דקלה חדיר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1066/12 בבית המשפט העליון ע"פ 1066/12 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערערת: דקלה חדיר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.1.12 בת"פ 8140/07 שניתן על ידי כבוד השופט יורם צלקובניק תאריך הישיבה: ט"ו באייר התשע"ב (7.5.2012) בשם המערערת: עו"ד ליאור אפשטיין בשם המשיבה: עו"ד עדי מנחם בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס, עו"ס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 1.1.2012 (ת"פ 8140-07 כבוד השופט י' צלקובניק). 1. נגד המערערת ובעלה הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לה ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים, ועבירה של תיווך בשוחד ותמורה אסורה לבעל השפעה ניכרת. כפי שעולה מכתב האישום, בתקופה הרלבנטית עבד הבעל כפקיד אכיפה במחלקת גבייה ואכיפה של מע"מ בבאר-שבע והמבקשת עבדה כפקידת תביעות ושכר במדור תשלומים של יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התמ"ת בבאר שבע. לפי המתואר באישום השלישי, המתייחס למבקשת, פנה אליה אדם בשם יעקב, בעליה של חברת כוח אדם וביקש לקבל היתרים להעסקת עובדים זרים לעבודות בנייה. המבקשת התקשרה אליו, הציגה עצמה כאחראית לשכת התעסוקה על עובדי השטחים וביקשה להיפגש עמו. בפגישה, אמרה לו המבקשת כי שמעה שברשותו כספים רבים וכי יש באפשרותה להוציא אישורים לעובדי השטחים וכי בידה גם הכוח למנוע את מתן ההיתרים. בנוסף, אמרה לו המבקשת כי אם הוא רוצה לקבל "שירות טוב" יהיה עליו לשלם לה סכום כספי גבוה. יעקב סרב לדרישה הכספית ובתגובה אמרה לו המבקשת כי היא תמנע ממנו מלקבל אף עובד וכי היא "תראה לו מי היא". למחרת הגיעה המבקשת למשרדו של יעקב ודרשה ממנו את הכסף כמו כן אמרה לו כי לנוכח חלוף הזמן הוא עלול להפסיד הרבה כסף. יעקב אמר לה כי מדובר בשוחד וברמאות אך היא חזרה על דרישתה הכספית. לבסוף, העביר יעקב למבקשת סכום של 20,000 ש"ח והיא הבטיחה לו שבתוך יומיים יקבל את האישורים שביקש. לאחר שלא הגיעו האישורים הזמינה המבקשת את יעקב לביתה לצורך קבלתם. שם, הכירה לו את בעלה, שנכח במשרדי מע"מ בעת שיעקב נחקר שם במסגרת ביקורת. הבעל אמר לו כי תיקו במע"מ מורכב ומסובך ואמר לו כי על מנת לקבל את האישורים עליו לשלם סכום כסף נוסף. לאחר שיעקב הודיע למבקשת כי הוא מתכוון לפנות למשטרה, איים עליו הבעל ואף העביר לו סכום כסף על מנת שלא יעשה כן. יעקב סירב ליטול את הכסף והבעל איים עליו. מספר ימים לאחר מכן פנה ליעקב אדם שאמר לו כי המבקשת מסרה לו סכום של 17,000 ש"ח. האישומים הרביעי, החמישי והשישי עוסקים בפרשה הנוגעת לאדם בשם יעקב יצחקי, מנהל מלון בבאר שבע והבעלים של חברה בשם "הקרנבל של גל". המבקשת סיפרה ליצחקי כי היא עובדת שירות התעסוקה וגרמה לו להבין כי ביכולתה לזרז מתן אישורים לעובדים זרים. עוד הציעה לו כי יפעיל את החברה שבבעלותו כחברת כוח אדם אשר תעסוק בהשגת אישורים הנדרשים לקבלת עובדים זרים, כשהיא תספק לחברה את הלקוחות. האישומים מפרטים מקרים בהם השתמשה המבקשת בחברה על מנת לקבל במרמה כספים מקבלנים כשהיא מציגה בפניהם מצג שווא לפיו בכוונתה להשיג להם אשרות לעובדים זרים תוך ניצול מרשתה, כשלמעשה לא עשתה כל פעולה להוצאת האישורים. 2. ביום 5.4.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקשת, בעקבות הודאתה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום המתוקן, וביום 1.1.2012 הטיל עליה עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל וכן עשרה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. בגזר הדין, התייחס בית המשפט לתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של המבקשת ובעלה. מדובר בתסקירים חלקיים שכן בית המשפט לא נענה לבקשה של שירות המבחן לדחות את הדיון לצורך השלמת התסקירים. בכל הנוגע למבקשת, צוין בתסקיר שהוגש בעניינה כי היא מתמודדת עם מחלת הסרטן של בעלה, עם מצבה הכלכלי של משפחתה וכן עם מצבם הבריאותי של הוריה. עוד צוין בתסקיר כי המבקשת הודתה במעשיה והסבירה כי המניע למעשים היה מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. בפתח הדיון בגזר הדין הדגיש בית המשפט את חומרת העבירות בהן הורשעו המבקשת ובעלה וציין כי מדובר בעבירות המחייבות הטלת עונשי מאסר בפועל. בית המשפט התייחס לכך שהמבקשת עשתה "שימוש ציני" במעמדה כעובדת ציבור והבטיחה הבטחות שווא לצורך העברת כספים בהיקף של מאות אלפי שקלים. בית המשפט הוסיף וקבע כי מדובר בפעילות שיטתית, מתוכננת ורחבת היקף של המבקשת ובעלה וכי הם החזירו רק חלק מהכספים שנטלו במרמה, ואף זאת תוך הפעלת לחצים ואיומים על האנשים המעורבים. עוד קבע בית המשפט כי מדובר בכספים בהיקף נרחב ולכן לא ניתן לקבל את טענת המבקשת שפעלה על מנת לשמור על רמת החיים אליה הורגלה ולנוכח הקשיים הכלכליים איתם התמודדה המשפחה באותה העת. כמו כן, נתן בית המשפט משקל לכך שהמבקשת ובעלה עבדו כעובדי ציבור ונצלו את תפקידם הציבורי על מנת לתכנן מהלכי מרמה מתוחכמים לצורך התעשרות וכי יש במעשיהם כדי לפגוע במעמדו של שירות המדינה ובאמון הציבור במינהל הציבורי ובמי שאמור לייצגו. 3. עוד קבע בית המשפט, כי לא ניתן לקבל את טענת המבקשת לאכיפה בררנית שכן אין מקום להשוות בין המבקשת לבעלה לבין זה של המתלוננים בפרשה, מה גם שלא הוכח כי מדובר באכיפה הנובעת משיקולים פסולים. מבחינת נסיבות לקולה, התייחס בית המשפט לכך שהמבקשת הודתה במיוחס לה והביעה חרטה, אך ציין כי מדובר בהודאה מאוחרת שניתנה לאחר שנשמעו כל עדי התביעה. כמו כן, התייחס בית המשפט למצבו הרפואי הקשה של בעלה של המבקשת וכן להשלכת הטלת עונש מאסר על ילדיהם. יחד עם זאת, נקבע כי לנוכח חומרת העבירות אין מקום להורות כי המבקשת תרצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. בכל הנוגע להטלת קנס, קבע בית המשפט כי לא מצא מקום לסטות מהסדר הטיעון בעניין זה. 4. מכאן הערעור שלפנינו במסגרתו טוענת המערערת כי העונש שהוטל עליה הוא עונש מחמיר בנסיבות העניין. שכן לא ניתן משקל מספק לנסיבותיה האישיות. לטענתה היא הסכימה להודות במסגרת הסדר טיעון לאחר שהתביעה הסכימה לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינה. לטענתה, שגה בית המשפט בכך שלא אפשר לשירות המבחן להגיש תסקיר נוסף שבסיומו המלצה בעניינה לגבי העונש הראוי וכן בכך שלא נתן משקל הולם לאמור בתסקיר החלקי. לטענתה, העיכוב בהגשת התסקיר המלא נבע מעומס העבודה בשירות המבחן וכן ממצבו הבריאותי של בעלה. עוד טוענת המערערת כי בית המשפט לא נתן משקל הולם לקשיים הכלכליים ולנסיבותיה המשפחתיות. עוד בהקשר של נסיבותיה האישיות, טוענת המערערת כי לא ניתן משקל מספק לכך שבעלה חולה סרטן וכי הטיפול בו, בילדיה הקטנים, ובהוריה החולים, מוטל עליה. בנוסף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנתן משקל רב לכך שבחרה שלא להרחיב בדיבור בדיון אלא לאמץ את טיעוני בא כוחה. עוד טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בכך שסייג את המשקל שיש לתת לכך שהודתה כיוון שההודאה נמסרה רק לאחר שהחל שלב ההוכחות. לטענתה, חשיפת כלל הראיות הם שהובילו את המשיבה להסכים לתיקון כתב האישום באופן מהותי ולפיכך לא מדובר בבזבוז זמן שיפוטי. לבסוף, טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בכך שלא הטיל עליה עונש לריצוי בדרך של עבודות שירות. זאת, בין היתר, לנוכח העובדה שהיא מטפלת כמעט באופן בלעדיה בשלושת ילדיה הקטינים ולנוכח מצבה הכלכלי הקשה של המשפחה. 5. מנגד, סומכת המשיבה את ידיה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ועל נימוקיו. לטענת המשיבה בית המשפט המחוזי התחשב בנסיבותיה האישיות של המערערת ונתן להן משקל הולם. עוד טוענת המשיבה כי אלמלא אותן נסיבות אישיות מקלות היה ראוי להטיל על המערערת עונש חמור במידה ניכרת. עוד טוענת המשיבה כי לנוכח חומרת העבירות אין להמיר את עונש המאסר בעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות. בעניין תסקיר המבחן, טוענת המשיבה כי אמנם לא הוגש תסקיר סופי אך התסקיר שהוגש היה מקיף והאמור בו נלקח בחשבון בגזירת דינה. לבסוף, טוענת המשיבה כי נסיבותיה המשפחתיות של המערערת נלקחו בחשבון ואף נקבע כי היא תרצה את עונשה לפני שבעלה ייכנס לבית הכלא. 6. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. 7. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו לחומרה. ההיפך הוא הנכון, מדובר בעונש שאינו חמור לנוכח העבירות, וזאת תוך התחשבות בנסיבות המקלות הייחודיות למקרה זה. לפיכך, איננו סבורים כי מקרה זה נמנה על אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והעונש שהוטל על המערערת הוא עונש ההולם את המעשים שביצעה ואת נסיבות העניין. 8. העבירות בהן הורשעה המערערת הן עבירות חמורות ביותר. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מדובר בהתנהלות עבריינית שיטתית ומתוכננת, תוך ניצול תפקידם של המערערת ובעלה בשירות הציבורי, ומתוך כוונה להפיק רווח כלכלי מקורבנותיהם. כבר נפסק, בהקשר אחר, כי "המאבק על קיומו של שלטון תקין, ההגנה על טוהר השירות הציבורי וקיומו של מנגנון ציבורי שיזכה לאמון הציבור, הוא אחד מהמאבקים החשובים של החברה הישראלית כיום" (ע"פ 8430/11 מדינת ישראל נ' קארשי (טרם פורסם, 15.2.2012)). אכן, בעבירות מסוג זה, שיש בהן כדי לפגוע בתקינותו וטוהרו של השירות הציבורי, יש לנקוט במדיניות של ענישה מחמירה. יחד עם זאת, יש לזכור כי הענישה היא תמיד אינדיבידואלית ועל כל מקרה להיבחן לגופו. כך עשה בית המשפט המחוזי בענייננו, כאשר בחר ללכת כברת דרך לקראת המערערת בכך שכיבד את הסדר הטיעון ואף בחר שלא הטיל עליה את העונש המקסימאלי לו עתרה התביעה במסגרת הסדר הטיעון, אלא עונש מקל יותר. זאת, לנוכח הנסיבות לקולה המפורטות בגזר דינו וביניהן מצבו הרפואי של בעלה וכן נסיבותיה המשפחתיות וההשלכות האפשריות של המאסר על ילדיה. האיזון שערך בית המשפט בין השיקולים שנמנו לעיל הוא איזון ראוי שלא מצאנו מקום להתערב בו. בנוסף, לא מצאנו שנפל פגם בהחלטת בית המשפט שלא לדחות עוד את הדיון בגזר הדין על מנת לקבל תסקיר נוסף מטעם שירות המבחן, לאחר שזה נדחה במשך תקופה ארוכה של למעלה מחצי שנה. בית המשפט התייחס לאמור בתסקירים ונתן משקל בגזר דינו לנסיבות האישיות והמשפחתיות של המערערת ובעלה. נוסיף, כי נתנו דעתנו לתסקיר שהוגש לבית משפט זה מטעם שירות המבחן ובו הומלץ להטיל על המערערת עונש של מאסר שיבוצע בדרך של עבודות שירות וכן המלצה להורות על צו מבחן לתקופה של שנה. אלא, שעל אף הנסיבות המשפחתיות המתוארות בהרחבה בהודעת הערעור, לא מצאנו כי יש בתסקיר זה כדי להטות את הכף לטובת קבלת הערעור והתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. 9. סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערערת הולם את העבירות שביצעה ואת כלל נסיבות המקרה, ואנו דוחים אפוא את הערעור. החלטתו של השופט ע' פוגלמן מיום 6.2.2012 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערערת מבוטלת בזאת. המערערת תתייצב ביום 17.6.2012 עד השעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לתחילת ריצוי עונשה. ניתן היום, כ"ה באייר התשע"ב (17.5.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12010660_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il