ערן בן אברהם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10586/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10586/05 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: ערן בן אברהם נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 28.9.05 בת.פ.ח. 748/04 שניתן על ידי כבוד השופטים אב"ד סגן הנשיא צ' סגל, י' נועם ור' כרמל תאריך הישיבה: כ"ג בניסן התשס"ח (28.04.08) בשם המערער: עו"ד יפית וייסבוך בשם המשיב: עו"ד ג'ויה שפירא פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.6.05 בת.פ.ח. 748/04 (הרכב כבוד השופטים אב"ד סגן הנשיא צ' סגל, י' נועם ור' כרמל), אשר הרשיע את המערער בעבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן – חוק העונשין); בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין; בעבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק העונשין ובעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כן מופנה הערעור כנגד גזר דינו של בית המשפט קמא מיום 28.9.05, אשר גזר על המערער עונש מאסר בפועל למשך 12 שנים, החל מיום מעצרו של המערער; הפעלת עונש המאסר על תנאי בן שלושה חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער בחופף לעונש המאסר בפועל שנגזר עליו ושלוש שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של המערער, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירת מין או מרמה כלשהי מסוג פשע. העובדות בתמצית 1. בחודש נובמבר 2003 יצר המערער קשר עם המתלוננת, אם חד הורית לילדה שעבדה כגננת בגן ילדים בקיבוץ. המערער הציג את עצמו בכזב בפני המתלוננת בשם "רן גורודיש", בנו של האלוף שמואל גורודיש ז"ל, ואמר לה כי ראה אותה בקיבוץ, גילה כי היא פנויה והוא חפץ להכירה הואיל ומצאה חן בעיניו. המערער והמתלוננת נפגשו והמערער הוסיף וסיפר לה פרטים כוזבים על עצמו ובכלל זה כי הוא אדם מבוסס מבחינה כלכלית ובעל נכסים וכי הוא עובד שירות הביטחון הכללי המצוי בחופשה שאותה מעוניין הוא לנצל לצורך בניית מערכת יחסים זוגית. בין השניים נקשר קשר רומנטי, במהלכו השתמש המערער במכוניתה של המתלוננת, במכשיר הטלפון הסלולארי של בתה ובהמשך אף עבר להתגורר בביתה שבקיבוץ ולאחר מכן עברו בני הזוג להתגורר יחד בדירה במעלה אדומים (להלן – הדירה), כאשר המתלוננת נשאה בכל הוצאות הדלק, מכשיר הטלפון והמגורים המשותפים, לאחר שהמערער טען בפניה כי אין באפשרותו, באופן זמני, לשלם את דמי השכירות. המערער הבטיח למתלוננת הבטחות שווא שונות ובכלל זה כי ירכוש עבורה בית, יפתח תוכנית חיסכון עבורה ועבור בתה, ירשום את בית סבו ברישפון על שמה, יעניק לה סכום כסף מדי שבוע וכי אם תהרה לו, ישא אותה לאשה והיא לא תצטרך לעבוד עוד לפרנסתה אלא רק לטפל בשדות של משפחתו. המערער הוסיף והבטיח למתלוננת כי ירכוש את הדירה בה התגוררו ואף הלך עם המתלוננת למשרדו של עורך דין שם נפגשו עם בעל הדירה וערכו הסכם במסגרתו התחייב המערער לרכוש את הדירה. במספר מקרים, נתנה המתלוננת למערער סכומי כסף שונים לתשלום הוצאות הדירה, כמו גם המחאות וכרטיס אשראי שלה, והמתלונן נטל את הכספים לעצמו ועשה בהמחאות ובכרטיס האשראי שימוש לצרכיו הפרטיים. עוד נהג המערער לרכוש מוצרים במכולת בהקפה תוך שהוא מחייב את חשבונה של המתלוננת. 2. המתלוננת ביקשה מהמערער מספר פעמים כי יציג לה תעודה מזהה או כי יכיר בינה לבין בני משפחתו, אולם המערער דחה בקשות אלה באמתלות שונות ואף טען בפניה כי בגין תקרית קודמת עם בחורה אחרת, הורה לו שירות הביטחון הכללי כי לא יציג בפניה כל תעודה מזהה. לאחר שהתמיד המערער בסירובו להראות למתלוננת תעודה מזהה, אמרה לו המתלוננת כי אם לא יעשה כן או לחילופין, אם לא ירכוש את הדירה כפי שהתחייב, תיפרד ממנו והטיחה בו כי הוא נוכל. מאותו המועד, החל המערער לצעוק ולקלל את המתלוננת ואת בתה והמתלוננת החליטה להיפרד ממנו. 3. ביום 29.4.04 הגיעה המתלוננת לדירה ואמרה למערער כי ברצונה להיפרד ממנו. בהמשך, נכנסה המתלוננת לחדר על מנת לארוז מספר דברים בעבור בתה והמערער נכנס אחריה לחדר, נעל את הדלת ואמר לה: "את לא יוצאת מכאן, אני ארצח אותך." כמו כן לקח המערער מגבת מטבח והכה בה בפניה של המתלוננת. בהמשך, הפיל המערער את המתלוננת על המיטה היכה אותה בעזרת המגבת, קיללה ואנס אותה פעמיים, למרות התנגדותה, דחיפותיה, בכייה ותחינותיה כי יחדל ממעשיו. לאחר מכן, מנע המערער מן המתלוננת לצאת מן הדירה, על מנת שלא תדווח על מעשה האינוס. למחרת, ביום 30.4.04, בסמוך לשעה 8:00, כאשר ביקשה המתלוננת לצאת מן הדירה, נכנס המערער לחדר בו שהתה, אמר לה שאינו סומך עליה, חבט בה ואנס אותה פעם נוספת. לאחר מכן, איים המערער על המתלוננת באומרו כי "אם תתלונני עלי את תפסידי יותר מדי" וכי לא יהסס לרצוח אותה ואת בתה ואיפשר לה לצאת מן הדירה. 4. בתשובתו לכתב האישום הודה המערער כי הציג את עצמו בפני המתלוננת בשם רן גורודיש, אך הכחיש כי סיפר למתלוננת כל פרט שקרי נוסף. המערער אף הכחיש כי נתבקש על ידי המתלוננת להציג תעודה מזהה וטען כי בניגוד לטענת המתלוננת, הוא השתתף ונשא בכל הוצאות הניהול של משק הבית המשותף. לבסוף, כפר המערער בכל פרטי האירועים שעניינם אינוס המתלוננת, כליאתה והשמעת איומים כלפיה. פסק דינו של בית המשפט קמא 5. בית המשפט קמא הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט בעבירה של שיבוש הליכי משפט ממנה זוכה מחמת הספק, עקב העדר ראיות מרשיעות ובשל העדר התייחסות לעבירה זו בסיכומי התביעה. בפסק דינו, ציין סגן נשיא בית המשפט קמא (כבוד השופט צ' סגל) כי נתן אמון מלא בגרסת המתלוננת וקיבל אותה במלואה, בקובעו: "עדותה של המתלוננת בבית המשפט הותירה, כאמור, חותם מובהק של אמינות, אותנטיות וקוהרנטיות. בגדר אותה עדות, ובהתחשב במכלול הראיות, מצאתי כי המתלוננת אכן הלכה שבי אחר הנאשם, אדם מוצלח ומרשים עד מאוד – כך היה נדמה לה, האמינה בהצלחת הקשר הזוגי ביניהם וחלמה בהקיץ על משפחה וילדים, עושר ואושר." [פסקה 39 להכרעת הדין] עוד ציין בית המשפט קמא כי עדותה של המתלוננת, אשר הקפידה לדייק במסירת הפרטים לגביהם העידה ובתיאורים אותם מסרה, הייתה רצופה ובהירה והגיעה, כך התרשם בית המשפט קמא, מעומק ליבה. בית המשפט קמא מצא חיזוקים לעדותה של המתלוננת בשורת ראיות ובכלל זה בעימות שנערך בין המתלוננת למערער; בעדויות אביה של המתלוננת ובת זוגו אודות מצבה הנפשי של המתלוננת לאחר המעשים שביצע בה המערער; בעדות אביה של המתלוננת אודות היכרותו עם המערער; בעדות בת זוגתו של אבי המתלוננת אודות היכרותה עם המערער; בעדותו של מר רפאל בביוף, מנהל סניף הבנק בו מנהלת המתלוננת את חשבונה ובעדותו של עו"ד יהודה כהן, אשר אישר כי המערער הוצג בפניו כאיש שירות הבטחון הכללי. 6. מנגד, דחה בית המשפט קמא את גרסתו של המערער בקובעו: "המדובר בנאשם שהאבחנה בין האמת הצפונה בדבריו לבין השקר הרווח בגדרם גובלת באמנות של ממש, שלא לומר – בלתי אפשרית. שקרים אלה לא פסחו על אף מימד משמעותי המאפיין חיי אדם, זהותו, מעשיו, אמרותיו הן בחייו הזוגיים עם המתלוננת, והן במהלך המשפט דנן. הנאשם התקשה להסיר מעליו מעטה שקריו משך המשפט כולו, ונצרך לתרצם בתום-לבו, ברצונו להסוות עברו הפלילי, ולא אחת – בהבטחות ריקות מתוכן שלא מומשו, הגם שחלקן הופטרו לעבר בית המשפט ואף הוטבע חותמן על-גבי דפי הפרוטוקול." [פסקה 37 להכרעת הדין]. 7. כאמור, המערער הודה כי שיקר למתלוננת בעניין זהותו, על מנת להסוות את עברו הפלילי, וטען כי הבסיס לתלונת השווא שהגישה המתלוננת בעניין האונס וכליאת השווא הוא הסכסוך הכספי ביניהם. בנוסף, טען המערער כי אבי המתלוננת איים עליו כי במידה שלא ישיב למתלוננת את חובותיו הכספיים כלפיה, יאשים אותו אבי המתלוננת באונס המתלוננת. בית המשפט קמא מצא בשקריו של המערער חיזוק נוסף לעדותה של המתלוננת ובפרט בהודאתו של המערער כי שיקר למתלוננת ולאחרים בעניין זהותו; בהודאתו כי שלח למתלוננת, בת למשפחה שכולה, מכתב תנחומים מזויף ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אשר חתום לכאורה על ידי אשת האלוף גורודיש (מוצג ת/7); במצגי השווא שהציג במהלך המשפט כאילו בידיו קלטת שהוקלטה בעת הפגישה עם אבי המתלוננת ואשר מוכיחה כי התלונה בדבר האונס היא למעשה מימוש של סחיטתו על ידי אבי המתלוננת וכאשר הבטיח לבית המשפט להזמין עדים שבידם לאשר את גרסתו, ואולם בסופו של יום לא הציג את הקלטת ולא הזמין עדים כאמור; בגרסאותיו הסותרות של המערער בנוגע למעשיו לאחר אירוע האונס ובגרסאותיו השונות בנוגע למקום מגוריהן של בנותיו. בית המשפט הוסיף והדגיש את הימנעותו של המערער מלהביא ראיות ועדים מטעמו - גם כאשר היה מדובר בעדים שהבאתם לא הייתה כרוכה בקשיים, כגון בנותיו של המערער, ובראיות שהיו לטענתו ברשותו, כגון הקלטת בה הקליט כביכול את שיחתו עם אביה של המתלוננת. 8. עוד מצא בית המשפט קמא חיזוק לגרסת המתלוננת בעובדה כי המערער ידע "פרטים מסבכים" אודות האירועים בהם הואשם, כגון אמרתו במסגרת עדותו כי הוא והמתלוננת "התגוששו" במועד בו טענה כי נאנסה על ידו. 9. לבסוף, הופרכה גרסתו של המערער באשר ל"תום ליבו" בנוגע לשקריו שנועדו, לטענתו, לקשור מערכת יחסים רומנטית עם המתלוננת, וזאת באמצעות ראיה על "מעשים דומים" בהם הורשע המערער בעבר במסגרת ת.פ. 3049/97 של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו. במסגרת אותו הליך הורשע המערער בעבירות מרמה בגין התחזותו בפני מספר נשים בשמות בדויים וזהויות בדויות, כאשר המערער טען כי הוא טייס, רופא, אדם אמיד בעל אמצעים ורכוש ועל סמך מצגי שווא אלו קיבל מאותן נשים טובות הנאה שונות, לרבות מערכות יחסים שרקמו עימו וכללו לעיתים קיום יחסי מין ומתן הלוואות כספיות. 10. לאור כל האמור לעיל, ייחס בית המשפט קמא מהימנות גבוהה לגרסת המתלוננת ומהימנות נמוכה לגרסת המערער והרשיע את המערער כמפורט לעיל. 11. למרות קביעתו כי העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות עד מאוד וראויות לגינוי והוקעה, בחן בית המשפט קמא אם ניתן למצוא נסיבות המצדיקות הקלה בעונשו של המערער. ואולם, בית המשפט קמא קבע כי המערער נמנע מלהציג כל תשתית ראייתית אודות נסיבות מקלות כלשהן שעשויות לפעול לטובתו. לבסוף, לאחר שקילת מכלול השיקולים, גזר בית המשפט קמא על המערער 12 שנות מאסר בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי למשך שלוש שנים כשהתנאי הוא שלא יבצע עבירות מין ומרמה מסוג פשע. בנוסף, הפעיל בית המשפט קמא עונש מאסר מותנה בן 3 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגד המערער, בחופף לתקופת המאסר בפועל שנגזרה עליו. יצויין, כי בית המשפט קמא נמנע מלהטיל על המערער פיצויים לטובת המתלוננת מטעמים פרקטיים, נוכח חסרון הכיס של המערער, והותיר את העניין להליך אזרחי מתאים שיכול ויתנהל בעניין שבנדון. מכאן הערעור שלפנינו, המופנה הן כלפי הכרעת הדין והן כלפי גזר הדין. נימוקי הערעור 12. עיקר ערעורו של המערער מופנה כנגד ממצאי עובדה וממצאי מהימנות שקבע בית המשפט קמא. ראשית, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשייחס מהימנות לגרסתה של המתלוננת, הן מן הטעם שמדובר בגרסה "כבושה" והן מן הטעם שלמתלוננת היה מניע לטפול על המערער האשמות שווא, בגין הסכסוך הכספי שהתגלע ביניהם. בהקשר זה טוען המערער כי קיימת סתירה בגרסתה של המתלוננת, כאשר בפנייתה הראשונה למשטרה טענה כי היא בהריון כתוצאה מאירוע האונס ואולם בבית המשפט קמא אמרה כי בעת אירוע האונס לא ידעה על היותה בהיריון ולא קישרה בין אירוע האונס לבין ההיריון, סתירה היורדת לשורשו של עניין ומצדיקה את דחיית גרסתה של המתלוננת. עוד טוען המערער כי קיימת סתירה נוספת בדבריה של המתלוננת, כאשר בשיחת טלפון אקראית שקיימה עם עו"ד שירי רום מפרקליטות מחוז תל-אביב-יפו לא סיפרה לה המתלוננת אודות מעשי האינוס. בנוסף, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשייחס מהימנות לעדויותיהם של אבי המתלוננת ובת זוגו. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כשדחה את גרסתו בקובעו כי היא בלתי מהימנה. 13. מוסיף המערער וטוען כי שגה בית המשפט קמא כשהסתמך על המוצג ת/7, מכתב מזויף לכאורה שמסר המערער למתלוננת ביום הזיכרון לחללי צה"ל; כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי המערער מעל בכספיה של המתלוננת; כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי קיימות ראיות עצמאיות המחזקות ואף מסייעות לעדותה של המתלוננת וכי שגה המשפט קמא באשר לקביעותיו הנוגעות למצבה הנפשי של המתלוננת עובר לאירוע האונס, כאשר לטענתו היה על בית המשפט קמא לייחס משקל רב להימנעותה של המשיבה מהעדתם של שני עדים רלוונטיים לעניין קשריה של המתלוננת עם גברים אחרים לאחר פרידתה מן המערער. 14. אשר להתנהלותו שלו במהלך ההליכים בבית המשפט קמא, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי הימנעותו מלהביא ראיות ועדים רלוונטיים אשר היו "בהישג ידו" ואשר הוא הבטיח להציגם הינה בעלת משמעות ראייתית לחובתו, כאשר בהקשר זה טוען המערער כי אי הבאת הראיות והעדים כאמור הינה תוצאה של כשל בייצוגו בבית המשפט קמא, אשר אין לייחס לה משמעויות ראייתיות כלשהן כנגדו. כן טוען המערער כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהתרת הגשתן של ראיות אודות עברו הפלילי, בנימוק של הוכחת "מעשים דומים". 15. לאור כל האמור לעיל, טוען המערער כי יש לזכותו או לחילופין, לבטל את הכרעת הדין בעניינו ולקיים הליך חדש בפני מותב אחר של בית המשפט קמא, על מנת לרפא את עיוות הדין שנגרם לו כתוצאה מהוכחת "מעשים דומים", כאמור. לחילופי חילופין, מבקש המערער כי נקל בעונש אשר גזר עליו בית המשפט קמא. 16. בשולי הדברים, מבקש המערער להוסיף ראייה חדשה בערעור. הראייה החדשה הינה מסמך המאשר, כך לטענת המערער, את טענתו לפיה שהה בקיבוץ דור מיד לאחר אירוע האונס, בין הימים 1.5.04-3.5.04. לטענת המערער, מסמך זה לא הוצג לבית המשפט קמא הואיל ובמהלך שהותו במעצר, בא כוחו לא הצליח לאתר את המסמך, ככל הנראה בשל העובדה שהמערער לא נרשם בבית ההארחה בשמו האמיתי, אלא תחת השם "רן גונן". תגובת המשיבה 17. לטענת המשיבה, דינו של הערעור להידחות מכמה טעמים. ראשית, טוענת המשיבה כי עיקר הערעור מופנה כנגד קביעות מהימנות של בית המשפט קמא, אשר הלכה היא כי בית המשפט שלערעור אינו מתערב בהן אלא במקרים חריגים בלבד. לטענתה, פסק דינו של בית המשפט קמא מעוגן היטב בחומר הראיות בתיק כאשר עדותה של המתלוננת, המבססת את אשמתו של המערער בעבירות בהן הורשע, אינה עומדת לבדה והיא נתמכת בשורה של ראיות אשר פורטו בפסק הדין. אשר לסתירה לכאורה בדבריה של המתלוננת אשר לשאלה האם מקור הריונה של המתלוננת הוא במעשי האינוס אם לאו, טוענת המשיבה כי המערער כלל לא טרח לשאול את המתלוננת על כך במסגרת חקירתה הנגדית וממילא דווקא העובדה שהמתלוננת מצאה לנכון לחזור בה מגרסתה הראשונה באופן המיטיב עם המערער, מחזקת את מהימנותה, כפי שמציין בית המשפט קמא בנספח החסוי להכרעת הדין. בנוסף, טוענת המשיבה כי לא קיימת סתירה בין שיחתה של המתלוננת עם עו"ד שירי רום לבין דבריה בבית המשפט קמא, הואיל והמתלוננת ציינה בחקירתה הראשית כי לא זכור לה האם שיתפה את עו"ד רום אודות מעשי האינוס, דבר שאף אינו בא לידי ביטוי בהודעתה של המתלוננת במשטרה. 18. מוסיפה המשיבה וטוענת בהקשר זה כי תלונתה של המתלוננת אודות מעשי האינוס והכליאה אינה עדות כבושה. לטענתה, בסמוך לאחר המעשים האמורים הגיעה המתלוננת לבית אביה, שם שיתפה את בת זוגו, ד', במעשים, כאשר סמיכות הזמנים האמורה עולה מתוך עדותו של האב ודי בכך כדי לדחות את הטענה בדבר עדות כבושה, בפרט נוכח העובדה כי מדובר בעדות אודות עבירות מין, אשר לעיתים נמנעים המתלונן או המתלוננת עליהן לחשפן במשך שנים ארוכות. יתר על כן, טוענת המשיבה כי המתלוננת הסבירה את הקשיים האובייקטיביים שהביאו אותה להתלונן לאחר מספר שבועות והסברים אלו התקבלו על ידי בית המשפט קמא. עוד מציינת המשיבה כי המתלוננת הודתה כי תלונתה במשטרה הוגשה לאחר שהופעלו עליה לחצים רבים לעשות כן, כאשר הדבר מבסס, ביתר שאת, את הקביעה לפיה אין מדובר במעשה נקמה מצידה. 19. לבסוף, טוענת המשיבה כי בניגוד לטענת המערער, אין בהתנהלותה של המתלוננת במהלך תקופת היכרותה עימו ולאחר פרידתה ממנו כדי לפגום במהימנותה. לטענתה, בית המשפט קמא היטיב להבין את הלכי נפשה של המתלוננת, אשר חפצה בקשר זוגי קבוע וסירבה להשלים עם מערכת יחסים המבוססת על שקרים, הטעיות ומצגי שווא. יתר על כן, טוענת המשיבה כי אין ברצונה העז של המתלוננת ליצור קשר זוגי גם לאחר שסיימה את מערכת היחסים עם המערער כדי להביא למסקנה כי היא אינה דוברת אמת. 20. אשר לראיות המחזקות את גרסת המתלוננת, טוענת המשיבה כי ראיות ועדויות אלה זכו לאמונו של בית המשפט קמא וכי אין מקום להתערב בקביעותיו כי הן אכן מחזקות ואף מסייעות לגרסת המתלוננת באשר למעשים המיוחסים למערער. בהקשר זה מדגישה המשיבה כי בית המשפט קמא לא הסתמך על המכתב שהוצג כת/7 כראיה עצמאית, אלא התייחס אליו בהקשר לשקריו של המערער בהם הודה במהלך עדותו. 21. אשר לקבלת הראיות בדבר "מעשים דומים" טוענת המשיבה כי הראיות שעמדו בפני בית המשפט קמא אכן הוכיחו כי המערער קיבל במרמה טובות הנאה שונות מהמתלוננת, לרבות עצם כינון הקשר הזוגי ביניהם על כל המשתמע ממנו ולרבות טובות הנאה כלכליות. לטענתה, אין בעובדה שבני הזוג ניהלו משק בית משותף ולא כלום, הואיל ומלוא המימון של משק הבית המשותף נפל על כתפיה של המתלוננת. המשיבה מציינת בהקשר זה כי תכליתה של הבאת הראיות בדבר מעשים דומים שביצע המערער היא שלילת טענתו בדבר תום ליבו בביצוע עבירת המרמה ומציינת כי ראיות אלה לא הובאו וממילא לא נשקלו לעניין עבירת האינוס. 22. אשר לאי הבאת עדים מטעם המערער, טוענת המשיבה כי החזקה לפיה הימנעותו של בעל דין מהבאת ראיה שהייתה ברשותו מעידה על כך שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו תקפה אף בעניינו של המערער, והיא מקבלת משנה תוקף נוכח הבטחותיו החוזרות והנשנות של המערער להביא "ראיות מזכות", הבטחות שאף הביאו לדחיית הדיונים בבית המשפט קמא. 23. אשר לערעור על גזר הדין, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער, לאחר שבית המשפט קמא איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים. לטענתה, העונש שנגזר בסופו של יום הולם את חומרת מעשיו כלפי המתלוננת, את עברו הפלילי העשיר ואת תסקירי המבחן שהתקבלו בעניינו, כאשר נוכח הסיכון הרב הנשקף מן המערער בצדק הטיל עליו בית המשפט קמא עונש "הצופה פני עתיד". המשיבה מדגישה בהקשר זה כי אף אחת מהרשעותיו הקודמות של המערער לא התיישנה וכי ממילא רשאי היה בית המשפט קמא לשקול במסגרת שיקוליו גם הרשעות שהתיישנו. 24. לבסוף, מתנגדת המשיבה לבקשתו של המערער להוספת ראיה חדשה במסגרת הערעור, הואיל ולטענתה לא ברור כי סנגורו הקודם של המערער אכן נשלח על ידו להביא ראיה זו לבית המשפט קמא ובנוסף, גם אם חיפש סנגורו של המערער את המסמך, ברי כי הוא תודרך על ידי המערער אשר ידע היטב באיזה שם נרשם בבית ההארחה. דיון והכרעה 25. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 26. עיקר הערעור שלפנינו מופנה כנגד קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות של בית המשפט קמא, אשר אין ערכאת הערעור מתערבת בהן דרך כלל. פעמים רבות שב בית משפט זה וחזר על ההלכה הידועה לפיה התערבותה של ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ועובדה שאותם קבעה הערכאה הדיונית תעשה במקרים חריגים בלבד, כאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית. יתרה מכך, על מנת להביא להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי מהימנות או ממצאים עובדתיים, לא די בהעלאת תמיהות באשר לממצאים אלו אלא יש להראות עובדות ממשיות לפיהן לא היה באפשרותה של הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים כפי שקבעה [ראו למשל: ע"פ 2649/00 בועז ישראל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.8.01); ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690, 695 (1993); ע"פ 3579/04 חנן אפגאן נ' מדינת ישראל פ"ד נט(4), 119, עמ' 123-124 (2004) והאסמכתאות שם; ע"פ 7085/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 5.5.08); ע"פ 3352/06 בוזגלו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.6.08)]. דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שהעדויות שנשמעו בפני בית המשפט קמא הינן עדויותיהם של קורבנות עבירות מין, וכבר נפסק על ידי כבוד השופטת א' חיות בע"פ 6375/02 בבקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 419, 425-426 (2004) כי: "במקרה כזה, מעצם טיבו עוסקת העדות בנושא שהוא טראומטי ואינטימי כאחד, ולפיכך מתעורר לעתים קושי במתן עדות ברורה ורהוטה. בנסיבות כאלה, הטון, אופן הדיבור, שפת הגוף וכל אותם גורמים שאינם שייכים ישירות לעולם התוכן – מקבלים משקל חשוב עוד יותר". [וראו גם: ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.3.06)]. 27. לא שוכנעתי כי במקרה שלפניי נפלה טעות כלשהי, ומקל וחומר טעות של ממש, בממצאי המהימנות שאותם קבע בית המשפט קמא, באופן המצדיק התערבות בפסק דינו. ממצאים אלו נקבעו לאחר שבית המשפט התרשם מן הראיות שהוצגו בפניו ומן העדויות שאותן שמע, לרבות עדויותיהם של המערער והמתלוננת, ובפרט מהאופן שבו השתלבו ראיות ועדויות אלה זו בזו ומן המארג הראייתי הכולל שנוצר כתוצאה מכך. יושם אל לב כי למעט הודאתו של המערער בעצם השימוש בזהות בדויה, הרי שגרסאותיהם של המערער והמתלוננת סתרו זו את זו באופן נוקב, ולאחר שבחר בית המשפט קמא לאמץ במלואה את גרסתה של המתלוננת אין כל אפשרות מעשית ליישבה עם גרסתו של המערער, שנדחתה מכל וכל. 28. כאמור, בית המשפט קמא מצא את עדותה של המתלוננת מפורטת ומדורגת, אותנטית ומהימנה, עקבית ואמינה. גרסתה של המתלוננת נותרה יציבה ועקבית גם לאחר חקירתה הנגדית. גם אם לכאורה הייתה סתירה מסוימת בדבריה של המתלוננת לעניין הריונה, כאשר במסגרת הודעתה במשטרה ציינה כי הריונה הוא תוצאה של מעשה האונס ומאוחר יותר התברר כי המתלוננת הייתה בהיריון עוד קודם לכן, איני סבור כי יש בסתירה זו כדי לפגוע במהימנותה הכוללת. יתכן כי בסמוך לאחר אירוע האונס לא ידעה המתלוננת כי היא בהיריון ולפיכך סברה כי ההיריון הוא תולדה של אירוע האונס, כפי שטענה המשיבה, והיה על המערער לחקור את המתלוננת על עניין זה במסגרת חקירתה הנגדית בבית המשפט קמא ומשלא עשה כן, ניתן לקבל את הסברה של המתלוננת לפער הקיים בין גרסאותיה השונות. בנוסף, איני סבור כי העובדה שהמתלוננת לא סיפרה לעו"ד שירי רום בשיחתן הטלפונית אודות אירוע האונס כדי לפגוע במהימנותה, בפרט נוכח העובדה כי המערער, פעם נוספת, לא ביקש לחקור את המתלוננת על עניין זה במסגרת חקירתה הנגדית. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי נפלו בגרסתה של המתלוננת פגמים המצדיקים התערבות בממצאי המהימנות שקבע בית המשפט קמא ביחס לגרסה זו. 29. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי עדותה של המתלוננת היא עדות כבושה. על פי גרסתה של המתלוננת, אשר אומצה כאמור על ידי בית המשפט קמא, היא הגיעה לבית אביה בסמוך לאחר אירוע האונס ושיתפה את בת זוגו של אביה בקורותיה. גם הגשת התלונה במשטרה מספר שבועות מאוחר יותר, כאשר כל הסבריה של המתלוננת בעניין זה התקבלו על ידי בית המשפט קמא, אינה הופכת את העדות לכבושה וגם אילו הייתה זו עדות כבושה, לא היה בכך כדי להפוך את כבישתה של העדות לטענת הגנה עבור המערער, בגין התמהמהות בת שבועות ספורים בלבד, כאשר פעמים רבות נקבע כי כבישת עדותם של קורבנות עבירות מין הינה תופעה מוכרת, במיוחד כאשר מדובר בקטינים ובעבירות אשר מבוצעות בתוך המשפחה [ראו למשל: ע"פ 7833/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.5.07) והאסמכתאות המופיעות שם לעניין זה]. 30. גרסת המתלוננת אף זכתה לחיזוק ולסיוע מראיות עצמאיות שונות. איני מוצא מקום להתערב גם בקביעותיו של בית המשפט קמא באשר לתוספות ראייתיות אלה. ראשית, שקריו של המערער עצמו ולמצער, השקרים בהם הודה בדבר השימוש בזהות בדויה ושקריו בנוגע לקיומה של קלטת המתעדת שיחה בינו לבין אבי המתלוננת (לגביה יפורט בהמשך), מהווים סיוע לעדות המתלוננת, כאשר שקרים אלו עומדים בקריטריונים שנקבעו לגביהם בהלכה הפסוקה [ראו למשל: ע"פ 161/72 מוסטפה בן עבדל קאדר סרסור נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 203 (1974); ע"פ 557/06 עלאק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.04.07)]. יתר על כן, קיימות ראיות נוספות המסייעות לגרסת המתלוננת ומחזקות אותה, בדמות ידיעתו של המערער על "ההתגוששות" בינו לבין המתלוננת עובר למעשה האינוס שהיא מהווה "פרט מיוחד מסבך" אודות המעשה; מצבה הנפשי הקשה של המתלוננת לאחר האירועים נשוא התלונה, כפי שעולה מעדויותיהם של אבי המתלוננת ובת זוגו, אשר זכו אף הן לאמונו של בית המשפט קמא; הסימנים הפיסיים על לחייה של המתלוננת עם הגעתה לבית אביה לאחר האירועים, כפי שהעידה בת זוגו של אביה ועוד. ודוק – בצדק ציין בית המשפט קמא כי כלל לא היה צורך בחיזוק וממילא בסיוע לעדותה של המתלוננת, שעה שעל פי הוראת סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, רשאי בית המשפט להרשיע את המערער על פי עדותה של המתלוננת לבדה, ובלבד שיפרט את נימוקיו לכך. 31. חלק ניכר מערעורו של המערער מושתת על טענתו המרכזית לפיה מעשי האינוס לא היו ולא נבראו וכי התלונה כנגדו היא תולדה של הסכסוך הכספי שבינו לבין המתלוננת. ראשית, סבורני כי טענה זו אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם טענתו של המערער בדבר כבישת עדותה של המתלוננת, שכן עצם פנייתה של המתלוננת למשטרה רק לאחר שהופעלו עליה לחצים לעשות כן, מבססת את המסקנה לפיה לא הנקמה היא שהניעה את המתלוננת בתלונתה. יתר על כן, טענותיו אלה של המערער לא נתמכו בראיה כלשהי בבית המשפט קמא וגם בשלב זה שב המערער ומעלה טענות אלה בעלמא. כפי שציין בית המשפט קמא, המערער שב והבטיח במסגרת ההליכים שהתנהלו כנגדו כי יציג בפני בית המשפט קמא "ראיות חותכות" לכך שהתלונה כנגדו נובעת מהסכסוך הכספי שבינו לבין המתלוננת, כגון הקלטת השיחה בינו לבין אבי המתלוננת במהלכה איים האחרון, כביכול, על המערער כי אם לא ישלם למתלוננת את חובו, תוגש כנגדו תלונה על מעשה אינוס. ואולם, על אף הבטחותיו החוזרות והנשנות של המערער, אשר אף הביאו לדחיית הדיונים בעניינו על מנת שיספק את הקלטת האמורה, היא לא הוגשה לבית המשפט קמא מעולם. דברים אלו אמורים גם ביחס לראיות נוספות כגון עדות מטעם מעבידו של המערער בתל-אביב; עדי אופי שיש באפשרותם ללמד, כך לטענתו, על אופייה של המתלוננת; עדות בתו ובן דודו של המערער ועוד. בצדק קבע בית המשפט קמא כי המערער "הצטיין" באי הבאת ראיות ועדים מטעמו לתימוכין בגרסתו בציינו: ""אותה קלטת מפורסמת, בגדרה צרוב תיעוד השיחה בינו [המערער] לבין האב, היוצרת את הזיקה אותה ביקש הנאשם להוכיח, באופן חד-משמעי ובהתאם לאמור לעיל, קלטת שאודות דבר קיומה הצהיר כאמור מאז חקירתו במשטרה, קלטת בעלת ערך ראייתי עצום לכאורה, לא הוגשה עד היום לבית המשפט. מבלי להכריע בדבר שאלת נסיבות עריכתה של אותה קלטת מסתורית, שנותרה תמוהה ובלתי פתורה, הרי שחרף הפטרת הנאשם הבטחות חוזרות ונשנות... לא נעשה כן, ולפיכך ספגה מהימנותו בכללותה מהלומה קשה נוספת." [פסקה 23 להכרעת הדין] דברים אלו מדברים בעד עצמם. כפי שציין בית המשפט קמא, המערער לא "עימת" את עדיה של המשיבה עם גרסתו שלו במסגרת החקירה הנגדית והעדיף להתבצר בעמדתו הכללית והוא ממשיך בגישתו זו במסגרת הערעור, תוך שהוא נמנע מלספק הסברים מניחים את הדעת להימנעותו מהגשת הראיה האמור כמו גם ראיות אחרות או למחדליו במסגרת החקירות הנגדיות של עדי המשיבה. בנסיבות אלה יש להחיל את הכלל הידוע לפיו הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית תוביל את בית המשפט למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה [ראו למשל: ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל פ"ד מ"א (3) 617 (1987); ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 85 (1983) ורע"פ 6723/05 ג'אבר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.08), פסקה 7 לפסק דינה של כבוד השופטת מ' נאור], כאשר כלל זה נכון הן ביחס לראיות חפציות (כגון הקלטת האמורה) והן ביחס לעדים מטעמו של המערער [ראו למשל: ע"פ 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991); ע"פ 11331/03 קיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3) 453 (2004)]. לדידי, דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שצד להליך שב והבטיח להגיש את הראיה שמהגשתה נמנע בסופו של יום, כפי שהיה במקרה שלפנינו. 32. יתר על כן, איני מוצא מקום להתערב בקביעותיו של בית המשפט קמא אשר למהימנותו של המערער. ראשית, המערער הודה כי שיקר למתלוננת בנוגע לזהותו, הגם שלדידו מדובר ב"שקר לבן" שנועד להסוות את עברו הפלילי. בנוסף המערער הודה כי שיקר פעם נוספת, עת שיגר למתלוננת את המכתב ת/7 החתום לכאורה על ידי אשת האלוף גורודיש ז"ל. בהקשר זה יצויין כי בית המשפט קמא הבהיר מפורשות כי לא העניק למכתב ת/7 משמעויות ראייתיות כלשהן אלא למד מהודאת המערער לגביו על שקרי המערער בלבד. בנוסף, הימנעותו של המערער מהבאת עדים וראיות התומכים בגרסתו על אף הבטחותיו החוזרות והנשנות, כפי שפורט לעיל, מוסיפה אף היא לחוסר מהימנותו. לבסוף, הסתירות בגרסתו של המערער הנוגעות לפרק הזמן שלאחר מעשי האינוס, כגון טענותיו הסותרות באשר למקום הימצאו בבוקר שלאחר אירוע האונס הראשון, מוסיפות ומערערות את מהימנותו המעורערת ממילא. לאור כל אלו, ולאחר שהתרשם מן המערער באופן בלתי אמצעי, קבע בית המשפט קמא כי נבצר ממנו לייחס מהימנות כלשהי לגרסת המערער, והוא דחה גרסה זו מכל וכל. איני מוצא כל טעם שהוא המצדיק התערבות בממצאים נחרצים אלו. 33. גם תסקירי המבחן שהוגשו לבית המשפט קמא ולבית משפט זה תומכים בממצאיו אלו של בית המשפט קמא ביחס למערער. בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט קמא ביום 11.9.05 מציין שירות המבחן כי המערער הינו "בעל דימוי עצמי וגברי פגוע ביותר, כאשר הבסיס ליחסיו עם אנשים הנה הנטייה להרשימם, בין היתר, על ידי שמוש בהתחזות והדגשת קשריו החברתיים עם אנשים ידועים בציבור" וכאשר במקרה בו המערער "חש כי לא הצליח להרשים את האדם עמו נמצא בקשר מתמוטט הדימוי הגרנדיוזי אשר בונה לעצמו ובעקבות זאת חווה חוסר אונים, מצוקה וזעם, אשר עלולים להביאו לידי התנהגות אלימה". יצויין כי שירות המבחן ביקש לשוחח עם מישהו מבני משפחתו של המערער אך התברר כי "למרות הבטחות חוזרות ונשנות מצדו כי אחותו וגרושתו ייצרו עמנו קשר, עד לרגע כתיבת שורות אלה טרם יצר עמנו קשר מישהו מבני המשפחה". להשלמת התמונה יצויין כי בתסקיר המבחן המשלים שהוגש לבית משפט זה ביום 15.4.08 מציין שירות המבחן כי המערער מכחיש את ביצוען של העבירות המיוחסות לו וכן מכחיש מקרי אלימות בהם הורשע בעברו, כאשר שירות המבחן התרשם כי המערער הינו "תוקפן, אנטגוניסט ורצידיביסט". לאור כל האמור לעיל, אין בידי להתערב בקביעותיו הנחרצות של בית המשפט קמא באשר לשאלת מהימנותו של המערער, כמו גם באשר למשמעותן הראייתית של הראיות שהובאו או לא הובאו על ידו. לפיכך, דינן של טענות המערער בעניין זה להידחות כולן, לרבות טענתו בדבר הצורך לזכותו מחמת הספק, שכן אימוץ גרסת המתלוננת במלואה אינה מותירה ספק סביר באשר לאשמתו של המערער. 34. למעשה, שתי הטענות היחידות שמעלה המערער במסגרת ערעורו אשר אינן נוגעות לממצאי מהימנות או עובדה הינן טענתו כי שגה בית המשפט קמא כשהרשיע אותו בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות וטענתו כי שגה בית המשפט קמא כשהתיר את הגשתן של ראיות על "מעשים דומים של המערער". דינן של שתי טענות אלה, אשר קשורות זו בזו הואיל ושתיהן מתייחסות להרשעתו של המערער בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, להידחות גם כן. 35. כידוע, התנהגותו ומעשיו של אדם בעבר עשויים להיות בעלי ערך ראייתי במשפט פלילי, כאשר מעשים דומים שעשה אותו אדם בעבר עשויים להעיד על הכוונה שניצבה בבסיס המעשים שבגינם הוא עומד לדין בהווה. הגשת ראיה מסוג "מעשים דומים" מהווה חריג לכלל לפיו עברו הפלילי של אדם לא ישמש ראיה כנגדו במשפט, על מנת שלא ליצור דעה קדומה כלפיו ולחרוץ את דינו בשל כך [להרחבה בעניין זה ראו י' קדמי על הראיות - הדין בראי הפסיקה חלק שני (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003) 609, 614, 616 וראו למשל: ע"פ 411/04 טטרו נ' מדינת ישראל (9.1.06)]. בית המשפט רשאי להתיר את הגשתה של ראיה מסוג מעשים דומים במקום בו טוען נאשם כי לא הייתה לו כל כוונה פלילית בביצוע מעשיו [ראו למשל: ע"פ 265/64 שיוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יט(3) 421 (1964); ע"פ 7045/05 אנטיפקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.4.08)]. במקרה שלפנינו, המערער טען כי לא הייתה לו כל כוונה פלילית עת הציג עצמו בזהות בדויה לפני המתלוננת, וכי עשה כן על מנת להסתיר את עברו הפלילי ו"לפתוח דף חדש ולהקים משפחה". בנסיבות אלה, כאשר הגשתן של הראיות אודות "מעשים דומים" נועדה להפריך את טענת ההגנה של המערער בדבר העדר כוונה פלילית, איני סבור כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא לאפשר את הגשתן של הראיות בדבר מעשים דומים של המערער. ראיות אלה הינן למעשה הרשעתו של המערער, אשר נדונה והוכרעה בשלוש ערכאות שונות, בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות בהן קשר קשרים זוגיים עם נשים שונות על בסיס מצגי שווא אודות זהותו ומעמדו החברתי. ודוק – התכלית שניצבה בבסיס הבאתן של ראיות אלה הייתה שלילת טענתו של המערער בדבר תום ליבו בביצוע העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בלבד, ואין להן ולא כלום עם עבירת האינוס בה הורשע גם כן. 36. הראיות בדבר "מעשים דומים" של המערער, יחד עם הראיות הנוספות שהוצגו לבית המשפט קמא בדבר מערכת היחסים שבין המערער למתלוננת, האופן בו התחילה והאופן בו מימנה המתלוננת את משק הבית המשותף כמו גם את הוצאותיו של המערער, הביאו את בית המשפט קמא להרשיע את המערער בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נגרם למערער עיוות דין כתוצאה מהגשתן של הראיות בדבר "מעשים דומים". דינן של טענות המערער בהקשר זה להידחות וממילא אין מקום להשיב את הדיון בעניינו למותב אחר בבית המשפט קמא. 37. בניגוד לטענת המערער, הרשעתו בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות אינה מבוססת אך ורק על הכספים שאותם נטל מן המתלוננת, אלא על כל מערכת היחסים שנקשרה בינו לבין המתלוננת, שכל כולה תולדה של מרמה מצד המערער – החל מהאופן שבו קיבל את פרטיה של המתלוננת ממזכיר הקיבוץ, עובר ליצירת הקשר עימה והצגתו כבנו של האלוף גורודיש ז"ל וכלה בנטילת כספים ושימוש בנכסיה של המתלוננת ללא תמורה, חרף הבטחותיו החוזרות והנשנות כי יעניק לה כספים וטובות הנאה אחרות. הרשעה זו מבוססת על הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט קמא ואיני מוצא לנכון להתערב בה. 38. איני מוצא להיעתר גם לבקשתו של המערער לצרף ראייה חדשה לערעור. כאמור, המערער מבקש להציג לבית משפט זה מסמך המאשר כי הוא אכן התגורר בבית ההארחה של קיבוץ דור בסוף השבוע שלאחר אירוע האינוס, כפי שהעיד לפני בית המשפט קמא. לטענתו, ראייה זו לא הוצגה לפני בית המשפט קמא ככל הנראה משום שלא עלה בידי בא כוחו לאתרה, הואיל והמערער נרשם בבית ההארחה תחת השם "רן גונן" ולא תחת שמו האמיתי. ראשית, רמיזותיו של המערער ל"כשל בייצוגו" לפני בית המשפט קמא אינן מבוססות דיין והן נטענות בעלמא, כאשר המערער עצמו נוקט בלשון מתחמקת ("ככל הנראה") ואינו טוען באופן נחרץ כי זו הסיבה לאי הגשתה של הראייה לבית המשפט קמא. שנית, המערער אף לא תמך טענה זו בתצהיר מטעמו של מי ששימש סנגורו בבית המשפט קמא המאשר כי אכן לא עלה בידיו לאתר את הראייה האמורה. לבסוף, צודקת המשיבה בטענתה כי גם לגופו של עניין אין למסמך שהמערער מבקש להגישו כראיה בערעור משקל כלשהו, ואין בו כדי לשנות את תוצאות משפטו של המערער, שכן גם אם אכן שהה המערער בבית ההארחה בקיבוץ דור במועדים הנטענים, הרי ששהות זו הייתה לאחר מעשי האינוס והיא אינה יכולה לסייע בזיכויו של המערער מאישום זה. 39. לבסוף, איני מוצא מקום להתערב גם בעונש שנגזר על המערער. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בעונש שאותו גזרה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות של ממש בהחלטתה של הערכאה הדיונית או כאשר העונש שאותו גזרה חורג מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים [ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 29.10.08)]. עניינו של המערער אינו נופל בגדרם של מקרים אלו. יתר על כן, גם לגופו של עניין איני סבור כי יש מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. המערער הורשע בביצוע עבירות חמורות ביותר כלפי המתלוננת שעה שלחובתו עבר פלילי עשיר הכולל עבירות דומות לעבירות בהן הורשע בפסק הדין נשוא הערעור לרבות עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, בריחה ממשמורת חוקית, התחזות לאדם אחר במטרה להונות, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, איומים ועוד. היטיב לבטא זאת בית המשפט קמא בציינו: "הנאשם ביתר כבודה של [המתלוננת] כצייד העט על שללו, ועת איבד תאריו השקריים ואור האמת הוטח בפניו, יצא מכליו, אנס, כלא ואיים. הייתה זו סיומה של פרשה אומללה שהחלה בלהטוטי הדמיון והשקר, ותמה באלימות, השפלה ודיכוי" [עמ' 8 לגזר הדין] המערער לא טרח להציג בפני בית המשפט קמא תשתית ראייתית אודות נסיבות מקלות כלשהן שעשויות לפעול לטובתו. המערער אף לא הביע חרטה או הכרה בחומרת מעשיו. גם במסגרת הערעור שלפנינו לא סיפק המערער נימוקים ממשיים להקלה בעונשו אלא טען כי עברו הפלילי "ברובו אינו ממין העניין", כי "מרבית עברו הפלילי של המערער אשר שימש כבסיס להרשעה המחמירה, התיישן" וכי עברו בשנים האחרונות מעיד על "התמתנות של ממש בעיסוק הפלילי" כאשר לטענתו, ניסה בכל מאודו להשתקם ומאסר ממושך כעת, יפגע בניסיונות השיקום שלו. לאור האמור לעיל, ברי כי אין ממש בטענות אלה. בשולי הדברים יוער כי הגם שהמערער טוען כי כליאה הצופה פני עתיד אינה מהווה שיקול בענישה, ברי כי הרחקתו של עבריין מן החברה והגנה עליה מפניו היא שיקול ענישה מוכר וראוי. סוף דבר 42. המערער הציג לפני המתלוננת תשתית עובדתית שלמה ומסועפת בדבר זהותו, שכל כולה שקרית ודמיונית. המתלוננת ששמחה על "המזל הטוב" שנפל בחלקה, תוך שהיא מאמינה כי מתפתח קשר רומנטי מבטיח בינה לבין המערער, נפלה קורבן למצגי השווא שהציג לה המערער וכתוצאה מכך קשרה עימו מערכת יחסים והעניקה לו טובות הנאה שונות לרבות יחסי מין, סכומי כסף וזכות לשימוש בנכסיה, שעה שהמערער פעל מתוך כוונה פלילית ובתחכום רב לשם קבלתם של סכומי כסף וטובות הנאה אחרות ממנה. תקוותה של המערערת למערכת יחסים מאושרת ומספקת הקהתה את חושיה ואת מחשבתה, עד שהמציאות המרה טפחה על פניה בעוצמה. לבסוף, משחשפה המתלוננת את פרצופו האמיתי של המערער ומשגמרה אומר להיפרד ממנו, תקף אותה המערער, היכה אותה, אנס אותה – שלוש פעמים, כלא אותה בדירתה ואיים עליה. 43. נוכח כל האמור לעיל, איני מוצא לנכון לקבל איזו מבין טענותיו של המערער. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ט' בטבת תשס"ט (5.1.09). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05105860_W25.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il