קוזק אלכסנדר נ. ג'י פור אס פתרונות אבטחה בע"מ

פסק-דין בתיק בג"ץ 106/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 106/16 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט מ' מזוז העותר: אלכסנדר קוזק נ ג ד המשיבים: 1. ג'י פור אס פתרונות אבטחה בע"מ 2. הסתדרות העובדים הכללית החדשה 3. בית הדין הארצי לעבודה 4. עמותת קו לעובד 5. הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גיא אבני בשם המשיבה 1: עו"ד שי תקן; עו"ד עמית בכלר בשם המשיבה 2: עו"ד אלעד פלג פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' השופטים ר' רוזנפלד, ס' דוידוב-מוטולה ומ' טוינה, ונציגי הציבור א' כרמון וי' פורת) מיום 29.6.2015 בע"ע 37596-05-14, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה (כב' השופטת ה' יהלום ונציג הציבור ח' רזניק) מיום 2.4.2014 בת"צ 8814-09-11, בו נדחתה בקשתו לאישור תביעה בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה כתובענה ייצוגית. רקע 2. המבקש הועסק על-ידי המשיבה 1 (להלן: חברת האבטחה או החברה) במתקני רכבת ישראל בדרום בשנים 2011-2007. לאחר סיום עבודתו עקב סיום ההתקשרות בין חברת האבטחה לבין רכבת ישראל, הגיש ביום 14.9.2011 תביעה נגד החברה בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה ב-11 החודשים הראשונים להעסקתו, החל מאפריל 2007, וביקש לאשרה כתובענה ייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: החוק). 3. בית הדין האזורי דחה את הבקשה, על יסוד החריג הקבוע בפרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק (להלן: החריג), המגביל הגשת תובענות ייצוגיות במקרה של "תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכים הקיבוצי". כן דחה את הבקשה מחמת אי התקיימות התנאים לאישור תובענה ייצוגית. בית הדין קבע, כי ארגון העובדים - המשיבה 2 (להלן: ההסתדרות) - מעורב ביחסי העבודה בחברה ופועל ליישום ההסכם הקיבוצי, וכי החברה מצדה משתפת עמו פעולה ואף מערבת אותו מיוזמתה. מעדותם של נציג האיגוד המקצועי בהסתדרות ושל העדים מטעם המבקש עצמו, עלה, כי נציגי ההסתדרות השתתפו בפגישות אישיות להסדרת תנאי סיום העסקתם של עובדי החברה באתרי רכבת ישראל, בתום התקשרות החברה עם הרכבת. אשר לסוגיית ביצוע ההפרשות לפנסיה, התייחס בית הדין לעדות נציג ההסתדרות, לפיה בעבר היו כשלים בביצוע הפרשות לפנסיה בחברה אולם בחמש השנים שקדמו לעדותו (שנמסרה בראשית 2013) הוסדרו הדברים, וכן לכך שהחברה הציגה אישור רואה חשבון בדבר ביצוע ההפרשות לפנסיה בשנים 2007, 2011-2009, על יסודם חודש רישיונה על-ידי הועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה. אשר לטיפול במקרים בהם לא בוצעו ההפרשות לקרן פנסיה במלואן, הובאו דברי נציג ההסתדרות אשר מסר, כי ניתן לאכוף על החברה פיצוי עובדים לעבר, לרבות עובדים שפרשו לפני מספר שנים, במסגרת הסכם האכיפה שנחתם בין ההסתדרות לארגון חברות השמירה בשנת 2011 (להלן: הסכם האכיפה), וכן כי החברה צפויה לעבור בדיקה מדגמית של ועדת האכיפה הפועלת מכח הסכם האכיפה. בית הדין הוסיף וקבע, וזאת למעלה מן הדרוש נוכח קביעתו לעיל, כי התביעה אינה עומדת בתנאים לאישור תובענה ייצוגית: ראשית, עילת התביעה האישית הנוגעת לאי ביצוע הפרשות לפנסיה בתקופת הניסיון אינה זהה לעילת התביעה הייצוגית הנוגעת לאי ביצוע הפרשות לפנסיה במכלול תקופת ההעסקה. שנית, לא הוכחה הפרה שיטתית של ביצוע הפרשות לפנסיה, אלא העותר הציג אך שלושה מקרים נקודתיים של אי ביצוע ההפרשות, וזאת בחלק מתקופת ההעסקה, אותם ניתן לפתור פרטנית בשיתוף ההסתדרות, ואין די בכך להוכיח עילת תביעה קבוצתית. אשר להפנייה להליכים פרטניים שניהלו עובדי החברה, הרי הסדרי הפשרה כללו אי הודאה בטענות, ופסקי הדין אליהם הפנה אך בסיכומיו אינם יכולים לשמש כראיה בהליך דנן. שלישית, ניהול תביעה ייצוגית אינה הדרך היעילה ביותר לבירור המחלוקות בהתקיים דרכים חלופיות לבירורן, לרבות אלה שנקבעו בהסכם האכיפה. רביעית, העותר לא פעל בתום לב, בכך שדחה את הצעת החברה להיפגש עמו ולנסות להגיע לפתרון המחלוקת, ובכך שחתם על התצהיר התומך בבקשה לאישור התביעה הייצוגית ביום בו חתם על מכתב דרישותיו לחברה, ובכך גילה כוונתו להגיש תביעה אף אם החברה נכונה להיעתר לדרישותיו. נציג החברה מצדו העיד, כי אי ביצוע ההפרשות לפנסיה בעניינו של העותר נבע מתקלה טכנית. העותר אף לא פנה להסתדרות וכן לא יידע אותה בדבר כוונתו להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית ולא ביקש נתונים בענין עובדים אחרים, ולכן לא קיבל החלטה מושכלת בדבר הצורך בהגשת התביעה הייצוגית. 4. המבקש ערער על פסק הדין לבית הדין הארצי, אשר דחה את הערעור. בפסק דינו הדגיש בית הדין הארצי, את הקביעות בדבר מעורבות ארגון עובדים ביחסי העבודה בחברה, הפועל לאכיפת ההסכם הקיבוצי בין הצדדים, על יסודן קבע בית הדין האזורי התקיימותו של החריג הקבוע בתוספת לחוק, כמו גם הקביעות הנוגעות לאי עמידת התביעה בתנאים לאישור תביעה ייצוגית. בית הדין הארצי קבע, כי ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות של בית הדין האזורי מבוססים היטב ואין עילה להתערב בו. 5. מכאן העתירה. העותר טוען, כי בית הדין לא בדק כהלכה את אפקטיביות אכיפת ההסכם הקיבוצי על-ידי ארגון העובדים, כנדרש בפסק הדין שניתן בינתיים בבית משפט זה בבג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (30.8.2015) (להלן: ענין ארגון השמירה)). לטענתו, ועדת האכיפה מונה אך שלושה חברים, ומופקדת על כמיליון שומרים שעבדו בענף בשבע השנים האחרונות, מה גם שעובדים לשעבר אינם מעודכנים בדבר קיומה. לא הוכחה פעילות קיבוצית יזומה של ארגון העובדים, אלא אך בדיקה במקרים פרטניים שהופנו אליו. פסק הדין סותר את מטרות חוק תובענות ייצוגיות לאפשר זכות גישה לאוכלוסיות מוחלשות ולקדם אכיפה והרתעה, והותיר קבוצה גדולה של עובדים שזכותם הופרה בלא מענה. כן סותר הוא את פסיקת בית הדין הארצי בענין אי תחולתו של הסכם האכיפה בשנים עברו (ע"ע (ארצי) 67/10 יבטח בע"מ נ' ארז חבושה (14.3.2012)). העותר מוסיף וטוען, כי בית הדין שגה בקובעו שלא התקיימו התנאים לאישור תביעה ייצוגית: ראשית, העילה האישית מקיימת זהות מספקת לעילה הקבוצתית, מששתיהן עוסקות באי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה. שנית, די שהעותר הראה שני עובדים נוספים כדי לבסס עילה קבוצתית, מה גם שהצביע על פסקי דין בעניינם של עובדים אחרים בחברה. שלישית, ניהול התביעה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת. רביעית, העדר פניה מוקדמת לא ימנע אישורה של התביעה הייצוגית. 6. חברת האבטחה טענה בתשובתה לעתירה, כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מהטעם שאינה נופלת בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות בג"ץ בהחלטות בית הדין לעבודה בעילות המצומצמות המקובלות לכך, והן מחמת שיהוי רב בהגשתה, למעלה מחצי שנה לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. לענין התקיימות החריג סומכת החברה את ידיה על קביעות בית הדין לעבודה ומדגישה, כי הוכח כי ההסתדרות קיימה הליכי בקרה למתן מלוא הזכויות לעובדים, ובכלל זה זכויות הפנסיה, תוך שהחברה יוזמת פניות להסתדרות ומשתפת פעולה עמה באופן מלא. כן טענה, כי התנאים לאישור תובענה ייצוגית אינם מתקיימים: המבקש לא הוכיח קיומה של עילת תביעה קבוצתית, במובחן מתקלות נקודתיות, מה גם שעילתו האישית של המבקש מתייחסת אך לביצוע הפרשות לפנסיה בתקופת הניסיון, בשונה מן העילה הקבוצתית לה טען, בדבר אי תשלום הפרשות לפנסיה בכל תקופת ההעסקה, אותה הפריכה החברה בראיות חד משמעיות לפיהן ביצעה הפרשות לפנסיה באופן מסודר. כן טענה, כי משלא הוכחה הפרה שיטתית, הדרך היעילה לבירור אינה תובענה ייצוגית כי אם המנגנונים שנקבעו בהסכם האכיפה, וככל שלא יועילו - אף תביעה אישית לבית הדין לעבודה. ולבסוף טענה לחוסר תום לבו של המבקש, אשר גמר אומר להגיש תביעה בצירוף בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולכן התחמק משיח ענייני עם החברה טרם הגשת התביעה, כעולה מחתימתו על תצהיר התמיכה בתביעה במועד מכתב הדרישה ששלח לחברה ואינדיקציות נוספות. 7. ההסתדרות בתשובתה לעתירה, סמכה ידיה על פסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה. לטענתה, בית הדין האזורי בחן את הדברים נכונה עוד לפני שניתן פסק הדין בענין ארגון השמירה, ובדין נדחתה הבקשה על יסוד החריג הקבוע בתוספת לחוק. לדידה, אין מקום להתערבות בקביעה העובדתית לפיה הוכחה מעורבות ההסתדרות ביחסי העבודה בחברה, בפגישות אישיות עם העובדים, לרבות שני העדים מטעם העותר. בנוסף, מסרה ההסתדרות, כי הבדיקה המדגמית בדבר הקפדת החברה על זכויות העובדים בשנים 2012-2011, אשר הודע לבית הדין האזורי כי נועדה להיערך בחברה, בוצעה ונמצאה תקינה, ומטעם זה לא היה מקום לעריכת ביקורת נרחבת יותר. ההסתדרות אף פירטה בתשובתה את מכלול הצעדים שנקטה במישור החקיקה וההסכמים, לקידום אכיפת זכויות עובדים בכלל, ובענף השמירה בפרט, במישור הקיבוצי ובמישור הפרטני. ההסתדרות ציינה, כי לרשות העובדים עומדת אפשרות לפנות אליה בדרכי התקשרות שונות וכי הפניות הפרטניות מטופלות על-ידי נציגי ארגון העובדים, תוך מיצוי האפשרות לפתרון מעשי בלא הליך משפטי, ובהתאם לצורך מייצגת ההסתדרות את הפונה בבית הדין לעבודה. בתגובה פורטו דוגמאות לטיפול במקרים פרטניים בשני המסלולים האמורים, וכן פורטו בקשות צד שהוגשו לבית הדין לעבודה בשם קבוצות בענף. על האמור הוסיפה ההסתדרות, כי העותר כשל בכך שלא הקדים אליה פניה טרם הגשת תביעה ייצוגית, כהנחיית פסיקת בית הדין, אשר אושרה על-ידי בית משפט זה בפסק הדין בענין ארגון השמירה, וכי יש בכך טעם נוסף לדחיית הבקשה לאישור כתביעה ייצוגית. הכרעה 8. לאחר שעיינתי בפסקי הדין של בית הדין האזורי והארצי לעבודה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות על הסף. 9. הלכה ידועה ומושרשת היא, כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה. המחוקק קבע סמכות ייחודית לבתי הדין לעבודה, ולפיכך התערבות בית משפט זה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה היא מצומצמת ושמורה למקרים חריגים בלבד, בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, כי נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית; שנית, כי שיקולי צדק מחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות העניין. אמת מידה מרכזית להידרשות בית משפט זה לדון בעתירות נגד פסיקת בתי הדין לעבודה היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה והשלכות הרוחב שנודעות לה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 608/88 פינקלשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מג(2) 395, 408 (1989); בג"ץ 5393/12 ביטון נ' בית הדין האזורי לעבודה חיפה (5.8.2012); בג"ץ 8111/14 פרופ' דינה פלפל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (24.12.2014); בג"ץ 369/15 פרופ' איל וינקלר נ' בית הדין הארצי לעבודה (22.1.2015)). 10. המקרה דנן אינו בא בגדר אמות המידה האמורות ולא קמה הצדקה להתערבותנו בו. בפסק הדין בענין ארגון השמירה, הבהיר בית משפט זה בהרחבה את גדרותיו של החריג הקבוע בתוספת לחוק ותחולתו, תוך התייחסות לפסיקתו הנרחבת של בית הדין לעבודה בנושא. לפיכך, אין לפנינו שאלה כללית רחבה הטעונה הכרעתו של בית משפט זה, אלא מצויים אנו בשדה יישומה של ההלכה שנקבעה זה מכבר. בהמשך לאמור, לא עלה בידי העותר להצביע על טעות משפטית מהותית או שיקולי צדק המחייבים התערבותו של בית משפט זה בנסיבות הענין. בענין ארגון השמירה נקבע, בתמצית ובין היתר, כי אין די בעצם קיומו של הסכם קיבוצי כי למנוע באופן קטגורי הגשת תובענה ייצוגית של עובדים, אלא על בית המשפט לבחון האם מדובר בארגון עובדים מתפקד, המעמיד דרך אפקטיבית לאכיפת זכויות העובדים ופועל הלכה למעשה לאכיפתן. בענין דנן קבע בית הדין, על יסוד הראיות שנשמעו לפניו, כי ההסתדרות מעורבת באכיפת זכויות העובדים בחברה, וכי החברה משתפת פעולה עם ההסתדרות לפתרון מחלוקות עם עובדיה. אשר לסוגית ביצוע ההפרשות לפנסיה, נקבע כי לא הוכח קיומה של עילת תביעה ייצוגית המעלה שאלות משותפות של עובדה ומשפט. בית הדין קבע, כי העותר לא הוכיח הפרה שיטתית כלפי קבוצה אלא אך מקרים ספורים של אי ביצוע הפרשות בחלק מתקופת ההעסקה המלמדים על כשל נקודתי. נוכח זאת אף נקבע, כי התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכריע במחלוקת. לכך הצטרפה קביעת בית הדין, כי העותר דחה את הצעת החברה להיפגש ולנסות להגיע לפתרון המחלוקת עמו, וכי חתם על התצהיר התומך בבקשה לאישור התביעה הייצוגית ביום בו חתם על מכתב דרישותיו לחברה ומכאן שלא התכוון לאפשר לחברה להסדיר את ההפרה אפילו היתה נכונה לכך. כן נקבע, כי הוא אף לא פנה להסתדרות טרם הגשת התביעה ולא הודיע לחברה ולהסתדרות כי בכוונתו לבקש אישור התביעה כייצוגית. התנהלותו זו מנעה בירור הצורך בנקיטת תביעתו האישית, כמו גם הצורך בהגשת התביעה הייצוגית (וראו דעת הרוב בענין ארגון השמירה לפיה יש להקדים פניה לארגון העובדים בדבר הכוונה להגיש התביעה הייצוגית, בכפוף להערותיו של השופט זילברטל בפסקה 2 לפסק-דינו). מעבר לדרוש אעיר, כי לא נטען שעובדים הטוענים לאי ביצוע הפרשות לפנסיה פעלו למיצוי מסלול הפניה לחברה ולארגון העובדים אך פניותיהם לא טופלו. נוכח דברי נציג ההסתדרות בבית הדין האזורי, כי ועדת האכיפה פועלה מכוון אף לעבר, לרבות לעובדים שהעסקתם הסתיימה לפני מספר שנים, הרי ככל שלעובדים קונקרטיים טענות כנגד החברה בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה, עליהם להפנות אל ההסתדרות פניה מתאימה לטיפול פרטני, ואם יתברר כי מדובר בהפרה שיטתית – תבחן אז ההסתדרות את הצורך לפעול במישור הקיבוצי. 11. סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים 1 ו-2 בסך 5,000 ש"ח לכל אחד. ניתן היום, ‏ו' בתמוז התשע"ו (‏12.7.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16001060_B05.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il