מדינת ישראל נ. שחר שמור

החלטה בתיק ע"פ 10629/06 בבית המשפט העליון ע"פ 10629/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. שחר שמור 2. לב (אריה) קובלנץ ערעור על גזרי הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בפ' 040078/06 ובפ' 040080 מיום 9.11.06 ומיום 4.12.06 בפני כבוד השופט כבוב חאלד תאריך הישיבה: כ' באייר התשס"ז (8.5.07) בשם המערערת: עו"ד מיטל שינדל בשם המשיב 1: עו"ד אלי כהן בשם המשיב 2: עו"ד חיים אוחנה פסק – דין השופט ע' פוגלמן: 1. שחר שמור ולב קובלנץ (להלן: "שחר" ו"לב" בהתאמה, או "המשיבים") הואשמו בשני כתבי-אישום נפרדים בעבירות הקשורות לייבוא סמים לישראל. יצוין – ולכך עוד נשוב בהמשך – כי לכתב האישום שהוגש נגד שחר צורף נאשם נוסף בשם אליהו מועלם (להלן:"מועלם"). בכתב-האישום נטען, כי בראשית שנית 2006 קשר שחר עם אחרים – בישראל ובחוץ לארץ – קשר לייבא סם מסוג קוקאין לישראל ולהחזיק בו. במסגרת אותו קשר, פנה שחר ללב והציע לו לייבא סם מסוכן לישראל בעבור תמורה כספית. בהסכמת לב, מסר שחר את כתובת מגוריו של לב בחולון לאחרים בחו"ל, על מנת שהאחרונים ישלחו ללב את הסם המסוכן כשהוא חבוי בתוך דבר דואר. במהלך חודש פברואר 2006, כך נטען, נשלחה בדואר מברזיל לכתובת מגוריו של לב בחולון חבילה ובתוכה מזוודה שבדפנותיה הוטמן קוקאין במשקל נקי של 1736.91 גרם, כשהוא מחולק ל-10 אריזות. שחר הודיע ללב על מועד הגעתה הצפוי של החבילה, אולם זו נתפסה על ידי שלטונות המכס בגרמניה, ולאחר שהתברר כי היא מכילה קוקאין, הועברה לידיה של משטרת ישראל. בהמשך, הוצא הקוקאין מן החבילה וזו הועברה – תחת פיקוח משטרתי – לסניף הדואר בחולון. לב – אשר לפי הוראתו של שחר, המתין להגעת דבר הדואר ובתוכו הסם – נטל את החבילה מסניף הדואר ונסע, על פי הנחיותיו של שחר לפתח-תקווה שם היה אמור למסור אותה ליעדה. על פי הנטען, שחר ולב חשדו בקיומו של מעקב משטרתי אחר לב, ולפיכך חזר לב לביתו, כשדבר הדואר עימו. עוד באותו ערב, התקשר מועלם אל לב והורה לו להביא את החבילה לכפר מע"ש, וכך אכן היה. 2. בגין כל אלה הורשע לב ביום 29.6.06 – על פי הודאתו ובמסגרתו של הסדר טיעון – בעבירה של קשירת קשר לפשע (יבוא והחזקת סם) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין (להלן:"החוק"); בעבירה של ניסיון לייבא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-25 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן:"הפקודה"); ובעבירה של ניסיון להחזיק בסם מסוכן, לפי סעיפים 7(א), 7(ג) ו-25 לפקודה. הצדדים לא הגיעו להסכמה לעניין העונש לו יטענו, אולם הוסכם ביניהם כי בא-כוחו של לב יוכל להעלות במסגרת הטיעונים לעונש שתי טענות עובדתיות חדשות. הראשונה, כי לב לא ידע מהו סוג הסם שאמור היה להגיע לידיו. השנייה, כי קודם להגעת החבילה המכילה את הסם מחוץ-לארץ לישראל, ציפה לב לקבל מעטפה בלבד ולא חבילה. נוכח הרשעתו, נגזרו ללב 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-24 חודשי מאסר על-תנאי. בגזר-דינו ציין בית-משפט קמא, כי ללב יש אמנם הרשעות קודמות אך לא בעבירות סמים; כי הוא הביע חרטה על ביצוע המעשים בהם הורשע; וכי אינו הנאשם העיקרי בפרשה. עוד עמד בית-המשפט על נסיבותיו האישיות הקשות של לב ועל הידרדרותו הכלכלית אשר הובילה אותו למעורבות בפרשת הסמים נושא ההרשעה. לאחר סקירת השיקולים הצריכים לעניין, החליט בית-משפט קמא ליתן לנסיבותיו האישיות של לב את המשקל הראוי להשקפתו ולא למצות עימו את חומרת הדין. בסיכומו של דבר, גזר בית-המשפט על לב 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-24 חודשי מאסר על-תנאי. 3. ביום 15.11.06 הורשע גם שחר – לפי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון – בעבירות דומות לאלו בהן הורשע לב. בגדרו של הסדר הטיעון הוסכם, כי הטיעון לעונש בעניינו של שחר לא יהיה מוגבל ואילו בעניינו של מועלם תעתור המערערת להשתת עונש מאסר בפועל של שנתיים. כן הוסכם, כי במסגרת הטיעונים לעונש יודגש כי חלקו של מועלם בפרשה היה קטן יחסית לזה של שחר ולב. בגזר-דינו קבע בית-משפט קמא כי שחר לא היה העבריין העיקרי בקשר שנקשר לצורך ייבוא הסם לישראל אולם בד בבד הוא קבע, כי תפקידו בשרשרת הייבוא לא היה זניח או שולי וכי הוא רתם אחרים לשרשרת הייבוא ואף ציפה לקבלת תמורה כספית בגין מעורבותו בייבוא. לקולא צוין, כי שחר לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה; כי חרף הרשעות קודמות, הוא מעולם לא ריצה עונש מאסר בפועל; וכי קיימות נסיבות אישיות מקלות. בסופו של דבר, גזר בית-משפט קמא על שחר 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל ו-24 חודשי מאסר על-תנאי וציין, כי הוא נמנע מלהטיל על שחר קנס הואיל ואשתו אינה עובדת ובני הזוג נטולי רכוש. 4. מכאן הערעור שלפנינו, בגדרו משיגה המדינה על גזרי-הדין שניתנו בעניינם של המשיבים, שכן להשקפתה, הקל בית-משפט קמא עם המשיבים יתר על המידה והעונשים שנגזרו עליהם אינם הולמים את חומרת העבירות בהן חטאו. באשר לשחר נטען, כי קביעתו של בית-משפט קמא לפיה הוא לא היה העבריין העיקרי בפרשה – שגויה, שכן שחר הודה – במסגרת עסקת הטיעון – כי הוא זה שיצר את הקשר עם לב ועם ספקי סמים בחו"ל. עוד נטען, כי בגזירת העונש לא ניתן משקל ראוי לעברו הפלילי של שחר. באשר ללב נטען, כי נוכח עובדות כתב האישום בהן הודה, לא ניתן לקבל את קביעתו של בית-משפט קמא לפיה הוא לא היה אמור לקבל תמורה ממש בעבור מעורבותו בפרשה. עוד נטען, כי לא היה מקום להתחשב בכך שלב פעל מתוך מצוקה כלכלית וכן כי לא היה מקום לקבוע כי הוא לא היה מודע לסוג הסם שיועד לעבור לידיו או לכמותו. בהמשך נטען, כי בית-משפט קמא לא נתן משקל ראוי לעמדת שירות המבחן באשר ליחסו של לב לעבירות שביצע ולעברו הפלילי, וכי בנוסף לעונשי המאסר היה מקום להטיל על שני המשיבים גם קנסות. באי-כוח המשיבים ביקשו להותיר את גזרי-דינו של בית-משפט קמא על כנם תוך שהם מדגישים כי בגזירת-הדין איזן בית-משפט קמא היטב בין כל השיקולים הצריכים לעניין וכי העונשים שנגזרו על המשיבים הולמים את חומרת העבירה מחד, ואת נסיבותיהם האישיות מאידך. 5. לאחר שמיעת טענות הצדדים החלטנו לקבל את הערעור. עובדות כתב האישום בהן הודו המשיבים במסגרת הסדר הטיעון מגלות חומרה יתרה, באשר המסכת העולה מהן היא של קשר לייבוא כמויות גדולות של סם מסוכן מסוג קוקאין לישראל. בית-משפט זה עמד לא אחת על החומרה בה יש לראות את עבירות הסחר בסמים "המשחיתות כל חלקה טובה ופוגעות באופן אנוש באושיות החברה" (ע"פ 10228/05 רובאעי נ' מדינת ישראל, לא פורסם). לא בכדי, שב בית-משפט זה והדגיש כי בעבירות שעניינן סחר בסמים משקלן של הנסיבות האישיות נמוך יחסית, והמשקל המכריע צריך שיינתן לאינטרס הציבורי בביעור נגע הסמים (ע"פ 2073/04 אמדורסקי נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 4211/91 מדינת ישראל נ' אלמצרי, פ"ד מז(5) 624, 644; ע"פ 4381/05 אבו זקיקה נ' מדינת ישראל, לא פורסם). הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו מדובר בסחר או בהפצה של סמים קשים או בכמויות גדולות של סם: "בקביעת עונשם של עברייני סמים יש להתחשב, בעיקר, בחומרת העבירה ובצורכי ההרתעה... בייחוד נכונים הדברים במקום שהמדובר הוא בייבוא כמות משמעותית של סם העשויה לשמש להכנתן של מנות-סם רבות... כך נקבע למשל כי במקרים... שבהם המדובר בייבואו או בהחזקתו של סם קשה בכמות משמעותית – ראוי לגזור על המורשעים עונש הקרוב לעונש המרבי" (ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' שמאי, פ"ד נח(2) 734, 739. עוד ראו: ע"פ 3243/94 ועקנין נ' מדינת ישראל, לא פורסם). 6. בענייננו, לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לעניין, לרבות נסיבותיהם האישיות של המשיבים ומעמדם בשרשרת העבריינית הגענו למסקנה, כי העונש שנגזר על המשיבים אינו משקף כראוי את חומרת העבירות בהן היו מעורבים ואת ההשלכות הקשות שהיו עשויות להיות לעבירות אלה אלמלא סוכלה על ידי רשויות החוק מזימתם של המשיבים לייבא ארצה כמות כה גדולה של סם מסוכן מסוג קוקאין. משכך, החלטנו להחמיר בעונשו של שחר, מבלי למצות את הדין בהיותנו ערכאת ערעור, ולהעמידו על 66 חודשי מאסר לריצוי בפועל. את עונשו של לב החלטנו להעמיד על 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל. יתר רכיבי גזר-הדין שנקבעו בידי בית-משפט קמא יעמדו בעינם. נוכח קביעותיו של בית-משפט קמא באשר למצבם הכלכלי הקשה של המשיבים וההחמרה בעונשי המאסר בפועל, החלטנו שלא להטיל עליהם עונשי קנס בנוסף לעונשי המאסר בפועל. ניתן היום, כ"ב באייר התשס"ז (10.5.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06106290_M01.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il