ע"פ 10594/05
טרם נותח
ווהבי באסם נ. מדינת ישראל
סוג הליך
ערעור פלילי (ע"פ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק ע"פ 10594/05
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
10594/05
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
ווהבי באסם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 22.9.05, בתיק פ'
907/05, שניתן על ידי כבוד השופטת א' אפעל-גבאי
תאריך הישיבה:
כ"ד באייר תשס"ו
(22.5.2006)
בשם המערער:
עו"ד אריאל הרמן
בשם המשיבה:
עו"ד תמר פרוש
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. בחודש דצמבר 2002 שרת המערער כשוטר במשמר
הגבול, ובפלוגה עליה נמנה שרתו שלושה מחבריו: שחר בוטביקה (להלן:
"שחר"), ינאי לאלזה (להלן: "ינאי"), ודניס אלחזוב (להלן:
"דניס").
בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי
בירושלים נטען, כי המערער וחבריו חברו יחד כדי לפגוע ולהתעמר בערבים תושבי חברון.
בתאריך 30.12.02, בעת שנסעה החבורה בג'יפ כדי לחלק מזון למוצבי הפלוגה, הם הבחינו
בעלאא סנקרוט, יליד 1982 (להלן: "עלאא). הם הורו לו לעלות לרכבם, והובילו
אותו למקום מבודד שם הפליאו בו את מכותיהם תוך שימוש באלה וברובה, והם לא הרפו
ממנו גם כאשר נפל ארצה מתבוסס בדמו. המערער, ששימש כנהג הג'יפ, לא נטל חלק פעיל
בתקיפתו של עלאא, אולם כאשר התקרבו מקומיים לזירה, הוא התריע על כך בפני חבריו.
באישום השני נטען, כי באותו יום ממש, איתרו
המערער וחבריו קורבן נוסף – חמזה רג'בי (להלן: "חמזה"), יליד שנת 1980.
גם הוא הובל בג'יפ אל מקום מבודד (אזור תעשיה בחברון), ושם תקפו אותו וחבלו בו בכל
חלקי גופו, תוך שימוש באלה ובקת של רובה. שניים מהמערערים, שחר וינאי, נטלו מכיסו
של חמזה סכום של 150 ש"ח.
באישום השלישי נטען, כי בתאריך 30.12.02
תקפו המערער וחבריו אדם שלישי, עמרן אבו חמדיה (להלן: "עמרן"), שהיה
אותה עת בן 17 שנים בלבד. הם הסיעוהו ברכבם ואחד מהם הכה אותו באגרוף בצלעותיו.
לאחר זאת נדרש עמרן לקפוץ מהג'יפ תוך כדי נסיעה, וכאשר סירב דחפו אותו שחר וינאי
מהרכב, והוא נפל על הכביש, ראשו נחבט בחזקה, וכתוצאה מכך נגרם מותו. כאן המקום
להוסיף, כי את כל שרשרת מעשי הזוועה הללו תיעד דניס במצלמת וידיאו.
באישום הרביעי נטען, כי המערער וחבריו
נקטו בשורה של פעולות אשר מטרתן היתה למנוע את חשיפת מעורבותם באירועים שתוארו: הם
השליכו את מעילו של עמרן שנותר בג'יפ; תאמו גרסאות; המערער ביצע בחדר המבצעים של
היחידה רישום כוזב ממנו עולה כי הוא נסע בג'יפ שמספרו אחר מזה שבו נסע בפועל;
הושמדה הקלטת אותה צילם דניס; ולבסוף, במהלך מעצרם הודרך המערער לטעון כי עמרן קפץ
מהג'יפ ביוזמתו.
2. המערער הודה במהלך הדיון בפני בית המשפט
המחוזי בכל העובדות שהובאו עד כה, ובעקבות כך הורשע בעבירות אלו: חטיפה לשם חבלה,
חבלה בנסיבות מחמירות, שימוש לרעה בכוח המשרה, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות
מחמירות, סיוע להריגה, שיבוש מהלכי משפט ובידוי ראיות – עבירות לפי סעיפים 374,
333+335, 280(1), 380+382(א), 298 בשילוב עם 31, 244 ו-238 לחוק העונשין,
התשל"ז-1977. בגין כל אלה נדון המערער לארבע וחצי שנות מאסר ו-7 חודשים מאסר
על-תנאי.
3. הערעור שבפנינו מופנה כנגד העונש, ונקדים
ונאמר כי לא מצאנו כי הוכחה עילה להתערבותנו.
ערעור זה עוסק בפרשה קשה וחמורה אשר
מעטות דוגמתה. המערער וחבריו, אשר מכוח השתייכותם החיילית מוגדרים
כ"שוטרים", ואשר מכוח הגדרה זו מצווים לדקדק במעשיהם ולהימנע מכל מעשה
שיש בו אבק של עבירה כנגד החוק, נטלו חלק במסע שהיו שלובים היו בו אלימות, התעללות
בחסרי ישע, ולבסוף, גם קיפוד פתיל חייו של אדם צעיר, שכל "חטאו" נבע מכך
שהוא נקלע באותו יום מר ונמהר לדרכם. אכן, אפשר שיש ממש בטענת בא-כוחו המלומד של
המערער, עו"ד א' הרמן, לפיו שירותו הממושך של שולחו וחבריו באותה גזרה,
ומאורעות הדמים להם היו עדים, שחקו את חוסנם המוסרי עד שלבם הפך גס לסבלות הזולת.
אולם, ספק אם יש בעניין זה כדי לסייע למערער שבפנינו, שהרי באותם ימים ממש עסקה
אותה פלוגה בהעתקת בסיסה ואזור התעסוקה שלה לגזרה אחרת.
כך או כך, מעשיו של המערער וחבריו לא זו
בלבד שגרמו למותו של אדם וסבל לחפים מפשע, אלא שהם גם ממיטים חרפה על ציבור גדול
של לובשי המדים, אשר עושים את מלאכתם השוחקת במסירות רבה, ותוך הקפדה על כבודו של
הזולת, ומקל וחומר על שלמות גופו. יתרה מכך, התנהגות המערער וחבריו מכתימה את שמה
של מדינת ישראל ברבים, ומלבה את אש השנאה, היוקדת ממילא, בין יהודים לערבים.
נסיבות אלו חייבו את בית המשפט המחוזי לנקוט
בענישה קשה ומכבידה, ולא רק כדי לגמול למערער על רוע מעלליו, אלא גם כדי שענישתו
תהווה מסר ברור ומרתיע לכלל, לאמור, מי שחוטא בעבירות מסוג זה ומנצל את כוח המשרה
להתנהגות כה קשה ומבישה, אחת דינו למאסר ממושך. לנוכח השקפתנו זו, לא גילינו בעונש
שהושת על המערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.
ניתן היום, כ"ד באייר תשס"ו
(22.5.2006).
ש ו פ
ט ש ו פ
ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05105940_O03.doc שב
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il