אינג' יוסף רייטן נ. מרכזי שליטה בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 1068/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1068/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אינג' יוסף רייטן נ ג ד המשיבה: מרכזי שליטה בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.12.06 בת.א 1382/03 שניתן על ידי כבוד השופטת נורית אחיטוב תאריך הישיבה: כ' בכסלו התש"ע (7.12.2009) בשם המערער: עו"ד איל רוזובסקי; עו"ד אביטל און שחר בשם המשיבה עו"ד שמואל גלינקא פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תיק אזרחי 1382/03) מיום 14.12.2006, בו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבה, לשכר טרחה על פי הסכם שנכרת ביניהם. עובדות המקרה עד להגשת התובענה בבית המשפט המחוזי 2. המשיבה הינה חברה פרטית השותפה בשותפות מוגבלת בשם "מרינה אשקלון בע"מ" (להלן: השותפות) ובעלת זכויות במקרקעין במרינה באשקלון. המשיבה הייתה מעורבת במספר עסקאות שבוצעו בין תאגידים אחדים החברים בשותפות לבין עצמם ולבין השותפות. בשנת 1996 שיגר מנהל מס שבח מקרקעין בבאר שבע (להלן: המנהל) מכתב לצדדים לאותן עסקאות (להלן: השותפים), ובו דרש להצהיר על ביצוען של עסקאות אלה לצורך הכנת שומה לתשלום מס שבח ומס רכישה. 3. דרישה זו עוררה שאלה משפטית, אשר נגעה לסיווגה הנכון של השותפות. עמדת המנהל הייתה, כי על פי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין), השותפות הינה "איגוד מקרקעין" ועל בסיס זה יש להטיל על העסקאות שבוצעו במסגרתה, מס שבח ומס רכישה. בתגובה, טענו השותפים כי אין השותפות נכנסת בהגדרה זו ולפיכך אין לחייבם בתשלום המיסים (להלן: השגה על עצם החיוב במס). דין ודברים נמשכו בסוגיה זו עד לשנת 1998, אז החליט המנהל להוציא שומות מס לתשלום על כלל העסקאות. שומות אלה נערכו בידי מר משה הר-שמש, מפקח שומת מקרקעין באגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בבאר שבע (להלן: מר הר-שמש). ענייננו כאן הוא אך בשומה שהוטלה על המשיבה, בגין חלקה (ושל החברות שבשליטתה) בעסקאות הנזכרות לעיל (להלן: השומה המקורית). 4. במקביל להשגה על עצם החיוב במס, פתחו השותפים מצידם "חזית" נוספת להתמודדות עם חיובי המס שהוטלו עליהם והגישו בחודש יולי 1998 השגות על גובהן של השומות, בטענה ששווי העסקאות על פיהן קבעו רשויות המס את השומות, מוגזם ואיננו משקף את ערך הזכויות האמיתי שהחליף ידיים בין הצדדים (להלן: השגות על השווי). במסגרת מאמצים אלה, פנתה המשיבה באמצעות המשנה למנכ"ל למערער, כדי שיסייע לעורך דין זיו שרון (להלן: עו"ד שרון) ממשרד עורכי דין אברהם אלתר ושות', בטיפול בהפחתת חיובי המיסים של השותפים, באמצעות הכנת חוות דעת מנומקת שתבסס את ההשגות על השווי. 5. בחודש פברואר 1999, חתמו המשנה למנכ"ל של המשיבה והמערער, על "הצעת שכר טירחה להכנת השגה לעניין השווי בחיובי מס שבח/מס רכישה" (להלן: הסכם השכר). הסכם השכר נוסח בידי המערער (ראו פרוטוקול הדיונים בפני בית המשפט המחוזי מיום 16.3.2006, בעמ' 16 (להלן: פרוטוקול מיום 16.3.2006), מוצג מע 6 במוצגי המערער) וזה לשונו בסעיפים הרלוונטיים: "2. כללי במקביל לטיעון המשפטי העיקרי כי חב' מרינה אשקלון (שותפות) אינה איגוד מקרקעין, נעשה ניסיון ע"י היועצים המשפטיים להגיע לפשרה הן בעניין הפחתת שיעורי המס והן בעניין הפחתת השווי. 3. הח"מ יכין השגה לעניין השווי של כל אחד משוויי המכירה והרכישה בעסקאות הנישומות ע"מ להקטין את בסיס המס... השרות יכלול השתתפות בדיונים מול משה הר-שמש ונציגי מס שבח ב"ש, בשיתוף נציגי משרד אבי אלתר. 4. הצעת שכ"ט: מוצע על ידי שכר טירחה המבוסס על "הצלחה" בהפחתת סכומי המס לתשלום, חסכון המיוחס להפחתת השווי בלבד, בשיעור של 7.5% + מע"מ מסכום החסכון בתשלומי המס. הערות 1) תנאי תשלום: בסיום הטיפול, בכפוף לפשרה שתושג עם שלטונות המס וע"פ ההצלחה בפועל. 2) אם ולאחר שתושג פשרה בעניין השווי יוחלט על ידכם להמשיך ולהאבק במישור המשפטי על עצם החיוב במס, אזי במקרה זה שכר טירחתי יחושב באחת מהאלטרנטיבות הבאות: · במקרה ויוחלט בסיום ההליך המשפטי שיש לשלם מס בגין עסקאות בעלי שליטה ובעקבות כך תשלום המס יבוצע בהתאם לפשרות שהושגו, אזי שכר הטירחה ישאר במתכונת שהוצעה לעיל וישולם בסיום ההליך. · במקרה וההליך המשפטי יצלח ובעקבותיו יבוטלו חיובי המס, מוצע על ידי שכר טירחה בסכום קבוע בסך של 5,000$ + מע"מ, שישולם בסיום ההליך... 3) אם תתגלה אי בהירות בחישוב תרומתי לחסכון שיוצג, מוצע על ידי שעו"ד זיו שרון ישמש כבורר". (ההדגשות במקור, ס' ג'') 6. יושם אל לב, כי גם לאחר שכירת שירותיו של המערער, הצדדים לקחו בחשבון, כי המשיבה לא וויתרה על השגתה על עצם החיוב במס. 7. עם החתימה על הסכם השכר, המערער החל בעבודתו. במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין רשויות המס למשיבה ולשותפים האחרים, הכין המערער ניירות עבודה ומסמכים שונים, שתוכנם השגות על השווי. מסמכים אלה הועברו גם למר הר-שמש אשר ערך את שומות המס לאורך המשא ומתן והעביר למשיבה מספר הצעות פשרה על שווי העסקאות. בין הצעות אלה, מסר הלה למערער שני מסמכים (לדברי המערער, המסמכים נתקבלו על ידו ביום 6.3.2000, ראו תצהיר עדות ראשית של המערער בבית המשפט המחוזי בעמ' 11, מוצג 4 במוצגי הערעור (להלן: תצהיר עדות ראשית). במסמך הראשון, עליו הופיע הכיתוב "דרישות מקוריות", צוינו סכומי שווי העסקאות שבוצעו על ידי כלל השותפים בשותפות וכן חישובי המס המתחייבים מהן, כפי שהוצג בשומה המקורית. במסמך השני, שכותרתו "הצעת פשרה – פערים בין הצדדים", הופיעו סכומים נמוכים יותר של שווי העסקאות וכן שתי הצעות לחיובי מס מופחתים – על פי "הנחות מחמירות" ו"הנחות מקילות" – גם הן לגבי כלל השותפים ((להלן: המסמך השני. נספח תב/26 לתצהיר עדות ראשית). 8. בשלב מסוים במשא ומתן, ביום 9.7.2002, בעקבות דיונים שהתקיימו בין המשיבה והשותפים לבין רשויות המס, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה בו הוסדר מיסוי העסקאות שבוצעו במסגרת השותפות. המשיבה חויבה על עסקאותיה בתשלום מס בסך של 2,116,500 ש"ח (500,000 דולר), אשר הוגדר כתשלום מס רכישה (להלן: השומה בפשרה). בהסכם הפשרה לא הופיע כלל חיוב במס שבח (סעיף 5.1 סיפא להסכם הפשרה). 9. יוער, כי רשויות המס לא הכירו בסופו של דבר באופן רשמי בהשגת המשיבה על עצם החיוב במס. סעיף 2 להסכם הפשרה קבע: "2.1 הצדדים חותמים על הסכם זה מבלי שצד להסכם זה יודה ו/או יקבל מי מטענותיו המשפטיות ו/או העובדתיות של משנהו". למשמעותו של סעיף זה בהסכם, אדרש להלן. 10. לאחר שבין המשיבה למערער נתגלעו חילוקי דעות בדבר השכר לו זכאי האחרון, המערער הגיש תובענה בסדר דין מקוצר על סך 5,403,342 ש"ח לשכר טרחה, בגין העבודה שבוצעה על ידו. סכום זה היווה 7.5% מן ההפרש בין השומה המקורית לבין השומה בפשרה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה. המשיבה קיבלה רשות להתגונן ולהשיב, האם המערער זכאי לשכר על פי ההסכם ומה גובהו. טענות הצדדים בפני בית המשפט המחוזי 11. המערער טען בפני בית המשפט המחוזי, כי על פי סעיף 4 להסכם השכר והחלופה הראשונה בהערה 2 הנלווית לסעיף, הוא זכאי לשכר טרחה בשווי 7.5% מסך ההפחתה בחיובי המס, כאמור לעיל והואיל והשגה על עצם החיוב במס (הטענה כי השותפות איננה איגוד מקרקעין), לא התקבלה על ידי רשויות המס רשמית. לחלופין טען המערער, אם בית המשפט לא ימצא לנכון לקבוע כי כל הפחתת המס נובעת מעבודתו, יש לפסוק לטובתו לכל הפחות 7.5% מן ההפרש שבין השומה המקורית לבין סכום החיוב במסמך השני. מכל מקום בערעור נטען, כי חלופת התשלום של 5,000 דולר בהסכם השכר, איננה רלוונטית לנסיבות המקרה. 12. עמדת המשיבה הייתה מאידך, כי למערער לא הייתה כל תרומה בהפחתת המס במסגרת הסכם הפשרה. מוכנות המנהל להתפשר על שומת המס, נבעה לדבריה מן הטיעון המשפטי העיקרי של השותפים והוא שהשותפות איננה איגוד מקרקעין. לחלופין, העלתה המשיבה טענות כנגד אופן חישוב שכר הטרחה. בית המשפט המחוזי 13. ביום 14.12.2006 דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת נ' אחיטוב) את תובענת המערער (ת"א 1382/03). תחילה נדרש בית המשפט לפירושו של סעיף 4 ושל ההערות הסמוכות לו בהסכם השכר. כך נקבע, כי זכותו של המערער לקבלת שכר טרחה קמה בהתקיים שני תנאים: סכום המס הופחת והפחתה זו נובעת מ"הפחתת השווי בלבד". 14. טענת המערער, לפיה כל עוד לא התקבלה השגת השותפים על עצם החיוב במס, הוא יהיה זכאי ל-7.5% מכל הפחתה במס, נדחתה כבלתי סבירה. 15. לאחר מכן, דן בית המשפט המחוזי בסיבות ובמניעים שהביאו את השותפים והמנהל להגיע להסכם הפשרה. סעיף 2 להסכם ועיון בעדותם של המנהל, סגניתו ושל עו"ד שרון, הביאוהו למסקנה כי "לאחר שנשמעו טיעונים משפטיים, עובדתיים ושמאיים, בחרו הצדדים למשא ומתן שלא ליישב את המחלוקות המשפטיות והשמאיות כלל – אלא להגיע לסכום סופי, ששני הצדדים הסכימו עליו. מסיבה זאת, לא העדים מטעם רשויות המס ולא עורך דין שרון יכלו לומר על בסיס איזה טיעונים נחתם הסכם הפשרה". 16. לבסוף הסיק בית המשפט, כי המערער איננו יודע איזה חלק היה לו בהפחתת שווי המס ולפיכך הוא לא הצליח להוכיח כי מדובר ב"חיסכון המיוחס להפחתת השווי בלבד" – כנדרש בהסכם השכר. נוכח זאת, תובענת המערער כאמור נדחתה. מכאן הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בערעור 17. לדברי באי כוח המערער, ניירות העבודה שהכין מרשם בנושא ההשגות על השווי, הוצגו הן לעו"ד שרון והן לאנשי מס שבח מקרקעין. טענתם היא, כי במהלך הפגישות עם נציגי אגף מיסוי מקרקעין, המערער הצליח לשכנעם בכך ששוויין של העסקאות בגינן חויבו השותפים במס, נמוך למעשה ב-39 מיליון ש"ח מן הסכומים שהוצגו על ידם בתחילה. 18. באי כוח המערער מסבירים, כי ההפרש בין השומה המקורית לשומה בפשרה, הוא תוצאה של מספר גורמים. אחד מהם הוא השפעתה של הטענה המשפטית – ההשגה על עצם החיוב במס – אשר אמנם לא נתקבלה על ידי רשויות המס, אך תרמה להפחתה בשומה. ואולם, גם אם הדבר לא צוין במפורש בהסכם הפשרה, גורם נוסף שהביא להסכמה בין המשיבה לרשויות המס, הוא ההשגות על השווי. 19. לדבריהם, בניגוד למסקנתו של בית המשפט המחוזי, המערער הוכיח מה היה חלקן של ההשגות על השווי בהסכם הפשרה. הדברים מוצגים לטענתם במסמך השני אשר מראה, כי בעקבות הגשת ניירות העמדה של מרשם, ירד גובה החיוב במס ב-65.8%. נוכח זאת, יש לשיטתם לשלם למערער שכר טרחה בשיעור של 7.5% מן ההפרש שבין השומה המקורית במונחים כספיים המותאמים ליום חתימת הסכם הפשרה – 59,657,024 ש"ח – לבין סך של 20,402,702 ש"ח (הפרש זה מהווה 65.8% מן השומה המקורית). לחלופין, הם מבקשים להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שיקבע איזה סכום מתוך הפשרה צריך להיות מיוחס לעבודת המערער. בסיכומי הערעור נוספה לטענות באי כוח המערער חלופת תשלום שלישית – אשר נשללה כאמור בטענות בערכאה הדיונית – לפיה, המערער זכאי לכל הפחות לתשלום של 5,000 דולר עבור עבודתו. 20. מנגד, טוען בא כוח המשיבה כי הפחתת המס לא התבססה כלל על טענות השווי. ואולם גם אם הייתה מתבססת על כך, לפי הפירוש הנכון להסכם השכר, על המערער מוטלת החובה להוכיח מהו הסכום אשר הופחת בגין טענות השווי ובכל מקרה אחר, אין הוא זכאי לקבלת שכר טרחה. 21. בא כוח המשיבה לא חולק על כך שהמערער הוא שהביא להצעת הפשרה שהופיעה במסמך השני ואולם טוען, כי מסמך זה הינו חלק מניירות רבים אחרים שהחליפו ידיים במהלך המשא ומתן וכי בסופו של דבר לא היה קשר ישיר ביניהם לבין הסכם הפשרה. בהיעדר ראיות נוספות שיכולות להראות באיזו מידה תרמו ההשגות על השווי להסכם זה, נטען כי המערער לא הצליח להוכיח מהו הסכום שממנו נגזר שכרו. 22. נוכח זאת לשיטתו, גם אם הייתה לחישובים בעניין הפחתת השווי השפעה על הסכם הפשרה, המערער לא זכאי לקבל שכר טרחה על פי הסכם השכר. 23. בדיון שנערך לפנינו ביום 3.6.2009, הועלתה הצעה להסדר פשרה ואולם המגעים בין הצדדים לא צלחו. דיון הנחות מוצא 24. אתחיל בהבהרת גדר המחלוקת בין הצדדים. ראשית, ככל שהדבר נוגע לפן הראייתי של הסוגיה, מהימנות המסמכים והעדויות שעמדו לרשות בית המשפט המחוזי ואשר שימשו את המערער והמשיבה בטיעוניהם לפנינו, אינה שנויה במחלוקת. כל אחד מן הצדדים מבקש להסתמך על חלקים שונים בעדויות ומייחס משקל שונה למסמך השני ואולם, אין הם משיגים על תוכנם. 25. שנית, הצדדים מסכימים שמתחילת המשא ומתן, בחרה המשיבה בשני מסלולים, להתמודדות עם השומות שהוצאו בעניינה. דרך המלך הייתה מבחינתה שרשויות המס יקבלו את הטענה המשפטית, לפיה אין לסווג את השותפות כאיגוד מקרקעין, או אז היא תקבל פטור מלא משומות אלה. הואיל ולמנהל היה אינטרס שלא להכריע בשאלת הסיווג מחשש ליצירת תקדים לגבי תיקים אחרים, טענת המשיבה לא הוכרה באופן רשמי (ראו עדותו של מר הר-שמש בפני בית המשפט המחוזי, פרוטוקול מיום 16.3.2006, בסוף עמ' 14), ואולם היה לה משקל בריכוך עמדת רשויות המס במהלך המשא ומתן. הטקטיקה המקבילה הייתה הקטנת סכומי השומה, באמצעות ההשגות על השווי – ולכך הופנו מאמצי המערער. לבסוף, בהיעדר השגות על כך, הנחתי היא כי העסקאות שמיסויין הוסדר בהסכם הפשרה, הן הן העסקאות עליהן הוצאה השומה המקורית והמסמך השני. 26. שלישית, אין חולק, כי המערער השקיע רבות בהכנת ההשגות על שווי העסקאות שבוצעו על ידי המשיבה. על כך יעידו הפגישות, שיחות הטלפון וחילופי המסמכים בין המערער לבין נציגי אגף מיסוי מקרקעין ועו"ד שרון (ראו למשל עדותה של גב' בוסיה סברדליק, סגנית מנהל במיסוי מקרקעין באר שבע, פרוטוקול מיום 16.3.2006, בעמ' 4-3; עדותו של מר הר-שמש, פרוטוקול הדיונים מיום 16.3.2006, בעמ' 11-8; עדותו של עו"ד שרון, פרוטוקול הדיונים בפני בית המשפט המחוזי מיום 19.3.2006, בעמ' 5-4 (להלן: פרוטוקול מיום 19.3.2006), מוצג מע 7 במוצגי המערער; וראו גם הפרטים בתצהיר עדות ראשית). כמו כן, חוות הדעת שהכין המערער נלקחו בחשבון במהלך המשא ומתן ורשויות המס הביעו נכונות לתקן אתה שומות בהתאם להן (כך, ביום 13.4.1999 העביר מר הר-שמש למערער, טבלאות "לצורך מו"מ בלבד", בהן הופיעה הצעה התחלתית לפשרה בין הצדדים (נספח תב/14 לתצהיר עדות ראשית). כמו כן, במכתב ליועץ המשפטי בנציבות מס הכנסה מיום 26.5.1999, מציין מר הר-שמש כי "בדיונים שהתקיימו עם עו"ד זיו שרון והשמאי יוסי רייטן הגענו להסכמה בקשר לרב הנושאים השנויים במחלוקת בענין שווי המקרקעין..." (נספח תב/18 לתצהיר עדות ראשית). הצעת פשרה נוספת מופיעה במסמך השני, אשר נחתם במרץ 2000 – הוא נוגע לשווי העסקאות וההצעה המופיעה בו משקפת את עמדת רשויות המס באשר לשוויין האמיתי של העסקאות ולשומת המס בה ניתן לחייב את המשיבה על פי שווי זה). 27. חילוקי הדעות בין הצדדים מתמקדים בשאלת התרומה של ההשגות על השווי לחתימה על הסכם הפשרה, קרי האם הדיונים על שווי העסקאות באו כלל לידי ביטוי בהסכם ואף אם כך הדבר, האם ניתן לאמוד את חלקם בו. לצורך הוכחת תביעתו של המערער יש להראות, כי להשגות על השווי הייתה תרומה להסכם הפשרה. השאלה הפרשנית ויישום הסכם השכר 28. נוכח כל האמור תיבחן תביעת המערער לפנינו, לפיה יש לפסוק לו 7.5% מן ההקטנה בגובה המס שמיוחסת להשגות על השווי. התביעה מבוססת על הוראותיו של סעיף 4 להסכם השכר, בו כזכור מופיעה ההתייחסות המרכזית לגובה שכר הטרחה: "4. הצעת שכ"ט: מוצע על ידי שכר טירחה המבוסס על "הצלחה" בהפחתת סכומי המס לתשלום, חסכון המיוחס להפחתת השווי בלבד, בשיעור של 7.5% + מע"מ מסכום החסכון בתשלומי המס". 29. יוער, כי הואיל ורשויות המס והמשיבה לא הגיעו באופן רשמי לעמק השווה בשאלת שווי העסקאות, הערה 2 הנלווית לסעיף 4, איננה נוגעת לענייננו. 30. ניתוח התביעה מחייב מספר צעדים. תחילה יש לבחון, האם בהנחה שיש לייחס להשגות על השווי תרומה להפחתת חיובי המס, המערער יהיה זכאי לתשלום על פי סעיף 4 להסכם השכר. 31. במידה והתשובה לכך חיובית, יש לבדוק האם בפועל התממשה הנחה זו, קרי, האם אכן תרמו ההשגות על השווי בצורה כלשהי להפחתה בסכומי המס שהוטלו על המשיבה בהסכם הפשרה, והאם יש די בראיות שהוצגו לפנינו כדי לאמוד את משקלן. סעיף 4 32. סעיף 4 להסכם השכר מסדיר את זכאותו של המערער לשכר, במקרים בהם ההשגה על עצם החיוב במס לא מתקבלת והפשרה מסתיימת בהפחתת הסכומים לתשלום. הואיל וכאמור, הטענה המשפטית של המשיבה בנוגע לסיווג השותפות כ"איגוד מקרקעין" לא הוכרה בהסכם הפשרה באופן רשמי, סעיף 4 חל על המקרה הנוכחי. ואולם, ניסוחו הלקוי של הסכם השכר בכללותו, בא לידי ביטוי גם בסעיף זה ולפיכך בנסיבות המקרה, קריאתו סובלת שני פירושים. 33. לפי הבנה אחת של סעיף 4, המערער מקבל שכר טרחה, רק אם הפחתת השומה מתבססת כולה על ההשגות על השווי (כך שהמשפט "חסכון המיוחס להפחתת השווי בלבד" מסביר, מהי "הפחתת סכומי המס לתשלום"). גובה השכר במקרה זה יהיה 7.5% מן ההפרש שבין השומה המקורית לבין השומה בפשרה. אם לעומת זאת, להפחתה במס היו גורמים אחרים מלבד ההשגות על השווי, אין הוא זכאי לתשלום תמורת עבודתו כלל (להלן: פירוש ראשון). כך בחר לפרש את ההסכם בית המשפט המחוזי. כפי שכבר צוין, בפסקה 9 לפסק הדין נאמר: "מקריאת לשון הסעיף עולה כי הנסיבות המזכות את התובע בשכר הטרחה על בסיס אחוזי 'הצלחה' הן שתיים: 'הצלחה בפועל', דהיינו – הפחתת סכום המס; וכן שהפחתה זו נובעת מ-'הפחתת השווי בלבד'". ובפסקה 13: "גם התובע עצמו בעדותו לא טען כי הסכם הפשרה מגלם חיסכון 'המיוחס להפחתת השווי בלבד'... בנסיבות אלו לא עלה בידו להוכיח כי מדובר ב-'חיסכון המיוחס להפחתת השווי בלבד', כלשון סעיף 4 להסכם שכר הטרחה" (ההדגשות במקור, ס' ג''). 34. בשל כך, לא נדרש בית המשפט המחוזי לחישוב מידת תרומתן של ההשגות על השווי להסכם הפשרה ודחה את התובענה. 35. הבנה אפשרית אחרת של סעיף 4 הינה, כי שכרו של המערער ייגזר מן המשקל היחסי שהיה בפועל להשגות על השווי, בהסכם הפשרה (כך שחישוב אחוזי שכר הטרחה לא יהיה מתוך כל "הפחתת סכומי המס לתשלום", אלא מתוך "חסכון המיוחס להפחתת השווי בלבד"). על פי פירוש זה, גם אם הפשרה לא הושגה על פי נתונים עובדתיים בלבד ועירבה גם שיקולים "חיצוניים" לשומת העסקאות, הוא יתוגמל ב-7.5% מן החלק היחסי של ההפחתה בשווי העסקאות בה (להלן: פירוש שני). זוהי הדרך הראויה לפירוש הסכם השכר לשיטת המערער. 36. אכן, לשון הסעיף עצמו איננה פוסלת מכל וכל את הפירוש הראשון וגם התניות אחרות בהסכם השכר, כגון אלה המופיעות בהערות לסעיף 4, אינן עומדות בסתירה לו. יחד עם זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו סבורני, כי הדרך הנכונה להבנת אומד דעתם המשותף של המשיבה והמערער בכריתת הסכם השכר, הינה דווקא על פי הפירוש השני המוצע לעיל. את מה שלא ניתן לדלות במקרה זה מן הנוסח, יוכיחו ויכריעו נסיבותיו החיצוניות של הסכם השכר (על המקורות להתחקות אחר תכלית החוזה ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 311 (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2006); ע"א 3559/07 זקס נ' המפרק ד. קירשנבוים בתפקידו כמפרק עמותת הקוטג'ים בשועפט (בפירוק) (לא פורסם, 7.7.2009); גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 426-422 (2005)) – ובראשן טענותיו של בא כוח המשיבה בעצמו. 37. בסיכומים מטעם המשיבה בפני בית המשפט המחוזי מצוין: "בסעיף 4 להסכם שכר הטרחה תחת הכותרת "הצעת שכ"ט" נקבע כי שכר הטרחה יהיה מבוסס "על הצלחה בהפחתת סכומי המס לתשלום, חסכון המיוחס להפחתת השווי בלבד". בחקירתו אישר התובע כי הוא היה זה שהדגיש את המילה "בלבד"... לאמור, בהתאם לניסוח הברור של הסעיף בהסכם שכר הטרחה זכאי התובע לקבל שכר טרחה אך ורק מהחסכון בסכומי המס המיוחס להפחתת השווי" (ההדגשות במקור, ס' ג''. פסקה 8 לסיכומים, מוצג מע9 מטעם המערער). דברים מפורשים נאמרו על ידי בא כוח המשיבה גם בסיכומים לפנינו: "...בהתאם לנוסח הברור של הסעיף בהסכם שכר הטרחה זכאי המערער לקבל שכר טרחה אך ורק מהחסכון בסכומי המס המיוחס להפחתת השווי ואין הוא זכאי כטענתו לקבל שכר טרחה מהחסכון במס כולו" (ההדגשה במקור, ס' ג''. סוף פסקה 9 לסיכומים מטעם המשיבה וראו גם שם, בפסקה 17). 38. אם כן הפירוש השני, לפיו המשיבה חייבת בתשלום שכר טרחה בהתאם לכל הפחתה בשומה שתיוחס להשגות השווי, מקובל גם עליה ולא רק על המערער. זאת להבדיל משאלת תחולתו של הסכם השכר, בה מתמקדים חילוקי הדעות. 39. על אומד דעתם של הצדדים בהסכם, ניתן ללמוד גם מהתניות אחרות שנקבעו בהסכם השכר. הערה 2 הנלווית לסעיף 4 קובעת, כי אם ההשגה על עצם החיוב במס תתקבל וכל חיובי המס יבוטלו – או אז להשגות על השווי אין כל תרומה לפשרה – המערער יהיה זכאי לשכר סמלי של 5,000 דולר תמורת עבודתו. מנגד, הפירוש הראשון לסעיף 4 גורס כזכור, כי אם תרומתן של השגות השווי גדולה מאפס, אך היא איננה התרומה הבלעדית לפשרה – המערער לא זכאי לתשלום כלל. מכאן, שקריאת הסכם השכר על פי פירוש זה מביאה לתוצאה פרדוקסלית, לפיה דווקא אם להשגות על השווי ישנה השפעה על הסכם הפשרה (ובהנחה שההשפעה איננה הבלעדית), המערער ייפטר בלא כלום, אך אם לא הייתה לעבודתו תרומה כלל וכלל, הוא יקבל תשלום תמורת זאת. 40. משהגעתי למסקנה, כי כוונתה הסובייקטיבית של המשיבה בחתימה על הסכם השכר תאמה את זו של המערער, אין עוד צורך לבחון את תכליתו האובייקטיבית של ההסכם (ראו למשל ע"א 2568/98 פטר נ' חממי, פ"ד נז(4) 796, 800 (2003); עניין ארגון מגדלי הירקות, פסקה 12 לפסק-דינו של השופט ריבלין; עניין זקס, פיסקה 48). אוסיף רק, כי יישום חוזה השכר על פי הפירוש הראשון, איננו סביר או הוגן כלפי המערער לאור התניית תשלום שכר הטרחה בהצלחת ההשגות על השווי, כאשר המערער השקיע מאמצים רבים בהכנת השגות אלה. הפירוש הראשון אף נוגד את ההיגיון הכלכלי של ההסכם, הואיל ולפיו תביעת המערער תידחה גם אם תרומתו להסכם הפשרה הינה מכרעת, אך לא בלעדית. 41. אכן, הסכם השכר נוסח על ידי המערער והלכה ידועה היא, שחוזה הניתן לפירושים שונים, יפורש כנגד הצד המנסח. ואולם, "כאשר המסמך אינו ברור, ומשמעות אחת, שמסיקים אותה על דרך פרשנות, היא הגיונית ותואמת את רוח המסמך ותכליתו, ואילו משמעות אחרת איננה עומדת בדרישה זו, יועדף הפירוש הראשון, ההגיוני והתואם על פני האחר, אפילו משמעות זו נוחה דווקא למנסח המסמך" (ע"א 631/83 "המגן" חברה לבטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, פ"ד לט(4) 561, 573-572 (1985). ראו גם ע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' שגב, פ"ד נח(4) 106, 136 (2004) וההפניות שם). נוכח תכליתו של הסכם השכר כאמור לעיל, אין מקום להחלת כלל זה על המקרה דנן. 42. משהבהרנו את משמעותו של סעיף 4 להסכם השכר, אדרש כעת לשאלת יישומו ואבחן, האם להשגות על השווי הייתה תרומה כלשהי להקטנת השומה ולסכום החיוב בפשרה. הפחתת חיובי המס בפשרה כפונקציה של ההשגות על השווי 43. כאמור, רשויות המס הסתייגו במפורש בהסכם הפשרה, מלקבוע את עמדתם הסופית לגבי שווי העסקאות שביצעה המשיבה. אכן, לו רשויות המס היו קובעות בהסכמת המשיבה במפורש את שוויין של העסקאות, תביעת המערער לא הייתה מעלה כל קושי. גם אם בעקבות השפעה של טענות אחרות, הסכום הסופי בפשרה היה נמוך מן השומה המחושבת על פי שווי זה, הרי ששכר הטרחה היה נגזר מן ההפרש שבין השומה המקורית לבין חישוב השומה על פי השווי. 44. ואולם, אין זה המקרה העומד בפנינו. הסכם הפשרה לא התייחס לשווייה של כל אחת מן העסקאות, כי אם נקב בסכום כולל אחד. עו"ד שרון מעיד, כי במפגשים לקראת החתימה על ההסכם, התנהל המשא ומתן בלא שיוצגו מסמכים מפורטים על שווי העסקאות והנושא המרכזי היה: "כסף בסגנון שוק. לא היו קריטריונים אלא התחלנו בסכום נמוך שאנחנו מציעים כדי להוריד את הסוגיה מסדר היום עד שעצרנו איפה שעצרנו. הסוגיה היא סוגית השומות, אבל ברור היה שמה שעומד ברקע זה לאו דווקא שווי כזה או אחר אלא הסוגיה בכללותה. אבל להגיד שישבתי בחדרי חדרים עם אנשי מס שבח כאשר הם עשו את החשבונות הפנימיים שלהם והחליטו להגיע לפשרה, יהיה לא נכון. אני לא ישבתי איתם ולכן אני אל יכול לומר אם שיקול כזה או אחר של שווי לא כמד לנגד עיניהם. אבל ברור שהכרעה הסופית לא היתה הכרעה שהיא הכרעה של שווי, אלא שוק שהתנהל למטה מהצעות נמוכות שלנו, עד שאמרו שהם נכונים... רק בשביל להראות את "השוק", היה הבדל בין התשלום של האחים עופר לעומת התשלום של קבוצת מרכזי שליטה, תשלום שוני ב-100,000$ שהשוני הזה נבע מהרצון של האחים עופר לרשום את הזכויות על שמם, כאשר 5 דקות לפני כן ההסכמה היתה של 1 מיליון דולר... האחים עופר בסופו של דבר הוסיפו עוד 100,000 דולר... " (עדותו של עו"ד שרון, פרוטוקול מיום 19.3.2006, בעמ' 6-5 וראו גם שם, בעמ' 10. וראו גם עדותו של מר יצחקי, פרוטוקול מיום 19.3.2006, בעמ' 16). 45. גם בעדותו של מר הר-שמש, אנו מוצאים ראיות לכך שסכום החיוב בפשרה איננו תוצאה של חישובים או הערכות מדויקים. בהסבירו את מהות הצעת הפשרה בעניין שווי העסקאות, שהוגשה למשיבה ביום 13.4.1999 אומר הלה: "בסופו של דבר כימתנו את כל הטענות המשפטיות והטרדה בניהול התיק בסכום אחד וסגרנו את כל הענין. קשה להגיד מה היה המשקל של כל דבר... אני אוהב לנמק את המלצותי. הדרך שביקשתי לנתב את הפשרה בתיק, היה להגיע לשומת אמת בהנחה שכל הטענות המשפטיות של המנהל הם נכונות ולאחר מכן כדי לסיים את התיק בפשרה לתת משקל לטענות משפטיות של הצד השני... בסופו של דבר זה נעשה בצורה פחות רשמית ויותר כוללנית". (הדגשה שלי, ס' ג''. פרוטוקול מיום 16.3.2006, בעמ' 13). 46. אמנם מדברים אלה אין להסיק בהכרח, כי עמדת רשויות המס בשלבים האחרונים של המשא ומתן לא הושפעה כלל מן הטענות לגבי שווי העסקאות (ראו למשל התייחסותו של מר הר-שמש לגבי ההתחשבות בטענות שמאיות, בפרוטוקול מיום 16.3.2006, בעמ' 13 ודבריו של עו"ד שרון בפרוטוקול מיום 19.3.2006, בעמ' 7-6). ואולם, זכאותו של המערער לשכר טרחה מכוח הסכם השכר, יכולה לקום רק אם הוא יצליח להראות על סמך הנתונים הקיימים בתיק, כי ההשגות שהוגשו השפיעו באופן פוזיטיבי על הפחתת המס בהסכם הפשרה. במסמכים שהובאו לפנינו, אין כדי לאשש את טענות המערער באשר להתחשבות רשויות המס בהשגות על השווי בשלבים הסופיים, ולהטות לטובתו את מאזן ההסתברויות האזרחי. 47. המסמך השני – מחודש מרץ 2000, בו מופיעה הצעתו של מר הר-שמש להקטנת שומת המס – אין בכוחו גם הוא לסייע לבאי כוח המערער. ממועד הכנתו ועד לחתימה על הסכם הפשרה חלפו יותר משנתיים ועל כן אין הוא יכול להוות כל אינדיקציה לעמדתן הסופית של רשויות המס לעניין השומה. 48. לסיכום, על פי ניסוחו (הבעייתי) של הסכם השכר, המערער יזכה בשכר טרחה בהתאם להשפעתן של ההשגות על השווי, על ההסכם הסופי שיקבע את שומת העסקאות. מאחר שבאי כוח המערער לא הרימו את נטל ההוכחה בדבר קיומה והיקפה של תרומה שכזו – אין המערער זכאי לקבלת שכר טרחה מכוח הסכם השכר. 49. יחד עם זאת, לנוכח העבודה המקצועית המשמעותית אותה השקיע המערער במשך תקופה ארוכה בפעילותו עבור המשיבה (כאמור בפיסקה 27 לעיל), לא ייתכן לשלחו כשידיו על ראשו ולשחרר את המשיבה מתשלום תמורה הוגנת, אשר תשקף את עמלו ומאמציו. בחוזה השכר כשלעצמו, אין כדי למנוע מן המערער את האפשרות לתבוע את שכרו מכוח עילות לבר חוזיות. אשר על כן יש לקבוע, כי בנסיבות אלה זכאי המערער לקבלת שכר ראוי עבור עבודתו וזאת, מכוח דיני היושר. 50. כדי למנוע תוצאה בלתי צודקת ולא לפטור את המערער בלא כלום, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, המערער יגיש בתוך 30 יום כתב תביעה מתוקן אשר יגדיר את גובה השכר הראוי המגיע לו כמקובל בשוק והצדדים יוכלו להביא ראיות ולהעלות טענות בעניין זה בלבד. 51. בנסיבות אלה, אינני רואה מקום לתת צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצי'ה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ד בטבת התש"ע (31.12.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07010680_H05.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il