מורסי ארשיד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10610/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10610/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. מורסי ארשיד 2. מחמד ארשיד 3. אניס ארשיד 4. כרים סמועי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 14.11.02 בת"פ 1107/02 שניתן על-ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: ד' באלול תשס"ג (1.9.03) בשם המערערים: עו"ד ר' מסאלחה בשם המשיבה: עו"ד ג' פילובסקי פסק-דין על רקע חששם, שבקיימה יחסי ידידות עם המתלונן חורגת בת משפחתם מגדר המותר לפי מושגיהם, עיכבו ארבעת המערערים ושלושה-ארבעה בחורים נוספים שנילוו אליהם את מכוניתו של המתלונן. המערער 1 רגם את המכונית באבנים, גידף את המתלונן, היכה אותו ולבסוף גם איים עליו בסכין ודקר אותו באמת-ידו. באותו זמן פתח המערער 4 וטרק, פעם אחר פעם, את דלת מכוניתו של המתלונן, בכוונה להפחידו. בעודו פצוע ושותת-דם נצטווה המתלונן לנסוע לביתו של המערער 2. שניים מבני החבורה, שמונו על-ידי המערער 1 לשמור עליו, נכנסו למכוניתו והיכו אותו במהלך הנסיעה. בהגיעו לבית המערער 2 המתינו למתלונן שלושת המערערים הראשונים. המערער 3 איים לפגוע במתלונן, ואילו המערער 2 הדף אותו לתוך הבית וכלא אותו באחד החדרים, עד להגעת דודו של המתלונן, שהוזעק לבוא למקום, כנראה במטרה שיורה למתלונן לשאת את ידידתו, קרובתם של המערערים, לאישה. במסגרת הסדר, שכלל תיקונים מסוימים בכתב האישום, הודו המערערים בעובדות שנטענו נגדם בכתב האישום המתוקן. הרשעת המערער 1 כללה חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם כליאה, כליאת שווא וחבלה במזיד ברכב. המערער 2 הורשע בתקיפה, בהסתרת חטוף ובכליאת שווא; ואילו המערער 4 בעבירת איומים. המערער 3, שאף הוא הודה בעבירת איומים, לא הורשע ואך נקבע לגביו, על יסוד הודייתו, כי ביצע את העבירה. על שני המערערים הראשונים, שחלקיהם בפרשת המעשים האלימים היה גדול לאין ערוך מחלקיהם של שני המערערים האחרונים, גזר בית-המשפט המחוזי עונשי מאסר שבחלקם לריצוי בפועל: המערער 1 נידון לשלושים ושישה חודשי מאסר, שישה-עשר חודשים מתוכם לריצוי בפועל, ואילו המערער 2 נידון לעשרים ושניים חודשי מאסר, עשרה מתוכם לריצוי בפועל. על המערער 3, שכאמור לא הורשע בדין, גזר בית-המשפט המחוזי 150 שעות שירות לתועלת הציבור, ואילו על המערער 4 גזר בית-המשפט שנת מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים בגין עבירות אלימות ועבירות אחרות מסוג פשע. בנוסף לכל אלה השית בית-המשפט המחוזי - על כל אחד מארבעת המערערים - מתן התחייבות כספית להימנע מעבירה בסך 5,000 ₪, קנס בסך 2,500 ₪ וחיוב בפיצוי למתלונן בסך 2,500 ₪. הערעורים שלפנינו מופנים נגד חומרת העונשים. לא מצאנו מקום להתערב בעונשיהם של המערערים 1 ו-2, שהובילו את מהלך תקיפתו וחטיפתו של המתלונן. המדובר במעשי בריונות חמורים, שהצדיקו ענישה מהותית, וטיעוני הסניגור לא שכנעונו כי בית-המשפט המחוזי החמיר עם מערערים אלה יתר על המידה. עם זאת לא מצאנו טעם בהשארתם על כנם של חיובי המערערים 1 ו-2 ליתן התחייבות כספית להימנע מעבירה. משנידונו לריצוי מאסר בפועל, וכן נגזרו עליהם עונשי מאסר על-תנאי, חיובם במתן התחייבויות כאמור, נראה כסרח עודף בלתי דרוש. חיובם של מערערים אלה ליתן התחייבויות, כאמור, מתבטל אפוא. בעניינו של המערער 3 הסכימה באת-כוח המדינה, כי משנמנע בית-המשפט מהרשעתו של מערער זה בדין, שוב לא היה רשאי להטיל עליו עונש של קנס. ערעורו של המערער 3 מתקבל במובן זה שחיובו בקנס מתבטל. נראה לנו כי גם בהשתת שנת מאסר על-תנאי על המערער 4, שהורשע אך בעבירת איומים, חרג בית-המשפט במידת מה לחומרה. מאידך יש להתחשב בכך שגם המערער 4 נמנה עם בני החבורה שפגעו במתלונן במעשי אלימות ובאיומים. בנסיבות אלו הננו מחליטים לקבל את ערעורו במובן זה שעונש המאסר על-תנאי שנגזר עליו מועמד בזה על שישה חודשים תחת שנה, והתנאי הוא כקביעת בית-המשפט המחוזי. בנתון לשלושת התיקונים שפורטו, יעמוד גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בעינו. המערערים 1 ו-2 יתייצבו לריצוי עונשי המאסר שנגזרו עליהם בבית-המשפט המחוזי בנצרת ביום 1.10.03 לא יאוחר מן השעה 11:00. ניתנה היום, ד' באלול תשס"ג (1.9.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02106100_F08.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.