו נ ג ד המשיבים: 1. ר.ח.ב. לביא בע"מ 2. רפי לביא 3. חיים לביא ערעור על פסק דין חלקי בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16.2.92 בת.א. 789/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. דורנר וערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.9.92 בת.א. 789/91 שניתן על ידי כבוד השופטת ד. דורנר תאריך הישיבה: ה' בחשוון התשנ"ח (5.11.97) בשם המערערים: עו"ד אמסטר קסוטו בשם המשיבים: עו"ד אוסלנדר פסק-דין 1. תחילתה של ההתדיינות שלפנינו היא בהגשת תביעה למתן חשבונות על-ידי המערערים, מלונות קסוטו לישראל (1978) בע"מ (להלן: מלונות קסוטו) ואברהם קסוטו (להלן: קסוטו) נגד המשיבים, חברת ר.ח.ב. לביא בע"מ ורפי וחיים לביא (כולם, להלן: לביא), ותביעה שכנגד, כספית, של לביא נגד חברת קסוטו וקסוטו. 2. בין חברת לביא לבין קסוטו נערך הסכם ביום 30.10.88 בו קיבל על עצמו קסוטו לתת שירותי שיווק ויעוץ לחברת לביא שקיבלה מחברת מלונות צל הרים בע"מ את הניהול והתפעול של מלון צל הרים בים המלח. בהמשך להסכם נערך מכתב בו הוסכם על תנאי העבודה של קסוטו ועל התמורה שיקבל עבור שירותיו (להלן: ההסכם). ביום 19.5.90 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בו אושר הסכום שנמשך ביתר על ידי קסוטו בשנת 1989, אותו התחייב הוא להחזיר וכן התחייב הוא שלא למשוך כספים כל עוד לא יגיעו רווחי המלון לשיעור מסויים (להלן: הסכם הפשרה). 3. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה וקיבל את התביעה שכנגד, בחלקה. בית המשפט נתן שני פסקי דין: א. פסק-דין חלקי בו חייב את קסוטו על פי הודאתו לשלם ללביא סכום של 585.000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה, כהחזר סכומים שקסוטו משך ביתר בשנת 1989. ב. לאחר מתן פסק-הדין החלקי נתמנה, בהסכמה, מומחה מטעם בית המשפט, רואה חשבון, שבדק - על בסיס ההסכם שבין הצדדים - את חשבונות מלון לשנים 1989-1990 והגיע למסקנה שחובו של קסוטו ללביא מסתכם בסכום של 296.568 ש"ח ולא בסכום של 585.000 ש"ח, שנפסק בפסק הדין החלקי. בעקבות זאת נתן בית המשפט פסק דין סופי, בו חייב את קסוטו לשלם ללביא את הסכום המוקטן, כפי שנקבע על ידי המומחה, וזאת במקום הסכום בו חייב את קסוטו בפסק-הדין החלקי. חברת קסוטו וקסוטו הגישו ערעורים הן על פסק הדין החלקי והן על פסק הדין הסופי. 4. בפסק הדין החלקי, קבע בית המשפט, כי קסוטו הפר את ההסכם שנערך בינו לבין לביא וכן הפר הוא את הסכם הפשרה בכך שמשך כספים בניגוד לאותם הסכמים והמשיך למשוך כספים לאחר הסכם הפשרה למרות שהתחייב שלא לעשות כן. השופטת קמא קבעה, כי בגלל התנהגותו של קסוטו הועברה מידיו הנהלת החשבונות, ללביא באוקטובר 1990 וכי בנובמבר 1990 הודיע לביא לקסוטו על ניתוק הקשר ביניהם ודרש ממנו להחזיר את הכספים שמשך ביתר ולא להמשיך להתקשר בהסכמים חדשים עם סוכנים. קסוטו פעל בניגוד לדרישות אלה והתקשר בחוזים חדשים, דבר שאילץ את לביא להודיע בכתב ביוני 1991 לקסוטו ולסוכנים כי קסוטו אינו מייצג עוד את המלון. 5. בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם בין הצדדים הגיע למעשה לקיצו בסוף שנת 1990 עקב הפרתו על ידי קסוטו. בית המשפט דחה את תביעתה של חברת קסוטו למתן חשבונות באשר החברה לא היתה צד להסכם; ושל קסוטו, באשר הוא הפר את ההסכם. לעומת זאת קיבל בית המשפט, כאמור, באופן חלקי, את תביעת לביא נגד קסוטו, וכי מאז אין קסוטו זכאי למתן חשבונות. וכך אומר בית המשפט: "כאמור הבסיס לתביעתם הוא ההסכם. אלא שהסכם זה נערך אישית עם קסוטו. לחברת קסוטו אין מעמד כלשהו ויש לדחות את תביעתה. גם קסוטו אינו זכאי למתן חשבונות. הוא הפר את ההסכם על-ידי משיכת יתר של כספים וכן את התחייבותו בזכרון הדברים על אופן החזרת הכסף. בעקבות זאת חל נתק בינו לבין חברת לביא. שירותיו לא היו רצויים. הנהלת החשבונות הוצאה מידיו. ... אכן, מאז הוצאה הנהלת החשבונות מפיקוחו לא היה מעורה יותר בענייני המלון. כך טען בעצמו בכתב התביעה. השירותים שנתן קסוטו למלון צומצמו, הוא לא נתן שירותים אדמיניסטרטיביים ושירותי ייעוץ ולא הנחה את מנהל המלון. עדותו בדבר פגישות עבודה וקשר יומיומי רצוף אינה מקובלת עלי". 6. בית המשפט לא האמין לקסוטו ואילו עדותו של לביא הייתה מהימנה עליו. מתוך פסק הדין עולה, כי למעשה נותק הקשר בין לביא וקסוטו ביחסים שבינם לבין עצמם בסוף שנת 1990 אלא שכדי להימנע מלגרום לזעזוע אצל הלקוחות, העדיפו שלא להודיע על כך ברבים וקסוטו איבד למעשה את מעמדו ותפקידו במלון בסוף שנת 1990 עקב הפרת ההסכם והסכם הפשרה על ידו. בית המשפט קבע כי שני ההסכמים הופרו, וזאת על פי הודאות קסוטו עצמו במשיכת הכספים ולאור עדותו של לביא שהועדפה על-ידו בכל מקום בו הייתה סתירה בין דבריו לבין דבריו של קסוטו. 7. קסוטו העלו טענות רבות כנגד שני פסקי הדין של בית משפט קמא, שלא כולן ראויות לדיון. אשר לשוני בסכום שבין פסק-הדין הסופי לפסק-הדין החלקי - שוני שהוא לטובת קסוטו - מלמד עיון בחוות הדעת של המומחה כי סכום המשיכות לשנת 1989, בו הודה קסוטו, הוא אכן 585.000 ש"ח, אולם בהתחשבנות לשנים 1989-90, נזקף לזכות קסוטו זיכוי בסך של 294.092 ש"ח בגין הקטנת דמי שכירות של המלון לשנת 1989, הקטנה שהקטינה את ההוצאות ועל ידי כך הגדילה את ההכנסות ומכאן שחוב קסוטו עקב משיכות היתר בהן הודה קסוטו, קטן בסכום זה, באופן שהסכום הועמד לתאריך 31.12.89 על סך 290.908 ש"ח. צדק בית משפט קמא שחייב את קסוטו בסכום מוקטן זה. אין ממש בטענת מעשה בית דין שנוצר, כביכול, על ידי פסק-הדין החלקי לעניין הסכום. לאחר שהצדדים הסכימו - בעקבות פסק-הדין החלקי - למסור את ברור החשבונות, הן לשנת 1989 והן לשנת 1990 לרואה חשבון, שעשה כן, אין מקום לתקוף את ממצאיו ואת פסיקת בית המשפט על פיהם. 8. לעניין הפרת ההסכם המקורי משנת 1988 והסכם הפשרה מ19.5.90-, מסקנת בית משפט קמא בדבר הפרת הסכמים אלה על ידי קסוטו, מושתתת על מערכת ראיות שהיו בפני בית משפט קמא, על אמון שנתן בעדים מטעם לביא ועל אי האמון בעדות קסוטו. אין מקום להתערבותנו בתשתית עובדתית זו, שהמסקנה המתבקשת ממנה היא הפרת ההסכמים, על ידי קסוטו כפי שנקבע על ידי בית המשפט. משהופרו ההסכמים ומשנותק על ידי לביא הקשר עם קסוטו בסוף 1990, אין קסוטו זכאי לקבל חשבונות לתקופה שלאחר מכן, גם אם המשיך לתת שירותים כלשהם ללביא - כטענתו - ואין אנו מחווים דעה בשאלה אלו זכויות צומחות לקסוטו ממתן שירותים לאחר ניתוק הקשר החוזי בין הצדדים. אשר על כן אנו דוחים את הערעורים, ומחייבים את קסוטו ואת חברת קסוטו יחד ולחוד לשלם ללביא הוצאות בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, י' בכסלו התשנ"ח (9.12.97). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי אמ/ 92010710.R02