פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 10595/04
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 10595/04
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
המערער:
יוסף בציר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 12.10.04 בתפ"ח 962/03 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' פלפל, נ' הנדל-ניל, ר' כץ
תאריך הישיבה:
ט"ו באדר א' תשס"ה
(24.2.05)
בשם המערער:
עו"ד י' פאור
בשם המשיב:
עו"ד א' רוזנברג
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1. המערער הורשע על פי הודאתו בביצוע מעשה מגונה בקטינה שלא בהסכמתה. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע השית עליו שנתיים מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וכן חייבו לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח. טענת המערער היא, כי בית המשפט החמיר עימו יתר על המידה.
2. על פי האמור בכתב האישום המתוקן, שהמערער הודה בעבודות שבו, ביצע המערער, שהינו יליד שנת 1954, סדרה של מעשים מגונים בקטינה, ילידת שנת 1988. המערער התנדב לקחת קבוצה של ילדים, ביניהם הייתה המתלוננת, לבריכה העירונית בישוב בדרום הארץ. שעה שהמערער נותר לבדו עם הקטינה, הוא נישק אותה וליטף אותה בחזה והמשיך במעשיו חרף בקשותיה כי יחדל. בשעה מאוחרת יותר של אותו יום, חזר המערער ונישק את הקטינה והכל בלא הסכמתה ואף הכניס את ידו מתחת לבגדיה ונגע באיבר מינה.
3. הסניגור המלומד טען, כי בגזר הדין נפלו שגיאות שונות. כך למשל, נטען כי בגזר הדין נאמר שהמערער הינו אלכוהליסט, בעוד שמתסקיר שירות המבחן עולה שאין הדבר כן. עוד נטען, כי יש ליתן משקל לקולא לעובדה שלמערער אין עבר פלילי וכי הוא שילם את הפיצוי שנפסק לזכות הקטינה. חרף טענותיו של הסניגור לא מצאנו מקום להתערב בעונש שהושת.
4. נתון בולט המצביע על החומרה של מעשיו של המערער הינו פער הגילים שבינו לבין הקטינה. מדובר בפער של כ-35 שנים. ברור, כי המערער ניצל את האמון שהקטינה נתנה בו. הגם שחלק מן המעשים המגונים אינם נמנים על החמורים שבהם, יש ליתן משקל נכבד לחומרה למעשה של נגיעה באיבר המין. ברי, שמעשה כזה הנעשה על ידי אדם מבוגר בקטינה כנגד רצונה, מחייב תגובה עונשית הולמת. העובדה שהמערער הינו חסר עבר פלילי נלקחה בחשבון על ידי בית משפט קמא. אף אם אין מדובר באלכוהליסט, הרי אין מחלוקת שהמעשים בוצעו שעה שהמערער היה נתון תחת השפעת אלכוהול. בפני בית משפט קמא הונחו מספר תסקירים שבחנו, בין היתר, את התאמתו של המערער לטיפול. ההתרשמות של השירות הייתה, כי המערער מתקשה לבחון את משמעות הדחפים שהביאו למעשיו, ובסופו של דבר נמנע השירות ממתן המלצה טיפולית. אף בתסקיר שהובא בפנינו, לא ניתנה המלצה טיפולית. על רקע כל אלה, אין לומר, כי בית המשפט המחוזי שגה משהשית עונש מאסר לריצוי בפועל של שנתיים ימים.
5. הערעור נדחה.
ניתן היום, ט"ו באדר א' תשס"ה (24.2.05).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04105950_S02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
חכ/