החלטה בתיק ע"א 10596/02
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
10596/02
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט י' אנגלרד
כבוד השופט א' גרוניס
המערערות:
1. לאה נס
2. סימה נבון
נ ג ד
המשיבים:
1. תנועת הליכוד תנועה לאומית ליברלית
2. בית הדין העליון של תנועת הליכוד
3. ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד בראשות השופט בדימוס ד"ר צבי כהן
4. ח"כ זאב בוים
5. ח"כ אברהם הירשנזון
6. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כבוד השופט
מישאל חשין
ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 12.12.2002 בתיק ה"פ 1402/02 שניתן על ידי כבוד
הנשיא אורי גורן
תאריך הישיבה:
כ"ה בטבת התשס"ג
(30.12.2002)
בשם המערערות:
עו"ד אילן בומבך; עו"ד דוד י' פרומוביץ
בשם המשיבים מס' 1-3:
בשם המשיבים מס' 4-5:
בשם המשיב מס' 6:
עו"ד איתן הברמן; עו"ד ישראל מימון
עו"ד דוד ויניצקי; עו"ד ריקי רוזנברג
עו"ד ענר הלמן
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
העובדות וההליכים:
1. לקראת הבחירות הכלליות לכנסת ה–16, נערכו
בחירות מקדימות במסגרת מפלגת "הליכוד", לשם קביעת רשימת מועמדיה בבחירות
לכנסת. הבחירות נערכו על פי תקנון הבחירות של המפלגה. שנתקבל עוד בשנת 1999 לקראת
הבחירות לכנסת ה-15 (להלן: התקנון). בתקנון זה נקבעה הבטחת ייצוג לנשים, שעה שנקבע
כי מקומות 10, 20, 30, 35, 40, 50 (ומקומות נוספים) יובטחו לנשים. ביום 12.11.2002
התכנסה ועידת הליכוד והחליטה על מספר שינויים בתקנון. בין היתר שוריין מקום (מס'
2) למי שזכה במקום השני בבחירות ליו"ר התנועה. על יסוד זה נקבע בתקנון כי
"כל המיקומים המפורטים בתקנון... יוסטו בהתאמה". משמעות הדבר היתה, כי הובטח
ייצוג למגזר הנשים – בתקנון – במקומות מס' 11, 21, 31, 36, 41, 51 וכו'. בה בעת,
התקנון אפשר לכאורה "התקדמות" בתוך הרשימה, במקרה ונבחר מסויים שובץ
במקום המייתר את הצורך בהבטחת הייצוג.
2. ביום 8.12.2002 נערכו הבחירות לרשימת
הליכוד לכנסת ה–16. על פי התוצאות הרשמיות שפורסמו, שובצו גב' לאה נס (היא מערערת
מס' 1) במקום מס' 34, וגב' סימה נבון (היא מערערת מס' 2) במקום מס' 49, כך, לאור
"התקדמות" רשימת המועמדים עקב ייתור הצורך בהבטחת ייצוג בחלק מן המקומות
שיועדו לשם כך. בעקבות זאת, פנה ח"כ זאב בוים (הוא משיב מס' 4), ששובץ במקום
מס' 35 לועדת הבחירות המרכזית של הליכוד (משיבה מס' 3) בטענה כי נפלה שגגה
בתוצאות הבחירות. כך, שכן נוכח התקנון לאחר שינויו, משובצות נשים במקומות 11, 21,
31, 36, 41, 51 ולכן חלה טעות בשיבוצן של המערערות. מערערת מס' 1 צריכה להיות
מדורגת, על כן, במקום מס' 36, ואילו ח"כ בוים צריך להיות מקודם למקום מס' 34
וח"כ אברהם הירשנזון (משיב מס' 5) צריך להיות מקודם למקום מס' 35. ועדת
הבחירות המרכזית של הליכוד, בהחלטתה מיום 11.12.2002, דחתה את הערעור. היא קבעה,
כי היא אינה מוצאת לנכון לסטות מפרשנות קודמת שניתנה לתקנון על ידי בית הדין
העליון של הליכוד. פרשנות זו קבעה כי המקומות המספריים הקבועים בו משתנים אם מוסטת
("מתקדמת") הרשימה בשל ייתור של הבטחות ייצוג שנעשו ועל כן, מקומן של
המערערות נותר על כנו ואין לבסס אותו על המקום המספרי שננקב בתקנון עצמו.
3. על החלטה זו הוגש ערעור לבית הדין העליון
של תנועת הליכוד (משיב מס' 2). בהחלטתו מיום 11.12.2002, הוחלט לקבל את הערעור.
בית הדין קבע כי עיון בתקנון מצביע בפירוש על כך כי המקומות השמורים לנשים הם 11,
21, 31, 36, 41 וכו' ולא ניתן לשנותם גם במקרה והרשימה "מתקדמת" עקב
ייתור הבטחת הייצוג של מקומות אחרים. נקבע גם כי ההחלטה של בית הדין העליון של
הליכוד, שעליה הסתמכה ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד, לא נוגעת למגזר הנשים ולכן
לא היה מקום להסתמך עליה. התוצאה, על כן, היתה כי חל שינוי במיקומן של מובטחות
הייצוג במגזר הנשים ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה–16, תוך שמיקומן נקבע לפי המקום
המספרי שנקבע בתקנון. בין היתר, שונה מקומה של מערערת מס' 1 ממקום מס' 34 למקום
מס' 36; ומקומה של מערערת מס' 2 ממקום מס' 49 למקום מס' 51.
4. המערערות פנו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב
יפו בהמרצת פתיחה בה נתבקש להצהיר על בטלותה של החלטת בית הדין העליון של תנועת
הליכוד (משיב מס' 2). יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה–16, צויין כמשיב
לבקשה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 12.12.2002, דחה את הבקשה. הוא קבע כי נוכח הטעות
הבולטת במיקומן של הנשים מעבר לקבוע בתקנון, התחייבה התערבותו של בית הדין העליון
של תנועת הליכוד בהחלטותיה של ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד. החלטה זו תאמה את
הדין, כך נקבע, ולא נמצאה עילה להתערבות בה. המערערות הגישו ערעור על החלטה זו של
בית המשפט המחוזי, לבית המשפט העליון (ע"א 10596/02). יו"ר ועדת הבחירות
המרכזית לכנסת ה–16, צויין כמשיב לערעור (משיב מס' 6). במסגרת הערעור, ביקשו
המערערות סעד זמני האוסר על תנועת הליכוד להגיש את רשימת מועמדיה לכנסת ה–16 לידי
משיב מס' 6 והמונע ממשיב מס' 6 לקבל רשימה זו – והכל עד למתן פסק דין בערעור זה.
בהחלטת כב' השופט א' מצא, שניתנה בו ביום, נדחתה הבקשה למתן סעד זמני. צויין
בהחלטה כי "הערעור הוגש כארבע שעות לפני המועד הסופי להגשת רשימת המועמדים
לוועדת הבחירות המרכזית. בנסיבות אלה, איני רואה מקום לתת את הסעד הזמני
המבוקש". ואכן, עם דחיית הבקשה לסעד זמני הוגשה על ידי משיבה מס' 1 רשימת
מועמדיה בבחירות לכנסת ה–16, לידי משיב מס' 6. היה זה היום האחרון להגשת רשימות
המועמדים. ברשימה שובצו המערערות כאמור בהחלטת בית הדין העליון של תנועת הליכוד
(משיב מס' 2), קרי, מערערת מס' 1 שובצה במקום מס' 36, ואילו מערערת מס' 2 שובצה
במקום מס' 51.
הערעור
5. לטענת המערערות, טעה בית המשפט המחוזי
משלא התערב בהחלטתו של בית הדין העליון של תנועת הליכוד. על פי חוקת הליכוד
ההחלטות של ועדת הבחירות של הליכוד תהיינה סופיות וההתערבות של בית הדין העליון
בהחלטות אלו תהיה רק במתכונת דומה לזו שמפעיל בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק, על המינהל ציבורי. אמת מידה זו לא התקיימה במקרה דנן. עוד נטען, כי לא
נפלה טעות בולטת בהחלטתה של ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד שכן היא התבססה על
פרשנות נוהגת של התקנון שהיא פרשנות סבירה כשלעצמה. עוד נטען לשורה של פגמים
דיוניים שהתקיימו בפני המוסדות הפנימיים של תנועת הליכוד. כך, בדיון שלא במעמד כל
הצדדים הנפגעים, בלא המצאה כדין של כתבי בית דין ותוך דיון בבקשות משיבים 4 ו–5
למרות שהוגשו בשיהוי ניכר. עוד נטען, כי יישום הפרשנות של בית הדין העליון של
הליכוד רק לגבי מגזר הנשים מביאה להפלייה פסולה, שכן שאר המגזרים שייצוגם מובטח
שובצו על פי הפרשנות הקודמת לתקנון ועל כן מיקומם היחסי ברשימת המועמדים בבחירות
לכנסת, גבוה יותר.
6. משיבים 1-3 ביקשו כי נדחה את הערעור. בית
הדין העליון של הליכוד לא חרג מסמכותו אלא פירש את התקנון בהמשך לפרשנות קודמת
שהוא נתן בנדון ושעליה הסתמכה ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד בהחלטתה. כן נטען,
כי הלכה היא כי בית המשפט לא יתערב בהחלטות פנימיות של טריבונאלים פנימיים, כמו
אלו של תנועת הליכוד, אלא במקרים מיוחדים שאינם מתקיימים בנסיבות המקרה. עוד נטען,
כי הערעור כולו הוא תאורטי שכן משהוגשה רשימת המועמדים לכנסת ה–16 לידי משיב מס'
6, לא ניתן עוד לבצע בה שינוי אלא במקרים הקבועים בחוק. הסעד המתבקש בערעור זה
אינו מצוי בין מקרים אלה. מטעמים אלו, נטען כי יש לדחות את הערעור. גם משיבים 4-5
ביקשו כי נדחה את הערעור. לטענתם מוסמך היה משיב מס' 2 להתערב בהחלטת משיב מס' 3
שכן דובר בפרשנות משפטית של התקנון, בייחוד שעה שהמדובר בטעות בולטת ולא בבחירה
בין פרשנויות סבירות. לא הוכח גם כל נוהג פנימי של המפלגה לנהוג דווקא על פי
הפרשנות הקודמת. אין גם הפלייה בפירוש המוצע והטעם לאי החלתו על כל המועמדים נבע
מהחלטות ביניים שקיבל בית המשפט המחוזי בתיקים אחרים ובשל קוצר הזמן. משיבים מס' 4
ו–5 דחו גם את הטענות שעניינן פגמים דיוניים שנפלו בהליכים בפני משיבים 2 ו-3.
7. היועץ המשפטי לממשלה, בא כוחו של משיב מס'
6, ביקש כי נדחה את הערעור. לטענתו, כלל לא היה מקום לצרף את משיב מס' 6 כמשיב –
לא בבית המשפט המחוזי ולא בבית משפט זה, שכן המדובר בטענות כנגד הליכים פנימיים
שהתקיימו בתנועת הליכוד ויו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת אינו צד להליכים
אלה. לגופו של עניין נטען, כי מרגע שהוגשה למשיב מס' 6 רשימת המועמדים בבחירות
לכנסת ה–16, אין עוד סמכות לתנועת הליכוד לשנות את סדר מועמדיה. הדין אף אוסר שינוי
בטופס המוגש לוועדת הבחירות המרכזית. לוועדת הבחירות המרכזית עצמה אין סמכות לבצע
שינוי כאמור.
8. אכן, כל הצדדים, בדיון שנערך בפנינו,
הסכימו כי השאלה הראשונה והעיקרית הדורשת הכרעה בנסיבות המקרה היא כלום
הדין מאפשר שינוי הסדר ברשימת מועמדים בבחירות לכנסת, שאם לא כן, מתייתר הערעור
כולו. ודוק: השאלה איננה אם ככלל ניתן לשנות את סדר המועמדים ברשימה שהוגשה, אלא
האם ניתן לשנות את סדר המועמדים ברשימה שהוגשה ובחלוף המועד האחרון להגשת הרשימה
לוועדת הבחירות המרכזית. כך, שכן אין עוד חולק כי חלף המועד האחרון כאמור, עוד בטרם
נדון ערעור זה לגופו. רק בהנחה והתשובה לשאלה הראשונה היא בחיוב, מתעוררת השאלה
השניה שעניינה קיומה של עילת התערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושינוי סדר
הרשימה על פי הנטען בערעור. נדון בשאלות השונות כסדרן. טרם נעשה כן, נציין, כי
הדין עם משיב מס' 6 בטענתו לפיה לא היה מקום לצרפו כמשיב בפני בית המשפט המחוזי או
בפנינו. אכן, עיקר הערעור בפני בית המשפט המחוזי היה כנגד התערבותו של בית הדין
העליון של הליכוד בהחלטותיה של וועדת הבחירות המרכזית של הליכוד. המדובר על כן,
בסכסוך הנוגע לענייניה הפנימיים של המפלגה ולא קשור לפעולתו של משיב מס' 6. גם אם
המערערות ביקשו סעד כנגד המשיב מס' 6, לפיו ימנע מלקבל את הרשימה שהגישה תנועת
הליכוד, היה עליהן לנקוט בהליך נפרד לעניין זה שכאמור, אינו קשור לעמדת המוסדות
הפנימיים של המפלגה באשר לדירוג רשימת המועמדים.
שינוי סדר המועמדים ברשימת מועמדים
9. הבחירות לכנסת בישראל הן יחסיות (סעיף 4
לחוק-יסוד: הכנסת) והן נעשות על ידי הצבעה עבור רשימות מועמדים (סעיפים 61, 75 ו–76
לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט–1969 – להלן: החוק). רשימות
המועמדים מוגשות על ידי מפלגות (סעיף 5א לחוק-יסוד: הכנסת). החוק מגדיר מהי רשימת
מועמדים (סעיף 57(א)). על פי הגדרה זו, "רשימת מועמדים תכיל לא יותר מ–120
שמות של אנשים הזכאים להיבחר ושהסכימו להכללת שמם ברשימה; השמות יהיו מסומנים כל
אחד במספר סידורי". החוק קובע גם מועד אחרון להגשת רשימת המועמדים לוועדת
הבחירות המרכזית, והוא לא יאוחר מהיום ה–47 שלפני הבחירות (סעיף 57(ט) לחוק). ועדת
הבחירות המרכזית אמורה לאשר את הרשימות שהוגשו לה, לא יאוחר מהיום ה– 25 שלפני
הבחירות (סעיף 63 לחוק). משהוגשה רשימת המועמדים, וחלף המועד האחרון להגשת הרשימה
לוועדת הבחירות המרכזית, כלום ניתן לשנות או לתקן אותה?
10. החוק עצמו מאפשר תיקון של רשימת המועמדים
שעה שנמצא ליקוי על ידי ועדת הבחירות המרכזית (סעיף 62(ג) לחוק), אולם זאת רק
באותם מקרים בהם "הוגשה רשימת מועמדים שלא בהתאם להוראות חוק זה". אולם,
אין זה המקרה שבפנינו, שכן אין טענה כי הרשימה לא הוגשה בהתאם לחוק אלא בניגוד
לכללים הפנימיים של המפלגה. אכן, המעיין בהוראת החוק לא ימצא הוראה המאפשרת שינוי
הרכב הרשימה לאחר שהוגשה, בנסיבות אלו. מעבר לכך, תקנה 16(ג) לתקנות הבחירות
לכנסת, תשל"ג–1973 (להלן: התקנות) קובעת כי "אין לשנות בטופס את המספרים
הסידוריים שליד שמות המועמדים; עדיפות מועמד תהיה לפי סדר הופעת שמו ברשימה".
המערערות טוענות כי הוראה זו אינה כוללת שינוי סדר המועמדים (ולא המספור הרץ) וכי
וועדת הבחירות המרכזית מוסמכת לתקן את סדר הרשימה. כלום יש לפרש את סמכותה של ועדת
הבחירות המרכזית לתקן ליקויים ברשימת מועמדים (לפי סעיף 63 לחוק) או לאשר רשימת
מועמדים (לפי סעיף 63 לחוק) ככוללת סמכות לשנות את סדר המועמדים של רשימה בשל
הליכים פנימיים שנתקיימו בתוך המפלגה? תשובתי לשאלה זו היא בשלילה.
11. אכן, חוק הבחירות קבע שורה של הוראות
מפורטות לעניין ניהול הבחירות, זאת, בהתאם לאמור בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת לפיו
"הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, לפי חוק
הבחירות לכנסת". ההוראות שבחוק הן בעלות אופי טכני פורמלי ברובן, והן קובעות
כללים נוקשים לעניין סדר הבחירות, מועדן וניהולן. ביסוד הוראות אלו – כמו ביסוד
סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית - מונחות שתי תכליות עיקריות: האחת, אגד
הזכויות של הפרט והמפלגה במסגרת מימוש ההליך הדמוקרטי. אכן, חוק הבחירות והוראותיו
באים לוודא הגשמה של זכותו של הפרט לבחור ולהיבחר, חופש הביטוי שלו והשוויון בין
המועמדים (ראו והשוו: רע"א 7504/95 יאסין נ'
"ימין ישראל", פ"ד נ(2) 45; ע"ב 2/84, 3 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-11, פ"ד
לט(2), 225, 265-263). עניינם של חוקי בחירות אינו אלא, בסופו של יום,
תרגום רצונו של הבוחר – הוא העם – לכדי חלוקת הכוח הפוליטי והמושבים בכנסת. התכלית
השניה עניינה, בין היתר, טוהר הבחירות, וודאות הליך הבחירות והשוויון
בבחירות. אכן, חוקי הבחירות באים להגשים, בין היתר, הליך בחירות תקין והוגן שאינו
מאפשר - ככל שניתן – מניפולציות ושינויים היכולים לפגוע בזכות היסוד של הפרט לבחור
ולהיבחר במסגרת ההליך הדמוקרטי. חוקי הבחירות אמורים להבטיח ככל האפשר הגשמה
אפקטיבית של רצון הבוחר, על כן, מסגרת בחירות, בייחוד כלליות וארציות, מחייבת
עמידה בלוחות זמנים ומועדים נוקשים וקביעת סוף פסוק לדיונים ולשינויים (ראו:
בג"ץ 6654/98 הלפרין אפרים נ' פקיד הבחירות
לעיריית הרצליה, פ"ד נב(5) 348, 363-364). בלא כך, לא
ניתן יהיה להבטיח כי הבחירה תהיה אפקטיבית וברורה. קביעת כללים ברורים ומתוחמים
באה להסדיר גם את התחרות במסגרת הבחירות ולקבוע מסגרת שוויונית לפעולתה (ראו עוד:
בג"ץ 5769/93 ד"ר מוניר חמזה נ' פקיד הבחירות
(לא
פורסם)).
12. שאלת סמכותה של וועדת הבחירות המרכזית -
במסגרת פרשנות הוראות חוק הבחירות והתקנות - מבוססת על איזון בין התכליות השונות.
באיזון זה, נחה דעתנו כי אין לפרש את סמכותה של וועדת הבחירות המרכזית ככוללת
סמכות לתקן את סדר המועמדים ברשימת מועמדים בשל שינוי הדירוג בהליכים הפנימיים
במפלגה עצמה, לאחר שחלף המועד האחרון להגשת הרשימות. אין חולק באשר לחשיבות ההחלטה
של מפלגה אודות רשימת המועמדים שלה, המהווה יסוד מעצם קיומה ופעילותה (סעיף 5א
לחוק-יסוד: הכנסת וכן סעיף 1 לחוק המפלגות, התשנ"ב–1992). אולם, משעה שהוגשה
רשימת המועמדים לוועדת הבחירות המרכזית במועד הקבוע לכך בחוק, אין לאפשר עוד –
במצב החוקי הקיים – לשנות את הרכב הרשימה על פי החלטותיה הפנימיות של המפלגה.
פרשנות אחרת של סמכויות וועדת הבחירות המרכזית – כפי שמציעות המערערות – היתה
מגשימה אולי את צרכי המפלגה על מוסדותיה, אך לא היתה נותנת משקל ראוי לחשיבות
הכללים שבחוק הבחירות לעניין המועדים שנקבעו, תקינות הבחירות, טוהר הבחירות
והשוויון. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא שמגר, בהקשר קרוב לענייננו, עת ציין:
"חייב להיות מועד קובע אשר החל ממנו מוקפאת כל התרוצצות ונהיר
לקהל הבוחרים מי הם האנשים אשר מבקשים את אמונו ומה הם סיכוייהם היחסיים לייצגו.
הווה אומר, משהוגשה רשימת מועמדים, תם כוחה של הרשימה בכל הנוגע לטיפול בשמות
המועמדים. אשר לפקיד הבחירות, הרי מסורות בידיו בשלב האמור עדיין הסמכויות העולות
מסעיף 40 לחוק, היינו הוא רשאי לגרוע מן הרשימה מועמד שלא זכאי היה לבחור. הווה
אומר, יש סוג של שינוי ברשימה המותר עדיין לפקיד הבחירות, אולם אין בידיו סמכויות
מעבר לכך, כי סדר המועמדים איננו בגדר נושא אשר ניתן לטפל בו בגדר תיקון הליקויים
לפי סעיף 40 לחוק, ועל-כן לא יוכל גם פקיד הבחירות להיענות לדרישתה של רשימה,
המבקשת לתקן את סדר המועמדים אחרי שהרשימה כבר הוגשה (ראו: בג"ץ 686/78 אבן נ'
פקיד הבחירות לפתח תקווה, פ"ד לב(3) 584, 588-587).
13. הפועל היוצא הוא כי בנסיבות המקרה שבפנינו,
בו מתעוררת שאלת סמכות התיקון של סדר המועמדים ברשימת מועמדים בשל הליכים פנימיים
במפלגה, לאחר שחלף המועד האחרון להגשת רשימת המועמדים, אין לוועדת הבחירות סמכות
לתקן את הרשימה וממילא הופך הדיון בערעור זה לחסר נפקות מעשית. הוראת סעיף 16(ג)
לתקנות, עליה עמדנו, מחזקת את הקביעה כי אין לערוך שינויים ברשימת המועמדים לאחר
הגשתה. על רקע זה נבקש להשאיר בצריך עיון מהו הדין – ופירוש ראוי של סמכות וועדת
הבחירות המרכזית - במקרים בהם מפלגה מבקשת לשנות את רשימת המועמדים שהגישה ונותר
זמן מספיק לעשות כן עוד טרם חלוף המועד האחרון להגשת רשימות המועמדים לוועדת
הבחירות. בנסיבות מעין אלו – שאינן מתקיימות במקרה שבפנינו הלכה למעשה – יתכן
והאיזון הראוי בין השיקולים עליהם עמדנו, צריך שיוביל למסקנה כי מפלגה יכולה לבקש
לשנות את סדר רשימת מועמדיה ובלבד שלא חלף המועד האחרון כאמור. זאת ועוד: נבקש
להשאיר בצריך עיון את היקף סמכותה של וועדת הבחירות המרכזית לשנות את סדר המועמדים
ברשימה, אפילו לאחר חלוף המועד האחרון להגשתה, בנסיבות שלא נדונו בפנינו. כך,
למשל, מקרה בו הוכח כי סדר המועמדים הוא תוצאה של זיוף או מרמה (ראו עוד:
בג"ץ 5354/93 איזי חימוביץ נ' פקיד הבחירות למועצת
עירית רמת-גן (לא פורסם)). כאמור, אין אנו מכריעים בשאלות אלו
והן מושארות בצריך עיון לעת מצוא.
14. התוצאה היא, על כן, כי דינו של הערעור
להידחות. מעבר לנדרש יצויין, כי אף לגופו של עניין - בהנחה שהיתה קיימת סמכות
לוועדת הבחירות המרכזית לשנות את סדר המועמדים ברשימה – וכאמור אין אנו סבורים כן –
לא מצאנו לקבל את הערעור. אכן, התערבותו של בית המשפט בהליכים הפנימיים של מפלגות
היא מצומצמת ביותר ושמורה למקרים מיוחדים (ראו ע"א 2211/96 כהן נ' כהן, פ"ד נ(1) 629, 634). בנסיבות המקרה שלנו המדובר
בשאלת פרשנותו של תקנון הבחירות של משיבה מס' 1 ובסטיה מפרשנות קודמת שניתנה על
ידי בית הדין העליון של הליכוד (משיב מס' 2). המערערים לא הצביעו על עילה להתערבות
בית המשפט המחוזי בעניינם, לא כל שכן עילה להתערבות בית משפט זה. גם מטעם זה, מן
הדין היה לדחות את הערעור.
ה
נ ש י א
השופט י' אנגלרד:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
השופט א' גרוניס:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק.
ניתן היום, כ"ז בטבת התשס"ג
(1.1.2003).
ה נ ש י א ש ו פ
ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02105960_A04.doc/דז/
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il