אישי-ישיר חברה לביטוח בע"מ נ. מוסא אבו עגאג

פסק-דין בתיק ע"א 10670/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10670/05 וערעור שכנגד בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר המערערות (המשיבות שכנגד): 1. אישי-ישיר חברה לביטוח בע"מ 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיב (המערער שכנגד): מוסא אבו עגאג ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 13.9.05 בת.א. 2173/00 שניתן על-ידי כבוד השופט י' שפירא תאריך הישיבה: כ' באלול התשס"ז (3.9.07) בשם המערערות (המשיבות שכנגד): עו"ד יצחק מנדה בשם המשיב (המערער שכנגד): עו"ד גדעון פנר; עו"ד אניס אבו-ג'עפר פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא). הערעורים עוסקים בשאלת גובה הפיצויים שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), שהוגשה על-ידי המשיב נגד המערערות. 2. ביום 12.8.1999, כאשר היה בן קרוב לעשרים ותשע שנים, נפגע המשיב בתאונת דרכים שהתרחשה בכביש דהריה-חברון. המשיב אושפז במשך כחודש בבית החולים סורוקה בבאר-שבע עם שברים בעצמות הפנים והגולגולת, עדות לשברים בבסיס הגולגולת, בצקת מוחית קלה, שברים בגפיים, חבלות בבית החזה ובריאות וקרעים בכבד. המשיב עבר מספר ניתוחים בבית החולים ועקב סיבוך לאחר אחד הניתוחים, סבל המשיב מאלח דם ומדלקת חיידקית של קרום המוח. ביום 11.9.1999 התאשפז המשיב בשנית. לאחר שאובחנה הרחבת מערכת החדרים במוח, הותקן דלף בחדרי המוח שהקל על כאבי הראש וההקאות שבגינם התאשפז המשיב. המשיב הגיש תביעה לפי חוק הפיצויים, ובית המשפט המחוזי קיבל את התביעה וחייב את המערערות בתשלום נזקיו של המשיב. בית המשפט המחוזי קבע למשיב נכויות במספר תחומים: 40% נכות בתחום הנוירו-פסיכיאטרי – מתוכם 30% נכות צמיתה החופפת לאחוזי הנכות שנקבעו למשיב בתחום הנוירולוגי ו-10% נכות זמנית לתקופה של 5 שנים; 27.1% נכות משוקללת בתחום האורטופדי, המורכבת מ-10% נכות בגין הגבלה בתנועת המרפק, 10% נכות בגין הגבלה בתנועת הברך ו-10% בגין צלקות מכאיבות; 14.5% נכות בתחום העיניים ו-10% נכות בתחום הפה והלסת. תוך הסתמכות על נתונים אלו קבע בית המשפט כי שיעור נכותו הרפואית המשוקללת של המשיב הוא 66.4% לחמש שנים לאחר יום התאונה ו-60.8% מאז ואילך. בית המשפט המחוזי אמד את נזקי המשיב בסכום של 1,595,951 ש"ח. מסכום זה ניכה בית המשפט את מענק הפרישה שקיבל המשיב בסכום של 14,530 ש"ח ואת תגמולי המוסד לביטוח לאומי בסכום של 776,314 ש"ח. 3. המערערות כמו גם המשיב משיגים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין גובה הנזק. המערערות טוענות כי בית המשפט הפריז במאוד בסכום הפיצוי שפסק למשיב. המערערות מלינות על רבות מקביעותיה של הערכאה המבררת – הן ביחס לקביעת אחוזי הנכות, הן ביחס לעצם הפיצוי בראשי נזק מסוימים והן באשר לסכומים שנפסקו בראשי נזק אחרים. המשיב גם הוא טוען כי אחוזי הנכות שנפסקו אינם מתאימים למצבו וכי בית המשפט המעיט בגובה הפיצויים בראשי נזק שונים. 4. הכלל הוא שבערעורים בשאלת גובה הנזק אין מקום לכך שבית המשפט שלערעור יערוך "סיבוב שני" של חישוב הפיצויים. ערכאת הערעור עשויה שלא להידרש לכל אחד מראשי הנזק שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית, אלא לבחון את סבירותו של הסכום הכולל שנפסק וכן לברר אם קיימות טעויות בולטות בחישוב. לאחר שבחנתי את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת טענות הצדדים בעניין באתי למסקנה כי יש להתייחס למספר עניינים, כמפורט להלן; ביתר העניינים לא ראינו עילה להתערב בפסיקתו של בית המשפט המחוזי שהתבססה על חומר הראיות שבא לפניו. 5. בעניין גובה הנכות הטענה המרכזית נגעה לסוגיית הנכות הפסיכיאטרית. בית המשפט המחוזי התרשם שהמשיב ביקש להעצים את נזקיו בכל דרך אפשרית – "לעיתים אף בצורה גרוטסקית". חוסר מהימנות זה ונתונים נוספים בעניינו של המשיב הביאו את בית המשפט למסקנה כי אין לאמץ את עמדתו של המומחה בעניין קיומה של נכות צמיתה. בית המשפט ראה לנכון לקבוע כי נכותו הפסיכיאטרית של המשיב (בשיעור שאינו חופף לנכות בתחום הנוירולוגי) היא זמנית – לתקופה של חמש שנים. בנסיבות העניין, נראה כי קביעה זו היטיבה עם המשיב, אולם לאחר ששקלנו בדבר לא ראינו להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בעניין זה. כך גם ביחס ליתר רכיבי הנכות הרפואית. 6. בית המשפט המחוזי קבע למשיב נכות תפקודית מדורגת: תחילה נכות תפקודית של 100% עד ליום 31.1.2000, לאחר מכן נכות תפקודית בשיעור של 56% עד ליום 31.8.2004 ונכות תפקודית צמיתה של 49% מיום זה ואילך. בית המשפט המחוזי ציין כי שיעור הנכות התפקודית של המשיב נמוך מן השיעור של הנכות הרפואית מכיוון שלנכות הרפואית שנקבעה למשיב בתחומי העיניים והפה והלסת אין השפעה על יכולותיו התפקודיות. את הפסדי ההשתכרות בתקופה השנייה והשלישית חישב בית המשפט לפי אבדן כושר גבוה במעט מהשיעורים האמורים, לאמור: 65% ו-55% בהתאמה. בית המשפט הזכיר בהקשר זה את השיקול כי היישוב כסייפא שבו מתגורר המשיב ניצב בראש הטבלה מבחינת אחוזי האבטלה. יש להבהיר בהקשר זה כי השימוש בנתון סטטיסטי מסוג זה ראוי לו שיעשה בזהירות ואך ורק במקום שבו לסטטיסטיקה יש משמעות אישית ומוחשית בעניינו של הנפגע הספציפי. אכן, סטטיסטיקה מגזרית, כשהיא לעצמה, לא תשמש ברגיל נתון רלוונטי לאמדן הפסד ההשתכרות (השוו: ע"א 100064/02 אבו חנא נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 27.9.2005)). לסטטיסטיקה עשויה להיות נפקות רק במקום שבו בית המשפט משתכנע כי הניזוק הספציפי שבפניו ימצא קושי במציאת עבודה בתחום או בתחומים שהם רלוונטיים לגביו. זאת ועוד, גם במקום שבו לאחוזי האבטלה במקום יישוב מסוים יש נפקות קונקרטית שכזו יש לבחון גם את מימד הזמן, שהרי אין להניח כי מצב קיים ישרור לעד. בנסיבות העניין, ספק אם יש נפקות של ממש לנתון בדבר אחוזי האבטלה ביישובו. כך למשל, עובר לפציעה עבד המשיב מחוץ ליישובו ואין בפסק הדין של בית המשפט המחוזי ממצא שלפיו לאחר התאונה נוצרה מבחינתו מגבלה גיאוגרפית רלוונטית. עם זאת, בסופו של יום, נותרנו בדעה כי אחוז הפסד כושר ההשתכרות שנקבע אינו מצדיק התערבות וזאת לאור הקרבה של השיעורים שנקבעו לנכות התפקודית, לאור אופי פגיעותיו של המשיב ולאור קביעתו של בית המשפט המחוזי כי: "מאז התאונה לא חזר התובע לעבודתו, הן כמורה, מאחר ומשרד החינוך קבע כי אינו כשיר להמשיך בעבודתו כמורה, ועל כן הוחלט על פרישתו המוקדמת, והן כמאבטח, לאור מצבו הגופני" (ראו גם ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)). יש איפוא לבצע את החישוב בהתאם לשיעורים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, ובעניין זה יש לתקן את טעות החישוב שנפלה בפסקה 22 לפסק הדין – טעות קולמוס ככל הנראה. על-כן, בין התאריכים 1.9.2000 ו-31.8.2004, יש לחשב את הפיצוי לפי 65% אבדן כושר השתכרות ולא לפי 55%. 7. באשר לבסיס השכר ששימש לצורך חישוב הפסד ההשתכרות, בחנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן ולא מצאנו מקום להתערבות, למעט בעניין אחד והוא בחירתו של בית המשפט לחשב את הפיצוי מיום 1.9.2004 לפי בסיס של 110% מהשכר הממוצע במשק. בית המשפט הביא בחשבון בהקשר זה מספר נתונים ובהם: ההנחה כי המשיב היה מקדיש את זמנו לתחום ההוראה, אופק הלימודים של המשיב ואפשרויות הקידום במגזר הבדואי בתחום ההוראה. נראה, כי בנתונים שהובאו בפני בית-המשפט, לא היה מקום בעניין זה לסטות מבסיס השכר הממוצע במשק. עובר לתאונה, המשיב היה מצוי בשלבי גיבוש תחום העיסוק שלו וחרף העובדה כי לא החזיק בתעודת בגרות הוא השתלב בלימודי הוראה. בהינתן הנתונים האלה, דרך ההשכרות שלו בעבר וגובהה, והנתונים הנוספים שהובאו, נראה כי השכר הממוצע במשק מבטא נכונה את שיעור ההשכרות המתאים במקרה זה. 8. מספר נקודות נוספות מצריכות התייחסות. ראשית, מקובלת עלי טענת המערערות כי בית המשפט המחוזי למעשה פיצה את המשיב פעמיים ביחס לתקופה שבה קיבל שכר מכוח ימי המחלה שצבר. בית המשפט לא קיזז את התשלום הזה מהפסד ההשתכרות ובה בעת פסק למשיב פיצוי עבור הגריעה מפדיון ימי מחלה בעתיד, מבלי שהביא בחשבון את ההיזקקות לימי המחלה לצורך קבלת שכר. לפיכך, יש לנכות מן הפיצוי סכום בשיעור התשלומים שהועברו לידי המשיב כשכר בין התאריכים 1.9.1999 ו-31.12.1999. שנית, דרך החישוב שבחר בה בית המשפט המחוזי בראש הנזק של הפסדי פנסיה מוקשה, וזאת בעיקר לנוכח קיומה של חוות דעת אקטוארית בנוגע לגמלאות הפנסיה המשולמות למשיב. לאחר שבחנו את החומר שלפנינו לא ראינו אפשרות להשלים עניין זה בערכאה זו ומן הראוי כי טענות הצדדים בעניין זה ובעניין התנאים הסוציאליים יובאו בפני בית המשפט המחוזי לצורך בחינה חוזרת. פסק הדין יתוקן אפוא על פי ההנחיות שהוצגו לעיל, ובעניין אחד – חישוב שיעור הפסדי הפנסיה והתנאים הסוציאליים - יוחזר לבית המשפט המחוזי. לאור המסקנות שאליהן הגענו ובנסיבות המקרה, לא יינתן צו להוצאות בערכאה זו. המשנה-לנשיאה השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ד בטבת התשס"ט (20.1.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05106700_P10.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il