עמותת ברכת הארץ נ. מדינת ישראל- השר לענייני דתות

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 106/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר העותרת: עמותת ברכת הארץ נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - השר לענייני דתות 2. מדינת ישראל - שר האוצר עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד משה נתן רוזנבלט בשם המשיבים: עו"ד יונתן נד"ב פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה ב"מבחנים לחלוקת כספי תמיכות של המשרד לשירות דת ולמוסדות ציבור המפעילים אוצר בית דין במהלך שנת השמיטה התשפ"ב" (להלן: מבחני התמיכה או המבחנים), שפורסמו מכוח חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. 1. על מנת להבין את עניינה של העתירה, נקדים הסבר קצר. "אוצר בית דין" הוא מוסד אשר מוגדר בסעיף 2 למבחני התמיכה באופן הבא: "מנגנון המאפשר ייצור של תוצרת חקלאית בשנת שמיטה [...]", ומשמעו כי נציגי ציבור מטפלים עבור החקלאים באדמה אותה הפקירו למשך שנת השמיטה. המשרד לשירותי דת (להלן: המשרד) מעניק תמיכה כספית למוסדות שמפעילים "אוצר בית דין" ואשר עומדים בקריטריונים הקבועים במבחני התמיכה, והכל בכפוף לאישור התקציב. במוקד העתירה עומד תנאי הסף הקבוע בסעיף 4(11) למבחני התמיכה, המורה כדלקמן (להלן: תנאי הסף): "4(11) בשנת התמיכה המוסד מתקשר עם 10 חקלאים לצורך הפעלת אוצר בית דין לפחות; הסכמי ההתקשרות בין המוסד והחקלאים (להלן: ההסכמים) יכללו פרטים בהתאם לנוהלי המשרד, והגופים יידרשו להעביר למשרד את מלוא המסמכים הנדרשים לעניין זה בהתאם לנוהלי המשרד". 2. ביום 17.8.2021 פרסם המשרד את טיוטת מבחני התמיכה להערות הציבור, וזאת לקראת שנת השמיטה תשפ"ב. העותרת, אשר מפעילה "אוצר בית דין", טוענת כי העבירה הערות בהתאם להנחיה, אך לא זכתה למענה. ביום 13.7.2022, עם תום ההליך ולאחר התייחסות הציבור, פורסמו המבחנים ברשומות. בשנת 2022 לא הוקצה תקציב לטובת הענקת התמיכות, והעניין נדחה לשנה העוקבת. בהמשך לכך, ביום 3.4.2023 התפרסם קול קורא אשר הודיע על פתיחת חלון זמנים עד ליום 4.5.2023 להגשת בקשות לקבלת תמיכה (להלן: הקול הקורא). העותרת הייתה בין מגישי הבקשות. 3. ביום 8.5.2023, מספר ימים לאחר המועד האחרון להגשת בקשה לקבלת תמיכות, פנתה העותרת במכתב למשרד, בו העלתה טענות הנוגעות לתנאי הסף שנקבע בסעיף 4(11) למבחני התמיכה ולמידת התאמתו להלכה היהודית. העותרת הסבירה כי לפי ההלכה, בשנת השמיטה על החקלאים להפקיר את פירותיהם. לפיכך, אין היא נותנת תמורה עבור תוצרתם בשנת השמיטה; אלא, היא נוטלת על עצמה לערוך את קטיף הפירות ולחלקם לציבור במקום החקלאים, שלא בתמורה. לפיכך, ביקשה העותרת לקבל תמיכה על אף אי עמידתה בתנאי הסף. פנייה נוספת מטעם העותרת נערכה ביום 5.6.2023. ביום 8.6.2023 השיב המשרד לפניית העותרת ומסר כי לא נמצא מקום לשנות את מבחני התמיכה, שזכו בעבר לגיבוי הלכתי מהרבנים הראשיים לישראל. עוד צוין כי ניתן יהיה לשקול עריכת התאמות במבחני התמיכה לשנת השמיטה הבאה ככל שוועדת השמיטה ההלכתית או מועצת הרבנות הראשית תמצא זאת לנכון. ביום 11.6.2023 העותרת הגיבה למכתב זה, וביקשה פעם נוספת לשנות את תנאי הסף. 4. ועדת התמיכות של המשרד (להלן: הוועדה) הודיעה לעותרת ביום 4.7.2023 כי היא אינה עומדת בתנאי הסף ולפיכך אינה זכאית לתמיכה, וזאת מסיבות שונות, לרבות אי עמידתה של העותרת בתנאי הסף. העותרת ערערה על ההחלטה, וביוזמת המשרד התקיימה ביום 23.7.2023 פגישה עם נציגי העותרת במטרה להסביר להם את נימוקי הפסילה. בסופה של הפגישה נקבע כי העותרת תוכל להגיש את המסמכים הדרושים להוכחת עמידתה במבחני התמיכה עד ליום 26.7.2023. העותרת לא הגישה את המסמכים שהתבקשו, וביום 21.9.2023 הוועדה הודיעה לעותרת כי ערעורה נדחה. 5. ביום 24.10.2023 שלחה העותרת מכתב נוסף, ובו ביקשה כי מתן התמיכות לכלל הגופים הזכאים יופסק עד לבירור טענותיה. ביום 16.11.2023 הודיע המשרד כי החלטת הוועדה היא סופית, והוסיף כי ממילא כספי התמיכה הוסבו לצרכי המלחמה. נוסיף, כי בהמשך אותו חודש החליטה הממשלה על החזרת התקציב למימוש מבחני התמיכה (החלטה 1096 של הממשלה ה-37 "יישום הסכמים קואליציוניים בשנת הכספים 2023 – תיקון החלטות ממשלה" (27.11.2023)). כלל הכספים חולקו לזכאים ביום 28.12.2023. מכאן העתירה שלפנינו. 6. לטענת העותרת, תנאי הסף הקבוע בסעיף 4(11) למבחנים נוגד את כללי ההלכה ואת מצוות השמיטה. העותרת הסבירה כי בשנת שמיטה התוצרת החקלאית היא הפקר ושייכת לציבור, ולפיכך מוסדות "אוצר בית דין" אינם אמורים להתקשר עם חקלאים בהסכמים לרכישת התוצרת, שכן החקלאים אינם בעליה. כחיזוק לעמדתה צירפה העותרת מכתב של הרב אליעזר שמחה וייס, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, בו נכתב כי חל איסור על מוסד המנהל "אוצר בית דין" לחתום על הסכמים עם החקלאים בשנת השמיטה כמנהג בעלים. 7. לעמדת העותרת, תנאי הסף יוצר העדפה של מוסדות "אוצר בית דין" אשר קונים מחקלאים את תוצרתם החקלאית ומוכרים אותה בהמשך לרשתות השיווק. זאת, בעוד שמוסדות "אוצר בית דין" אשר פועלים בהתאם להלכה, ומשווקים את הפירות במחיר הפסד או בחינם, אינם זכאים לתמיכה. משכך, סברה העותרת כי תנאי הסף פוגע בעקרון השוויון ועומד בניגוד לסעיף 1(ג) למבחני התמיכה, שקובע כי הוועדה תיישם את המבחנים באופן שוויוני. לטענתה, הדבר גם חוטא למטרה שלשמה נועדה התמיכה, שכן המוסדות הנתמכים כלל אינם מפסידים מההתקשרות עם החקלאים בשנת השמיטה. 8. עוד טענה העותרת כי הקול הקורא פורסם רק לאחר שנת השמיטה, ובכך נמנעה ממנה באופן מעשי האפשרות להתקשר עם חקלאים כאמור בתנאי הסף. זאת, בשעה שהעותרת כבר הוציאה הוצאות לביצוע הקטיף והחלוקה, בהסתמך על הנחיות שקיבלה מהרב הראשי לישראל. לכך הוסיפה העותרת כי לאור הקמת הממשלה בחודש דצמבר 2022, דבר שאירע לאחר פרסום מבחני התמיכה, השתנה הרכב ועדת התמיכות. הדבר הוביל לכך שהוועדה שהעניקה את התמיכות לא הייתה יכולה לבצע שינויים במבחנים, ובשל כך טענות העותרת כלל לא נבחנו על ידה. 9. כל האמור מוביל לדעת העותרת לתוצאה אבסורדית, המצדיקה את ביטול המבחנים בשל אי סבירות קיצונית, ולכל הפחות את תיקון תנאי הסף. לחלופין, ביקשה העותרת כי בית המשפט יורה על פיצול כספי התמיכות, כך שישמשו גם לתמיכה במוסדות "אוצר בית דין" שמחלקים את הפירות בחינם או במחיר הפסד, כשם שנוהגת העותרת. לצד הבקשה למתן צו על תנאי הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים, במסגרתו התבקש בית המשפט להורות על הקפאת העברת התמיכות למי שנמצאו זכאים, וזאת עד למתן פסק דין בעתירה. 10. לאחר שעיינתי בעתירה, בנספחיה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 11. העתירה לוקה בשיהוי משמעותי, המצדיק לבדו את דחייתה על הסף. כפי שנטען בתגובתה המקדמית של המדינה, העותרת בענייננו התעכבה זמן רב עם הגשת העתירה: כך, היא הגישה את עתירתה רק ביום 3.1.2023, כשנתיים וחצי ממועד פרסום הטיוטה של מבחני התמיכה להערות הציבור (17.8.2021), כשנה וחצי לאחר פרסום מבחני התמיכה ברשומות (13.7.2022), כשלושה חודשים וחצי לאחר דחיית הערעור של העותרת על החלטת הדחייה של בקשת התמיכה שהגישה (4.7.2023), ושישה ימים לאחר שכבר חולקו כספי התמיכה. יוער, כי אף לא הוכח שהעותרת שטחה את טענותיה בפני המשרד במסגרת פרסום טיוטת המבחנים להתייחסות הציבור. בהקשר זה יוזכר כי התכתבותה החוזרת של העותרת עם המשרד, ועמידתה הנחרצת על טענותיה, אין בהן כדי למנוע את הטענה בדבר שיהוי (ראו, לדוגמה: בג"ץ 1240/18 שדולת הנשים בישראל נ' הועדה לבחירות, פסקה 10 (19.2.2017)). אף העובדה כי המשרד השיב לפניותיה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה (בג"ץ 410/78 מילס ישראל בע"מ נ' שר האוצר, פ"ד לג(1) 271, 273 (1979); בג"ץ 7397/22 חברוני נ' מפקד יחידת מיטב, פסקה 19 (16.3.2023)). לכך יש להוסיף כי כספי התמיכות כבר הועברו, וקבלת העתירה עלולה לפגוע במוסדות שהסתמכו עליהם (עניין רמת דוד, בפסקה 14). בהקשר זה יצוין, כי הגופים להם חולקו כספי התמיכות (ארבעה במספר, לפי דברי המדינה) אף לא צורפו כמשיבים לעתירה. 12. כעולה מהאמור עסקינן גם במעשה עשוי (בג"ץ 2248/17 מלר נ' משרד החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 9 (3.5.2017) (להלן: עניין מלר); בג"ץ 1492/20 איגוד הכדוריד בישראל נ' מועצה להסדר הימורים בספורט, פסקה 9 (5.7.2020)). לצד המורכבות הנובעת מהחזרת הכספים לאחר שאלה כבר חולקו, גם האפשרות כי אלה יחולקו מחדש באופן שיצמצם את חלקם היחסי של מי שכבר הסתמכו עליהם מעלה קושי בלתי מבוטל (עניין רמת דוד, בפסקה 14). 13. נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף. רשמנו לפנינו הצהרת המשיבים כי המשיבים יהיו נכונים לבחון את תנאי הסף לקראת שנת השמיטה הבאה. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' באדר ב התשפ"ד (‏18.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24001060_E03.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1