עו"ד אליעזר לויט נ. קו אופ צפון אגודה שיתופית לשרותים בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 10671/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 9134/05 ע"א 9139/05 ע"א 9238/05 ע"א 10671/06 ע"א 3308/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המערערים בע"א 9134/05 והמשיבים בע"א 9139/05 ובע"א 9238/05: 1. עו"ד אליעזר לויט 2. משה ארגוב 3. יצחק בן שלח פסקל המערערים בע"א 9139/05: 1. שמעון גרינבאום 2. דן ירס 3. לאה לפלר 4. אילנה חימוביץ 5. אגנש הופמן המערער בע"א 10671/06 והמשיב בע"א 3308/07: עו"ד אליעזר לויט נ ג ד המשיבות בע"א 9134/05, ע"א 9139/05 וע"א 10671/06 והמערערות בע"א 9238/05 ובע"א 3308/07: 1. קו אופ צפון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ 2. קו אופ זבולון, אגודה שיתופית לשירותים בע"מ כונסי הנכסים, המשיבים בכל הערעורים: 1. עו"ד הרצל כספי 2. רו"ח יחיאל בורוכוף המשיב בכל הערעורים: רשם האגודות השיתופיות המשיב בכל הערעורים: כונס הנכסים הרשמי ערעורים על פסקי דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בבש"א 1759/04 מיום 7.8.05 ובת"א 1472/99 מיום 27.11.06 שניתנו ע"י כב' סגן הנשיא ג' גינת תאריך הישיבה: ה' בתשרי התשס"ח (17.9.07) בשם המערערים בע"א 9134/05 והמשיבים בע"א ובע"א 9238/05: עו"ד אליעזר לויט בשם המערערים בע"א 9139/05: עו"ד שמואל גלינקא בשם המשיבות בע"א 9134/05, ע"א 9139/05 וע"א 10671/06 והמערערות בע"א 9238/05 ובע"א 3308/07: עו"ד רנן גרשט; עו"ד אופיר נאור בשם המערערים בע"א 9134/05 והמשיבים בע"א 9139/05 ובע"א 9238/05: עו"ד גילת מידן בשם רשם האגודות השיתופיות: עו"ד יעל מימון בשם כונסי הנכסים: עו"ד הרצל כספי פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בפנינו חמישה ערעורים המופנים נגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגן הנשיא ג' גינת). שתי ההחלטות הינן חלק מהסאגה המתמשכת בנוגע לפדיון מניותיהם של חברים באגודות הקו-אופ השונות. נתאר ראשית את הרקע ואת השתלשלות האירועים שקדמה לקבלת ההחלטות האמורות. רקע והליכים קודמים 2. קו-אופ צפון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן - קו אופ צפון) נרשמה כאגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות בתאריך 22.9.39. קו-אופ זבולון אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן - קו אופ זבולון) נרשמה אף היא כאגודה שיתופית לפי פקודת האגודות השיתופיות במועד קרוב. על פי הנטען, על אף שקו אופ צפון וקו אופ זבולון (להלן ביחד - האגודות) הינן ישויות משפטיות נפרדות, קיימת למעשה זהות מלאה ביניהן מבחינת חברי האגודות ומוסדותיהן והחל משנת 1988 הן אף התאחדו תפעולית, אם כי לא התמזגו באופן מלא מסיבות שונות. דומה, כי עניין זה מוסכם על הכל והיחס לשתי האגודות בהליכים שהתנהלו היה כאל גוף אחד. נכון לעת פתיחת ההליכים שיתוארו בהמשך, היה סיווגן הרשום של האגודות אצל רשם האגודות השיתופיות (להלן גם - הרשם) "אגודה צרכנית", כהגדרתה בתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995. 3. ביום 12.12.99 הגישו משה ארגוב, חבר באגודות, ויצחק פסקל, יורש של חבר באגודות, תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 1472/99). התביעה הוגשה באמצעות עורך-דין א' לויט (להלן - לויט) ויחד עימה הוגשה בקשה לאישורה כתובענה ייצוגית בשם כל החברים באגודות ויורשיהם, לפי סעיף 54 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק ניירות ערך) (להלן תכונה תביעה זו – התביעה הראשונה). הסעד שנתבע היה, בעיקרו, כי חברי האגודות ויורשיהם יהיו זכאים לפדות את מניותיהם לפי ערכן הריאלי. זאת, בניגוד לעמדתם הנטענת של מוסדות האגודות באותה העת, לפיה ניתן לפדות את המניות לפי ערכן הנומינלי בלבד ויורשי החברים זכאים לפדיון רק במקרים מסוימים. ביום 20.1.00 הוגשה תביעה נוספת לבית המשפט המחוזי בחיפה ויחד עימה בקשה לאישורה כייצוגית (ת"א 296/00) (להלן - התביעה הנוספת). תביעה זו הוגשה על ידי המערערים בע"א 9139/05 (להלן - התובעים הנוספים). הסעד שנתבקש בה דומה לסעד שהתבקש בתביעה הראשונה. תביעה דומה נוספת ובצידה בקשה לאישורה כייצוגית הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה במועד מאוחר יותר על ידי תובעים אחרים (ת"א 425/00). הטיפול בשלוש התביעות נעשה במאוחד אף כי הן לא אוחדו פורמלית. ביום 17.8.00 החליט בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ש' פינקלמן) כי הטיפול בתביעות יעוכב עד להכרעה בעתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק על ידי לויט בעניינה של אגודה שיתופית אחרת, קו-אופ הריבוע הכחול אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (להלן - קו אופ הריבוע הכחול). לעתירה זו ולהחלטות שהתקבלו בגדרה יש חשיבות לענייננו. נפנה אפוא לתאר בקצרה את השתלשלות העניינים בה. 4. ביום 20.12.98 הגיש לויט עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 8047/98 לויט נ' שר העבודה והרווחה (לא פורסם, 10.2.02; להלן - בג"ץ הריבוע הכחול)) נגד רשם האגודות השיתופיות וקו אופ הריבוע הכחול. הסעד המרכזי שביקשה העתירה להשיג היה דומה לסעד שהתבקש יותר מאוחר בתביעות שהזכרנו, היינו, כי תהא זכות לפדות את המניות לפי ערכן הריאלי. יחד עם העתירה הוגשה בקשה להכיר בה כעתירה ייצוגית. במועד מסוים, בעוד העתירה בבג"ץ תלויה ועומדת, שינה רשם האגודות השיתופיות את סיווגה של קו אופ הריבוע הכחול מ"אגודה צרכנית" ל"אגודה לשירותים". שינוי סיווג זה גרר את החלתה של תקנה 11 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973, ואיפשר את פדיון המניה לפי ערכה הריאלי. בעקבות מהלך זה קבע בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 16.9.01, כי בכך הושג למעשה הסעד המרכזי שהתבקש בעתירה וזו נתייתרה. בית המשפט הוסיף, כי נראה שמקובל על הכל שקו אופ הריבוע הכחול חדל למעשה מלתפקד כאגודה שיתופית צרכנית והפך לתאגיד שמטרתו היחידה היא החזקה במניות התאגידים הנשלטים על ידיו וכי חברי קו אופ הריבוע הכחול זכאים לפדיון מניותיהם בערך ריאלי. הבקשה להכרה בעתירה כעתירה ייצוגית נדחתה. יחד עם זאת, התבקשה התייחסות הצדדים לגבי המתווה המשפטי על פיו יש לבצע את פדיון המניות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לויט ראוי להערכה רבה על מאמציו וזו תבוא לידי ביטוי בפסיקת הוצאות בסיום ההליך. ביום 10.2.02 ניתן פסק הדין בעתירה. בית המשפט העליון אימץ את הצעתם המשותפת של קו אופ הריבוע הכחול ושל המדינה כי פדיון המניות ייעשה במסגרת הסדר לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן - חוק החברות), בפיקוחו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט הוסיף וקבע לעורך-דין לויט שכר טירחה בסך 450,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בכפוף לאמור, נדחתה העתירה. יצוין, כי במסגרת הליך אישור ההסדר שהתקיים בבית המשפט המחוזי נפסק לזכותו של לויט סכום נוסף בסך 400,000 ש"ח כהחזר הוצאות (פש"ר 1153/02). 5. כאמור, החליט בית המשפט המחוזי לעכב את הדיון בתביעות בעניינן של האגודות עד להכרעה בבג"ץ. טעם הדבר היה כי העתירה בבג"ץ הריבוע הכחול עוררה את אותן שאלות עקרוניות שהתעוררו בעניינן של האגודות. בעקבות פסק הדין בבג"ץ הריבוע הכחול התחדש הדיון בתביעות והצדדים השלימו טיעוניהם. ביום 11.8.02 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' דר) בשלוש הבקשות לאישור התובענה הייצוגית. בהחלטה צוין, כי אין מחלוקת שהקביעות העקרוניות שהתגבשו בבג"ץ הריבוע הכחול חלות אף על עניינן של האגודות ובא כוח האגודות אף הבהיר, כי בכוונתן למכור את נכסיהן ולחלק את תמורתם בין החברים. כמו כן צוין, כי סיווגן של האגודות שונה על ידי רשם האגודות השיתופיות ל"אגודה לשירותים", בדומה למהלך שנעשה לגבי קו אופ הריבוע הכחול. המחלוקת היחידה שנותרה, קבע בית המשפט, היא מתווה מימוש נכסי האגודות וחלוקתם. בעניין זה קבע בית המשפט, בניגוד לעמדתן של האגודות, כי יש למנות כונסי נכסים ואין להותיר את המלאכה בידי מוסדות האגודות לבדם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לאור צמצום יריעת המחלוקת אין מקום לאשר את התובענה כתובענה ייצוגית ואין מקום גם להכריע איזו משלוש התובענות שהוגשו ראוי היה להעדיף. ככונסי נכסים מינה בית המשפט את באי כוח הצדדים: עורכי הדין לויט, כספי, הדסי וגושן. עוד קבע בית המשפט, כי למרות דחיית הבקשה לאישור התובענה הייצוגית זכאים עורכי הדין לשכר טירחה ועניין זה יובא בחשבון בעת קביעת שכרם ככונסי נכסים. 6. נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי ננקטו שני הליכים. התובעים בתביעה הראשונה הגישו ערעור לבית המשפט העליון על דחיית בקשתם לאישור התובענה כתובענה ייצוגית ונגד ההחלטה להניח את נושא פסיקת שכר הטירחה לסיום הליך כינוס הנכסים. בית המשפט העליון דחה את הערעור בנוגע לאי אישור התובענה כייצוגית, אולם קיבל את הערעור בנוגע לעיתוי ההכרעה בשאלת שכר הטירחה. נקבע, כי הליכי התביעה והליכי הכינוס הינם שני הליכים נפרדים שעירוב ביניהם עשוי לגרום לתקלות שונות, ועל כן יש לדון בשכר טירחתו של בא כוח התובעים לאלתר. בית המשפט העליון לא נעתר לבקשה כי שכר הטירחה ייקבע על ידו, אלא קבע שיש להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי, שכן "קביעת שכר-טרחתו של בא-כוח המערערים מצריכה בירור עובדתי, שמטרתו להעמיד את בית-המשפט על היקף השקעתו של בא-כוח המערערים בייזום ההליך וגודל תרומתו במימוש ההישג אשר ייתר את הצורך לברר את התובענה כתובענה ייצוגית" (ע"א 8905/02 ארגוב נ' קו אופ צפון אגודה שיתופית לשירותים בע"מ (לא פורסם, 15.1.04)). 7. מלבד הערעור הנזכר, הוגשה לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על ידי האגודות נגד החלטת בית המשפט המחוזי למנות כונסי נכסים לשם מימוש וחלוקת נכסי האגודות. בית המשפט העליון הורה להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי על מנת שיבדוק את נחיצות מינויים של כונסי הנכסים ואת מספרם הראוי (רע"א 8431/02 קואופ צפון אגודה שיתופית לשרותים בע"מ נ' ארגוב (לא פורסם, 6.1.03)). בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי התברר כי רשם האגודות השיתופיות מינה לאגודות חוקר, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות, והטיל עליו לבדוק כיצד יש לממש את החלטת בית המשפט מיום 11.8.02 לפיה יש לחלק את נכסי האגודות. החוקר השלים את עבודתו והגיש דין וחשבון בנושא. האגודות ורשם האגודות השיתופיות טענו, כי את ההחלטה לחלק את נכסי האגודות יש לממש על ידי החוקר תוך יישום הדין וחשבון שהגיש ובפיקוח הרשם. ביום 17.3.03 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת) כי יש להותיר בעינה את ההחלטה לפעול באמצעות כונסי נכסים. עם זאת, נקבע כי על מנת למנוע מצב של ניגוד עניינים יש לערוך שינוי בהרכב הכונסים. שניים מכונסי הנכסים, עורכי הדין הדסי וגושן, שוחררו לבקשתם מתפקידם. לצד שני הכונסים הנותרים, עורכי הדין כספי ולויט, מונה ככונס גם החוקר מטעם רשם האגודות השיתופיות, רו"ח יחיאל בורוכוף (להלן - בורוכוף). כפי שיפורט בהמשך, לאחר תקופה מסוימת התפטר לויט מתפקידו ככונס נכסים ובתפקיד נותרו כספי ובורוכוף לבדם. 8. בהתאם להחלטתו של בית המשפט העליון בע"א 8905/02 הנ"ל נדרש בית המשפט המחוזי לסוגיית שכר הטירחה עבור הגשת התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית. בפני בית המשפט המחוזי הונחו שתי בקשות לפסיקת שכר טירחה: בקשת התובעים בתביעה הראשונה, שהם כזכור אלו שהגישו את הערעור לבית המשפט העליון, ובקשת התובעים הנוספים, שלא הגישו ערעור. ביום 7.8.05 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת). בהחלטה ציין בית המשפט, כי "בניגוד להנחתה של ערכאת הערעור לא נערך בדיון המחודש בבית משפט זה בירור עובדתי. הדיון התקיים בדרך של שמיעת טענותיהם המפורטות של באי-כוח בעלי-הדין (בכתב ובעל-פה) מבלי שנשמעו ראיות" (פיסקה 4 להחלטה). לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי אין מחלוקת שפעילותו של לויט סללה את הדרך לפדיון מניות החברים באגודות לפי ערכן הריאלי. עם זאת, נקבע שיש לתת משקל גם לכך שהעמדה העקרונית התקבלה בעקבות בג"ץ הריבוע הכחול ולסכום שנפסק לזכות לויט שם כשכר טירחה. בסופו של יום העמיד בית המשפט את שכר טירחתו של לויט על סך 1,200,000 ש"ח בצירוף מע"מ. נדחתה הבקשה לפסוק פיצוי מיוחד לתובעים, וזאת מכיוון שהתביעה הייצוגית לא אושרה בסופו של דבר. בית המשפט דחה את בקשת התובעים הנוספים לשכר טירחה ופיצוי מיוחד, וזאת מן הטעם שעניינם לא נכלל בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8905/02 שהוזכר לעיל, אשר מכוחו התקיים הדיון בפניו. בפנינו מונחים שלושה ערעורים נגד החלטה זו. בע"א 9134/05 מלינים התובעים בתביעה הראשונה על כך שגובה שכר הטירחה שנפסק נמוך מדי וכן על סירובו של בית המשפט לפסוק פיצוי מיוחד; בע"א 9238/05 מלינות האגודות על גובה שכר הטירחה שנפסק, אשר לגישתן גבוה הוא מידי; בע"א 9139/05 מלינים התובעים בתביעה הנוספת על כך שלא נפסקו לזכותם שכר טירחה ופיצוי מיוחד. 9. ההחלטה השנייה עליה הוגשו ערעורים הינה זו בעניין שכרם של כונסי הנכסים. ביום 27.11.06 התקבלה החלטתו הסופית של בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ג' גינת) בנושא. נקבע, כי לגבי התקופה שעד יום 30.11.05, המועד בו פרש לויט מתפקידו, יעמוד שכר הטירחה של כל הכונסים על סך 3% בצירוף מע"מ מסך הסכום שחולק לחברי האגודות עד אותה עת. לגבי התקופה שמיום 1.12.05 ואילך יעמוד שכר הטירחה על 2.5% בצירוף מע"מ מסכום החלוקה בתקופה זו. על החלטה זו מערערים בפנינו הן לויט (ע"א 10671/06) והן האגודות (ע"א 3308/07), כפי שיפורט להלן. נפנה תחילה לערעורים בעניין שכר טירחת עורך דין ופיצוי מיוחד בגין הגשת התובענות הייצוגיות. שיקולים לקביעת גובה שכר טירחה בתובענות ייצוגיות 10. כאמור, שני הצדדים מערערים על גובה שכר הטירחה שנפסק לזכותו של לויט. האגודות טוענות, כי שכר הטירחה שנפסק הינו גבוה מדי. הן מלינות על כך שלא נערך בירור עובדתי על דרך שמיעת ראיות לגבי היקף השקעתו של לויט, כפי שהנחה בית המשפט העליון. לטענתן, הן הוכיחו כי היקף עבודתו המשוער של לויט הינו בין 100 ל-150 שעות עבודה בלבד. עוד טענות האגודות כי שכר הטירחה הנוכחי של לויט צריך להיגזר באופן יחסי לשכר הטירחה שנפסק בבג"ץ הריבוע הכחול. שוויה של קו אופ הריבוע הכחול היה, לפי הנטען, כ-280,000,000 דולר, בעוד שוויין של האגודות הינו כ-210,000,000 ש"ח. כמו כן, בבג"ץ הריבוע הכחול הושקעה על ידי לויט עבודה רבה בהרבה מזו שהושקעה בעניינן של האגודות. השכר שנפסק בבג"ץ הריבוע הכחול, 450,000 ש"ח שכר טירחה ועוד 400,000 ש"ח הוצאות, צריך להוות קנה המידה ממנו ייגזר, בהתאמה לשוני מבחינת היקף ההשקעה ושווי האגודות, שכר הטירחה כאן. עוד מדגישות האגודות, כי מדובר בתביעה ייצוגית שבסופו של דבר לא אושרה ולא נוהלה וגם לעניין זה יש לתת משקל. לשיטת האגודות, שכר הטירחה אמור לנוע בין 56,250 ש"ח לבין 110,000 ש"ח. רשם האגודות השיתופיות מצטרף לגישתן של האגודות. לטענתו, לא היה צורך של ממש בהגשת התובענה הייצוגית, שכן הוא התכוון להחיל את מה שייפסק בבג"ץ הריבוע הכחול על כל אגודות הקו אופ השונות וכך אכן נעשה. בעניין זה מזכיר הרשם כי לויט עמד מאחרי תביעה דומה גם בעניינה של אגודת קו אופ נוספת בירושלים, שם נדחתה הבקשה לאישור התביעה כייצוגית בשל כך שמוסדות האגודה היו נכונים לבחון אפשרות לשינוי התקנות ולתיקון המצב בעצמם (ע"א 3074/03 בן דרור נ' קו-אופ ירושלים, אגודה צרכנית שיתופית בע"מ (לא פורסם, 20.7.05)). עוד טוען הרשם, כי בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן - חוק תובענות ייצוגיות או החוק), אומצה שיטה של פסיקת שכר בהתאם למאמץ ולא לפי תוצאות ולכן אין מקום להביא בחשבון את שווי התובענה. 11. מנגד, טוען לויט כי שכר הטירחה שנפסק נמוך מדי. לטענת לויט, היה על בית המשפט לפסוק את שכר טירחתו בשיטה של הפרשת אחוז מסוים מסכום התביעה שזכה בה, שהוא למעשה שווי האגודות. גובה השכר, לטענת לויט, צריך לעמוד על 12.5% והפיצוי המיוחד לתובעים על 2.5%. לויט מלין גם על כי בית המשפט המחוזי בחר שלא ליישם את הקווים המנחים לפסיקת שכר טירחה ופיצוי מיוחד בתובענות ייצוגיות, כפי שאלו הותוו בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8430/99 אנליסט אי. אמ. אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247 (2001) (להלן - פרשת אנליסט). עוד טוען לויט, כי פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8905/02, הקובע כי לכאורה ראויה הייתה התביעה להתאשר כייצוגית, מהווה מעשה בית דין. עוד נטען, כי הגשת התובענה הייצוגית הייתה כרוכה בסיכון אשר יש לפצות עבורו. לעניין היקף עבודתו טוען לויט, כי הוא הציג לפני בית המשפט את כתבי הטענות אותם הגיש במסגרת ההליך ובנתון זה יש כדי לשקף את גודל השקעתו ולא היה צורך בשמיעת ראיות. לטענת לויט, אין להקיש משכר הטירחה שנפסק לזכותו בבג"ץ הריבוע הכחול, שכן שם הוא היה גם בעל דין ולא רק עורך דין מייצג. לויט מוסיף, כי הגשתה של התובענה הייצוגית הייתה נדרשת, על אף שהעתירה הייתה תלויה ועומדת בבג"ץ ועל כך ניתן ללמוד מהעובדה שהאגודות התנגדו לתובענה כשהוגשה והוסיפו והתנגדו אחר כך לסעדים שהתבקשו. 12. נושא שכר טירחת עורך הדין בענייננו נשלט על ידי חוק תובענות ייצוגיות (מכוח הוראות המעבר שבסעיף 45 לחוק), אשר פורש בפסיקה כחל גם על תובענה הנמצאת בשלבי ערעור (ראו, רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (טרם פורסם, 14.12.06)). השיקולים לפיהם יש לקבוע את שכר טירחתו של עורך הדין המייצג את התובעים בתובענה ייצוגית, "בא כוח מייצג" כלשון החוק, מנויים בסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, האומר כך: "בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה: (1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; (2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך; (3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית; (4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך; (5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית". הסעיף מונה רשימה לא ממצה של שיקולים אותם על בית המשפט להביא בחשבון. קריטריונים אלו מציירים קווים מנחים אשר מהם ניתן ללמוד על מגמתו של החוק ועל המטרות אותן ביקש להשיג באמצעות מוסד שכר הטירחה בתובענות ייצוגיות. דומה, כי ניתן להצביע על שלושה סוגי שיקולים המשתקפים בקריטריונים המנויים בסעיף. סוג שיקולים אחד נוגע לסוגיית התמריץ להגשת תביעה ייצוגית. בעניין זה קיים מתח בין שני שיקולים נוגדים אשר יש לאזן ביניהם: יצירת תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות אל מול הצורך למנוע הגשתן של תביעות סרק ייצוגיות או מנופחות יתר על המידה (ראו, פרשת אנליסט, עמ' 259). מובן, כי ככל שגדלה החשיבות אותה יש לייחס לתובענה הייצוגית גדל העניין ביצירת התמריץ להגישה. מטעם זה מורה החוק כי בעת קביעת שכר הטירחה יש להתחשב באינטרסים שהוגשמו על ידי הגשת התובענה. בגדרה של נקודה זו ניתן משקל הן לאינטרס היחיד, שבא לידי ביטוי בקריטריון התועלת שצמחה לקבוצה המיוצגת (ס"ק (1)), והן לאינטרס הציבור, הבא לידי ביטוי בקריטריון של מידת החשיבות הציבורית הטמונה בתביעה (ס"ק (3)) (ראו, פרשת אנליסט, עמ' 258). הצורך במתן תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות ראויות מכתיב גם התחשבות בשאלה מה היה היקף ההשקעה בהגשתה ובניהולה של התובענה הייצוגית ומה הייתה מידת הסיכון הכרוכה בה (ס"ק (2)). זאת, שכן כגודל הקושי והסיכון שבתובענה כך הצורך באיזונו על ידי קביעת שכר הולם. מנגד, השאיפה למנוע הגשת תביעות סרק או ניפוחן מעבר לראוי מכתיבה את הקריטריון הקבוע בס"ק (5), לפיו יש להתחשב בפער בין הסעדים הנתבעים לסעדים שאושרו. קריטריון זה מיועד להרתיע תובעים מפני הגשת תביעות בשיעור מופרז ובלתי מבוסס. סוג שיקולים שני עניינו הכוונת התנהגות "בא כוח מייצג", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, בנוגע לאופן ניהול התובענה והבקשה לאישורה. החוק מבקש ליצור תמריץ לכך שהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית ובתובענה עצמה ינוהל ביעילות ובהגינות. לאור מטרה זו קובע החוק, כי בקביעת גובה שכר הטירחה יש להתחשב באופן בו ניהל בא הכוח המייצג את התובענה הייצוגית (ס"ק (4)). סוג שיקולים שלישי המשתקף בסעיף הינו השאיפה כי יהיה יחס הולם בין שכר הטירחה לבין התובענה הייצוגית. היינו, כי שכר הטירחה יהיה סביר והוגן בהתחשב בכלל מאפייניה של התובענה הייצוגית. חלק מהגורמים המשפיעים על סבירותו של גובה שכר הטירחה הינם המאמץ שהושקע בה והתועלת שהיא הניבה לקבוצה. כך, לדוגמה, יש להקפיד כי שכר הטירחה לא יעקר למעשה את טובת ההנאה האמורה לצמוח לחברי הקבוצה או יפחית ממנה באורח בלתי סביר (פרשת אנליסט, עמ' 259). 13. כאמור, הקריטריונים המוזכרים בסעיף 23(ב) לחוק תובענות ייצוגיות הינם קווים מנחים לפסיקת שכר הטירחה של "בא כוח מייצג". המדובר בהתוויה של שיקול הדעת של בית המשפט ואין מקום לשרטט נוסחה קשיחה. יחד עם זאת, רואה אני מקום להתייחס למספר נקודות, שחלקן עלו בטענות הצדדים. נקודה אחת, הינה בשאלה האם בעת קביעת גובה שכר הטירחה יש להתחשב בשוויה של התובענה הייצוגית. לטענת רשם האגודות השיתופיות, קריטריון של שווי הסעד שנפסק בתובענה לא נכלל בחוק ועל כן אין להתחשב בו. טענה זו אינה מדויקת. סעיף 23(ב)(1) לחוק מונה את התועלת שצמחה לחברי הקבוצה מהתובענה הייצוגית כגורם בעל משקל בקביעתו של שכר הטירחה. אחד ממרכיבי התועלת של הקבוצה הינו, כמובן, שוויו של הסעד לו הם זכו. עם זאת, שווי הסעד אינו הקריטריון היחיד ואפשר שגם לא המרכזי שבהם. בעניין דנא לא מתעורר הצורך לדון בשאלה מה משקלו היחסי של קריטריון זה. נקודה נוספת אליה התייחסו הצדדים הינה באיזה אופן יש לחשב את שכר הטירחה. לטענת לויט, שכר הטירחה צריך להיקבע על דרך קביעתו של אחוז מסוים משווי הסעד ולא באופן של נקיבת סכום מסוים. לדעתי, אין מקום לקבוע מסמרות בעניין זה. יש להבחין בין השאלה באיזו שיטה ייקבע שכר הטירחה לבין השאלה אילו שיקולים מובאים בחשבון בעת קביעתו. ניתן להביא בחשבון את שווי הסעד גם אם שיטת קביעתו של שכר הטירחה הינה בצורה של פסיקת סכום קצוב (ולא באחוזים). באותה מידה, ניתן להביא בחשבון שיקולים אחרים, כגון היקף ההשקעה, גם אם מנוסח שכר הטירחה כהקצאה של אחוז מסוים מן הסכום הפסוק. דרך קביעתו של שכר הטירחה תיגזר מנסיבות העניין, לפי שיקול דעתו של בית המשפט. אין מקום אפוא לקבוע באופן קטיגורי באיזו שיטה יש לקבוע את שכר הטירחה. 14. נקודה מרכזית אותה יש להדגיש היא כי שיקול חשוב בעת הדיון בסוגיית שכר הטירחה נוגע לשאלה האם היה צורך להגיש את התובענה הייצוגית כדי לזכות בסעד המבוקש. אחת ממטרותיו המובהקות של מוסד התובענה הייצוגית היא התגברות על הכֶּשֶל הטמון במצב בו ישנם ניזוקים רבים אשר נזקו של כל אחד מהם קטן מכדי שיהיה זה כדאי עבורו לפעול למימוש זכויותיו (ראו: סעיף 1(1) לחוק תובענות ייצוגיות; רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 784 (1996); רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220, 237 (2003)). על כן, נתון מרכזי בסוגיית שכר הטירחה בגין הגשת תובענה ייצוגית וניהולה נוגע לשאלה האם היה צורך בהגשתה כדי להתגבר על הכשל האמור. ומן הכלל אל הפרט. 15. נקודה אחת לגביה יש מחלוקת בין הצדדים נוגעת להיקף ההשקעה של לויט בתביעה. בעניין זה טוענות האגודות כי היה על לויט להביא ראיות על היקף עבודתו ולכך כיוון בית המשפט העליון כשקבע כי יש צורך ב"בירור עובדתי". לטענת לויט די בכך שהעמיד את כתבי הטענות שלו להתרשמותו של בית המשפט. איני סבור שיש צורך להכריע האם השתמע מהחלטתו של בית המשפט העליון כי יש לערוך בירור על דרך הבאת ראיות דווקא. מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי עולה שהאגודות לא טענו כי להוכחת שכר הטירחה יש להביא ראיות. נכון אני להניח כי לויט יצא ידי חובתו בכך שהציג את כתבי הטענות שלו בפני בית המשפט. לטענתו, עומדת השקעתו על הכנת שמונה כתבי טענות והשתתפות בשני דיונים (פיסקה 4 לסיכומי התשובה). לויט לא טען, ובוודאי שלא הוכיח, כי הפעולות האמורות היו כרוכות במאמץ מיוחד. מכאן מתבקשת המסקנה כי השקעתו של לויט הינה כזו האופיינית לדיון בסדר הגודל הנזכר, ואין מדובר בהשקעה "אדירה" כטענתו. 16. הנקודה שלגישתי מהווה ליבת ההכרעה בתיק זה היא שאלת נחיצותה של התובענה שהוגשה על ידי לויט. לטענת האגודות, בזמן הגשת התביעה עמד נושא פדיון המניות לפי ערכן הריאלי לבחינה מחודשת ומוסדות האגודות הביעו נכונות להחיל על עצמן את הכללים שייקבעו בבג"ץ הריבוע הכחול. על כן, כך טוענות הן, התרומה האמיתית של לויט לפרשה התבטאה במעורבותו בעניין בג"ץ הריבוע הכחול, בגינה קיבל כבר שכר טירחה. טענה זו הינה בעלת משקל. עיון בכתבי הטענות שהוגשו במסגרת ההליך בבית משפט קמא מלמד, כי האגודות התנגדו אמנם לתביעה לגופה אולם ציינו שהנושא נמצא כעת בבדיקה מחודשת וכי ההחלטה שתתקבל בבג"ץ הריבוע הכחול תחייב גם אותן. איני סבור, כי פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 8905/02 מהווה מעשה בית דין בנקודה זו, כטענת לויט, שכן שם נקבע כי על העניין להתלבן בבית המשפט המחוזי. מהאמור מתבקשת המסקנה, כי הצורך בתובענה הייצוגית במועד בו הוגשה מוטל במידה מסוימת של ספק. עם זאת, לזכותו של לויט יש לזקוף שני גורמים: האחד, קבלת עמדתו בעניין מימוש וחלוקת נכסי האגודות על ידי כונסי נכסים, על אף התנגדות האגודות ורשם האגודות השיתופיות; השני, סבורני כי יש להביא בחשבון גם את המאמץ והתרומה של לויט בעניין קו אופ הריבוע הכחול, אשר הועיל באופן עקיף לעניינם של חברי האגודות. פעולותיו אלו של לויט אמנם זיכו אותו כבר בשכר טירחה בבג"ץ הריבוע הכחול, אולם דומה כי העובדה שהעניין נדון כעתירה לבג"ץ, ולא במסגרת של הליך אזרחי, הביאה לכך ששכר הטירחה שנפסק היה נמוך משהו, בהתחשב בכלל נתוני הפרשה. מובן, כי אין לזקוף על חשבון חברי האגודות את הסכומים אשר אולי היה על חברי קו אופ הריבוע הכחול לשאת בהם. עם זאת, בעת בדיקת תרומתו של לויט לחברי האגודות יש הצדקה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לאמץ נקודת מבט רחבה יותר ולתת משקל מסוים גם לתרומה הכוללת של לויט. לאור שקלולם של כל הנתונים הגענו לכלל מסקנה כי הגם שהסכום שנפסק כשכר טירחה הינו על הצד הגבוה, הרי אין מדובר בסטייה כזו המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. יש אף לזכור, כי מדובר במקרה זה בעניין בו ההכרעה אינה מדויקת אלא מבוססת על אומדנה. 17. נותר לנו לדון עוד בהשגותיהם של התובעים הנוספים על כך שלא נפסק לזכותם שכר טירחה. כזכור, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם מטעם דיוני והוא שעניינם לא נכלל בהוראות שניתנו לו על ידי בית המשפט העליון בע"א 8905/02. לטענת התובעים הנוספים שגה בית משפט קמא בעניין זה והיה עליו לדון בבקשתם ללא קשר לפסק הדין בע"א 8905/02. מנגד טוענות האגודות, כי משלא הגישו התובעים הנוספים ערעור על החלטת השופט דר מיום 11.8.02 קם ונוצר מעשה בית דין לפיו הם אינם זכאים לשכר טירחה. במחלוקת זו הדין עם התובעים הנוספים. בהחלטת השופט דר מיום 11.8.02 לא נקבע כי התובעים הנוספים אינם זכאים לשכר טירחה, אלא כי נושא זה יידון בסיומו של הליך הכינוס. אי הגשת ערעור על ההחלטה משמעה השלמה עם דחיית הדיון בסוגיית שכר הטירחה, אולם אין בכך השלמה עם אי קבלת שכר טירחה כלל. משהוקדם הדיון בעניין שכר הטירחה של לויט, דומה כי היה מקום לדון גם בבקשת התובעים הנוספים לשכר טירחה. שקלתי אם להחזיר את העניין לבית המשפט המחוזי, אולם בסופו של דבר החלטתי להימנע מכך. זאת, נוכח הזמן הרב שנמשכים ההליכים בעניין זה וכן משום ששוכנעתי כי לגופו של עניין אין הצדקה לפסוק שכר טירחה לזכות התובעים הנוספים. התביעה הנוספת הוגשה למעלה מחודש לאחר שהוגשה תביעתו של לויט. עיינתי בסיכומי הערעור של התובעים וכן בבקשה לשכר טירחה שהוגשה לבית משפט קמא, ולא מצאתי כל הסבר מדוע היה מוצדק להגיש תביעה נוספת. לא נטען אף, כי הכנת התביעה הנוספת החלה קודם שהוגשה התביעה הראשונה. בנסיבות אלו אין מקום לפסוק לזכות התובעים הנוספים שכר טירחה. עם זאת, מכיוון שביקורתם במישור הדיוני הייתה מוצדקת, הם לא יחויבו בהוצאות בגין דחיית ערעורם. גמול 18. הן התובעים בתביעה הראשונה והן התובעים הנוספים מערערים על כך שבית המשפט לא פסק לזכותם פיצוי מיוחד. יוער, כי הביטוי "פיצוי מיוחד" מקורו בסעיף 54ט לחוק ניירות ערך, שכותרתו הייתה "שיפוי ופיצוי מיוחד". את ההסדר שבחוק ניירות ערך החליפו הוראות סעיפים 218-207 לחוק החברות. נושא התגמול לתובע שהגיש תובענה ייצוגית הוסדר בסעיף 215 לחוק, אשר הגדיר זאת כ"גמול". הסעיפים האמורים בחוק החברות בוטלו עם כניסתו לתוקף של חוק תובענות ייצוגיות. סוגיית התגמול ל"תובע מייצג", כלשון ההגדרה שבסעיף 2 לחוק תובענות ייצוגיות, מוסדרת כיום בסעיף 22 לחוק, אשר משתמש גם הוא במונח "גמול". לפי סעיף 22(א) לחוק, יש לפסוק גמול לתובע מייצג כאשר "הכריע בית המשפט בתובענה הייצוגית, כולה או חלקה, לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, לרבות בדרך של אישור הסדר פשרה...". סעיף 22(ג) קובע, כי ניתן לפסוק גמול לתובע מייצג "במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים שיירשמו", גם אם לא אושרה התובענה הייצוגית או לא הוכרעה לטובת הקבוצה. איני סבור כי בענייננו מתקיים טעם מיוחד המצדיק לפסוק גמול למרות שהתובענה הייצוגית לא אושרה. כאמור, נחיצותה של התובענה הייצוגית מוטלת בספק רב ובכל מקרה ברור כי תרומתה הייתה מוגבלת ביותר. בנסיבות אלו איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא שלא לפסוק גמול והערעורים בעניין זה נדחים. שכר הטירחה בגין הכינוס 19. חלקו השני של הערעור מתמקד בעניין השכר שנפסק לכונסי הנכסים. בית משפט קמא קבע, ביום 27.11.06, כי השכר לתקופה בה היו שלושה כונסי נכסים יעמוד על 3% בצירוף מע"מ מסך הסכום שחולק לחברי האגודות עד יום 1.12.05 והשכר לתקופה בה כיהנו שני כונסי נכסים יהיה 2.5% בצירוף מע"מ מסך סכום החלוקה בתקופה זו. על החלטה זו מערערים הן האגודות והן לויט. לטענת לויט, שכר הטירחה שנפסק נמוך מן הראוי. האגודות, בערעורן, מעלות שתי טענות: טענה אחת, כי בהחלטתו של בית משפט קמא נפל פגם דיוני משמעותי המחייב את ביטולה; טענה שנייה, כי לגופו של עניין נפסק שכר טירחה גבוה מהראוי בנסיבות העניין. כונסי הנכסים כספי ובורוכוף לא הגישו ערעור על שכר הטירחה שנפסק, אשר לטענתם הינו ראוי והולם. נפתח את הדיון בטענת האגודות לפגם דיוני בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. על מנת להבין את הטענה נתאר בקצרה את הרקע לקבלת ההחלטה מיום 27.11.06. 20. בית המשפט המחוזי מינה את כונסי הנכסים ביום 17.3.03. כונסי הנכסים פנו לבית המשפט מספר פעמים בבקשה כי ייפסק להם שכר טירחה ביניים. ביום 8.8.05 נעתר בית המשפט לבקשה ופסק לכונסים שכר טירחה ביניים בסך מיליון ש"ח בצירוף מע"מ. ביום 27.10.05 פנה לויט לבית המשפט בבקשה להשתחרר מתפקידו ככונס נכסים ולקבוע סופית את שכר טירחתו. בהזדמנות זו פנו שני הכונסים הנוספים, כספי ובורוכוף, בבקשה כי ייפסק להם שכר טירחה ביניים נוסף. ביום 22.11.05 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי. בסיומו של הדיון ניתנה החלטת בית המשפט לפיה שוחרר לויט מתפקידו וכן נפסק לזכות כל אחד מהכונסים שכר טירחה ביניים שני בסך 60,000 ש"ח בצירוף מע"מ. עוד נקבע, כי דיון בשאלת שכר הכונסים יתקיים ביום 18.5.06. בית המשפט הורה לפרקליטות ולכונס הנכסים הרשמי להגיש את עמדותיהם בנושא שכר הטירחה. ביום 18.5.06 התקיים דיון בנושא שכר הטירחה. בסיומו של הדיון קבע בית המשפט, כי החלטתו בעניין שכר הטירחה תינתן בנפרד, על בסיס הטענות ששמע. בהחלטה נוספת מיום 21.5.06 ביקש בית המשפט מכונס הנכסים הרשמי להגיש תגובה מעודכנת. ביום 27.11.06 נערכה, לבקשת הכונסים, פגישה בלתי פורמלית בינם לבין השופט. בפגישה לא נכחו מי מבעלי הדין האחרים. על פי פרוטוקול הישיבה, עידכנו הכונסים את השופט על מצב הכינוס ולאחר מכן הזכירו בפניו גם את נושא שכר הטירחה. בו במקום, ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, בה נפסק שכר הטירחה כאמור לעיל. 21. ביום 20.12.06 הגישו האגודות בקשה לביטול ההחלטה מיום 27.11.06 בטענה שזו ניתנה במעמד צד אחד. כונסי הנכסים התנגדו לבקשה. בית המשפט קיים דיון בבקשה ביום 22.2.07 ובסופו קבע כי אינו רואה מקום לביטול ההחלטה. בית המשפט ציין, כי החלטתו מיום 27.11.06 ניתנה על סמך טענות הצדדים בכתב ובעל-פה. עוד ציין בית המשפט כי בקשת הביטול אינה מתייחסת לשכר הטירחה שנפסק ללויט, אשר לא היה נוכח כלל בפגישה הבלתי פורמלית ואף לא צורף כמשיב לבקשת הביטול. בית המשפט הוסיף, כי אינו רואה פסול בכך שכונסי נכסים מדווחים לבית המשפט באופן לא פורמלי על התקדמות הליך הכינוס. עוד אמר בית המשפט, כי אף אם היה שוקל מחדש את סוגיית שכר הטירחה, כפי שהתבקש על ידי האגודות, היה מגיע לאותה התוצאה. 22. בערעור טוענות האגודות כי מתן ההחלטה לאחר דיון בלתי פורמלי במעמד צד אחד מהווה פגם דיוני ממשי, אשר מצדיק את ביטול ההחלטה והחזרת הדיון למותב אחר בבית המשפט המחוזי. לטענתן, ההחלטה ניתנה לאחר שכונסי הנכסים טענו באריכות לעניין גובה שכר הטירחה המגיע להם. האגודות מוסיפות, כי בעובדה שבפני בית המשפט המחוזי היו מונחות תגובות הצדדים בנוגע לשכר הטירחה אין כדי להכשיר את הפגם. לשיטתן, נוכח הזמן הרב שחלף קיימת חשיבות רבה לרושם שניטע על ידי ריענון הטענות שנשמעו על ידי הכונסים. כונסי הנכסים טוענים, לעומת זאת, כי בדיון שהתקיים ביום 27.11.06 הם לא טענו כלל בעניין שכר הטירחה אלא רק הזכירו לבית המשפט את הצורך בקבלת החלטה. לגישתם, החלטתו של בית המשפט ניתנה על בסיס הדיון שנערך ביום 18.5.06 ובהמשך להחלטת הביניים מיום 8.8.05, בה כבר התייחס לעמדות הצדדים. לשופט הייתה כבר דעה מגובשת בעניין ופגישתם היוותה רק זרז למתן ההחלטה. עוד טוענים הכונסים, כי נוכח העובדה שטענות הצדדים נשמעו אין מדובר בהחלטה במעמד צד אחד ועל כן לא הייתה הצדקה לבטלה. לויט מוסיף, כי הוא כלל לא נכח בישיבה הבלתי פורמלית ומבחינתו ההחלטה התקבלה על רקע הבקשה שהגיש לקביעת שכר טירחה, לה הוגשו תגובות. רשם האגודות השיתופיות מצטרף לעמדת האגודות. הרשם מציין, כי התפתחה פרקטיקה לפיה בעלי תפקיד שמונו על ידי בית המשפט מוסרים לעיתים דיווחים במעמד צד אחד. אולם, לשיטת הרשם אף אם אין פסול בפרקטיקה זו על דרך העיקרון, כאשר מדובר בפסיקת שכרם של בעלי התפקיד ראוי שהדיון יתקיים במעמד הצדדים. 23. דעתי היא כי נסיבות מתן ההחלטה מיום 27.11.06 מלמדות על פגם דיוני משמעותי שאינו ניתן לריפוי אלא בדרך של ביטול ההחלטה והשבת הדיון לבית המשפט המחוזי. אכן, קיימים מקרים בהם בעל תפקיד, דוגמת מפרק או כונס נכסים, מקיים התייעצות עם בית המשפט שמינה אותו, וזאת בלא נוכחות של גורם אחר (ע"א 355/58 קוגוט נ' מקבל הנכסים הרשמי, פ"ד יג 94, 100 (1959) וכן ראו, א' וולובסקי כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שנייה, 2004) 495-492). נראה, שבעבר נעשה שימוש מעת לעת באופציה דיונית זו ואילו כיום נזנח השימוש בה. בהחלט ניתן להבין שבנסיבות מסוימות מעוניין בעל התפקיד לקבל את עצתו של בית המשפט, והרי יש לזכור שלבית המשפט יש אחריות עליונה לגבי ההליך. כמובן, שעל בית המשפט לגלות זהירות רבה בשימוש באופציה הדיונית האמורה, שכן הכלל הוא שעל בית המשפט לקיים ההליך באופן פומבי ושקוף (ראו, ע"א 2907/90 מיכלמן נ' זיו, פ"ד מו(4) 725 (1992)). בוודאי שמקרה של פסיקת שכר טירחה לבעל תפקיד איננו מן המקרים בהם יש הצדקה לערוך את הדיון בנוכחותו של בעל התפקיד בלבד. למען הסר ספק יובהר, כי ייתכן וגורם אחר לא יהיה נוכח, אולם עמדתו תובא בפני בית המשפט בכתובים. כך למשל, ייתכן שייערך דיון בנושא שכר טירחתו של מפרק חברה בנוכחותו וכאשר עמדתו של הכונס הרשמי מונחת בפני בית המשפט בכתב. כאשר הדיון מגיע לשאלת שכרו של בעל תפקיד, למשל מפרק, נחשב בעל התפקיד לבעל דין לכל דבר. בנקודה זו קיים, בדרך כלל, ניגוד אינטרסים בין בעל התפקיד לבין אלה שהוא מופקד על ענייניהם. ניתן להיווכח בכך באופן מוחשי בעניין דנא. האינטרס שעל הכונסים להעמיד בראש מעייניהם הינו האינטרס של חברי האגודות. על כן, עליהם לפעול להגדלת הדיבידנד שיחולק בהליך הכינוס. מנגד, ברי כי ככל שיגדל שכר הטירחה שיקבלו הכונסים, כך יקטן הדיבידנד. בעניין זה מתנגש אפוא האינטרס האישי של הכונסים עם האינטרס של חברי האגודות. על כן חשוב להקפיד באופן דווקני על קיום כללי סדר הדין שנועדו להבטיח את הגינות ההליך. אחד מעקרונות היסוד של תורת סדר הדין בשיטתנו המשפטית הוא כי בית המשפט לא ישמע טענות שלא במעמד כל בעלי הדין, למעט במקרים מסוימים לגביהם נקבע הסדר מיוחד בדין (ראו, ע"א 7840/96 זיידנברג נ' זיידנברג, פ"ד נ(4) 260 (1997)). חיוני להקפיד שתינתן הזדמנות שווה לכל בעלי הדין להביא את טענותיהם בפני השופט טרם קבלת הכרעה, בין היתר על מנת לשמור על פני מראית הצדק. 24. הצטברותם של מספר נתונים הביאה אותי לכלל דעה כי ההחלטה מיום 27.11.06 ניתנה תוך פגיעה בעיקרון לפיו יש ליתן הזדמנות שווה לבעלי הדין להשמיע טענות לפני שבית המשפט נותן את הכרעתו. ראשית, הישיבה הבלתי פורמלית נקבעה לבקשתם של הכונסים כספי ובורוכוף, כאשר אחד מהנושאים בגינם התבקשה הפגישה היה עניין שכר הטירחה. כלומר, אין מדובר בנושא שהוזכר אגב אורחא תוך כדי דיון בעניין אחר; שנית, עיון בפרוטוקול הישיבה מלמד כי הכונסים התייחסו לגופו של הנושא, גם אם בתכלית הקיצור, ולא הסתפקו בהזכרת הצורך במתן החלטה בבקשה שהוגשה זה מכבר. כך, מפרט אחד מהכונסים את מספר האנשים אשר עובדים במשרדו על הנושא ואת העובדה שהיקף העבודה גדל עקב פרישת לויט; שלישית, העובדה שההחלטה ניתנה בו במקום, במעמד הכונסים ומייד לאחר שהתייחסו לנושא, מוסיפה לתחושה כי לפחות מראית פני הצדק נפגעה; רביעית, מאז שהתקיים הדיון במעמד בעלי הדין בנושא שכר הטירחה חלפו למעלה משישה חודשים. עובדה זו מעצימה את האפקט שעשוי להיות לכך שסמוך למתן ההחלטה הייתה לאחד מבעלי הדין הזדמנות להציג את נקודת מבטו, ולוּ על קצה המזלג. מן הטעמים האמורים סבורני כי טיבו וחומרתו של הפגם הדיוני מחייבים את ביטול החלטתו של בית משפט קמא. זאת, מבלי שאני נדרש להכריע האם במקרה זה מדובר בהחלטה במעמד צד אחד, כמובנה בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). ער אני לטענתו של לויט כי הוא לא השתתף בישיבה הבלתי פורמלית, אולם אין בעובדה זו כדי להטות את הכף. ההחלטה נשוא הערעור ניתנה לגבי כל הכונסים בלא שנעשתה הבחנה ביניהם. ביטולה של ההחלטה מתחייב לא כעונש כלפי הכונסים שהשתתפו בישיבה הבלתי פורמלית, אלא משום שבהליך נפל פגם משמעותי. פגם זה מתקיים לגבי כל רכיבי החלטה, כולל לעניינו של לויט. העניין יחזור לבית המשפט המחוזי, אשר ידון בו מחדש. אוסיף, כי לא מצאנו מקום להורות שההליך יתקיים בפני מותב אחר. 25. נוכח התוצאה אליה הגענו, מתייתר הצורך לדון בפן המהותי של הערעור על גובה שכר הטירחה בגין הכינוס. בעניין זה אסתפק בהערה, כי בין בעלי הדין נטושה, בין היתר, מחלוקת משפטית. כונסי הנכסים מונו, ועל כך אין מחלוקת, לפי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי. הצדדים חלוקים בשאלה האם בסוגיית שכר הטירחה יש להחיל, על דרך האנלוגיה, את תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981, או שמא ראוי להחיל דווקא את האמור ב"כללים למינוי מפרקים של אגודות שיתופיות ולקביעת שכרם" שנקבעו על ידי רשם האגודות השיתופיות. גם אם ייקבע שיש להחיל את תקנות החברות חלוקים הצדדים בשאלה לאיזו מהקטגוריות הקבועות שם יש לשייך את פעולות הכונסים שלענייננו. בית המשפט המחוזי אשר ידון בעניין ייזקק למחלוקות אלו, כמו לשאר הנקודות השנויות במחלוקת, וייתן בהן את הכרעתו, ככל שהדבר יידרש. לפיכך, ערעורו של לויט (ע"א 10671/06) נמחק. 26. זו, אם כן, תוצאת פסק דין זה: בנושא שכר הטירחה ואי פסיקת פיצוי מיוחד בגין הגשת התביעה הראשונה - נדחים שני הערעורים. ערעורם של התובעים הנוספים על דחיית בקשתם לשכר טירחה ולפיצוי מיוחד נדחה אף הוא. בנושא שכר הטירחה בגין כינוס הנכסים מתקבל ערעור האגודות (ע"א 3308/07) והחלטתו של בית משפט קמא מבוטלת. העניין יחזור לבית המשפט המחוזי אשר ידון בו מחדש, לרבות בעניין שכרו של לויט ככונס נכסים. לא ייעשה צו להוצאות בערעורים השונים. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, א' באדר התשס"ח (7.2.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06106710_S10.doc של מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il