אבירם קרבסי נ. עדי וקנין

10 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1062/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון המערער: אבירם קרבסי נ ג ד המשיבים: 1. עדי וקנין 2. נוף בוסתנים בע"מ (בפירוק) וטרסות נוי בע"מ (בפירוק) ע"י המפרק עו"ד אמיר פלמר 3. אליהו וקנין 4. איה חיה וקנין 5. עו"ד אמיר פלמר - בתפקידו כמפרק הזמני של החברות וכמנהל מיוחד לנכסי החייבים 6. בנק מזרחי טפחות בע"מ 7. ש.פ 775 פיננסים בע"מ וישראל ברלין 8. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים בתיק פרק 042903-06-16 שניתן ביום 02.01.2017 על ידי כבוד השופט ד' מינץ בשם המערער: עו"ד ינון מלמד בשם המשיבה 1: בעצמה בשם המשיבים 2 ו-5: עו"ד אמיר פלמר בשם המשיבים 3 ו-4: עו"ד עדי בראונשטיין בשם המשיבים 7-6: עו"ד רוני כהן ועו"ד גיא לוסקי בשם המשיב 8: עו"ד ענבל קדמי פסק-דין השופט י' עמית: ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) בפר"ק 42903-06-16, מיום 2.1.2017, בגדרה נקבע כי דירה שבבעלות המשיבה 1 (להלן: המשיבה) תמומש באמצעות הנושה המובטח של המשיבה, ולא תימכר למערער. העובדות הצריכות לעניין וההחלטה מושא הערעור 1. ביום 21.6.2016 הוגשה בקשה להקפאת הליכים כנגד שתי חברות שבבעלות המשיבים 4-3, הם הוריה של המשיבה (החברות, יחדיו, הן המשיבות 2 בערעור ותיקראנה להלן החברות; המשיבים 4-3 ייקראו להלן החייבים). ביום 27.6.2016 ניתן צו להקפאת הליכים הן כנגד החברות והן כנגד החייבים, ונעשה ניסיון לגבש הסדר נושים על בסיס הצעה לרכישת אחת מההחברות – הצעה שהוגשה על ידי חברת ש.פ. 775 נדל"ן בע"מ, היא אחת משני המשיבים 7. המשיב 5 (להלן: הנאמן) הופקד, בין השאר, על מימוש נכסיהם הפרטיים של החייבים, אשר כללו ברשימת נכסיהם גם דירה ברחוב החבצלת בירושלים (להלן: הדירה). יוער, כי הדירה נכללה ברשימת נכסי החייבים והועמדה למכירה על אף שהזכויות בה רשומות על שם המשיבה. כעולה מתגובות המשיבים, על הדירה רבצה באותה עת משכנתא מדרגה ראשונה לזכותו של בנק מזרחי טפחות (המשיב 6; להלן: הבנק), כמו גם "הערות אזהרה בגין התחייבות לרישום משכנתא מדרגה שנייה" לזכות המשיבים 7, הם הנושים של החייבים (להלן: ש.פ. וברלין). 2. ביום 16.9.2016 הוגשה לבית המשפט בקשה לאישור מכירת הדירה, לאחר שהצעתו של המערער זכתה בהליך התמחרות שנערך על ידי הנאמן (ההצעה עמדה על סך של 1,660,000 ₪, והדירה הוערכה על ידי שמאי ב-1,700,000 ₪). בית המשפט של פירוק אישר את המכירה ביום 18.9.2016. בו ביום הגישו ש.פ. וברלין התנגדות לאישור המכירה כפי שיפורט להלן, ובית המשפט הורה על התליית החלטתו. לשם הבהרה יצוין כבר עתה, כי בהסכם המכר שהוגש לאישורו של בית המשפט חסרה חתימתו של המוכר, דהיינו, חתימתה של המשיבה או של בא-כוח החייבים (להלן: עו"ד בראונשטיין) בשמה של המשיבה. כעולה מתגובת החייבים מיום 22.9.2016, הסיבה לכך היא שהמשיבה התחייבה אמנם לייפות את כוחו של עו"ד בראונשטיין, אך לא חתמה על ייפוי הכוח "על מנת למנוע מצב על פיו עצם החתימה תהווה עסקה במקרקעין המחויבת במס". בתגובה זו, שהוגשה על ידי החייבים (הוריה של המשיבה), הובהר כי אם בית המשפט יאשר את מכירת הדירה "אזי תיסלל הדרך לחתימת ייפוי הכוח". עוד צוין כי המשיבה "נתנה את הסכמתה למכר זכויותיה בממכר במסגרת ההליך דנן, והסמיכה את הח"מ [עו"ד בראונשטיין – י"ע] על מנת לפעול לשם כך". 3. בהתנגדותם מיום 18.9.2016, טענו ש.פ. וברלין כי המשיבה "איננה בעלת דין ואף לא קשורה לחברות שבהקפאת הליכים, וספק אם בכלל נתנה הרשאה כלשהי או הסכמה למכירת הנכס שבבעלותה". לחלופין, אם על הדירה להימכר, ביקשו ש.פ. וברלין לפדות את הדירה תמורת הסך של 1,700,000 ₪. עקב האמור בהתנגדות, בית המשפט השעה את המכירה עד לקבלת תגובות הצדדים. 4. הנאמן טען בתגובתו מיום 22.9.2016 כי הדירה "נכללה גם נכללה בנכסיהם האישיים של בעלי השליטה [החייבים – י"ע] [...] (חרף רישום הנכס על שם בתם)", וכי לש.פ. ולברלין ניתנה הזדמנות למחות בזמן אמת על הליך ההתמחרות, אך לא עשו כן. לכן סבר הנאמן כי יש להשלים את הליך מכירת הדירה, ולדחות את הצעת הרכישה של ש.פ. וברלין. בתשובתם, טענו ש.פ. וברלין כי אין לכפות על המשיבה למכור את הדירה היחידה שבבעלותה, בפרט כאשר המשיבה מעולם לא ייפתה את כוחו של עו"ד בראונשטיין לשם כך. עוד טענו ש.פ. וברלין כי הציעו לרכוש את הדירה גם בזמן אמת, ולא רק במעמד התגובה לאישור המכר. 5. החייבים, כאמור, הבהירו בתגובתם כי ייפוי הכוח אינו חתום בשל טעמים פורמליים בלבד, וכי המשיבה מסכימה למכירה. הבנק, שלזכותו כאמור משכנתא מדרגה ראשונה על הדירה, טען כי יש לאשר את מכירת הדירה למערער, בין היתר לאור היעדר ההתנגדות מטעם המשיבה. 6. לאור האמור לעיל, חזר בית המשפט ואישר בהחלטתו מיום 25.9.2016 את מכירת הדירה למערער, כהאי לישנא: "הואיל והנושה בעל השעבוד הראשון (הבנק) מסכים למימוש, הואיל ובעלת הנכס מסכימה (על פי הצהרת בא-כוח בעלי השליטה [החייבים – י"ע]) למימוש, והואיל והפער בין ההצעה החילופית להצעה המוצעת נמוך ביותר, אין מקום להתנגדות ואני מאשר את הצעת הנאמן ובעל השליטה כמבוקש". 7. בו ביום שניתנה ההחלטה המאשררת את מכר הדירה למערער, עדכן הנאמן כי תהליך גיבוש הסדר הנושים כשל, כי החברות תיכנסנה להליכי פירוק וכי החייבים החלו בהליך פשיטת רגל. השלמת המכירה התעכבה, וביום 21.11.2016 ביקש הנאמן להורות למשיבה לחתום על ייפוי הכוח למכירת הדירה. יוער, כי הבקשה הוגשה במסגרת הליך הפש"ר של החייבים (פש"ר 25314-09-16). הפעם הביעה המשיבה את התנגדותה לבקשה זו וטענה (מוצג י"ב למוצגי המערער): "היות והליכי הקפאת ההליכים לא צלחו, אינני מסכימה למכור כעת את דירתי. הסכמתי הנ"ל להוריי ניתנה במסגרת הליך הסדר הנושים של החברות בלבד, וכעת אין לה כל תוקף" (ההדגשה במקור – י"ע). בקשתו של הנאמן נדחתה ביום 1.1.2017, והוא הונחה להגישהּ בשנית במסגרת התיק בו נדון אישור המכירה – דהיינו, בהליך דכאן של בית משפט של פירוק. הנאמן עשה כן, אך בית המשפט דחה את בקשתו ביום 2.1.2017, בציינו כי: "יש צדק רב בטענות הגב' וקנין [המשיבה – י"ע] שהסכמתה ניתנה במסגרת תיק זה רק במסגרת הקפאת ההליכים בעניין החברות, הליך שכשל זה מכבר. לפיכך, הדרך הנכונה למימוש הדירה היא באמצעות הנושה המובטח". מכאן הערעור שלפנינו, ויצוין כבר עתה כי לבקשתו של המערער, ניתן צו איסור דיספוזיציה באשר לדירה עד להכרעה בערעור (החלטה מיום ‏19.6.2017, השופט י' דנציגר). טענות הצדדים 8. המערער טען כי יש לחייב את המשיבה לחתום על ייפוי הכוח, או להסמיך אדם אחר שיחתום במקומה. נטען כי ההחלטה מיום 25.9.2016, המאשררת את המכירה, "כמוה כפסק דין" ולכן לא ניתן לבטלהּ בהחלטה עוקבת ומבלי שהגישה המשיבה ערעור או בקשה בעניין. עוד נטען כי יש טעם לפגם בביטול מכירת הדירה למערער מבלי שאף ניתנה לו הזדמנות לטעון בנוגע לכך. המערער הוסיף כי מכיוון שהדירה שייכת לחייבים, שכללו את הדירה ברשימת נכסיהם, אין לייחס משקל להיעדר ייפוי הכוח או לכך שהמשיבה משכה את הסכמתה – שכן היא איננה הבעלים האמיתי של הדירה. לחלופין, טען המערער כי גם אם המשיבה הינה הבעלים האמיתי של הדירה, מסעיף 34א לחוק המכר, התשכ"ח-1968 עולה כי יש למסור לו את הדירה "נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס". המערער הדגיש כי הסתמך על אישור בית המשפט וכי ביטול ההסכם על אף אישורו על ידי בית המשפט משמעו פגיעה בחיי המסחר. הסכם המכר לא כלל תנאי נוסח "הצלחת הסדר הנושים" בתיק ההקפאה, ומעולם לא הוצג בפניו תנאי מעין זה; לא היה עליו לדעת על התנאי; ולו ידע עליו, לא היה מתקשר בהסכם. נטען, כי המערער התקשר בתום לב ועל כן הוא זכאי לאכיפת העסקה. מנגד, המשיבה פעלה בחוסר תום לב בכך שנמנעה מלחתום על ייפוי הכוח בגין "התירוץ [...] כי חתימה על ייפוי כוח תיתפס כמכר עצמו" – בעוד כוונתה האמיתית הייתה להותיר לעצמה פתח יציאה ממכירת הדירה. המערער הוסיף וטען כי ביטול מכירת הדירה ומתן אפשרות למשיבה לחזור בה עלול לגרור השלכות רוחביות. זאת, בשל הפגיעה בוודאות העלולה להרתיע משתתפים פוטנציאליים מפני השתתפות במכרזים. הנאמן תמך בטענות המערער, והוסיף יש להעדיף את אינטרס ההסתמכות של המערער גם בשל העובדה שהמשיבה אינה מתגוררת בדירה, אלא משכירה אותה. עו"ד בראונשטיין, בא כוחם של החייבים, אישר כי המשיבה נתנה את הסכמתה למכירת הדירה. 9. ש.פ. וברלין סמכו ידיהם על החלטת בית המשפט המבטלת את המכירה. [במאמר מוסגר: על ההחלטה מיום 25.9.2016 המאשרת את המכירה למערער, הגישו ש.פ. וברלין ערעור לבית משפט זה (ע"א 8520/16), שבמסגרתו עתרו לעיכוב הליכי המכירה. הבקשה נדחתה וכן נדחתה בקשה לעיון חוזר (החלטות חברי, השופט נ' הנדל מיום 28.11.2016 ומיום 11.12.2016). ברם, לאור ההחלטה מיום 2.1.2017 מושא ערעור זה, בה הורה בית המשפט על ביטול המכירה, מחקו ש.פ וברלין את ערעורם]. ש.פ. וברלין טענו כי מכיוון שהמשיבה לא הייתה בעלת דין בהליכי ההקפאה בבית המשפט קמא, ומכיוון שהדירה שייכת לה ולא לחייבים, לבית המשפט חסר "הבסיס המשפטי ליתן החלטה שמחייבת או מזכה" את המשיבה. במילים אחרות, מכיוון שלצורך יישום ההחלטה המאשרת את המכירה (מיום 25.9.2016) נאלץ הנאמן לפנות לבית המשפט, בבקשה להורות למשיבה לחתום על ייפוי כוח, החלטה זו אינה בגדר פסק דין ואין מניעה לבטלה. ש.פ. וברלין טענו כי עומדת להם זכות לפדיון הדירה לפי סעיף 13 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967, וכי המשיבה אף התחייבה כלפיהם שלא לבצע עסקאות בדירה ללא הסכמתם. עוד נטען כי התמורה המנויה בהסכם המכר נמוכה מדי, באופן שעלול לפגוע ביכולתם של ש.פ. וברלין להיפרע מהמשיבה. עוד נטען כי הנאמן ועו"ד בראונשטיין ידעו על כישלון הסדר הנושים עוד כשהגישו את הבקשה לאישור מכירת הדירה, אך בחרו להסתיר זאת מבית המשפט. במקביל, עצם קיומו של הליך ההתמחרות הוסתר מהנושים, והוצג להם מצג לפיו המשיבה תסכים למכור את הדירה רק אם הסדר הנושים יתקבל. עוד נטען כי למערער אין זכות לאכיפת ההסכם אלא לכל היותר עילה נזיקית. ש.פ. וברלין הוסיפו כי לא היה מקום לאפשר למערער להגיב לפני מתן ההחלטה מושא הערעור, שכן ניתנה לו ההזדמנות לטעון במסגרת הבקשה שהוגשה בהליך הפש"ר של החייבים (שכאמור נדחתה והוגשה בשנית במסגרת ההליך דנן). לאחר ההגשה המחודשת בחר המערער "לסמוך על פעולותיו של [הנאמן]", ואין לו להלין אלא על עצמו. יצוין, כי ביום 19.8.2018 עדכן הבנק כי זכויותיו בדירה הומחו לש.פ. ולברלין וכי הוא מצטרף לעמדתם. 10. המשיבה עמדה על טענתה לפיה הסכימה למכירת הדירה רק במסגרת הסדר הנושים בתיק החברות, ומשכשלו המאמצים להשיגו, היא מתנגדת בכל תוקף למכירה. במהלך הדיון שהתקיים לפנינו ביום 6.2.2019, הוסיפה המשיבה כי תקוותה היא שיתברר כי מכירת הדירה כלל אינה נחוצה לצורך פירעון חובותיה שלה או של הוריה, ולחלופין, היא מקווה כי לאחר מכירת הדירה תיוותר בידיה חלק מהתמורה. 11. המשיב 8 (להלן: הכונס הרשמי) סבר כי יש להחזיר את הסוגיה לבית המשפט קמא, לשם מתן זכות טיעון למערער ולמשיבה בנושא. הכונס הרשמי ציין כי אמנם הסכם המכר לא כלל תנאי מפורש כי הוא מותנה בהצלחת הסדר הנושים, אך הקפאת ההליכים מוזכרת בהואיל הרביעי להסכם (מוצג ב' למוצגי המערער). עוד נטען כי "קיים צדק ברציונל" לפיו הסכמתה של המשיבה ניתנה רק למען הצלחת הסדר הנושים וכי בתרחישים דומים בהם הסדר נושים לא גובש, "אין זיקה לנכסי בעלי השליטה ובטח שלא לצאצאיהם". מאידך, מכיוון שהדירה עתידה להימכר בכל מקרה, בין אם לש.פ וברלין ובין אם למערער, "אזי לא ברור דיו מהו הרציונל האמיתי והכן העומד בבסיס התנגדותה" של המשיבה לחתום על ייפוי הכוח. דיון והכרעה 12. לפנינו עומדות שתי החלטות נוגדות של בית המשפט קמא, ונדרשנו להכריע איזו מהן תקפה. הבעייתיות נובעת מכך, שבהחלטה מיום 25.9.2016, אישר בית המשפט את מכירת הדירה, אך האישור ניתן במסגרת הליך הקפאה של החברות, הליך שכשל בסופו של יום. המשיבה לא חתמה על ייפוי כוח לצורך המכירה, ולמעשה, לא צורפה כבעלת דין בהליך. עקב כך, נאלץ הנאמן לפנות לבית המשפט על מנת לחייבה לחתום על ייפוי הכוח. ההחלטה השנייה, מיום 2.1.2017, מבטלת את מכירת הדירה – אך זאת מבלי שניתנה למערער הזדמנות להגיב בנוגע לכך. ככל שהקורא תוהה מה האינטרסים שעומדים בבסיס התנגדותם של המשיבה, החייבים וש.פ וברלין לכך שהדירה תימכר למערער על פי הסכם המכר, הרי שהסיבה לכך היא כי ניתן, ככל הנראה, לממש את הדירה בסכום גבוה יותר. בשלב זה, עומדות בפנינו טענות סותרות בנוגע לתמונת הזכויות הנוכחית בדירה: (-) הבעלות בדירה: המערער טען כי הדירה שייכת לחייבים ולכן ניתן לממשה במסגרת הליכי הפש"ר שלהם, בעוד המשיבה טענה כי היא הבעלים של הדירה, ולא ניתן לממשה בהליכי פש"ר של הוריה-החייבים. (-) תקפותו של הסכם המכר: המערער טען כי הוא זכאי לאכיפת ההסכם מכיוון שלא ידע על התנאי ה"נסתר" בהסכם; המשיבה טענה כי הסכמתה איבדה מתוקפה מרגע שכשלו המאמצים להשגת הסדר הנושים; וש.פ. וברלין טענו כי הסכם המכר ממילא סותר את התחייבותה של המשיבה כלפיהם. (-) זכויותיהם של ש.פ. וברלין בדירה: ש.פ. וברלין טענו כי עומדת להם זכות לפדיון הדירה; הנאמן טען כי ש.פ. וברלין ידעו על הכוונה למכור את הדירה, ואיחרו את המועד בהעלאת התנגדותם; וש.פ. וברלין האשימו בתורם את הנאמן ואת עו"ד בראונשטיין בהסתרת פרטים מהותיים, הן מבית המשפט והן מהנושים, כך שנמנע מש.פ. ומברלין מלממש את זכויותיהם במועד. 13. עינינו הרואות, כי היבטים מסוימים בנוגע למצבה המשפטי של הדירה לוטים בערפל, מספר גורמים טוענים לזכויות בה, ובבית המשפט קמא לא התקיים בירור מהותי בנוגע לכך. דומה כי הכרעה במחלוקת שלפנינו תחטא לזכויותיהם של לפחות חלק מהצדדים לערעור, ובפרט אלו שלא שטחו את טענותיהם בפני בית המשפט קמא עובר להחלטה מיום 2.1.2017. בהקשר זה יוער כי לא מצאתי ממש בטענתם של ש.פ. וברלין, לפיה עמדתו של המערער שוקפה בטיעוני הנאמן במסגרת הבקשה לאישור המכירה ועל כן אין צורך לשמוע את קולו. אין זה ממקומם של ש.פ. וברלין להכריע מה עשוי היה המערער לומר אילו ניתנה לוֹ ההזדמנות, ומוטב היה לו טענה זו כלל לא הייתה נטענת. 14. לאור כל האמור לעיל, אינני רואה מנוס מקבלת הערעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא, על מנת שידון בגורלה של הדירה לאחר קבלת תגובותיהם של כל הטוענים לזכויות בדירה. דומה כי יש צורך להכריע, בין השאר, בשאלות הבאות: (-) האם המשיבה כבולה בהסכמתה למכירת הדירה, חרף היעדרו של ייפוי כוח? בהקשר זה אציין כי במישור העובדתי דומה שאין חולק שהמשיבה נתנה את הסכמתה למכירת הדירה. במישור המשפטי, להבדיל מעסקה במקרקעין הטעונה מסמך בכתב, שליחות לביצוע עסקה במקרקעין יכול שתהיה בעל פה או על ידי התנהגות השולח (ע"א 3132/14 קרבצוב נ' עיזבון המנוח קרבצוב ז"ל, בפסקה 6 (18.6.2015); ע"א 624/88 גולד נ' מעוז, פ"ד מד(1) 497 (1990); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60, 79-78 (1983); אהרן ברק חוק השליחות כרך א 552-551 (מהדורה שניה, 1996)). (-) האם המשיבה כבולה בהסכמתה למכירת הדירה חרף כישלון הסדר הנושים? (-) האם ש.פ. וברלין זכאים לפדות את הדירה בשלב זה, לאחר שהבנק המחה להם את זכויותיו בדירה? (-) ככל שהמערער לא ידע ולא צריך היה לדעת על כך שהסכם המכר מותנה בגיבוש הסדר הנושים בתיק החברות, ובהינתן שהעסקה כבר אושרה על ידי בית המשפט – מה משקל יש ליתן לכך בבוא בית המשפט להחליט אם לאכוף את הסכם המכר? מה המשקל שיש ליתן לעובדה שהסכם המכר לא נכנס לשלב הביצוע וטרם שולמה תמורה כלשהי? והאם ניתן לאכוף את הסכם המכר שלא במסגרת תיק החברות, אלא במסגרת תיק פשיטת הרגל של החייבים? 15. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה, שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם דיון והכרעה בגורלה של הדירה, והן המערער והן המשיבה יצורפו כבעלי דין בהליך. בית המשפט קמא רשאי לפעול כחוכמתו ולבחון גם את האפשרות כי הבקשה לאישור המכר תידון בתיק פשיטת הרגל של החייבים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלרון: במוקד הערעור שלפנינו החלטת בית המשפט קמא להורות על מימוש נכס הרשום על שמה של המשיבה 1 על-ידי נושה מובטח – וזאת חרף החלטתו הקודמת לאשר את מכירת הנכס למערער על רקע צו הקפאת הליכים שניתן כנגד שתי חברות שבבעלות הוריה של המשיבה 1, ובטרם ניתנה למערער אפשרות לטעון את טענותיו בנושא. משלא ניתנה למערער זכות לטעון את טענותיו בטרם הוחלט על מימוש הנכס באמצעות הנושה המובטח, אני סבור כי דין הערעור להתקבל בחלקו כך שהדיון יוחזר לבית משפט קמא על מנת שתינתן למערער אפשרות להעלות את טענותיו בעניין. אולם, משטרם ניתנה למערער זכות לטעון בנושא, לא ראיתי לנכון להגדיר מראש אילו נושאים נתונים להכרעתו של בית משפט קמא – וזאת בניגוד לעמדתו של השופט י' עמית. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏ו' בניסן התשע"ט (‏11.4.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 17010620_E14.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1