אחמד כבהא נ. היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה

בבית המשפט העליון עע"כ 10640-05-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אחמד כבהא נגד המשיבה: היחידה הארצית לאכיפה דיני התכנון ובניה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' בנג'ו) בעפ"א 1303-03-26 מיום 4.5.2026 בשם המערער: עו"ד נרמין אבו מוך בשם המשיבים: עו"ד יצחק לוי פסק-דין ערעור (שהוגש כבקשת רשות ערעור) על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' בנג'ו) בעפ"א 1303-03-26 מיום 4.5.2026, שבמסגרתה נדחתה בקשת המערער לעיכוב ביצוע צווי הריסה מינהליים. 1. ענייננו בשני צווי הריסה מינהליים שהוציאה המשיבה ביחס לשני מבנים שבנה המערער, ללא היתר, על קרקע חקלאית בכפר ערערה – הראשון, רצפת בטון בשטח של כ-151 מ"ר אשר צו ההריסה המינהלי בעניינה הוצא ביום 24.3.2024; השני, מבנה שלד בשלב בנייה בשטח של כ-152 מ"ר אשר צו ההריסה המינהלי בעניינו הוצא ביום 4.4.2024 (להלן: המבנים ו-צווי ההריסה בהתאם). 2. המערער הגיש לבית משפט השלום בחדרה בקשות לפי סעיף 228 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק) לביטול או עיכוב ביצועם של צווי ההריסה (בצה"מ 19760-04-24 ובצה"מ 23186-04-24). בהחלטתו מיום 25.1.2026 דחה בית משפט השלום (השופטת נ' הרצמן אבי-יצחק) את הבקשות. בית המשפט עמד על כך שעילות ההתערבות של בית המשפט בצו הריסה מינהלי מצומצמות והוסיף כי אין מחלוקת שהמבנים נבנו ללא היתר וכי הבניה טרם הסתיימה כך שמתקיימים התנאים היסודיים להוצאת צווי ההריסה. עוד נקבע כי לא עלה בידיו של המערער להוכיח קיומו של "פגם חמור" בצווים – הגם שבמסמכים שהוכנו לקראת הוצאת צווי ההריסה לא מצוין שבוצעה חקירה על ידי הוועדה המקומית ושהוצאו צווי הפסקת עבודה כנגד המבנים, לא ניתן ללמוד מכך שבעלי הסמכות מטעם המשיבה לא ידעו על כך או לא הביאו זאת בחשבון. לבסוף, בית משפט השלום קבע כי המשיבה תוכל לבצע את צווי ההריסה החל מיום 22.3.2026. 3. המערער לא השלים עם ההחלטה וביום 1.3.2026 הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה והוא נקבע לדיון ליום 31.3.2026, אלא שבעקבות חופשה מרוכזת של הפרקליטות ומצב החירום ששרר במדינה נדחה הדיון ליום 22.6.2026. בשלב זה, ביום 28.4.2026, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע צווי ההריסה עד להכרעה בערעור, שבה נטען כי נוכח דחיית מועד הדיון נוצרו נסיבות חריגות המצדיקות את עיכוב ביצוע צווי ההריסה; כי ביצוע הצווים יסב למערער נזק בלתי הפיך ויסכל את בירור ההליך אולם עיכוב זמני שלהם לא יגרום כל נזק ממשי למשיבה, ולכן מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המערער; וכי מאז הוצאת צווי ההריסה המערער פעל בתום לב, הפסיק את עבודות הבניה ולא הפר כל החלטה שיפוטית. המשיבה התנגדה לבקשה. ביום 4.5.2026 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (השופט ש' בנג'ו) הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע כי הוראת סעיף 254ח(א) לחוק קובעת ברירת מחדל שלפיה אין לעכב צו הריסה מינהלי; כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן טענות המערער תוקפות קביעות עובדתיות של בית משפט השלום ביחס לפגם חמור נטען בהוצאת צווי ההריסה, קביעות שבהן ערכאת הערעור לא נוהגת להתערב; וכי אמנם יש לשקול במסגרת מאזן הנוחות את העובדה כי המבנים עשויים להיהרס אם לא יינתן עיכוב ביצוע, אולם מדובר בבניה רחבת היקף, ללא היתר כדין, ההריסה עוכבה במשך שנתיים ועדיין לא ניתן היתר בניה, ואין בנמצא תכנית שמכוחה ניתן יהיה לקבל היתר בקרוב כך שלא חל החריג המצדיק עיכוב ההריסה. 4. מכאן הערעור שלפניי, שבו טוען המערער, בעיקרם של דברים, כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא נתן משקל לטענות המערער ביחס לדחיית מועד הדיון בשל נסיבות שאינן קשורות לו, שאילולא הדחייה טענות המערער היו נשמעות עד עתה ובטרם שהמבנים יהרסו. לשיטת המערער, אין זה מתקבל על הדעת שהמשיבה ביקשה את דחיית מועד הדיון וכעת גם מתנגדת לעיכוב ביצוע צווי ההריסה. המערער חוזר על טענתו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן מובהק וכי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים שכן הוא נשען על פגם מהותי היורד לשורש הליך הוצאת צווי ההריסה. 5. לאחר שעיינתי בערעור ובנספחיו הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות אף מבלי לבקש את תשובת המשיבה או לקיים דיון בערעור (ראו לעניין זה את הוראת סעיף 254ח(ב)(1) לחוק שלפיה גם בית המשפט שדן בבקשה לעיכוב ביצוע אינו מחויב בקיום דיון במעמד הצדדים). כפי שנקבע לא אחת, אמת המידה להתערבות בהחלטות הנוגעות לצווי הריסה מינהליים מצומצמת (ע"פ 7552/19 כנפו נ' עיריית ראשון לציון, פסקה 5 והאסמכתה שם ‏(20.11.2019‏)‏ (להלן: עניין כנפו); ע"פ 4615/19 עבאסי נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים, פסקה 5 ‏(17.7.2019‏)‏), ולא מצאתי כי המקרה שלפניי מצדיק את התערבותי. 6. "תכליתם של צווי הריסה מנהליים לתת מענה מיידי ויעיל לבנייה בלתי חוקית ולמנוע יצירת 'עובדות בשטח' שיהיה קשה לשנותן. מטעמים אלה גם נובעת חשיבותה של האכיפה המיידית והמהירה של הצו, כאשר ביטול או דחיית ביצועו תיעשה רק במקרים נדירים, שאם לא כן, נמצא מסכלים את מטרת האכיפה המנהלית" (ע"פ 1027/21 עאצי נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה, פסקה 5 והאסמכתאות שם ‏(16.2.2021‏)‏ (להלן: עניין עאצי)). נוכח התכלית האמורה הוראת סעיף 254ח(א) לחוק קובעת כברירת מחדל כי ביצוע צו ההריסה המינהלי לא יעוכב אלא אם בית המשפט "ראה כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין ונוכח כי העבודה האסורה או השימוש האסור שלגביהם חל הצו אינם מסכנים את שלום הציבור או את בטיחותו". משכך, על המבקש עיכוב ביצוע הנטל להראות כי קיימת הצדקה ברורה לעשות כן, ובתוך כך עליו להוכיח כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"פ 7403/22 גאבר נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני ותכנון והבנייה, פסקה 18 ‏(10.11.2022‏)‏). 7. בראי ברירת המחדל הקבועה בהוראת סעיף 254ח(א) לחוק בחן בית המשפט המחוזי את התנאים לעיכוב ביצוע צו ההריסה. במסגרת כך נקבע כי סיכויי הערעור מוחלשים מכיוון שעיקר טענות המערער נוגעות לפגם לכאורה בהחלטת המשיבה, ברם לא הוכח קיומו של פגם חמור כנדרש לפי הוראת סעיף 229 לחוק. בית משפט השלום קבע כי קיומו של צו הפסקת עבודה מינהלי היה ידוע לגורם בעל הסמכות אצל המשיבה, קביעה אשר נסמכה על מסמכי המשיבה, ובפרט על מזכר שכתב מפקח המשיבה ממנו עולה כי היה מודע לפעולות הוועדה המקומית (ולא למותר לציין כי המערער ויתר על חקירת המפקח). המדובר בממצאים עובדתיים שבהם אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב (‏ע"פ 5092/22 זאקי נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה מחוז מרכז, פסקה 8 ‏(29.7.2022‏)‏ (להלן: עניין זאקי)). לכך יש להוסיף כי למשיבה ולוועדה המקומית סמכויות מקבילות כך שהמשיבה רשאית ליתן צו הריסה מינהלי ללא תלות בפעולות הוועדה המקומית (ראו למשל עפ"א ‏(‏מחוזי חי'‏)‏ 17557-10-21 עיאדה נ' רשות האכיפה במקרקעין, פסקה 18 והאסמכתאות שם ‏(23.11.2021‏)‏). אשר על כן, ומבלי לקבוע מסמרות, מקובלת עליי הקביעה כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים. כמו כן, נדחתה הטענה לאופק תכנוני ונקבע כי לפי נתוני התכנון הקיימים לא ניתן יהיה לקבל היתר בניה בטווח זמן קרוב, בניגוד למקרים חריגים שבהם היתר הבניה מצוי "בהישג יד" באופן שמצדיק את עיכוב ביצוע צו ההריסה המינהלי (עניין עאצי, בפסקה 5; עניין כנפו, בפסקה 6). 8. נוכח סיכויי הערעור שאינם מן המשופרים ובהיעדר אופק תכנוני, אף אני סבור כי לא די במאזן הנוחות הנוטה לטובת המערער בשל הנזק שעשוי להיגרם לו אם לא תעוכב הריסת המבנים (השוו לעניין זאקי, בפסקה 12). זאת ועוד, לא מצאתי ממש בטענת המערער כי דחיית מועד הדיון היא שיקול נפרד שיש לשקול בהחלטה האם לעכב ביצועם של צווי ההריסה – במסגרת מאזן הנוחות בית המשפט בוחן את הנזק שצפוי להיגרם למבקש עיכוב הביצוע ככל שזה לא יינתן. במקרה דנן עולה כי בית המשפט הביא בחשבון את אפשרות הריסת המבנה עוד בטרם ישמע הערעור, אולם כאמור, ברירת המחדל לפיה צו הריסה לא יעוכב, ושיקולים של סיכויי הערעור ואופק תכנוני גברו על שיקול מאזן הנוחות. מכל מקום, אין בטענות המערער ביחס לדחיית מועד הדיון כדי להצדיק את התערבותי. 9. סיכומו של דבר, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער לעיכוב ביצוע צווי ההריסה, ולא מצאתי להתערב בהחלטה זו. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, כ"ג אייר תשפ"ו (10 מאי 2026). יצחק עמית נשיא