מגדל חברה לביטוח בע"מ נ. הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציא

פסק-דין בתיק ע"א 10611/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10611/03 וערעור שכנגד בפני: כבוד הנשיא (בדימ') א' ברק כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס המערערת והמשיבה שכנגד: מגדל חברה לביטוח בע"מ נ ג ד המשיב והמערער שכנגד: הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"א 594/94 מיום 25.8.03 שניתן על ידי כב' סגן הנשיא ג' קלינג תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשס"ו (16.1.06) בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד הלל איש-שלום עו"ד רועי קובובסקי בשם המשיב והמערער שכנגד: עו"ד מיכאל קירש עו"ד דנה שטיר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא ג' קלינג) מיום 25.8.03. בפסק הדין נדחו תביעתה של המערערת נגד המשיב (המערער שכנגד) וכן התביעה שכנגד אותה הגיש המשיב (המערער שכנגד) נגד המערערת. הרקע העובדתי והכרעתו של בית משפט קמא 2. המשיב, הוא המערער שכנגד (להלן - הארגון), עסק יחד עם מספר חברות במתן ייעוץ, סיוע ואשראי לישראלים המבקשים לרכוש זכאות לפנסיה בהתאם לאמנה על בטחון סוציאלי שנכרתה בין ישראל לגרמניה. לצורך רכישת הזכויות הוענקו ללקוחות הארגון הלוואות כספיות אשר נועדו, בין היתר, למימון תשלום פרמיה רטרואקטיבית למוסד לביטוח סוציאלי בגרמניה. פירעון ההלוואות נעשה באמצעות ניכוי סכומים מסוימים מתוך הגמלה החודשית לה זכה הלקוח. על מנת להבטיח את החזר יתרת ההלוואה במקרי מוות של לקוחותיו, התקשר הארגון ביום 20.3.85 עם שמשון חברה לביטוח בע"מ בהסכם שעניינו ביטוח חיים של הלקוחות. יצוין כבר עתה, כי המערערת דנא הינה חליפתה של החברה האמורה (המערערת תכונה להלן שמשון או מגדל, על פי הקשר הדברים). ביום 13.8.86 נחתם בין הארגון לבין שמשון נוסח חדש בשפה האנגלית של ההסכם האמור, אשר כלל את כל התיקונים שבוצעו בהסכם המקורי עד לאותו מועד. בחודש דצמבר 1986 תוקן ההסכם, ובחודש פברואר 1990 תוקן הוא בשנית (נוסחו החדש של ההסכם, לרבות התיקונים האמורים, יכונה להלן - ההסכם). בהסכם נקבע, כי הארגון יַפנה לשמשון לקוחות הנוטלים הלוואה כמוסבר לעיל, לשם עריכת ביטוח חיים לגביהם. שמשון, מצידה, תודיע לארגון האם מוכנה היא לבטח כל אחד מהלקוחות אשר הופנה אליה, וזאת בהתבסס על מצבו הרפואי. על פי ההסכם, יעביר הארגון לשמשון מדי חודש בחודשו רשימה של כל הלקוחות המבוטחים. במקרה של פטירת לקוח מבוטח, יהא הארגון זכאי לתגמולי ביטוח בשווי יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת של אותו לקוח. זאת, בתמורה לתשלום דמי ביטוח מסוימים על ידי הארגון. יצוין, כי ההסכם כלל הוראה לפיה בקרות מקרה הביטוח, ישולמו לארגון תגמולים נוספים בשווי 25% מיתרת ההלוואה הבלתי מסולקת (להלן - הביטוח הנוסף). תנאיו של הביטוח הנוסף שונים משהו מאלה הנוגעים לביטוח הבסיסי, אך אין מקום להידרש להבדלים אלו במסגרת ההליך שלפנינו. עוד התחייב הארגון במסגרת ההסכם, כי לפחות 95% מכלל לקוחותיו הנוטלים הלוואה, יופנו לעריכת ביטוח אצל שמשון. בהקשר זה הוסכם כי הארגון ימציא לשמשון, על פי דרישתה, דו"חות חצי-שנתיים לגבי הלוואות אשר הוענקו ללקוחות ללא עריכת ביטוח חיים (להלן - הדו"חות החצי-שנתיים או הדו"חות). אם יתברר כי יותר מ-5% מלקוחות הארגון אשר זכו להלוואות לא בוטחו אצל שמשון, יפצה הארגון את שמשון בסכום מסוים. יצוין עוד, כי שמשון ערכה ביטוח-משנה ביחס לחלק הארי של הסכום המבוטח. 3. ביום 2.2.92 התקבלה אצל שמשון הודעת ביטול כתובה מטעם הארגון (להלן - הודעת הביטול). מפאת חשיבותה של הודעה זו, נביאה כלשונה: "הננו להודיעכם כי החל מ- 1.1.92 הסכומים שבסיכון לכל ההלוואות שניתנו עד למועד הנ"ל שווים ל- 0. כמו-כן, לא יהיה ביטוח של הלוואות חדשות. בהתאם לאמור לעיל מגיע לסיומו הביטוח לגבי כל ברי-הביטוח. תביעות תלויות ועומדות אשר טרם שולמו יוסדרו עפ"י האמור בסעיף 16 לחוזה הנדון. נבקשכם לידע את M & G (מבטחת המשנה - א' ג') בהתאם. נ.ב. פרמיות הביטוח עבור הביטוחים מרצון לחודש ינואר 1992 יועברו אליכם ב- 15.2.92 כרגיל". בחודש אוקטובר 1991, עוד טרם מתן הודעת הביטול, כרתו ביניהם הארגון והסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (להלן - הסנה) הסכם בעל מתכונת דומה לזו של ההסכם נשוא דיוננו. בעקבות מתן הודעת הביטול, הפסיק הארגון לרכוש ביטוח חיים ביחס ללקוחותיו אצל שמשון והחל לרוכשו מידי הסנה. ביום 8.12.92 מונה להסנה מנהל מורשה. ביום 8.1.93 הגיע המנהל המורשה להסכם עם מגדל ועם כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן - כלל) לפיו, בין היתר, תמכור הסנה לשתי חברות הביטוח הנזכרות את תיק ביטוח החיים שלה. הסכם זה קיבל את אישורו של בית המשפט ביום 1.4.93. לצורך ניהול תיק הביטוח אשר הועבר אליהן מהסנה על פי ההסכם האמור, שכרו מגדל וכלל את שירותיה של שמשון. 4. ביום 13.4.94 הגישה שמשון לבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה נגד הארגון. בגדרה של התביעה נטען, כי ביטול ההסכם על ידי הארגון נעשה שלא כדין והיווה משום הפרה. משכך, עתרה שמשון כי בית המשפט יורה על אכיפתו של ההסכם, או לחלופין יפסוק לטובתה פיצויים בסך 6 מיליון ש"ח. במסגרת כתב תביעה מתוקן אשר הוגש על ידי שמשון ביום 16.12.96, הוסיפה היא רכיב נוסף שעניינו בטענה כי הארגון לא עמד בהתחייבותו לפיה יבטח אצלה לפחות 95% מכלל לקוחותיו. שמשון ביקשה להורות לארגון להמציא לה, כמתחייב על פי ההסכם, את הדו"חות החצי-שנתיים ובהמשך לפסוק לה פיצוי כספי בסכום אשר יתברר לאחר המצאת הדו"חות. כן תבעה שמשון סעד הצהרתי לפיו לא חלה עליה חובת סודיות כלפי לקוחות הארגון. הארגון, מצידו, הגיש תביעה שכנגד המורכבת משני רכיבים. הרכיב האחד עסק בהתעשרות שמשון שלא כדין מכוח ההסכם בינה לבין מבטחת המשנה, ואילו עניינו של הרכיב השני היה תגמולי ביטוח אותם הייתה שמשון מחויבת לשלם ואשר על פי הנטען חלקם לא שולם כלל ואילו חלקם האחר שולם באיחור. 5. ביום 21.11.96 דחתה רשמת בית משפט קמא (כב' הרשמת מ' סוקולוב) בקשה מטעם הארגון למחיקת התביעה העיקרית על הסף מחמת היעדר עילה. ערעור אשר הוגש על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, נדחה אף הוא ביום 23.3.97 (כב' סגן הנשיא א' גורן). כמו כן, במסגרת ההליך ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי שתי החלטות ביניים העוסקות בבקשותיה של שמשון להורות למנכ"ל הארגון, עו"ד פרי, להציג מסמכים מסוימים במסגרת עדותו. בהחלטתו מיום 4.2.01 דחה בית המשפט את הבקשה בחלקה, ואילו בהחלטה מיום 5.6.01 נדחתה הבקשה במלואה (יחד להלן - החלטות הביניים). ביום 25.8.03 ניתן פסק דינה של הערכאה הדיונית (כב' סגן הנשיא ג' קלינג), בגדרו נדחו במלואן הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד (להלן - פסק הדין). בפסק הדין נקבע, כי ההסכם הינו "חוזה ביטוח" כמשמעו בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח או החוק). יצוין, כי קביעה זו מנוגדת לעמדה הלכאורית אשר הובעה במסגרת ההחלטה בבקשה למחיקה על הסף ובמסגרת פסק הדין בערעור על החלטה זו. על רקע הקביעה הנזכרת, ולאור הוראות סעיפים 45(א) ו-52 לחוק חוזה הביטוח, נפסק כי הארגון רשאי היה להביא את ההסכם לידי סיום. הערכאה הדיונית המשיכה וציינה, כי אף אם אין לראות בהסכם משום חוזה ביטוח, הרי שניתן היה להביא לסיומו על ידי מתן הודעה. עוד נקבע, כי העובדה ששמשון קיבלה על עצמה את ניהולו של ההסכם בין הארגון לבין הסנה, אשר הזכויות לפיו נמכרו כאמור למגדל ולכלל, מלמדת על ויתור מצידה על קיומו של ההסכם. לעניין הדו"חות החצי-שנתיים הייתה הערכאה הדיונית מוכנה להניח, כי ההסכם מקנה לשמשון זכות לדרוש את הדו"חות גם לאחר שההתקשרות בין הצדדים הגיעה לכלל סיום. אף על פי כן, דחה בית המשפט המחוזי את התביעה גם בעניין זה. נפסק, כי העלאתה של הדרישה להמצאת הדו"חות החצי-שנתיים לראשונה במסגרת כתב התביעה המתוקן, מהווה שימוש בזכות בחוסר תום לב. זאת ועוד, משלא נמסרה לארגון דרישה להמצאת הדו"חות טרם הגשת ההליך המשפטי, הרי שאין לומר כי הייתה הפרה מצידו. בית המשפט המחוזי המשיך ודחה את התביעה הכספית בגין רכיב זה, בציינו כי היא ביססה עצמה על הנתונים אשר ייכללו בדו"חות וכי שמשון לא הוכיחה בדרך אחרת מהם הסכומים המגיעים לה. התביעה למתן סעד הצהרתי ביחס לחובת הסודיות החלה על שמשון, נדחתה אף היא. 6. משסיים בית המשפט המחוזי את הדיון בתביעה העיקרית, עבר הוא לבחון את התביעה שכנגד אשר הוגשה מטעם הארגון. באשר לרכיב הראשון נקבע, כי הארגון לא הוכיח זכות לחלק כלשהו ברווחיה של שמשון מההסכם עם מבטחת המשנה. הערכאה הדיונית המשיכה ופסקה, כי לא עלה בידי הארגון להוכיח את הסכומים המגיעים לו על פי הרכיב השני, העוסק כאמור בדרישת הארגון לקבלת תגמולי ביטוח וריבית. בהקשר זה נקבע, בין היתר, כי הארגון לא הצליח לסתור את המסקנה המשתמעת מתכתובת מסוימת, ולפיה לא המציא הוא לשמשון את המידע והמסמכים הדרושים. לפיכך, דחתה הערכאה הדיונית את התביעה שכנגד אף בהתייחס לרכיב השני, וזאת על אף דחייתן של מספר טענות הגנה אשר הועלו על ידי שמשון. מכאן הערעור והערעור שכנגד אשר בפנינו. הערעור והערעור שכנגד 7. במסגרת הערעור משיגה מגדל על דחייתה של התביעה העיקרית, למעט ביחס לרכיב הנוגע לסעד ההצהרתי לגבי חובת הסודיות המוטלת עליה. כן מערערת היא על החלטות הביניים. יצוין, כי מגדל אינה עומדת עוד על הסעד של אכיפה. בגדר הערעור שכנגד תוקף הארגון את דחיית התביעה שכנגד, ככל שמתייחסת היא לרכיב השני בלבד. ביום 10.10.04 הגישה מגדל לבית משפט זה בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף, וזאת מן הטעם שהוא אינו עוסק באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי. ביום 11.10.04 עתר הארגון לסילוקם של סיכומי התשובה מטעם מגדל מתיק בית המשפט, וזאת מפאת חריגתם מן האורך שנקבע בצו סיכומי הטענות. במסגרת הערעור והערעור שכנגד העלו בעלי הדין טענות רבות ומגוונות. בגדר הכרעתנו נתייחס אך לאותן טענות אשר ראויות לכך. תחילה נדון בערעורה של מגדל על דחיית תביעתה בכל הנוגע לביטולו של ההסכם, ולאחר מכן נבחן בקצרה את טענותיהם של בעלי הדין באשר לסוגיות האחרות. האם מהווה ההסכם חוזה לביטוח חיים? 8. כאמור, לטענת מגדל ביטולו של ההסכם על ידי הארגון נעשה שלא כדין. לעומת זאת, הארגון גורס כי זכאי היה לבטל את ההסכם וכי לא היה בכך משום הפרה. סוגית ביטולו של ההסכם קשורה קשר הדוק לסוגיה נוספת, והיא אופן סיווגו של ההסכם. כוונתנו היא לשאלה, האם יש לראות בהסכם משום חוזה ביטוח חיים, כמשמעו של מונח זה בחוק חוזה הביטוח. תשובה חיובית לשאלה זו תוביל למסקנה, כי הוראותיו של חוק חוזה הביטוח, ובכלל זה ההוראות המתייחסות לביטולו של חוזה ביטוח חיים, חלות על ענייננו. בפרט ראוי להזכיר את סעיף 45(א) לחוק, המצוי בפרק ב' שעניינו ביטוח חיים והקובע כי "המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח". סעיף 52(ב) לחוק מוסיף ומורה, כי אין להתנות על ההוראה הנזכרת, כמו גם על הוראות נוספות, אלא לטובת המבוטח או המוטב. מאידך, תשובה שלילית לשאלה אותה הצגנו תחייב את המסקנה ההפוכה, היינו - כי הוראותיו של חוק חוזה הביטוח אינן חלות על המקרה דנא. עמדתה של מגדל באשר לסוגיה האמורה, דומה לזו אשר הובעה באופן לכאורי במסגרת החלטת הערכאה דלמטה בבקשה למחיקה על הסף ובפסק הדין בערעור על החלטה זו. לשיטתה של מגדל, אין ההסכם בא בגדר "חוזה ביטוח" כמשמעותו על פי החוק. הטעם לכך הוא, בין היתר, העדר מסוימות מספיקה לשם יצירת חוזה ביטוח. תחת זאת גורסת היא, כי ההסכם עצמו מהווה משום "חוזה מסגרת" בלבד, ואילו ההסכמות בדבר עריכת ביטוח ביחס לכל אחד ואחד מלקוחות הארגון מהוות משום חוזי ביטוח פרטניים עליהם חלות הוראות החוק. כפי שיובהר מיד, אין בידינו לקבל את הטענה הנזכרת. 9. סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח קובע כי "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב" (לעניין האפשרות ללמוד מסעיף זה על מרכיביו הדרושים של חוזה ביטוח, ראו ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אורים, פ"ד מה(2) 811, 820-821). סעיף 41 לחוק ממשיך ומורה כי "בביטוח חיים מקרה הביטוח הוא מותו של המבוטח או של זולתו...". עיון בהסכם נשוא דיוננו מלמד, כי הוא בא בגדר ה"תבנית" הנזכרת בסעיפים האמורים. מדובר בהסכם בין שמשון, היא המבטחת, לבין הארגון, שהינו המבוטח. על פי ההסכם, בתמורה לתשלום דמי ביטוח על ידי הארגון-המבוטח, הרי שבקרות מקרה הביטוח מחויבת שמשון לשלם לארגון, המהווה אף מוטב, תגמולי ביטוח מסוימים. מקרה הביטוח הנזכר בהסכם הינו פטירתו של אחד מלקוחות הארגון אשר חייו מבוטחים (סעיף 6A1 להסכם). אכן, ההסכם אינו נוקב בשמותיהם של לקוחות הארגון אשר חייהם מבוטחים, אלא מסדיר את תנאי הביטוח ביחס לקבוצת הלקוחות המבוטחים. ממילא אף לא מצוינים בו הסכומים המדויקים של דמי הביטוח ושל התגמולים אשר ישולמו בגין כל אחד ואחד מלקוחות אלו. עם זאת, כולל ההסכם הוראות המסדירות את קביעתם של רכיבים אלו. כך נקבע בהסכם, כי הארגון יַפנה לשמשון לקוחות הנוטלים הלוואה, וכי שמשון, מצידה, תודיע לארגון האם מוכנה היא לבטח כל אחד מן הלקוחות אשר הופנה אליה (סעיף 4 להסכם). עוד צוין בו, כי מדי חודש יעביר הארגון לשמשון רשימה של כל הלקוחות אשר חייהם מבוטחים (סעיף 7 להסכם). אופן קביעתם של דמי הביטוח אשר ישולמו עבור כל אחד מהלקוחות שחייו מבוטחים, כמו גם של תגמולי הביטוח אשר ישולמו בקרות מקרה הביטוח, צוין אף הוא בהסכם (סעיפים 6, 8 להסכם). כאמור (פיסקה 2 לעיל), כולל ההסכם הוראה לעניין ביטוח נוסף, אשר תנאיו שונים במידה מסוימת מאלה החלים ביחס לביטוח הבסיסי (סעיף 11 להסכם). איננו נדרשים לפרט במסגרת דיוננו את ההבדלים הנזכרים. מדברינו עד כה עולה, כי ההסכם כולל בחובו מנגנונים ברורים לקביעתם של רכיבים שונים הנדרשים לשם יצירתו של חוזה ביטוח. ניתן לומר, כי מעת שמעביר הארגון את רשימת הלקוחות המבוטחים הראשונה, הרי שבינו לבין שמשון קיים חוזה ביטוח ביחס לכל הלקוחות הנזכרים ברשימה. כמוסבר לעיל, חוזה זה מכיל מנגנונים ברורים לחישובם של הרכיבים הדרושים. העברתה של רשימת לקוחות חדשה על ידי הארגון מביאה לשינוי בזהותם של הלקוחות שחייהם מבוטחים במסגרת חוזה הביטוח. מכל מקום, על רקע כלל האמור דומה כי אין יסוד למסקנה לפיה נעדר ההסכם את המסוימות המספיקה לשם היותו חוזה ביטוח חיים כמשמעותו על פי החוק. ממילא אין לומר כי מהווה הוא אך "חוזה מסגרת" לשם יצירת חוזי ביטוח פרטניים (ראו ש' ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 - כרך ראשון (תשס"ה) (להלן - ולר), עמ' 202). 10. ההסכם בין שמשון לבין הארגון מסדיר את ביטוח חייה של קבוצת לקוחות, אשר הרכבה עשוי להשתנות. השינוי בזהות של הלקוחות שבקבוצה בא לידי ביטוי במסגרת הרשימות החודשיות אותן חויב הארגון להעביר לשמשון. הסממן שעניינו קבוצת מבוטחים אשר הרכבה עשוי להשתנות מעת לעת, הינו אחד המאפיינים העיקריים של ביטוח חיים אשר נהוג לכנותו "ביטוח חיים קבוצתי". אמנם, מאפיין נוסף של ביטוח חיים קבוצתי הינו כי קבוצת האנשים אשר חייהם מבוטחים, הם או יורשיהם, הינם אף המוטבים (בהקשר זה ראו סעיף 42(ב) לחוק וכן א' ידין, חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, מתוך פירוש לחוקי החוזים (ג' טדסקי עורך) (להלן - ידין), עמ' 117; עוד לעניין ביטוח חיים קבוצתי ראו, תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), תש"ל-1970, אשר היו בתוקף בעת כריתת ההסכם ואשר הוחלפו על ידי תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ"ג-1993, וכן Macgillivray on Insurance Law, 10th Ed., p. 695). במקרה דנא מאפיין זה אינו מתקיים, באשר המוטב על פי ההסכם הינו הארגון. עם זאת, אין בכך כדי לשלול את אופיו של ההסכם כחוזה לביטוח חיים עליו חלות הוראותיו של חוק חוזה הביטוח. נוסיף עוד, כי מקרה הביטוח הקבוע בהסכם הינו מותו של אחד מן הלקוחות שחייהם מבוטחים. היינו, עסקינן במקרה ביטוח שעניינו מותו של אדם זולת המבוטח, הוא כאמור הארגון. בהתאם לסעיף 42(א) לחוק, במקרה כזה טעון חוזה הביטוח הסכמה בכתב של האדם שחייו מבוטחים. הסייג הנזכר בסעיף 42(ב) לחוק אינו חל שכן, כאמור, המוטב על פי ההסכם אינו הלקוח שחייו מבוטחים או יורשיו, אלא הארגון. מכל מקום, אין חולק כי ההסכמה הדרושה אכן ניתנה על ידי הלקוחות המבוטחים. יוער במאמר מוסגר, כי חוק חוזה הביטוח אינו כולל דרישה בדבר קיומו של אינטרס ביטוחי אצל המבוטח (ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים - כרך א' (תשנ"א), עמ' 346-345; ידין, עמ' 27-25). כך או כך, דומה שלארגון אכן היה אינטרס בביטוח חייהם של לקוחותיו. זאת, על רקע ההלוואה אשר הוענקה להם, ולאור העובדה שלמצער בחלק מחוזי ההלוואה נקבע כי במקרה של מוות, יהיה הלקוח-הלווה פטור מהחזר יתרת ההלוואה אשר טרם נפרעה. בהקשר זה נוסיף, כי לא מצאנו ממש בטענתה של מגדל לפיה גם אם מהווה ההסכם משום חוזה ביטוח, הרי שמדובר בחוזה "ביטוח אשראי" ולא בחוזה ביטוח חיים. אכן, האינטרס הביטוחי של הארגון בחיי הלקוחות נובע מהיותו נושה שלהם, והוא תוחם עצמו ליתרת ההלוואה אשר טרם נפרעה. אינטרס זה שונה, במידה מסוימת, מן האינטרס הביטוחי הקיים במקרה הטיפוסי של ביטוח חיים. עם זאת, אין בהבדל האמור כדי לגרוע מסיווגו של ההסכם כחוזה ביטוח חיים. כאמור, מקרה הביטוח מוגדר בהסכם כפטירתו של אחד מלקוחות הארגון אשר חייו מבוטחים, ואין הוא מתייחס כלל לשאלת פירעונה של יתרת ההלוואה. מכאן, שעונה הוא על ההגדרה של מקרה הביטוח בגדר חוזה לביטוח חיים, הכלולה בסעיף 41 לחוק. דומה כי אף מבחינה מהותית יש טעם לראות בהסכם משום חוזה ביטוח חיים, תחת סיווגו כחוזה ביטוח אשראי. זאת, מאחר שאין הוא מבטח את הארגון מפני אי פירעון יתרת ההלוואה מטעמים שונים, אשר אינם קשורים למותו של הלקוח (בארצות הברית מכונה חוזה ביטוח מן הסוג בו עסקינן "credit life insurance". ראו: M. Budnitz, The Sale of Credit Life Insurance: The Bank as Fiduciary, 62 N.C.L. Rev. 295, 297 (1984); Cal. Ins. Code, sec. 779.2-779.3; עוד ראו, 43 Am Jur. 2d, p. 584). האם ההסכם בוטל כדין על ידי הארגון? 11. הגענו אם כן לכלל מסקנה, כי ההסכם בין שמשון לבין הארגון מהווה חוזה לביטוח חיים, וממילא חלות עליו הוראותיו של חוק חוזה הביטוח. על רקע מסקנה זו, נפנה לבחון האם ביטולו של ההסכם על ידי הארגון נעשה כדין אם לאו. לשיטתה של מגדל, יש לפרש את ההסכם כהסכם לתקופה קצובה אשר מסתיימת במועד פירעונן של כל ההלוואות אשר הוענקו ללקוחות הארגון. זאת, בין היתר, נוכח התחייבות הארגון כי 95% מהלקוחות מקבלי האשראי יופנו לעריכת ביטוח אצל שמשון, ועל אף שסעיף 16 להסכם, אשר כותרתו הינה "contract period", אינו נוקב בתקופה כלשהי. מגדל ממשיכה ומתייחסת אף לסעיף D6 להסכם, הקובע כי תקופת הביטוח ביחס לכל לקוח תהא חודש אחד בלבד, ותתחדש באופן אוטומטי לתקופות זהות עד להתרחשות אחד מן האירועים הנזכרים בסעיף. לדבריה, סעיף זה עוסק אך בתקופת הביטוח לגבי כל אחד מן הלקוחות באופן פרטני, ואין הוא נוגע לתקופת תוקפו של ההסכם עצמו. איננו נדרשים להכריע בטענותיה הנזכרות של מגדל. מוכנים אנו לצאת מנקודת הנחה, כי צודקת מגדל בטענתה לפיה יש לפרש את ההסכם באופן שתקופת תוקפו קצובה ומסתיימת רק עם פירעון הלוואותיהם של כלל הלקוחות. אין בהנחה זו כדי לסייע למגדל. כפי שכבר צוין (פיסקה 8 לעיל), סעיף 45(א) לחוק, אשר מצוי בפרק העוסק בביטוח חיים, קובע כי "המבוטח רשאי בכל עת לבטל את החוזה בהודעה בכתב למבטח". סעיף 52(ב) לחוק אוסר להתנות על ההוראה הנזכרת, כמו גם על הוראות נוספות, אלא לטובת המבוטח או המוטב (לדיון בסוגית מועד כניסתו לתוקף של ביטול לפי סעיף 45(א) לחוק, ראו פיסקאות 16-14 להלן). קיומה של ההוראה אשר בסעיף 45(א) לחוק נעוץ בכך שחוזה ביטוח חיים הינו, על פי רוב, חוזה לטווח ארוך המחייב את המבוטח לשלם דמי ביטוח במשך תקופה ארוכה. תכליתה העיקרית של זכות הביטול הינה לאיין את ההכבדה אשר עשויה הייתה להיגרם למבוטח כתוצאה מעובדה זו (ראו, הצעת חוק הביטוח, תשל"ו-1975, ה"ח 1209, עמ' 31; ידין, עמ' 121-120; עוד ראו, י' אליאס, דיני ביטוח - כרך א' (להלן - אליאס א'), עמ' 368 (הערת שוליים 67)). ברי אם כן, כי ההוראה האמורה, כמו הוראות אחרות הכלולות בחוק, נועדה להגן על האינטרס של המבוטח מפני כוחו של המבטח. יצוין, כי ההגנה המוענקת מכוחו של סעיף 45(א) לחוק אינה מוגבלת אך ל"מבוטח צרכני", אשר בינו לבין המבטח קיים פער כוחות בולט וממשי. תחת זאת, משתרעת היא אף ביחס ל"מבוטח מסחרי", הגם שמבוטח כאמור עשוי להיות בעל איתנות פיננסית בלתי מבוטלת (בהקשר זה ראו והשוו: ולר, עמ' 162-155; ס' דויטש, דיני הגנת הצרכן: כרך א' - יסודות ועקרונות (תשס"א), עמ' 307-305; ד' שוורץ ור' שלינגר, דיני ביטוח - חובות גילוי, פרשנות ומגמות התפתחות (תשס"ה), עמ' 103-100). 12. יוצא, כי על פי החוק נתונה הייתה לארגון-המבוטח זכות להביא את ההסכם לסיומו בכל עת, וכי לא ניתן היה להתנות על זכות זו אלא לטובתו. מכאן, שככל שהצדדים להסכם התיימרו לקבוע תקופת תוקף קצובה ועל ידי כך להגביל את זכותו של הארגון להביא את ההסכם לכלל סיום לפני תום התקופה הנזכרת, הרי שהסכמה זו נעדרת כל תוקף באשר היא אינה לטובתו של הארגון ועל כן מנוגדת להוראתו של סעיף 52(ב) לחוק (ראו ידין, עמ' 111-109, 131). אכן, חובת תום הלב חלה אף ביחס לביטול לפי סעיף 45(א) לחוק (סעיפים 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). עם זאת, בנסיבות העניין לא שוכנענו כי ביטולו של ההסכם על ידי הארגון לקה בחוסר תום לב. נוסיף ונזכיר, כי על פי העמדה של מגדל אשר נדחתה על ידינו, ההסכם עצמו מהווה אך משום חוזה מסגרת ואילו ההסכמה על ביטוחו של כל אחד מהלקוחות מהווה חוזה ביטוח פרטני. מכאן, שלפי גישה זו חלות הוראות החוק הנזכרות על חוזי הביטוח הפרטניים. היינו, אף לשיטתה של מגדל לא ניתן היה להתנות על זכותו של הארגון להביא כל אחד ואחד מחוזי הביטוח הפרטניים לסיומם בכל עת. 13. במסגרת ערעורה, מעלה מגדל מספר טענות הנוגעות להודעת הביטול שניתנה על ידי הארגון. לגישתה, הודעת הביטול אינה כדין, שכן הנוסח שלה אינו מעיד באופן חד משמעי על כוונת הארגון להביא לביטולו של ההסכם. מגדל מוסיפה וטוענת, כי משהודעת הביטול נומקה בנימוק מסוים, אין הארגון יכול להסתמך בדיעבד על נימוק אחר, הוא ביטולו של ההסכם מכוח זכותו לפי סעיף 45(א) לחוק. אין בידינו לקבל את הטענות הנזכרות. סבורים אנו, כי כוונתו של הארגון להביא את ההסכם לכלל סיום עולה מהודעת הביטול בבירור (נוסח הודעת הביטול הובא בפיסקה 3 לעיל). אכן, במסגרת הודעת הביטול לא נזכרה זכות הביטול הקבועה בסעיף 45(א) לחוק. תחת זאת, הנימוק אשר צוין בגדרה היה כי "החל מ- 1.1.92 הסכומים שבסיכון לכל ההלוואות שניתנו עד למועד הנ"ל שווים ל- 0". דומה, מבלי להכריע בדבר, כי אין בנימוק זה כדי לבסס עילה לביטולו של ההסכם. אלא שבכך אין כדי להועיל למגדל. בית משפט זה אמנם קבע לא אחת, כי משנומקה הודעה לביטול חוזה, אין הצד המבטל רשאי להסתמך על עילת ביטול אחרת שלא הופיעה במסגרת ההודעה, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה (ע"א 3940/04 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 224 והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 8729/96 ש' כאכון, מלונות ונופש בע"מ נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ, פ"ד נה(1) 673, 679; לדעה שונה ראו, ד' פרידמן ונ' כהן, חוזים - כרך ב' (תשנ"ג) (להלן - פרידמן וכהן ב'), עמ' 1091-1090). אלא שבמקרים הנזכרים מדובר היה בביטול חוזה מחמת הפרה, מכוח הוראותיו של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. הוראות אלו, כמו גם ההוראות שעניינן ביטול חוזה מחמת פגם בכריתתו (פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), מקנות זכות לביטולו של החוזה בהתמלא התנאים הקבועים בגדרן. משמע, אין מדובר בזכות מוחלטת לביטול החוזה אלא בעילות ביטול המותנות בהתקיימותן של נסיבות מסוימות. את הכלל האמור, לפיו אין להסתמך על נימוק שונה מזה שנזכר במסגרת הודעת הביטול, יש להבין על רקע מאפיין זה. בענייננו, לעומת זאת, מקנה סעיף 45(א) לחוק למבוטח זכות מוחלטת להביא לסיומו של חוזה לביטוח חיים בכל עת, בלא שזכות זו תלויה בהתקיימותם של תנאים כלשהם (ראו, ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817 (להלן - פרשת שלזינגר), עמ' 827 (השופט א' א' לוי בדעת מיעוט, אך לא לעניין זה)). משכך, דומה כי אין לייחס חשיבות רבה מדי לנימוק הנכלל במסגרת הודעת הביטול מטעמו של המבוטח, ומכל מקום אין לומר כי ציון נימוק שונה ישלול את תוקפה של הודעה מטעם מבוטח בדבר ביטולו של חוזה לביטוח חיים (והשוו אף, ולר, עמ' 372). מועד כניסתה לתוקף של הודעת הביטול 14. השגה נוספת המועלית על ידי מגדל נוגעת למועד כניסתה לתוקף של הודעת הביטול. כאמור, הודעה זו הומצאה לשמשון ביום 2.2.92, וצוין בה כי תוקפו של ההסכם מסתיים ביום 1.1.92. עינינו הרואות, כי בגדרה של הודעת הביטול ביקש הארגון לבטל את ההסכם באופן רטרואקטיבי, כך שהביטול יתייחס אף לתקופה של כחודש הקודמת למועד המצאתה של ההודעה. סבורני, כי יש ממש בטענת מגדל לפיה לא ניתן היה להביא את ההסכם לכלל סיום באופן רטרואקטיבי. בביטול שכזה יש כדי לפגוע בהקצאת הסיכויים והסיכונים בין הצדדים, כפי שזו באה לידי ביטוי במסגרת ההסכם. נסביר את דברינו האחרונים על דרך ההדגמה. נניח, כי מבוטח מבקש לבטל חוזה לביטוח חייו של בן זוגו באופן רטרואקטיבי, כך שהביטול ייכנס לתוקפו החל מחודשיים לפני מועד המצאת הודעת הביטול. ברי, כי השאיפה לביטול רטרואקטיבי של החוזה נובעת מכך שבן הזוג נותר בחיים במהלך אותם חודשיים, היינו - מכך שמקרה הביטוח לא ארע במהלך תקופה זו. אילו באותה תקופה היה בן הזוג הולך לעולמו, היה המבוטח זכאי לקבל את תגמולי הביטוח וממילא לא היה מבקש לבטל את החוזה. על כן, אין לאפשר לו לבטל את החוזה בדיעבד, לאחר שיודע הוא כבר כי מקרה הביטוח לא התרחש. מובן, איפוא, כי זכות הביטול הקבועה בסעיף 45(א) לחוק מקנה למבוטח זכות לבטל את חוזה ביטוח החיים מכאן ולהבא בלבד. הגיונה של מסקנה זו מתחדד עת נותנים את הדעת לכך שהמונח "ביטול" בסעיף 45(א) לחוק משמש, למעשה, במובן של קיצור תקופת החוזה והבאתו לכלל סיום (ראו והשוו: פרידמן וכהן ב', עמ' 1109-1108 (הערת שוליים 113); וכן פרשת שלזינגר, עמ' 843-846 (השופטת א' פרוקצ'יה בדעת רוב)). 15. הגענו לכלל מסקנה, כי הארגון לא זכאי היה לבטל את ההסכם ביחס לתקופה שקדמה ליום 2.2.92, הוא מועד המצאתה של הודעת הביטול. עתה נפנה לטענה נוספת אשר הועלתה על ידי מגדל, ולפיה ביטולו של ההסכם לא נכנס לתוקף באופן מיידי, אלא אך לאחר חלוף חמישה עשר ימים מיום המצאת הודעת הביטול. טענה זו מבוססת על הוראת סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, הקובעת כי "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני". הוראה זו מצויה בפרק א' לחוק, הכולל הוראות כלליות ביחס לחוזי ביטוח. השאלה העומדת לפתחנו הינה, איפוא, זו: האם חלה הוראת סעיף 10 לחוק אף ביחס לביטול חוזה לביטוח חיים על ידי מבוטח, מכוחו של סעיף 45(א) לחוק. על מנת להכריע בשאלה זו נדרשים אנו ליתן דעתנו לתכליתו של סעיף 10 האמור. תכלית הסעיף בכל הנוגע לביטול חוזה ביטוח על ידי המבטח הינה ברורה - להותיר בידי המבוטח פרק זמן לצורך רכישת ביטוח חילופי, כך שלא ימצא עצמו חסר כיסוי ביטוחי בתקופת הביניים. אולם, השהיית תוקפו של הביטול למשך חמישה עשר ימים חלה לא רק לגבי ביטול מצידו של המבטח, אלא אף ביחס לביטול על ידי המבוטח. לכאורה ניתן לטעון כי אין הצדקה לסימטריה זו, שהרי המבטח, בניגוד למבוטח, אינו זקוק להתראה מראש בדבר ביטול החוזה (ולר, עמ' 361). אלא שדומה כי החלתה של הוראת הסעיף אף ביחס לביטול חוזה ביטוח מצידו של המבוטח, מהווה הוראה מעין-פטרנליסטית אשר נועדה להגן דווקא על המבוטח עצמו. דחיית כניסתו של הביטול לתוקף מבטיחה כי המבוטח יזכה לכיסוי ביטוחי למשך פרק זמן קצר נוסף. פרק זמן זה מאפשר למבוטח לבטח עצמו אצל מבטח אחר או לחזור בו מן הביטול (ולר, עמ' 362-361; לדיון בסוגית ההתערבות בתוכנו של חוזה ביטוח מטעמים פטרנליסטיים ראו שם, עמ' 128-122). 16. עינינו הרואות, כי תכליתו של סעיף 10 הינה הגנה על המבוטח, וזאת אף כאשר מדובר בביטול מטעמו. עובדה זו מובילה לכלל מסקנה, כי הוראת הסעיף חלה גם ביחס לביטול חוזה ביטוח חיים על ידי המבוטח מכוח סעיף 45(א) לחוק. אין מקום להבחין, לעניין הצורך בהגנה על המבוטח באמצעות הארכת הכיסוי הביטוחי לפרק זמן קצר נוסף, בין ביטוח חיים לבין יתר סוגי הביטוח. המסקנה האמורה מתחייבת אף לפי לשונו של סעיף 10. על פי נוסח הסעיף, חל הוא ביחס לביטולו של חוזה ביטוח "על פי תנאיו או על פי חוק זה". ברי, כי ביטול לפי סעיף 45(א) לחוק הינו ביטול "לפי חוק זה". זאת ועוד, בהחלת סעיף 10 על ביטול חוזה לביטוח חיים מכוח סעיף 45(א) לחוק, אף אין כדי לפגום בתכלית המרכזית העומדת בבסיסה של זכות הביטול (לגבי תכלית זו ראו פיסקה 11 לעיל). בהקשר זה יצוין, כי נראה שהתיבה "בכל עת" הכלולה בסעיף 45(א) לחוק, נועדה לבסס את עצם זכותו של המבוטח לבטל את חוזה ביטוח החיים, ואינה עומדת בסתירה לסעיף 10 לחוק, העוסק במועד כניסתו לתוקף של הביטול (אליאס א', עמ' 369; אך ראו ידין, עמ 121). נוסיף במאמר מוסגר, כי על אף שסעיף 10 הינו דיספוזיטיבי, שאלה היא אם ניתן להתנות עליו על דרך הארכת תקופת ההשהיה באשר לביטול לפי סעיף 45(א) לחוק. זאת, מאחר שתניה חוזית הקובעת כי הביטול ייכנס לתוקפו רק בתום תקופה ממשית, עלולה לסכל את תכליתה של הוראת סעיף 45(א) לחוק, ולעמוד בסתירה לאיסור שבסעיף 52(ב) לחוק בדבר התניה על הוראה זו שלא לטובת המבוטח. מכל מקום, ההסכם נשוא דיוננו לא כלל תניה כאמור. 17. הכרענו, אם כן, כי הארגון זכאי היה לבטל את ההסכם אך ביחס לתקופה המאוחרת למועד המצאתה של הודעת הביטול, וכי הביטול נכנס לתוקפו רק בתום חמישה עשר ימים ממועד ההמצאה כאמור, היינו - ביום 17.2.92. ביטול החוזה ביחס לתקופה שמיום 1.1.92 ועד ליום 17.2.92 נעשה, אם כן, שלא כדין. משכך, ראוי להחזיר את ההליך לערכאה הדיונית על מנת שתפסוק בשאלת שיעורו של הפיצוי הכספי לו זכאית מגדל על רקע הקביעות הנזכרות. נפנה עתה לבחון את טענותיהם של בעלי הדין ביחס ליתר הסוגיות שעל הפרק. סוגיות נוספות 18. כאמור (פיסקה 4 לעיל), במסגרת כתב התביעה המתוקן אשר הוגש על ידה, עתרה שמשון להורות לארגון להמציא לה את הדו"חות החצי-שנתיים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה אף בעניין זה. מוכנים אנו לצאת מנקודת הנחה כי צודקת מגדל בהשגתה על קביעת הערכאה הדיונית, לפיה העובדה שהדרישה להמצאת הדו"חות הועלתה לראשונה במסגרת כתב התביעה המתוקן, מהווה שימוש בזכות בחוסר תום לב. כן מוכנים אנו להניח, כפי שעשה בית המשפט המחוזי, כי ביטולו של ההסכם, כשלעצמו, אינו מאיין את החובה להמצאת דו"חות ביחס לתקופה הקודמת לביטול. אף אם כך הוא, הרי שאין מקום להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט דלמטה. במסגרת ההסכם התחייב הארגון להמציא לשמשון, על פי דרישתה, דו"חות חצי-שנתיים לגבי הלוואות אשר הוענקו ללקוחות מבלי שנערך ביטוח חיים לגביהם. משמע, חובתו של הארגון להמציא את הדו"חות אינה אוטומטית, אלא מותנית בדרישה מצד שמשון. כמו כן, עסקינן בדו"חות תקופתיים המתייחסים לפרק זמן של חצי שנה בלבד, ואשר נועדו לשם מעקב של שמשון אחר קיומה של התחייבות הארגון בדבר הפניה לביטוח של 95% לפחות מכלל הלקוחות הנוטלים הלוואה. בין היתר על רקע הנתונים האמורים, דומה כי יש לפרש את ההסכם כמורה שהזכות לדרוש את המצאת הדו"חות החצי-שנתיים תחומה בזמן. כוונתנו לכך, שהזכות האמורה עומדת לשמשון אך בתוך פרק זמן סביר מעת תקופת ששת החודשים אליה מתייחס הדו"ח. בנסיבות המקרה דנא, סבורני כי לא ניתן לומר שהדרישה להמצאת הדו"חות הוצגה תוך פרק זמן סביר. כאמור, שמשון העלתה את הדרישה לראשונה במסגרת כתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ביום 16.12.96. כלומר, הדרישה ניתנה לראשונה לאחר חלוף קרוב לחמש שנים מעת ביטולו של ההסכם. יוער עוד, כי מכתב התביעה המתוקן (פיסקה 24.3) עולה שהדו"חות החצי-שנתיים התבקשו ביחס לתקופה שמחודש דצמבר 1986 ואילך, היינו - לגבי תקופה של עד עשר שנים טרם מועד הדרישה. משכך, יש לקבוע כי בעת הצגתה של הדרישה שוב לא עמדה לשמשון זכות חוזית לקבל לידיה את הדו"חות המבוקשים. יצוין, כי בנוסף לטענותיה של מגדל כנגד דחיית תביעתה בכל הנוגע להמצאת הדו"חות, משיגה היא על כך שלא נפסק לה פיצוי כספי בגין הרכיב בו עסקינן. לאור העובדה כי התביעה הכספית ביחס לרכיב זה התבססה על נתונים אשר יתבררו בעקבות המצאת הדו"חות, ועל רקע קביעתה של הערכאה הדיונית לפיה לא הוכח באופן אחר מהו הסכום לו זכאית מגדל בגין רכיב זה, הרי שדינה של השגה זו להידחות. אף לא מצאנו ממש בהשגותיה של מגדל לגבי החלטות הביניים. 19. כאמור (פיסקה 7 לעיל), הגישה מגדל לבית משפט זה בקשה למחיקת הערעור שכנגד על הסף, מן הטעם שאינו עוסק באותו עניין בו עוסק הערעור העיקרי. איננו נדרשים להכריע בבקשה זו, שכן דינו של הערעור שכנגד להידחות לעיצומו. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע, כי יש לדחות את התביעה שכנגד "מחמת העדר ראויות (כך במקור - א' ג') בדבר הסכומים שלטענת הארגון הגיעו לו". אין מקום כי ערכאת הערעור תתערב בקביעתה הנזכרת של הערכאה דלמטה. נוסיף, כי באמור בסיכומי התשובה אשר הוגשו מטעם מגדל לא היה כדי לשנות איזו ממסקנותינו, ומשכך לא ראינו לנכון להידרש לבקשת הארגון לסילוקם מתיק בית המשפט. התוצאה 20. התוצאה היא כי ערעורה של מגדל מתקבל בחלקו, אך במובן זה שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ישונה כך שייקבע כי ביטולו של ההסכם ביחס לתקופה שמיום 1.1.92 ועד ליום 17.2.92, נעשה שלא כדין. ההליך יוחזר לערכאה הדיונית לצורך הכרעה בשאלת סכום הפיצוי הכספי לו זכאית מגדל על רקע קביעה זו. הערעור שכנגד נדחה במלואו. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא (בדימ') א' ברק: אני מסכים. נ ש י א (בדימ') השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, כ' בכסלו התשס"ז (11.12.2006). נ ש י א (בדימ') ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03106110_S15.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il