דקל אליאב נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 10698/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10698/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: דקל אליאב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט של בית משפט לתעבורה בחיפה מיום 14.12.2006 בתיק תד 30517/06, שניתן על ידי כבוד השופט א' סלאמה תאריך הישיבה: י"ט בטבת התשס"ז (09.01.2007) בשם המערער: עו"ד תהילה בינו; עו"ד ערן הויכרך בשם המשיבה: עו"ד מיטל שינדל פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (השופט א' סלאמה) מיום 14.12.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בתד 30517/06. 1. נגד המערער הוגש ביום 8.6.2006 כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה המייחס לו עבירות של גרם מוות ברשלנות; נהיגה ברשלנות ובקלות ראש ונהיגה ללא רישיון רכב, עבירות לפי סעיפים 2, 40, 62 ו-64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961. על-פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 17.11.2005 פגע המערער בהולכת רגל שחצתה את הכביש במקום אסור וגרם למותה המיידי. ביום 6.12.2005 נפסל רישיון הנהיגה של המערער בפסילה מינהלית. בקשת המערער לביטול הפסילה נדונה בפני השופט סלאמה, אשר החליט ביום 28.12.2005 לדחותה לאחר שעיין בתיק החקירה ולאחר שהובא לידיעתו כי המערער היה מעורב בתאונת דרכים אחרת, זמן קצר לפני כן, בעטייה של אותה תאונה הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות. בהחלטתו בעניין הפסילה המינהלית התייחס בית המשפט גם להרשעות תעבורתיות קודמות של המערער וציין כי מתוך שלושים ושבע ההרשעות, חלק היו בעבירות תנועה מהותיות. ההקראה בעניינו של המערער נקבעה לפני השופט סלאמה ליום 7.1.2007. ביום 3.12.2006, הגיש המערער בקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלישב בדין כיוון שנחשף לכל חומר החקירה בתיק בעבר הלא רחוק. המערער טען שמן המפורסמות כי שופט שדן בהליכים מוקדמים בהן נחשף להרשעותיו של נאשם, נמנע מלשבת בדינו ולכן גם בעניינו, על בית המשפט לפסול עצמו. בהחלטתו מיום 14.12.2006 דחה בית המשפט את בקשת הפסילה וציין כי כיוון שלא נחשף ל"מסה קריטית" של חומר לא קביל אין הוא רואה לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. לשיטתו, בשים לב לזמן שחלף מאז ניתנה ההחלטה בעניין הפסילה המינהלית וכיוון שבחינת הראיות התייחסה להימצאותן של ראיות לכאורה, אין מתעורר חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. עוד ציין השופט כי אף על פי שעסקינן במבחן אובייקטיבי, מבחינה סובייקטיבית אין הוא סבור שקמה עילה לפסול אותו מלישב בדין. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 2. בערעור שלפניי טענו באי-כוח המערער, כי ענייננו במקרה קיצוני בו נחשף בית המשפט ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל, בין היתר, מידע הנוגע למעורבות קודמת של המערער בתאונת דרכים בה הורשע בגרימת מוות ברשלנות, וכן כי בית המשפט אף חיווה דעתו באשר להרשעותיו הקודמות של המערער; ועל היות המערער נהג מסוכן. נוכח כל האמור לעיל – בשים לב לכך שההליך נמצא בשלביו המוקדמים שכן טרם קוימה ישיבת הקראה בתיק, וכן בהתחשב בכך שבבית המשפט לתעבורה מכהן שופט תעבורה נוסף, שלא דן בעבר בעניינו של המערער, כך שפסילת השופט סלאמה לא תפגע ביעילות הדיון ולא תעורר קשיים לוגיסטיים – חזרו על בקשתם כי עניינו של המערער ידון בפני מותב אחר שלא נחשף בעבר לתוכן התיק. באת-כוח המדינה טענה כי אין לקבל את הערעור כיוון שבית המשפט לא נחשף ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל. לטענתה, בתי המשפט פסלו עצמם מלישב בדין רק כאשר דובר בחשיפה למידע משמעותי, אך אין מקרים אלו דומים לעניינו של המערער. בנוסף ציינה באת-כוח המדינה כי קיימת אי בהירות באשר לטיבה של אותה "מסה קריטית" של מידע. 3. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוגש לבית המשפט, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור. נקודת המוצא שהתגבשה בפסיקת בית משפט זה היא כי אין בחשיפה למידע בלתי קביל כשלעצמה, בין היתר, בהליך של מעצר, למנוע משופט לישב בדין. הפסיקה קבעה כי נדרשת חשיפה ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל כדי להקים עילת פסילה (ראו: ע"פ 4849/03 שלוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 865/06 אבו זלאם נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6751/98 חן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 874, 878-877 (להלן: עניין חן) וההפניות שם; ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5959/99 פרושינובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו), 300-298). הלכה זו מבוססת, בין היתר, על מהות התפקיד השיפוטי ועל התפיסה לפיה שופטים מקצועיים יכולים בדרך כלל להפריד בין מידע קביל ומידע שאינו קביל ולהכריע בהליך העומד לפניהם רק על סמך הנתונים הרלוונטיים. רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן בהם דובר בחשיפה למסה כבדה של מידע בלתי קביל, ובית המשפט שוכנע כי בכוחה להכריע גם את השופט המקצועי, או לפחות לעורר חוסר אמון ביכולתו של השופט להכריע אותה, הוחלט לפסול שופט מלדון בהליך (ראו עניין חן, ע' 879-878; ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 329, 336-335 (להלן: עניין פרידן); ע"פ 593/83 ורקשטל נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(4) 614, (להלן: עניין ורקשטל). טיבה של אותה "מסה קריטית" כעילת פסלות משתנה מעניין לעניין, ותלויה בנסיבות המקרה ובגורמים החיצוניים המתווספים למידע הבלתי קביל עצמו שיש בהם ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. בכל מקרה שבית המשפט נחשף למידע בלתי קביל ומועלית טענת פסלות יש לבחון את טיב המידע, אם מדובר במידע אמין, את משך הזמן שעבר מאז נחשף בית המשפט למידע הבלתי קביל וכדומה (ראו עניין פרידן, בע' 335; עוד על אופייה של "המסה הקריטית" ראו ע"פ 1322/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יצוין כי כאשר נטען שהמידע הבלתי קביל אליו נחשף השופט הינו עבר פלילי – הרי על דרך הכלל ובהעדר נתונים נוספים, אין לראות בו כמקים את אותה "מסה קריטית" המביאה לפסילתו של שופט מלישב בדין. מציאות החיים השיפוטית מביאה לכך כי שופט יכול ויחשף לא פעם לעברו הפלילי של נאשם זה או אחר, אם בשל העובדה שדן בהליכים מוקדמים באותו ההליך, דוגמת הליכי מעצר; אם בשל העובדה כי ישב בעבר בדינו של הנאשם והרשיע אותו. בכך אין להביא אוטומטית לפסילתו אלא שיש להראות כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים. 4. על-אף הדברים האמורים, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה שלפניי יש להורות על קבלת הערעור ופסילת השופט מישיבה בדינו של המערער. זאת נוכח שילוב של שני גורמים שהצטברותם יחדיו מקימה חשש ממשי למשוא פנים בנסיבותיו הייחודיות של המקרה: ראשית, השופט נחשף להרשעות קודמות של המערער ובהן הרשעה עקב תאונת דרכים אחרת בעטיה הורשע המערער בגרימת מוות ברשלנות. העובדה כי מדובר באותה עבירה בה הורשע המערער לפני העמדתו הנוכחית לדין, מהווה נסיבה אשר היא לבדה אינה מספיקה כדי להוביל לפסילת השופט, אולם היא עשוי להצטרף לנסיבות נוספות כפי שיובהרו להלן, אשר בכוחן המצטבר להקים חשש ממשי למשוא פנים בעניינו של המערער. שנית, בית משפט זה קבע לא פעם כי אמירות הנוגעות להליך המתנהל בפני בית המשפט אינן מהוות כשלעצמן עילה לפסילה, אף אם הן בלתי ראויות; עם זאת, כאשר יש באותן אמירות כדי ללמד על גיבוש דעה ברורה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע בלב פתוח ובנפש חפצה – ניתן לפסול את השופט מלישב בדין (ראו: ע"א 3432/97 בי.ג'י. אסיסטנס לימיטד נ' וייס (לא פורסם); ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם); מרזל, לעיל ע' 194-191). בעניין שלפניי, במסגרת החלטת הפסילה המינהלית התבטא השופט סלאמה באופן נחרץ והחלטי בדבר מסוכנתו הרבה של המערער ואף התייחס ליכולת של המערער למנוע את תוצאותיה הקטלניות של התאונה שבעטיה הואשם. קביעות אלה של השופט, נוגעות במישרין לטענת המערער בדבר "תאונה בלתי נמנעת" אותה חפץ לטעון להגנתו בכתב האישום הנדון ומשכך, מתעורר חשש אובייקטיבי לדעה מוגמרת המצדיק את פסילתו של השופט (ראו והשוו עניין חן, בע' 879). לכך יש להוסיף כי בית משפט קמא התייחס בהחלטתו בעניין הפסילה המינהלית לסבירות עדותו של עד התביעה וקבע כי גרסת העד מתקבלת על הדעת ואינה מעוררת סתירה הפוגעת במשקל הראיות לכאורה. מהתייחסות בית המשפט לעדות עד התביעה עולה חשש כי יקשה עליו להתייחס באובייקטיביות לעדויות שיובאו לפניו במסגרת הדיון בעניינו של המערער. על כל אלה יש להוסיף כי החלטת השופט בעניין הפסילה המינהלית ניתנה זמן קצר בסמוך לפתיחת משפטו של המערער. גם בגורם הזמן יש רכיב משפיע לעניין המשמעות שיש ליתן להתבטאויות בית המשפט ולמסקנה אם יש בהן להעיד על קיומה של דעה מוגמרת. נוכח מכלול הנסיבות האמורות מתעורר חשש ממשי כי לבית המשפט דעה שאינה ניתנת לשכנוע באשר להתנהגות המערער על הכביש ולהיותו נהג מסוכן, וזאת בהקשר לתיק שבפניו. אמנם בהחלטתו בעניין הפסלות ציין השופט כי סובייקטיבית אינו סבור שקמה עילת פסלות, אך בית משפט זה כבר קבע כי אין בעמדתו הסובייקטיבית של שופט להכריע את הכף כאשר מדובר בטענת פסלות (ראו ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375, 383). אשר על כן, בהתחשב בנסיבותיו החריגות של העניין, והכל עוד בטרם החל משפטו של המערער, הערעור מתקבל, והדיון בעניין תד 30517/06 יועבר לשופט אחר. ניתן היום, כ"ג בשבט התשס"ז (11.2.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06106980_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il