היועץ המשפטי לממשלה נ. כמאל אבו גאנם

פסק-דין בתיק רע"ב 10619/07 בבית המשפט העליון רע"ב 10619/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר המבקש: היועץ המשפטי לממשלה נ ג ד המשיבים: 1. כמאל אבו גאנם 2. ועדת השחרורים, פורמלי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעע"א 2701/07 מיום 27.11.07 שניתן ע"י כב' השופטים ע' מודריק, א' טל וד' גנות בשם המבקש: עו"ד רועי שויקה עו"ד גלעד שרמן בשם המשיב 1: עו"ד גלי סגל פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המשיב הינו אסיר המרצה עונש של 6 שנות מאסר בגין עבירה של סיוע לרצח. הוא פנה לוועדת השחרורים (להלן - הוועדה), הפועלת לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן - החוק), בבקשה לשחרור מוקדם. הוועדה דחתה את בקשותיו (ביום 6.6.07 וביום 19.9.07) על בסיס הנימוק, כי מאחר שהוא אינו יוצא לחופשות לא ניתן לאמוד את מידת מסוכנותו לציבור. בית המשפט המחוזי קיבל, בדעת רוב, את עתירתו של המשיב (כבוד השופטים ד"ר ע' מודריק וד' גנות, נגד דעתו החולקת של כבוד השופט א' טל). נקבע, כי יש לשחרר את המשיב שחרור על תנאי וכי עניינו יוחזר לוועדה על מנת שתקבע את תנאי השחרור. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק הדין. 2. המשיב הורשע, במסגרת עסקת טיעון, בסיוע לרצח של אלה בהם חשד כי רצחו את אחותו. דינו נגזר ביום 16.12.03 לתשע שנות מאסר, אשר שש מתוכן לריצוי בפועל. למשיב שתי הרשעות קודמות בגין תקיפת בת זוג, האחת משנת 2000 והאחרת משנת 2001. בכל אחד מן המקרים הושת על המשיב מאסר מותנה. החלטת הועדה מיום 6.6.07 סבה כולה על עניין יציאתו של האסיר לחופשות. בהחלטה נאמר, כי: "מדיניות הוועדה הינה, כי אין לשחרר אסיר שנדון על עבירות מסוימות מבלי שיצא קודם לכן לחופשה וניתן היה לבדוק את מידת מסוכנותו לציבור שזהו קנה המידה היחיד הקבוע בחוק לשחרור על תנאי". עניינו של העותר בא בפני הוועדה לדיון נוסף. אף הפעם, בהחלטה מיום 19.9.07, נקבע כי הואיל והמשיב הורשע בעבירה של ניסיון לרצח, הרי כל עוד לא יצא לחופשה לא ניתן לבדוק את מידת מסוכנותו לציבור. 3. המשיב הינו בן 35, נשוי ואב לחמישה ילדים. אין מחלוקת שהתנהגותו בתקופת המאסר הינה חיובית, למעט מידע מודיעיני משנת 2005 לפיו הוא היה מעורב בסחר בסמים בין כותלי הכלא. המשיב שובץ לסבב חופשות ואף יצא לחופשה יחידה ביום 4.11.05. אולם, לאחר מועד זה התנגדו הגורמים המקצועיים בשירות בתי הסוהר ובמשטרה ליציאתו לחופשות. זאת, משום שידיעות שנתקבלו העלו, כי הסכסוך בין משפחתו של המשיב למשפחה היריבה (משפחת הנרצחים) לא הסתיים, וקיים סיכון לחיי המשיב אם יצא לחופשה. זמן מה לפני החלטת הוועדה מיום 6.6.07, הגיש המשיב עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד ההחלטה של שירות בתי הסוהר שלא להוציאו לחופשה (עע"א 1810/07). בית המשפט המחוזי החליט בחודש יולי 2007 כי לאותה העת אין מקום לצוות על הוצאתו לחופשה של המשיב וקבע דיון המשך. יצוין, כי המבקש טוען שעמדתה העדכנית של המשטרה מספטמבר 2007 הינה, כי היא עדיין מתנגדת ליציאתו של המשיב לחופשות, לאור מידע עדכני אודות כוונתו של המשיב לפגוע באחר. עמדה זו לא הובאה בפני בית המשפט המחוזי, בדונו בהחלטת הוועדה, מסיבה שלא הובררה. לאור התוצאה אליה הגענו, אין מקום להידרש לפרטים אלו. 4. עיקר הדיון בבית המשפט המחוזי עסק בסוגית הפרשנות של ההוראה המצויה בסעיף 3 לחוק לפיה הוועדה לא תשחרר אסיר "אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". השאלה שנבחנה הייתה האם ניתן לכלול בביטוי "אינו מסכן את שלום הציבור" גם סכנה לציבור שאינה בשליטת האסיר, כדוגמת הסכנה הנובעת מכך שגורמים פליליים ינסו לפגוע באסיר המשוחרר ואף עלולים לפגוע בחפים מפשע שיהיו בסביבתו. אין לנו צורך להכריע בשאלה זו בנסיבות העניין, מה גם שבית המשפט המחוזי לא הכריע בה באופן חד. 5. בית המשפט המחוזי קבע, כי הוועדה טעתה משדחתה את בקשתו של המשיב לשחרור מוקדם מן הטעם שכל עוד אין הוא יוצא לחופשות לא ניתן להעריך את הסיכון לשלום הציבור. נכונים אנו להסכים, כי העובדה שאסיר אינו מוצא לחופשה אינה יכולה לשמש כשיקול דומיננטי בבואה של הוועדה להעריך את הסיכון לשלום הציבור. הערכת הסיכון צריכה להתבסס על מכלול של עובדות ונתונים, שחלקם נמנים במפורש בסעיף 9 לחוק (רע"ב 9837/03 גרסיה נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, נח (2) 326, 331 (2004); וכן ראו, רע"ב 1942/05 צעלוק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.06.2005)). אכן, כאשר אסיר מוצא לחופשות, ניתן להעריך את הסיכון לשלום הציבור אף על יסוד אירועים והתרחשויות במהלך החופשות. נבהיר, כי כוונתנו היא הן לאירועים שהתרחשו והן לעצם העובדה שלא התרחש אירוע בעל מאפיין שלילי בעת החופשות. כלומר, הניסיון המצטבר מן החופשות יכול ליתן אינדיקציה מסוימת, אם כי מוגבלת, לגבי מה שצפוי אם האסיר יזכה לשחרור מוקדם. יש לזכור, כי במקרה שלפנינו אי יציאתו של המשיב לחופשות אינה נובעת מהתנהגותו בין כותלי הכלא. בנסיבות אלה, קשה לקבל כי עצם העובדה שהאסיר אינו מוצא לחופשות תאפיל על כל השיקולים האחרים שיש ליתן להם משקל ותביא לכך שבכל מקרה כאמור תדחה הוועדה בקשה לשחרור מוקדם. 6. המבקש מצביע, ובדין כך, על היעדר מתאם בין הנמקתו של בית המשפט המחוזי לבין התוצאה האופרטיבית של פסק דינו. גם אם מקבלים אנו שהוועדה שגתה בכך שהכרעתה מבוססת כל כולה על אי הוצאתו לחופשות של המשיב, אין מתחייב מכך שיש להורות על שחרורו המוקדם. בית המשפט המחוזי צריך היה להחזיר העניין לוועדה על מנת שתשקול את כל השיקולים, כמתחייב מהוראותיו של החוק. כל עוד הוועדה לא נדרשה לעניין כאמור, לא היה מקום להורות על שחרור מוקדם. בית המשפט המחוזי לא בחן את כל השיקולים שיש לשקול לעניין שחרור על-תנאי, ובכל מקרה אין הוא צריך לעשות את מלאכתה של הוועדה. היא-היא שצריכה לבחון תחילה את הבקשה לשחרור מוקדם. כך למשל, בפני בית המשפט לא הובא מידע מודיעיני עדכני אודות המשיב, והרי חומר כזה ראוי שיוצג שעה שמתקבלת החלטה בכל הנוגע לשחרור מוקדם. 7. משכך, החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל במובן זה שאנו מורים על ביטול התוצאה האופרטיבית של פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל החזרת עניינו של המשיב לוועדה בכדי שתדון בו מחדש, תוך מתן משקל לכל השיקולים הנדרשים. כמובן, שבעת הדיון בוועדה יומצא לידיה כל מידע עדכני הקיים בעניינו של המשיב ואשר יכולה להיות לו נגיעה לשחרורו ממאסר, כמו גם עמדותיהם העדכניות של הגורמים הרלוונטיים. ניתן היום, כ"ב בטבת התשס"ח (31.12.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07106190_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il