יעקב חומסקי נ. קרן גמלאות של חברי דן בע"מ

החלטה בתיק ע"א 10674/07 בבית המשפט העליון ע"א 10674/07 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערערים: 1. יעקב חומסקי 2. דני לוי 3. דוד כשר 4. אורי ארבל 5. אהרון תורג'מן 6. רמי ברונשטיין 7. אריה רייזנר 8. אפרים מנצור נ ג ד המשיבה: קרן גמלאות של חברי דן בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 5.11.07 בה"פ 667/00 שניתן על-ידי השופט בנימיני תאריך הישיבה: כ"ד בשבט התש"ע (8.2.10) בשם המערערים: עו"ד י' אהרונסון בשם המשיבה: עו"ד א' חלפון פסק - דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט בנימיני) מיום 5.11.07 בתיק ה"פ 667/00, בגדרו נדחתה תביעת המערערים לקבלת סעד הצהרתי כי הם זכאים לפנסיה חודשית חלקית מהמערערת; לחלופין - לכספים שהופקדו לזכותם אצל המערערת, מעבר לכספים ששולמו להם עם עזיבתם; ולחלופי חלופין - להפקיד כספים עד למועד פרישת חובה. רקע והליכים ב. המערערים היו חברים ובעלי מניות ב"דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ" (להלן דן או האגודה). המערערים היו חברים גם במשיבה, שהיא חברה בע"מ המשמשת כקרן הגמלאות של חברי דן (להלן המשיבה או הקרן). המערערים עזבו את עבודתם בדן בשנים 1998-1994 מרצונם החופשי, לאחר שעבדו מעל 25 שנה כנהגי אוטובוס, בעודם בטווח הגילים 51-46, אך מבלי שאושרה להם פרישה לפנסיה מוקדמת בהתאם לתקנון הקרן. עם עזיבתם, חתמו המערערים על שטרי פיטורין, בהתאם להנחיה שקיבלו מחשב המשיבה, וקיבלו פיצויי פרישה וכן את הסכומים שנצברו בחשבונותיהם האישיים אצל המשיבה. הם לא קיבלו קצבת זקנה, וגם לא את שאר הסכומים שהופקדו במשך השנים לזכותם במשיבה שלא בחשבונם האישי. המערערים הגישו המרצת פתיחה כנגד המשיבה בעתירה למתן הצהרה כי היו זכאים עם עזיבתם לקבל פנסיה חודשית חלקית, או לחלופין לקבלת כל הכספים שהפקידה דן לזכותם במשיבה, או לחלופין לשמירה על זכויות הפנסיה שלהם אצל המשיבה על ידי כך שימשיכו להפקיד כספים בקרן. המערערים העלו טענות שונות: כי סעיף 4 לחלק ג' בתקנון המשיבה, המתוה את קבוצת העובדים המורשים לפרוש לפרישה מוקדמת המזכה בקצבת זקנה מדי שנה לפי "תור" (להלן תנאי התור או סעיף 4), הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד; כי המערערים הוטעו באשר לזכויותיהם עת פרשו מהמשיבה; וכי חתמו על שטר הפיטורין (הכולל ויתור על זכויות ותביעות אחרות) מתוך כפיה. במסגרת ההליך, הגיעו הצדדים להסכם דיוני, אשר קבע, בין היתר, כי חקירת המערער 1 (להלן חומסקי) תשמש עדות מטעם כלל המערערים, לטובתם או לחובתם, הן באשר לסוגיות הכלליות והן באשר לנסיבות האישיות. ג. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בפסק דין מפורט ומנומק. נקבע, כי המערערים לא הוטעו לגבי זכויותיהם, והם ידעו בעת חתימתם על שטר הפיטורין, הן כי אינם זכאים לפרישה מוקדמת על פי התקנון (משלא הגיע "תורם"), והן שבעזיבה ובקבלת סכומי הכסף (פיצויי פרישה וסכומי החשבון האישי) מוותרים הם על אפשרות לקבלת קצבת זקנה. לעניין החתימה על שטר הפיטורין נאמר, כי הדבר נעשה לאחר שכבר עזבו המערערים את דן, וכי יכולים היו לחתום על השטר תחת מחאה, ובחרו שלא לעשות כן. לעניין העצה שנתן חשב המשיבה למערערים בדבר העברת כספם לקופת גמל בנקאית נאמר, כי הדבר נבע מכך שלמשיבה לא היו הסכמי רציפות עם קרנות אחרות, ולא היה פסול בעצה. לעניין טענות שהעלו המערערים בדבר אי תקינות בניהול "תור" הפורשים, נקבע על סמך עדויות חשב המשיבה ומזכיר דן האחראי על התור, כי זה התנהל באופן תקין: פרט לכמה יוצאי דופן שפרשו "ברגע האחרון", מולאו כל שנה מכסות הפורשים על פי התקנון (קרי, 5% לקבוצת הגיל של המערערים), ואלה נבחרו על פי הותק. עוד נאמר, כי המערערים לא פנו בבקשה לפרוש על פי התור, ואף לא טענו כי היתה להם זכות לפרוש על פי התור. ד. לעניין הטענות העקרוניות נגד סעיף ה"תור", נקבע כי אין פסול בתנאי שכזה, המונע את התמוטטות המשיבה מבחינת כלכלית, ובמיוחד נוכח העובדה שהמשיבה מעניקה זכויות טובות בהרבה לחבריה מאשר רוב הקרנות האחרות. כן צוטטו דבריו של אקטואר המשיבה, כי תקנון המשיבה אושר לפי תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964, והתנהלותה עומדת בהוראות משרד האוצר. לבסוף, נקבע כי המשיבה פעלה עם המערערים בהתאם לתקנון, ומשלא עמדו בתנאי ה"תור" לא היו זכאים לקבלת קצבת זקנה. הערעור ה. בערעור נתבקשה הפיכת פסק הדין, כך שיינתנו הסעדים ההצהרתיים שהתבקשו. נטען, כי האפשרות לפרוש פרישה מוקדמת נוצרה מתחילה בשל האופי השוחק של העבודה, וכי נוכח זאת אין להגביל את האפשרות לפרוש באמצעות שיטת ה"תור". לגבי תנאי התור נטען, כי הוא מהוה תנאי מקפח בחוזה אחיד, המפר את סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. כן נטענו טענות לעניין אופן ניהול התור בפועל: כי האפשרות להירשם לתור עד הרגע האחרון בכל שנה יצרה חוסר ודאות בשאלה מי יוכל לפרוש, כי במקרים שעובדים פרשו מהתור ברגע האחרון לא התאפשרה החלפתם בשל סד הזמנים, ונאמר כי דרך ניהול זו מהוה חוסר תום לב והגינות. נאמר, כי הוראת התור היא הוראה טכנית הנוגעת לאופן ניהול הפרישה, אך מבחינה מהותית אין להגביל את זכות הפנסיה, ולא להכפיפה להחלטתם של עובדים אחרים אם לבקש פרישה על פי התור. עוד נטען, כי בעניינם של המערערים צריכה להתקיים הוראת התקנון בעניין חופשה ללא תשלום (סעיף 6 בחלק על ה"חברות"), כך שיתאפשר להם להמשיך להפקיד כספים במשיבה עד לגיל פנסיית חובה, ואז ליהנות מכל התגמולים. כך אף לא ייוצר סיכון להתמוטטות המשיבה. בעניין אחר נטען, כי המשיבה הטעתה את המערערים שאינם זכאים לקבלת קצבה. לגבי שטרי הפיטורין הכוללים ויתור על זכויות נטען, כי דוקא לעניין קצבת הזקנה או הזכות לפרישה מוקדמת לא היה בהם ויתור. עוד צוין, כי בנסיבות החתימה על השטרות, לאחר שכבר עזבו המערערים את דן וכתנאי לקבלת הכספים, היה משום כפיה. הוסף, כי תניית הויתור כמוה כתנאי מקפח הנוגד את תקנת הציבור. נטען, כי בשטר הפיטורין יכולים הפורשים לותר על טענות בדבר חישובים כספיים, אך לא על זכויות מהותיות, כגון הזכות לקצבת זקנה. עוד נאמר, כי המשיבה לא מילאה את חובותיה על פי תקנות מס הכנסה, בכך שלא שלחה לעמיתים דוחות על מצב זכויותיהם ולא נתנה דף הסבר למבקש לפרוש. המערערים הפנו לרע"א 9460/06 וינרייב נ' קרן גמלאות של חברי דן בע"מ (לא פורסם) (להלן פרשת וינרייב) לעניין נוסח שטרי הפיטורין. ו. בתגובת המשיבה נאמר, כי היא מחויבת לפעול על פי תקנונה, שאושר על ידי משרד האוצר, וכך עשתה. צוין, כי הפורשים על פי התור, אינם מקבלים במועד פרישתם המוקדמת את כספי החשבון האישי, ובכך היה למערערים יתרון, כאשר קיבלו את כל הסכום מיד עם עזיבתם. נאמר, כי התור נועד למנוע את התמוטטות המשיבה, וכי המערערים לא ביססו את טענתם לפיה לא קיים הסדר מקביל לתור בקופות אחרות. הוסף, כי הרציונל בדבר העבודה השוחקת מקבל ביטוי בכך שעל פי התור יפרשו בעלי הותק הגדול ביותר. נאמר, כי התור התנהל באופן תקין והמכסה השנתית התמלאה תמיד. נטען, כי הוראת התור אינה טכנית, והיא קשורה קשר הדוק לשאר הוראות התקנון, ובהן ההוראה בדבר האפשרות לפרישה מוקדמת. לעניין הצעת המערערים כי יחול עליהם סעיף 6 בעניין חופשה ללא תשלום, נאמר כי המערערים לא יצאו לחופשה, אלא עזבו את המשיבה, ואף קיבלו את כספי החשבון האישי, דבר שלא נעשה במקרה של חופשה ללא תשלום. המשיבה מבקשת להבחין בין ענייננו לבין פרשת דיקשטיין (ה"פ (תל אביב) 11457/99 דיקשטיין נ' קרן גימלאות של דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (לא פורסם)) בה הוחלט על הענקת קצבת זקנה, שכן שם לא הוכח אם התובע יכול היה להיכלל בתור לאותה שנה, ואילו במקרה שלפנינו המערערים מודים כי על פי התור לא היו זכאים לפרישה מוקדמת; ושם אף הגיש דיקשטיין בקשה להיכלל בתור, וחתם על שטר הפיטורין תוך הסתייגות. נאמר, כי לא נתגבשה למערערים זכות לפנסיה מוקדמת. לעניין טענת ההטעיה נאמר, כי המשיבה לא הטעתה את המערערים כלל, אלא העמידה אותם על הוראות התקנון, לפיהן פרישה שלא על פי התור אינה מזכה בקצבה. לעניין שטר הפיטורין נאמר, כי אין למערערים זכות לפנסיה מוקדמת, וזאת ללא קשר לויתור בשטר, אלא שהויתור רק משתיק אותם מלטעון זאת. לעניין טענת הכפייה נאמר כי זו לא הוכחה, כי המערערים לא היו נואשים לקבל את הכסף, כפי שהיה המקרה בעניין דיקשטיין, ולא הסתייגו מהחתימה עד מספר שנים לאחריה. נאמר, כי חומסקי (שבהתאם להסדר הדיוני מצבו מחייב את כל המערערים) היה משדרת הניהול בדן, הכיר את הנהלים, ובחר לעזוב ללא קשר לצורך שלו בכסף. ז. בתשובת המערערים נטען, כי האקטואר של המשיבה הוא שאמר שאינו מכיר הסדרי תור בקופות אחרות. נטען, כי אין הוראת התור יכולה לסתור את הזכות המהותית לפנסיה, וכי העדר התיחסות בתקנון לשאלת קצבה או שמירת זכויות של המקדים לעזוב שלא על פי התור מהוה לאקונה, שהפתרון הראוי לה הוא לאפשר למערערים להמשיך להפקיד כספים במשיבה ובכך לשמור על זכויותיהם לפנסיה. כזאת נעשה, כנטען, באגד ואף בדן לאחר תיקון התקנון. בדיון בפנינו חזרו הצדדים על טענותיהם. בא כוח המשיבה הדגיש כי אם יתקבל הערעור יהיו לדבר השפעות רוחב מרחיקות לכת. דיון והכרעה ח. לאחר העיון, סבורני כי אין לקבל את הערעור. אנמק מסקנתי זו להלן, בהתייחס לשני ראשי הטענות המרכזיים: פרשנות התקנון ודינה של הוראת התור; ושאלת החתימה על שטרי הפיטורין הכוללים תניית ויתור על תביעות. תקנון המשיבה ט. הפנסיה היא כנודע אחד מהתחומים החשובים של הבטחון הסוציאלי האישי והחברתי (על חשיבותה, עקרונותיה ותולדותיה, ראו דב פלג "הרפורמה במערכת הפנסיה בישראל 2004-2002", בטחון סוציאלי 71 (תשס"ו) 84; על מורכבות הסדרי הפנסיה ראו בג"צ 3975/95 קניאל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נג(5) 459). יחד עם זאת, טרם הוכרה בדין הישראלי זכות קנויה לפנסיה מעבודה (להבדיל מקצבאות הביטוח הלאומי; להתפתחות מן העת האחרונה בנושא, ראו ההסכם הקיבוצי הכללי לביטוח פנסיוני מקיף משנת 2007 – זמן רב אחר עזיבת המערערים את דן – שהורחב בצו הרחבה לכלל המשק: http://www.moit.gov.il/CmsTamat/Rsrc/Pensia/Pensia.html). בהתאם לפסיקה, היחסים שבין קרן גמלאות לבין חבריה מוסדרים במסמכי היסוד של הקרן, ובראש וראשונה – התקנון שלה. "יחסים אלה הם, במהותם, יחסים חוזיים" (בג"ץ 7691/95 ח"כ שגיא נ' ממשלת ישראל, פ"ד נב(5) 577, 589). מכאן יוצא, כי אין למערערים זכות קניינית בסכומים שהופקדו במשיבה, ויש להם בהם אך זכות חוזית (חנה הרדוף, זכויות עובדים בקופות גמל (1997) עמ' 80, 91; כן ראו בג"צ 932/91 קרן הגימלאות המרכזית של נ' בית הדין הארצי, פ"ד מו(2) 430, 436, השופט - כתארו אז - אור; בע"מ 10916/03 צה"ל - מדינת ישראל נ' פלונית (לא פורסם), פסקה 21, השופט עדיאל; ת"א (ירושלים) 1388/98 הנובר נ' קרן הגמלאות של חברי אגד (לא פורסם), פסקה 19 ואילך - ערעור לבית משפט זה נדחה בהסכמת הצדדים - ע"א 8138/01; ה"פ 200022/98 ברלינט נ' קרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ (לא פורסם), פסקה 8 - ערעור לבית משפט זה נדחה בהסכמת המערער דשם - ע"א 4524/02). י. על פי תקנון המשיבה, קיים קשר הדוק בין חברות בדן לחברות במשיבה (השוו ע"א 1795/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יעקב, פ"ד נא(5) 433, 453; להלן פרשת יעקב): "חברות 2. חברי החברה הם: ... מי שהוא חבר באגודה... 4. חבר יחדל להיות חבר בחברה [בקרן – א"ר]... במקרה שיחדל להיות חבר באגודה... מסיבה כל שהיא. התשלומים למשיבה לאורך שנות העבודה בדן, וסיווג הכספים במשיבה, מוסדרים כדלקמן: התכנית - התשלומים לקרן 5. מדי חודש בחודשו ישולם לקרן בעד כל חבר, סכום השווה ל-18.3% מן המשכורת... [סכום זה הוגדל בשנת 1988 ל-19.8% - א"ר]: 9% ייזקפו לזכותו של החבר בחברה ואשר לגביו יתנהל חשבון אישי בנפרד. ... התשלום של 18.3% ישולם לקרן כמפורט להלן: האגודה תשלם לקרן... תשלום בגובה 13.3% ממשכורתו... של החבר... החבר ישלם לקרן תשלום בגובה 5% ממשכורתו... [התשלומים הוגדלו בשנת 1988, כך שהאגודה תשלם 14.3% והחבר ישלם 5.5% - א"ר]. האפשרות להמשיך להפקיד כספים במשיבה – בעת חופשה ללא תשלום בלבד – מוסדרת גם היא: חברות 6. נטל חופשה מעבודתו באגודה... היתה החופשה ללא תשלום, ישלם החבר בנוסף לאמור בסעיף 6 לעיל גם את סכום התשלומים של האגודה. פרישה מוקדמת המזכה בקצבה מוסדרת כלהלן: קיצבאות זיקנה 1. החבר הפורש מהאגודה לגמלאות בגיל פרישת חובה של 65 שנה, או היוצא את האגודה לגמלאות מרצונו לאחר שמלאו לו 46 שנה, ואשר היה לפחות 25 שנה חבר באגודה, תשלם לו הקרן קיצבה חודשית לכל ימי חייו כמפורט להלן: גיל בזמן הפרישה: 46 שנה וטרם מלאו לו 51 שנה – שיעור גימלת זיקנה מהמשכורת המבוטחת: 50%... ... [סעיף התור – א"ר:] 4. חרף האמור בסעיף 1 לעיל לגבי גיל הפרישה לגימלאות תוגבל פרישתם לגימלאות של החברים שטרם הגיעו לגיל פרישת חובה כדלקמן: גיל החברים אחוז הזכאים לפרוש כל שנה מאותו גיל 46 – 59 5% ... בכל מקרה שאחוז המועמדים לפרישה מוקדמת יעלה על האחוזים הנקובים לעיל לפי הגיל, תהיה זכות עדיפות לפי וותק המועמדים לפרישה בהתאם לרישומים בספרי האגודה. ולבסוף, עזיבת המשיבה (להבדיל מפרישה מוקדמת שאושרה) מעניקה את הזכויות הבאות, כפי שניתנו למערערים בענייננו: הפסקת חברות בקרן 1. חבר שחדל להיות חבר בקרן... והוא אינו זכאי לקבל קיצבה (קיצבת זקנה – א"ר) או שהוא זכאי לקבל קיצבה אולם לא הודיע על רצונו לקבל קיצבה, יהיה זכאי לקבל חזרה את הסכומים הרשומים לזכותו בחשבונו האישי בתוספת ריבית של 4% והצמדה, או 8% בלי הצמדה. החבר זכאי לקבל את הסכום הגבוה בין השנים, ופרט לכך לא תהיה לו כל זכות ותביעה אחרת מהקרן". אין חולק שתקנון המשיבה אושר על ידי משרד האוצר בהתאם לתקנות מס הכנסה והיה עליה לפעול על פיו. כאמור, את הזכויות על פי התקנון יפרש בית המשפט בכלים שבדיני החוזים. יא. בהתאם לתקנון ישנו הבדל בין מי שבהתמלא תנאים שונים (גיל מינימום של 46, ותק מינימום של 25 שנה, ועמידה במכסת התור) זכאי לפרוש מהמשיבה ולקבל קצבת זקנה, לבין העוזב, שאינו זכאי לקצבת זקנה, אלא לסכומי החשבון האישי, בתוספת ריבית והצמדה. תנאי התור הוא חלק בלתי נפרד מהתקנון, והוא מגביל את האמור בסעיף 1 לפרק בדבר קצבת זקנה, באשר הוא מצמצם את הזכאות לפרישה מוקדמת המזכה בקצבת זקנה (להבדיל מעזיבה מוקדמת, האפשרית תמיד). טוענים המערערים, כי המדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. אכן, תקנון המשיבה הוא חוזה אחיד, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, וחוק זה חל עליו (ו' לוסטהויז וט' שפניץ חוזים אחידים (1994) 20 וההפניות דשם; פרשת יעקב). תנאי מקפח בחוזה אחיד מוגדר בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים כתנאי "שיש בו - בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות - משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות". הקיפוח ייבחן בכל מקרה על פי נסיבותיו, וישקף "תפישה חברתית באשר להגון ולראוי ביחסים חוזיים אחידים" (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום, פ"ד מו(2) 464, 527, השופט - כתארו אז - ברק; ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם), להלן פרשת בנק לאומי). יב. בענייננו, איני סבור כי תנאי התור מקפח את חברי המשיבה. כאמור, אין למערערים זכות שבדין לפרוש לגמלאות בגיל 46 או זכות לקצבת זקנה מאת המשיבה, וזכויות אלה מבוססות אך על היחסים החוזיים שבין הצדדים; התקנון הוא המקור המקים זכויות אלה, בהתקיים תנאים שונים ובהם תנאי התור. אם כן, סעיף התור קובע תנאי נוסף לזכאות לקבלת הזכות, ואינו שולל את קיומה. הסעיף גם אינו מגביל את החברים מעזיבת המשיבה, ואינו קובע כי עזיבה שלא על פי התנאים תהא בלא כלום. כאמור, מיד עם עזיבתם קיבלו המערערים לידם, בהתאם לתקנון, את פיצויי הפרישה וסכומי החשבון האישי, סכומים הכוללים בחובם גם חלק מהסכומים שהפרישה דן לטובת המערערים (מתוך 9% שקיבלו המערערים, 5.5%-5% הופרשו על ידיהם במהלך השנים, והיתר הופרשו על ידי דן), ושאינם ניתנים למי שפורש על פי התור במועד פרישתו. קרי, זכויותיהם של העוזבים שלא בפרישה מוקדמת מוסדרות אל נכון בתקנון בסעיף 1 לפרק "הפסקת חברות בקרן", ואין לשעות לטענת המערערים כי קיימת "לאקונה" בנושא. זאת ועוד, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, דומה כי תנאי התור לא נועד להקשות עם החברים דווקא, אלא להגן על המשיבה מפני קריסה כלכלית, שכן נקבע עובדתית כי עזיבה רבתי של עובדים צעירים יחסית, באופן שיחייב את המשיבה לשלם קצבאות משך שנים ארוכות, יפגע קשות במאזן הכספי של המשיבה. דברים אלה אינם בעלמא, והניסיון המצטבר של גופים מעין אלה, שחייב את המדינה כנודע להתערבות מסיבית בהם, תומך בקביעה זו. לכלל החברים, ואף לחברה בכללותה, אינטרס כי המשיבה לא תקרוס, ותוכל להמשיך לשרת את חבריה, וקשה לראות בכך הענקת יתרון בלתי הוגן העלול להביא לקיפוח החברים. בהיקש, יפים לענייננו דבריו של השופט (כיום הנשיא) אלון בדבר בנקים המנסחים חוזים אחידים: "אינטרס ראשון במעלה של הבנק - ובאופן ישיר של הציבור כולו - הינו בשמירת יציבותו הכלכלית... אינטרס זה של הבנק, ושל הציבור, מהווה שיקול חשוב ביותר במכלול הנסיבות בהן ייבחן החוזה האחיד שבין הבנק ללקוחות, ומרכיב משמעותי באיזון הנדרש לצורך הקביעה אם תניה פלונית שבחוזה עולה כדי תנאי מקפח אם לאו" (פרשת בנק לאומי, פסקה 4, השופט אלון). זאת ועוד, כבכל מצב של תור, אם יינתן למערערים מבוקשם, יבוא הדבר על חשבון החברים האחרים הממתינים בסבלנות בתור, ואף יהוה חוסר צדק כלפיהם (השוו עע"מ 7582/03 מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון נ' רבוח, פ"ד נט(4) 481 , 494; בג"צ 7373/02 פריש נ' שר הביטחון (לא פורסם), פסקה 12, הנשיאה ביניש). יג. לגבי אופיה השוחק של העבודה, המצדיק הסדר של פרישה מוקדמת, הדבר נטען כטענה בעלמא, ולא באופן קונקרטי באשר למערערים; אך גם אם נצא מן ההנחה, שיש בה היגיון, של שחיקה כתום שנות עבודה רבות, במיוחד ליד ההגה, לפנינו שאלה של איזונים. דומה כי בין הרצון לאפשר פרישה מוקדמת נוכח אופי העבודה, לבין הרצון למנוע את התמוטטותה הכלכלית של המשיבה, מהוה סעיף התור איזון ראוי (אם כי יתכנו כמובן גם פתרונות אחרים, שלא זה המקום להידרש אליהם), באשר הוא מאפשר פרישה מוקדמת לקבוצה מוגבלת של עובדים בעלי הותק הגדול ביותר, אמת מידה אשר כשלעצמה יש בה הוגנת. יד. כל עוד לא התקיימו כל התנאים המקימים את הזכות לפרישה מוקדמת אשר מזכה בקצבת זקנה, עמדו בפני המערערים מספר אפשרויות פעולה: להמשיך לעבוד בדן עד להתקיימות כל התנאים; לעזוב כפי שעזבו ולקבל את פיצויי הפרישה וכספי החשבון האישי; או לצאת לחופשה ללא תשלום (בהתאם לסעיף 6 לתקנון), ככל שדן היתה מסכימה לכך. אין חולק כי בפועל לא יצאו המערערים לחופשה, אלא עזבו את דן ואת המשיבה עזיבה של ממש, והראיה הטובה ביותר לעניין – העובדה שקיבלו לידם את הכספים כפי שקיבלום. הסעד החלופי לו עותרים המערערים – כי יורשה להם להמשיך להפקיד כספים במשיבה עד למועד פרישת חובה, באופן שיזכה אותם אז בקצבה – חוששני שאין לו עוגן בתקנון, מה גם שיחסי המערערים עם המשיבה פקעו עם עזיבתם וקבלת הכספים לידם, והמערערים לא הצביעו על מקור משפטי שיחייב את המשיבה להסכים להסדר שכזה (ראו פרשת ברלינט, פסקה 14). גם אם ניתן להצביע על היגיון פנסיוני מסוים בהצעה מעין זו, עליה להיות מעוגנת בתקנון תוך בסיס אקטוארי שבמקרה דנא לא הונח. טו. באשר לאופן ניהול התור בפועל, לא מצאתי להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא, אשר שמע עדויות ובחן את הראיות לעומקן. כנודע, לא בנקל תתערב ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית (ע"א 10508/08 דור זהב חברה לקבלנות בנין והשקעות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה (לא פורסם), השופט דנציגר, פסקה 57 וההפניות דשם), ודומה שאין לפנינו מקרה המצדיק חריגה מכך. טז. נוכח האמור, אין לומר כי תנאי התור נוגד את תקנת הציבור ואת גדרי ההגינות. ועוד, משפעלה המשיבה בהתאם לתקנון כאמור, אין מקום לטענת ההטעיה, באשר היא יידעה את המערערים על זכויותיהם כפי שהן צומחות מן התקנון (פסקה 14 לפסק הדין קמא), וברי כי אין בכך הטעיה. שטר הפיטורין יז. טוענים המערערים נגד תניית הויתור על טענות ותביעות עתידיות אשר בשטר הפיטורין. איני רואה לטעת מסמרות בעניין זה, מקום שלמעשה נדון התיק לגופו זה מכבר, ותביעות המערערים לא נדחו אך בשל חתימתם על שטר הפיטורין, אלא לגופם של דברים, גם בבית המשפט קמא, וגם כאמור. עם זאת, אעיר מה בעניין. יח. המערערים מצטטים מובאות מתוך שטרי הפיטורין שלהם, בטענה כי יש בהן כדי להעיד שלא ויתרו על זכותם לקבלת קצבאות זקנה או גמלה חודשית. ודוק, לערעור צורפו כמוצגים שטרות כל המערערים, פרט לזה של חומסקי; ברם, בהתאם להסכם הדיוני, רק שטר הפיטורין הוא הרלבנטי לענייננו. מעיון בשטר של חומסקי (שצורף על ידי המשיבה כמוצג 8) עולה, כי נמחק ממנו המשפט הנוגע לתשלומי גמלה מאת המשיבה (ודומה כי חומסקי חתם בראשי תיבות ליד המחיקה), ועל כן אין בסיס לטענת המערערים. ואלה הסעיפים הרלבנטיים מתוך שטר הפיטורין של חומסקי: "3. בגין הפסקת חברותי באגודה עומד לזכותי... סכום של 285,329 שקלים... (להלן: 'יתרת זכות') 4. ידוע לי ש'יתרת הזכות' תשולם לי בהתאם ועפ"י הוראות החוק ו/או הוראות תקנות ה'אגודה'... 5. ידוע לי כי 'יתרת הזכות' מהווה את התשלום הסופי והמוחלט עבור כל הזכויות שהגיעו ו/או שמגיעים ו/או שיגיעו לי עבור ובגין כל תקופת חברותי באגודה, ומלבד סכום זה לא מגיעים לי מ'האגודה' כל כספים שהם. 6. עם קבלת כל 'יתרת הזכות' אין ולא תהיינה לי כל תביעות כספיות ו/או תביעות ו/או דרישות ו/או טענות ו/או מענות ממין וסוג כלשהם נגד ה'אגודה'... והנובעות מחברותי ב'אגודה'". יט. לגבי נוסח דומה של שטר פיטורין מטעם המשיבה, נזדמן לי לומר בהזדמנות אחרת את הדברים הבאים, היפים אף לענייננו: "בידוע, לא בנקל יקבל בית המשפט טענות המבטלות כתבי ויתור, סילוק והפטר (ראו ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב - הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533; ע"א 627/85 ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון - מע"צ, פ"ד מג(3) 42; ע"א 586/88 "נעם" יעוץ כלכלי והשקעות בע"מ נ' א. דקל פיתוח והשקעות בע"מ (לא פורסם)). וכבר נאמר בהקשר זה: 'לגבי הסכמים מהסוג הנדון, גורם היציבות והוודאות בדבר סופיותם הינו בעל חשיבות רבה, הן מבחינת האינטרס העסקי-כלכלי של חברות הביטוח והן מבחינת המדיניות המשפטית. [...]' (ע"א 226/87 זועבי נ' ניקולא, פ"ד מג(1) 714, 719, מפי השופט בך). הדברים יפים גם לענייננו. מקובל עליי ניתוחו של בית המשפט המחוזי, לפיו הוראה 4 לשטר הפיטורין עניינה באופן תשלום יתרת הזכות, ולא באופן קביעת סכומה של היתרה... מלת המפתח לדעתי היא 'תשולם'... אף לגבי טענת הטעות, אפילו נכון הייתי להצטרף לטענת המבקשים כי בטעות עסקינן... מסופקני אם אין טעותם הנטענת של המבקשים נופלת בגדרי טעות בכדאיות העסקה, שכידוע אינה מבטלת את החוזה, כהוראת סעיף 14(ד) לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג-1973" (פרשת וינרייב, פסקה ח'). מבקשים המערערים להבחין בין הויתור שנעשה בשטר באשר לסכומי כסף וחישובם, לבין ויתור על עצם הזכות לפרישה מוקדמת. איני יורד לסוף דעתם בהפרדה בין השניים, אך כאמור, משלא עמדו המערערים בתנאי התקנון, לא עמדה להם זכות לפרישה מוקדמת (להבדיל מעזיבה). כ. באשר לטענות המערערים בעניין כפיה. ראשית, טוענים המערערים כי לא היתה להם אלטרנטיבה מלבד חתימה על שטר הפיטורין, שכן הדבר היה לאחר שכבר עזבו את דן, ולא היתה בפניהם דרך חזרה. גם אם אלה פני הדברים, המערערים מודים כי ידעו, טרם עזיבת דן, שטרם הגיע תורם בהתאם ל"תור", וכי עזיבת המשיבה כך משמעותה אי קבלת קצבת הזקנה (פסקאות 14-13 לפסק הדין קמא). נוסף על כך, לא הוכח כי דובר בלחץ כלכלי כבד, או שלמערערים היה צורך דוחק בכספים שהובילם לחתום על השטר נגד רצונם; נהפוך הוא, כפי שמצטט בית המשפט קמא, המערערים העדיפו שהכספים יהיו אצלם, ועזבו את דן מסיבות אחרות (פסקה 13). ודוק, בפרשת דיקשטיין – שם נפסק כי לתובע זכות לקצבת זקנה מאת המשיבה – הוכח כי התובע דשם היה בלחץ כלכלי גדול, עשוי היה לעמוד בתנאי התור, וחתם על השטר "תוך מחאה", ועל כן הנסיבות שונות בתכלית (בערעור לבית משפט זה – ע"א 8246/02 – ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים; כן השוו עניין הנובר, פסקה 15 ואילך, שם נדחו טענות נגד כתב ויתור בנסיבות דומות). בנוסף יצוין, כי המערערים לא ביקשו לבטל את שטרי הפיטורין בשל כפיה תוך זמן סביר. אכן אזכיר, כי בפרשת וינרייב (פסקה ח(2)) הומלץ שיינתנו לפורשים הסברים כדבעי לפני החלטותיהם. על דברים אלה אוכל לחזור על דרך הכלל, נוכח חשיבותו הרבה של הנושא. ואולם, בנידון דידן קיבל בית המשפט קמא את עדות חשב המשיבה מר מעודה, כי ניתנו למר חומסקי וגם לאחרים הסברים מתאימים (ראו פסקאות 14-13 לפסק הדין). כא. לבסוף, מבקשים המערערים לראות בסעיפי הויתור תנאי מקפח בחוזה אחיד. נטען, כי הויתור הוא על זכות מוקנית, ולכן יש בו מן הקיפוח (השוו ת"א (ירושלים) 1597/96 חסיד נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (לא פורסם)). ברם, כפי שנאמר, קצבה בפרישה מוקדמת אינה זכות קנויה, לא על פי דין, ולא על פי התקנון – כל עוד אין מתמלאים התנאים. בנסיבות, לא ויתרו המערערים על זכות שעמדה להם לקצבה, ועל כן אין לראות בויתור על תביעות עתידיות, שלווה בתשלום הסכומים המלאים על פי התקנון על-ידי המשיבה, תנאי מקפח. כב. לעניין טענות המערערים בעניין תשלום מע"מ על ההוצאות, דומה כי הסכמת המשיבה לתשלום מע"מ רק על רכיב שכר טרחת עו"ד שנפסק (10,000 ₪), ולא על רכיב הוצאות המשפט, מייתרת את הצורך לדון בסוגיה. כג. בטרם סיום אציין, במבט החורג מתיק ספציפי זה, כי עובד המצוי במסלול פנסיוני צריך שישקול היטב היטב יציאה ממסלול זה תמורת סכום כסף חד פעמי, גם אם סכום זה מרשים בטווח המיידי כגדול. בעידן שבו התארכה לשמחתנו תוחלת החיים, סכום כסף, במיוחד אם הושקע בעניין רע, עלול להתפוגג ולהותיר את הנוגע בדבר בפני שוקת שבורה. כבר אמרו חכמים "יש דרך קצרה וארוכה" (בבלי, עירובין נ"ג ע"ב) קרי, הנראית על פניה קצרה וטובה אך בממש אין היא כן. יתרונות לטווח הקצר עלולים להתברר כשגויים לטווח הארוך, תוך שהחסרונות עולים עליהם. אך אם נתקבלה החלטה, קשה מאוד להשיב את הנעשה, וכך גם בענייננו. כד. נוכח כל האמור מעלה, סבורני כי אין להיעתר לערעור. המערערים ישלמו למשיבה שכר טרחתו של עורך דינה בסך 12,000 ₪. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה-לנשיאה השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. במציאות של ימינו אחד האדנים החשובים לביטחון סוציאלי אישי וחברתי היא הפנסיה, כפי שציין חברי. המקרה שבפנינו מדגים ולו חלק מן המשמעויות שעשויות להתלוות ליציאה ממסלול פנסיוני בלא שאושרה לעובד פרישה לפנסיה מוקדמת. כפי שמציין חברי, השופט רובינשטיין, צעד שכזה בעולם שתוחלת החיים בו התארכה, יכול לטמון בחובו משמעויות כבדות משקל עבור העובד. דומה כי לא אחת מפנים העובד משמעויות אלה לאחר מעשה, בשלב בו עומדות בפניו עובדות מוגמרות. במצב דברים זה, לשם שמירה על סטנדרד הולם של הגינות ועל מנת לצמצם ככל הניתן התדיינויות בדיעבד בנושאים אלה, יש חשיבות רבה למתן הסבר לעובד על פרטי הפרישה ומשמעויותיהם בטרם מעשה, כמו גם לתיעוד מתאים. כאמור, אני מצטרפת לעמדת חברי, השופט רובינשטיין. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"ב באב, תש"ע (2.8.2010). ה מ ש נ ה – ל נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07106740_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il