בועז אביטאן נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 10676/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10676/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער: בועז אביטאן נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. אברהם אטדגי 3. בנימין אטדגי ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 01/11/2007 בת.פ. 1027/05 שניתן על ידי כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ תאריך הישיבה: ט' באלול התשס"ח (09.09.08) בשם המערער: עו"ד דוד ברהום בשם המשיבה 1: עו"ד ירין שגב בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק דין השופט ח' מלצר: 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ג' כנפי - שטייניץ) בת"פ 1027/05. בית המשפט קמא הרשיע את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, וגזר עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים; עונש מאסר על תנאי לתקופה של שמונה חודשים; וכן תשלום פיצוי של 10,000 ₪ לכל אחד מן המתלוננים. תחילה הופנה הערעור כנגד הכרעת הדין, ולחילופין, כנגד חומרת העונש. תוך כדי ניהול ההליך לפנינו, חזר בו המערער מן הערעור על הכרעת הדין, וביקש להתמקד אך בערעור על חומרת העונש. סיפור המקרה וההליך בבית המשפט קמא 2. ימים ספורים קודם לאירוע נשוא כתב האישום עזבה אחותו בת ה-19 של המערער, גב' מזל אביטאן (להלן: מזל), את בית הוריה ועברה להתגורר עם מר אבי אטדגי (להלן: אבי) בדירה שמעל לקיוסק אותו מנהל אבי. מזל עזבה את בית הוריה בעקבות מחלוקות שנתגלעו ביניהם בשל כוונותיה לנטוש את אורח החיים הדתי. דברים אלה הם שעמדו ברקע האירוע נשוא כתב האישום. ביום 24.10.05 הגיעו המערער ואביו לקיוסק המנוהל על ידי אבי. בבית המשפט קמא טענו המערער ואביו כי הגיעו לקיוסק על מנת להחזיר את מזל לבית הוריה, ואילו המדינה טענה כי מטרתם הייתה לתקוף את אבי. בית המשפט קמא קבע כי לא הוכח במידה הנדרשת במשפט הפלילי שמטרת נסיעתם לקיוסק היתה תקיפתו של אבי. לגבי השתלשלות האירועים לאחר הגעתם לקיוסק קבע בית המשפט קמא את הממצאים הבאים: סמוך לאחר הגעתם למקום, פגשו המערער ואביו את אבי. המערער תקף את אבי מיד וללא כל התגרות מוקדמת מצידו. עקב כך, נמלט אבי אל הקיוסק, כשהוא קורא לעזרה את אחיו, מר בני אטדגי (להלן: בני), בעוד המערער דולק אחריו. בהגיעו לקיוסק נטל אבי מוט עץ כבד והניפו לעבר המערער. המערער חילץ את המוט מידיו של אבי והכה בעזרתו את אבי ואת בני, תוך שהוא מכוון אל עבר ראשיהם של השניים. שני האחים, אשר סוככו על ראשיהם בידיהם, נפצעו פצעים קשים כתוצאה ממכות המוט: לאבי נגרם שבר במרפק שמאל, אשר בגינו נותח, וכן נגרמו לו פצעים בראשו ובפניו. לבני נגרם שבר פתוח מרוסק במרפק שמאל, אשר קובע באמצעות פלטה וברגים. שני האחים אושפזו בבית החולים למספר ימים. 3. במסגרת גזר הדין, נתן בית המשפט קמא את דעתו לחומרת המעשים שביצע המערער, לנסיבות ביצוע המעשים ולתוצאותיהם הקשות. בית המשפט קמא התייחס, בין היתר, לעובדה כי המערער ויתר מראש על דרך ההידברות עם אחותו ועם אבי, ומיד כשנפגשו לראשונה, תקף את אבי ללא כל התגרות מוקדמת. בכך גרם להתדרדרות המפגש לפסים אלימים, והביא לפציעות אצל אבי ובני, בעוד הוא עצמו נותר כמעט ללא פגע. מנגד, נתן בית המשפט קמא דעתו גם לשיקולים המצדיקים הקלה בעונשו של המערער. בית המשפט קמא ציין כי המערער ביצע את המעשים מתוך הזדהות עם מצוקת הוריו ומתוך כוונה "להציל" את אחותו. הוא פעל ללא תכנון מוקדם, וההתדרדרות של האירוע נבעה, ככל הנראה, מאובדן שליטה וחוסר שיקול דעת, מה גם שאת המוט שגרם לחבלות הביא לאירוע דווקא אבי. זאת ועוד - עד לאותו אירוע, ניהל המערער אורח חיים נורמטיבי של לימודים, שירות בצה"ל ועבודה, ולא היה מעורב בפלילים. המערער הביע חרטה כנה על מעשיו ובוש בהם, ונראה כי ההליך הפלילי היווה עבורו גורם מרסן ומציב גבולות. לאחר האירוע היה המערער עצור משך תקופה של כחודשיים, ולאחר מכן שהה קרוב לשנתיים בישיבה, בתנאים של מעצר בית. את השיקולים לקולא סמך בית המשפט הנכבד קמא, בין היתר, על תסקיר שירות המבחן שהוגש לו. במסגרת אותו תסקיר, מצא שירות המבחן כי המערער איננו בעל מאפיינים אלימים, וכי האירוע בו הורשע היה חריג למהלך חייו ולדרך התנהלותו בדרך כלל. שירות המבחן המליץ כי יוטל על המערער עונש מאסר, שירוצה בעבודות שירות. בית המשפט הנכבד קמא בחן את מכלול השיקולים האמורים, ולבסוף קבע כי חומרת העבירה, נסיבותיה ותוצאותיה הקשות אינן מאפשרות להסתפק רק בעונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, ומחייבות הטלת עונש מאסר בפועל, אשר במסגרת קביעת אורכו, יילקחו בחשבון נסיבותיו האישיות של המערער, כפי שפורטו. לאור כל זאת גזר בית המשפט קמא על המערער עונש מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים; עונש מאסר על תנאי לתקופה של שמונה חודשים; ותשלום פיצוי בסך 10,000 ₪ לכל אחד מן המתלוננים. ביצוע העונש שהוטל על המערער עוכב על ידי בית המשפט קמא, עד להכרעה בערעור שלפנינו. הערעור על גזר הדין 4. כאמור, תוך כדי ניהול ההליך לפנינו חזר בו המערער מן הטענות לגבי הכרעת הדין, שעיקרן סב על הטיעון של הגנה עצמית. כמו כן, חזר בו המערער מטענותיו כנגד הפיצוי שנפסק לטובת המתלוננים, וביקש איפוא לטעון אך ורק כנגד עונשי המאסר שהוטלו עליו. את טענותיו בעניין זה סומך המערער על אותם שיקולים לקולא, אשר צוינו בגזר דינו של בית המשפט קמא ובתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו. בין היתר התייחס המערער לגילו הצעיר, לעברו הנקי, לבושה ולחרטה שהוא חש במעשיו, נשוא האישום, ומעצם קיומם של הליכים פליליים נגדו. כן ציין את המוטיבציה הרבה שיש לו מאז האירוע, לחזור לתפקוד תקין ונורמטיבי, ואת העובדה כי לא חזר להסתבך בפלילים מאז. כן הוסיף, כי על אף שטענתו כי הוא פעל מתוך הגנה עצמית נדחתה בבית המשפט קמא, הרי שנסיבות ביצוע העבירה מלמדות שגם אם חרג מגדרי ההגנה העצמית, הרי שבהשתלשלות הדברים יש כדי להצדיק הקלה בעונשו. עוד טוען המערער כנגד העובדה שבית המשפט קמא ציין בגזר דינו את "האלימות הגואה מסביב", בעוד שהיה עליו לגזור את דינו בהתחשב בנסיבותיו של מקרה זה בלבד. 5. לקראת הדיון בערעור, הגיש שירות המבחן תסקיר נוסף בעניינו של המערער. בתסקיר מיום 13.5.08 נמסר לנו כי מאז מתן גזר הדין, המשיך המערער ללמוד בישיבה, שבה שהה ולמד עת שהיה נתון במעצר בית. המערער הביע בפני שירות המבחן את רצונו להמשיך וללמוד במסגרת הישיבה, ואת רצונו להשתלב בעבודה ולעזור בפרנסת הוריו ומשפחתו. כן הביע המערער את חששו מפני החברה העבריינית, שהוא עשוי להיחשף לה באם יידחה ערעורו והוא יישלח למאסר. התרשמותו הכללית של שירות המבחן מן המערער הינה חיובית. בשל עיצומים, לא נכח נציג שירות המבחן בדיון הראשון שקיימנו בערעור. עקב כך, ובשים לב להמלצת שירות המבחן, הורינו על קביעת מועד נוסף לערעור, לצורך שמיעת עמדת שירות המבחן באופן בלתי אמצעי ביחס לעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. לקראת הדיון הנוסף בעניינו של המערער, הגיש שירות המבחן תסקיר משלים. בתסקיר מיום 8.9.08 עדכן שירות המבחן כי המערער ממשיך ללמוד באותה ישיבה, ובמקביל הוא יוצא לעבודה, באישור הרבנים, פעמיים בשבוע, כדי לעמוד בתשלומי הפיצויים שהוא נדרש לשלם למתלוננים. שירות המבחן הביע בתסקירו המשלים פעם נוספת את התרשמותו החיובית מהמערער, והמליץ כי באם יומר עונש המאסר בעבודות שירות, תיערך בשירות המבחן בדיקה להתאמתו של המערער לתהליך גישור בינו לבין המתלוננים, במסגרת התחום של "צדק מאחה" בשירות המבחן. בדיון שנערך בפנינו הוסיפה נציגת שירות המבחן, גב' ברכה וייס, כי המדובר בבדיקה מורכבת, וכי תהליך הגישור דורש גילוי רצון הדדי מצד כל המעורבים בסכסוך שהתגלע והתאמת כל הצדדים להליך. גב' וייס גם הציעה כי יוטל על המערער צו מבחן למשך שנה, במסגרתו תיערך, בין היתר, הבדיקה האמורה. הכרעה 6. המעשים שעשה המערער חמורים הם, ותוצאותיהם קשות. בית משפט זה נתן דעתו לא אחת לענישה הנדרשת על מנת להתמודד עם תופעת האלימות, אשר הפכה לצערנו לנפוצה מאוד (ראו למשל: ע"פ 4383/07 אבו פנה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.07); ע"פ 405/06 מדינת ישראל נ' חלייחל (טרם פורסם, ניתן ביום 8.5.06); ע"פ 9133/04 גורדון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 20.12.04)). עם זאת, בצד שיקול ההרתעה, צריכים לעמוד לנגד עיניו של השופט שיקולים נוספים, עת הוא נפנה למלאכה הקשה של גזירת הדין. פעולה זו דורשת איזון עדין בין שיקולים כבדים ומנוגדים (ע"פ 4909/07 מדינת ישראל נ' עיאדה (טרם פורסם, ניתן ביום 18.10.07); עניין חלייחל (שם); ע"פ 212/79 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 421). גורם משמעותי העומד במקרים המתאימים אל מול שיקול ההרתעה, הוא היסוד השיקומי. אנו סבורים כי במקרה זה יש מקום לסטות ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מן הסוג שעבר המערער, זאת לאור נסיבותיו האישיות המיוחדות ומתוך תקווה כי יצליח להשתלב במסלול שיקומי (למקרים נוספים שבהם נסיבות אישיות של מערער הביאו את בית המשפט להקל בעונשו, ראו: ע"פ 944/08 אבו האני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 7.5.08); ע"פ 2122/03 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 21.7.03); ע"פ 4390/03 ספנוב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 18.8.03)). נבהיר ונפרט: המערער הינו בחור צעיר, כבן 25, אשר ניהל את חייו בדרך נורמטיבית עד לאירוע שבגינו הורשע וכן מאז ועד היום. הוא הביע חרטה כנה על מעשהו הנמהר והחד-פעמי ותיאר תחושות של צער ובושה בשל אותם מעשים ובשל קיומם של הליכים פליליים נגדו. מאז אותו אירוע עשה המערער צעדים משמעותיים לכיוון חזרה לחיים נורמטיביים. הוא השתלב במסגרת לימודית ובמסגרת של עבודה. הוא לקח אחריות על המעשים שעשה, והביע את רצונו לבקש את סליחתם של המתלוננים ולהשתתף במסגרת של פרויקט "צדק מאחה". לאור כל האמור לעיל, מצאנו לנכון לקבל את המלצותיו החיוביות של שירות המבחן ולהקל בעונשו של המערער, כך שיתאפשר לו לצעוד במסלול המתקן, שבו החל לפסוע. הנה כי כן, נראה לנו ששליחתו של המערער למאסר בפועל בנסיבות אלו עלולה לסכל את ההליך השיקומי. אין בכך, כמובן, כדי להפחית מחומרת מעשיו של המערער, שבתוצאותיהם נאלצו המתלוננים לשאת. 7. לפיכך אנו מקבלים את הערעור על גזר הדין באופן חלקי, במובן זה שעונש המאסר שהוטל על המערער יועמד על תקופה של שישה חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות. כן יוטל על המערער צו מבחן למשך שנה, ובמהלך תקופת המבחן יבדוק שירות המבחן את התאמתם של המעורבים באירוע שעמד בבסיס כתב האישום - להליך של גישור במסגרת של "צדק מאחה". שאר חלקי גזר הדין - עונש המאסר על תנאי שהוטל על המערער ותשלום הפיצויים שהוא נדרש לשלם למתלוננים - יישארו על כנם. 8. הממונה על עבודות השירות יגיש לבית משפט זה, בתוך 30 ימים, חוות דעת בעניינו של המערער. עם קבלת חוות דעת זו, ובהתאם לאמור בה, נורה על אופן ריצוי עונש המאסר. ניתן היום, ‏י"ח באלול התשס"ח (18.9.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07106760_K04.doc עמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il