פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 1067/23 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 23.1.2023 בתלה"מ 13220-07-22 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' לוי בשם המערער: עו"ד סמדר וינברג פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת מ' לוי) מיום 23.1.2023 בתלה"מ 13220-07-22 (להלן: ההליך), שבה נדחתה בקשת המערער לפסילת המותב מלדון בהליכים השונים שמתנהלים בעניינם של הצדדים. הצדדים הם בני זוג לשעבר ולהם ארבעה ילדים. נישואיהם של הצדדים עלו על שרטון, ובחודש יולי 2022 הגישה המשיבה את ההליכים נושא הערעור דנן, המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בקריות: תביעה בעניין משמורת הקטינים וקביעת זמני שהות (תלה"מ 13275-07-22; להלן: הליך המשמורת); תביעה למזונות ולמדור (תלה"מ 13220-07-22; להלן: הליך המזונות); וכן תביעה לפירוק שיתוף (תלה"מ 13121-07-22; להלן: ההליך הרכושי). ביום 19.10.2022 הגישה המשיבה בקשה נגד המערער למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ״א-1991 (ה״ט 26419-10-22). בהמשך אותו היום התקיים דיון בנוכחות המשיבה, ולאחריו הורה המותב, בין השאר, על מתן צו הגנה הדדי ״האוסר על שני הצדדים כל התנהגות של הטרדה מאיימת, לרבות קללות, גידופים, אלימות על סוגיה וביטוייה, פרסומים פוגעניים ברשתות חברתיות וכיוצ"ב״ למשך חצי שנה. עוד נקבע כי לצורך הרגעת הרוחות ועל מנת למנוע הסלמה נוספת ביחסים בין הצדדים, המערער "ימנע מלהיכנס לבית המגורים משותף". ביום 30.10.2022 הגישה המשיבה בקשה לפסיקת מזונות זמניים בהליך המזונות. לאחר קבלת תגובת המערער שהתנגד לבקשה, ביום 20.11.2022 פסק המותב מזונות זמניים למשיבה בסך של 5,000 ש"ח לחודש (להלן: ההחלטה בדבר המזונות הזמניים). המותב ציין בהחלטתו כי "החיוב נובע בין היתר מחלוקת זמני השהות ומפערי ההשתכרות בין הצדדים" כמפורט בהחלטה, ונקבע כי החיוב יחול למפרע החל מיום 1.7.2022. ביום 21.11.2022 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בהליך המשמורת בדבר זמני השהות של בתם הקטינה (להלן: הקטינה) אצל המערער. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי "הקטינה [...] לא תיפגש (או תשוחח) בשום מצב עם בת זוגו של האב", וזאת לנוכח המלצות גורמי המקצוע שהובאו בפני בית המשפט בעניין זה. בהמשך, ביקש המערער לחזור בו מאותן הסכמות ולהורות על שינוי זמני השהות שנקבעו, אולם בקשה זו נדחתה על ידי המותב ביום 26.12.2022, תוך שנקבע כי "אין מקום להתיר לאב להפגיש את הקטינים עם בת הזוג לאור דעת גורמי מקצוע כפי שזו הובאה בתסקיר מיום 22.11.2022, לפיה הקטינים מצויים במצב רגשי קשה של מצוקה ומשבר, המצריכים כניסה להליך טיפולי ועיבוד המשקעים בטרם תינקט ההרחבה המבוקשת". ההליך הרכושי המשיך להתנהל, וביום 14.12.2022 הוגשה חוות דעת השמאי אשר מונה מטעם בית המשפט. בתגובתו מיום 25.12.2022, הלין המערער על קביעותיו של השמאי וביקש למנות כונס נכסים לצורך מכירת הבית המשותף שבבעלות הצדדים. ביום 26.12.2022 דחה המותב את בקשת המערער, וקבע כי בשלב זה של ההליך, בו טרם נחקר השמאי על חוות דעתו, אין מקום להורות על מינוי כונס נכסים. עוד צוין כי "[המערער] טוען כי הוא מתעתד להגיש תובענה לדמי שימוש ושכ"ד ראוי, אולם ראוי כי [המערער] יגיב קודם כל לבקשת האם להשית עליו מחצית מחיובי המשכנתא החודשיים". ביני לביני, ביום 15.12.2022 הגישה המשיבה בקשה נוספת למתן צו הגנה (ה״ט 33605-12-22). בו ביום התקיים דיון בנוכחות המשיבה, ולאחריו נקבע כי צו ההגנה ההדדי שניתן ביום 19.10.2022 יוסיף לעמוד בתוקפו, וכן נאסר על המערער להיכנס לבית המגורים המשותף של הצדדים עד ליום 19.4.2023. בהמשך לכך, ביום 2.1.2023 הגישה המשיבה בקשה להעברת זמני השהות של הקטינה עם אביה למרכז קשר ולהשתת קנסות כבדים על המערער במסגרת הליך המשמורת. זאת, כך נטען, לנוכח התנהלות המערער אשר הפגיש בין הקטינה ובת זוגו בניגוד להסכמות הצדדים והמלצות גורמי המקצוע, ותוך הפרת ההחלטה בעניין זמני השהות מיום 21.11.2022. ביום 9.1.2023 חייב המותב את המערער בפיצוי כספי בסך של 2,500 ש״ח בגין הפרת ההחלטה בעניין זמני השהות. נקבע כי המערער הודה במפורש בתגובתו כי הפר את החלטת המותב ופעל תוך התעלמות מחוות דעתם של גורמי המקצוע בדבר צורכי הקטינה וטובתה. עם זאת, המותב דחה את בקשת המשיבה להעברת המפגשים בין הקטינה למערער למרכז קשר, זאת "נוכח חשיבות שימור הקשר בין הקטינה לבין האב [המערער] והרצון שלא לערוך שינויים וטלטלות נוספות בחיי הקטינה אשר חווה ממילא מצב רגשי מורכב". ביום 19.1.2023 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב. בבקשתו העלה המותב השגות על החלטות שונות שנתן המותב בהליכים המתנהלים בעניינם של הצדדים ועל אופן ניהולם בידי המותב. בכלל זאת, הלין המערער על כך שההליכים לא קודמו במשך זמן רב וטרם נקבע בהם קדם משפט, וטען כי החלטות המותב מלמדות על "הטייה ברורה וחמורה" נגדו. בהקשר זה, הפנה המערער להחלטות המותב בעניין צווי ההגנה אשר התקבלו, לשיטתו, באופן חד-צדדי ומבלי שניתנה לו זכות טיעון; וכן להחלטה בדבר המזונות הזמניים אשר ניתנה, על-פי הנטען, ללא הנמקה ומבלי שקיבל את יומו בבית המשפט. עוד הלין המערער על החלטת המותב מיום 9.1.2023 שלא לחייב את המשיבה בהוצאות, וזאת חרף דחיית בקשתה להעברת זמני השהות של הקטינה והמערער למרכז קשר. המערער הוסיף וטען כי המותב פוגע במערער כלכלית בכך שמונע מהשמאי לשום את דמי השימוש בבית המשותף שבבעלות הצדדים, ומסלק את בקשותיו על הסף ללא קבלת תגובת הגורמים המקצועיים. לצד זאת, טען המערער כי המותב אינו מטפל בסוגיית הניכור ההורי כנדרש ומגביל את זכותו להיפגש עם הקטינה במקום מגוריו ועם משפחתו החדשה. לעמדת המערער, החלטות אלו מעידות כי "בית המשפט נעול חד משמעית" נגדו ומקימות חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך. בשולי הדברים, הוסיף המערער כי לאחרונה נודע לו כי אחות המשיבה עובדת במחוז חיפה ו״מצויה בקשר קרוב עם שופטים במחוז חיפה והצפון״, ולפיכך נטען כי אף טעמי מראית פני הצדק מצדיקים את פסילת המותב. ביום 15.12.2022 דחה המותב את הבקשה לפסילתו. בפתח הדברים דחה המותב את טענת המערער בדבר פגיעה במראית פני הצדק בציינו כי אחות המשיבה אינה מוכרת לו, וכי על פי מיטב ידיעתו היא אינה נמנית עם עובדי בית המשפט שבו מתנהלים ההליכים בעניינם של הצדדים. בנוגע ליתר טענות המערער קבע המותב כי אלה מופנות כלפי החלטות דיוניות שקיבל, וכי הדרך להשיג עליהן היא במסגרת הליכי ערעור מתאימים ולא בהליכי פסלות. לגופם של דברים, הבהיר המותב כי לא התקיים קדם משפט בהליכים שכן טרם הוגשו חוות הדעת המקצועיות הנחוצות לקיומו של דיון ענייני ויעיל בעניינם של הצדדים; כי היה על המערער להגיש תצהיר תשובה מטעמו בהליכי צווי ההגנה, אולם הוא נמנע מלעשות כן; וכי ההחלטה בעניין המזונות הזמניים התקבלה לאחר עיון בכלל הנתונים הקיימים בתיק וכי השיקולים שעומדים ביסודה פורטו כדבעי בהחלטת המותב מיום 20.11.2023. בהתייחס להשגות המערער בעניין מינוי השמאי, המותב הפנה להחלטתו מיום 26.12.2022 בה נקבע כי על המערער להגיב תחילה לבקשת המשיבה בטרם יגיש תובענה לדמי שימוש ושכ"ד ראוי, ומכל מקום צוין כי טרם הוגשה תובענה כאמור. כן הדגיש המותב כי בניגוד לטענת המערער, הוא אינו מסלק את בקשותיו ללא קבלת תגובת גורמי המקצוע כאשר הדבר אינו מוצדק. אשר לטענות המערער בנוגע לסוגיית הניכור ההורי, צוין כי הנושא נבחן היטב על ידי המותב אשר "פועל בהתאם לעמדת גורמי המקצוע אשר חיוו דעתם לפיה בשלב זה לא נכון לאפשר מפגש של הקטינה עם בת זוגו החדשה של [המערער]". בהקשר אחרון זה, ציין המותב כי בשים לב לכך שהמערער הפר החלטה שיפוטית הנוגעת לזמני השהות ופעל באופן לקוי ופוגעני ביחס לקטינה ובניגוד להמלצת גורמי המקצוע בנושא, לא היה מקום לחייב את המשיבה בהוצאות בהחלטתו מיום 9.1.2023. לבסוף, הבהיר המותב כי "דלתות בית המשפט אינן נעולות בפני [המערער], ומותב זה אינו מוטה כנגדו". מכאן הערעור שלפניי, שבו חוזר המערער על הטענות שהובאו בבקשת הפסלות ועומד על טענתו כי החלטות המותב מעידות שדעתו "נעולה" נגדו. המערער שב וטוען כי ״המותב מתעלמת באופן שיטתי מכל טענותיו, דוחה באופן שיטתי את כלל עתירותיו ללא הנמקה״, וכן טוען להטלת "מגבלות בלתי חוקיות, בלתי סבירות ובלתי מידתיות בכל הנוגע להסדרי השהות עם בתו הקטינה״. לשיטתו, החלטות המותב והתנהלותו לאורך ניהול ההליכים מלמדת כי המותב גיבש דעה מוקדמת כלפי המערער, ולפיכך "כל שנותר לו אינו אלא להמתין לפסק הדין נגדו". עוד ביקש המערער במסגרת הערעור להורות על עיכוב ההליכים המתנהלים בפני המותב, וזאת עד להכרעה בערעור. להשלמת התמונה יצוין, כי בד בבד עם הגשת הערעור דנן הגיש המערער בקשה להעברת מקום הדיון בהליכים, אשר נדחתה בהחלטתי מיום 20.2.2023 (בש"א 1082/23). עיינתי בטענות המערער ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו עילת פסלות קמה בהתקיים נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא שוכנעתי כי חשש שכזה מתעורר בענייננו. טענות המערער מופנות כולן כלפי התנהלותו הדיונית של המותב וכלפי החלטות שונות שקיבל לאורך ניהול ההליכים בעניינם של הצדדים. לא אחת נפסק כי החלטות מעין אלו אינן מקימות, כשלעצמן, עילת פסלות, וזאת גם כשמדובר ברצף או ב"הצטברות" של החלטות דיוניות (ע"א 3163/22 פלונית נ' מורג, פסקה 11 (20.7.2022)). על כן, המקום הראוי להשגותיו של המערער על החלטות אלו אינו בהליכי פסלות, אלא בהליכי ערעור מתאימים (ע"א 2994/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (11.6.2020)). אף שהמותב הבהיר כבר בדחיית בקשת הפסלות כי טענות המערער אינן מקימות עילת פסלות, המערער בחר שלא לנקוט בהליך ערעורי על איזו מן ההחלטות שעליהן הוא משיג, ובמקום זאת הוא בוחר להטיח האשמות חסרות בסיס במותב. אין להלום את השימוש בהליך לפסלות שופט כתחליף לערעור שלא הוגש (ראו והשוו: ע"א 5345/22 ורקשטל נ' שופרסל בע"מ, פסקה 8 (18.10.2022); ע"א 7632/22 מכללת אתגר הדרכות בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 13 (13.12.2022)). אשר על כן, הערעור נדחה ועמו נדחית בקשת המערער לעיכוב ההליכים המתנהלים בפני המותב. משלא נתבקשה תשובה לערעור לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ד באדר התשפ"ג (‏7.3.2023). ה נ ש י א ה _________________________ 23010670_V03.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1