פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10571/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10571/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.12.07 בתיק פ' 6087/07 שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב בשם המערער: עו"ד א' בן מוחה מוצפי בשם המשיבה: עו"ד י' מינטקביץ בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון ,בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, ואיומים. הוא נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי. הערעור בפנינו הינו על חומרת העונש. 2. הרשעותיו של המערער נסבו על המעשים הבאים: למערער ולמתלוננת – בת זוגו מאז 1988, שלושה ילדים: בת ילידת 1990 ובן יליד אותה שנה (להלן – הקטינה והקטין) ובת ילידת 1999. בינואר 2005 חזר המערער לביתו כשהוא נושא שקיות מזון, ומצא כי בנו הקטין שתה בקבוק מיץ שהביא. כתגובה לכך, זרק המערער את השקיות על הרצפה, דרך עליהן וצעק: "לא תקבלו כלום כי לא מגיע כלום". הוא היכה את הקטין בראשו באמצעות הבקבוק. בינואר 2006 ביקרו האם והקטינה את הסבתא שהיתה מאושפזת בבית החולים במצב קשה. כשחזרו הביתה בשעה מאוחרת פנה המערער לקטינה ודרש ממנה הסבר מדוע הלכה לבקר את סבתה, למרות שאסר עליה לעשות כן. בתגובה, ברחה הקטינה לחדרה ונכנסת למיטתה. המערער ניגש למיטתה והיכה אותה בידיו בכל חלקי גופה. באחת השבתות בחודש אוקטובר 2006 כינה המערער את הקטין בכינויי גנאי. בתגובה לכך, אמר הקטין כי הוא יברח מהבית, והחל לארוז את בגדיו. בעקבות זאת, הגיע המערער לחדרו, הפך את המזוודה, אמר לו כי הוא יכול לברוח מהבית אך בלי לקחת כל חפץ ממנו, שכן הכל שייך לו, וסטר לו בפניו בחוזקה. ביום 24.11.06 בלילה התפתח ויכוח בין המערער לקטינה בקשר ליציאתה לבילוי. במהלך הויכוח, היכה המערער את בתו בכל חלקי גופה. האם התעוררה למשמע צעקות בתה ונחלצה לעזור לה; המערער ירק על האם, היכה אותה בידיו, וסתם את פיה. באחד מימי חודש דצמבר 2006, מצא המערער את חדרו של הקטין לא מסודר. בין השניים התפתח ויכוח, ובמהלכו ניתק המערער את המחשב, ותפס את הקטין בצווארו ודחף אותו לעבר הקיר של החדר. בסוף חודש דצמבר 2006 ביקש המערער מהקטינה לסדר את שולחן האוכל לקראת סעודת שבת. הקטינה ביקשה לסיים שיחת טלפון אותה ניהלה. המערער הורה לה לנתק את השיחה, וכאשר לא נענתה מיד עקר את חוט הטלפון מהקיר ובהמשך היכה את הקטינה בידיו בכל חלקי גופה תוך כדי אמירות: "אני אשים אותך בכסא גלגלים. אני אשים עליך מאסר עולם, את תלמדי לעשות מה שאני אומר". הקטינה ברחה לחדרה כשהמערער הולך בעקבותיה וממשיך להכותה. גם הפעם נחלצה האם לעזרת בתה, ואז תפס המערער בגרונה, חנק אותה, הצמיד אותה לארון והטיח את ראשה בארון. בחודש מרץ בשנת 2007 התקשר המערער לטלפון של האם ואיים עליה שירדוף אותה כל החיים, יהרוס לה את העבודה, ויהרוס וימוטט אותה. ביום 13.6.07, בעקבות ויכוח קשה בעניין הרכב המשפחתי, קילל המערער את האם במילות גנאי וירק בפניה. הוא יצא לאחר מכן מן הבית וחזר לאחר מספר דקות, והמשיך להתעמת עם בת זוגו, ובמהלך הויכוח נשך בחוזקה את ידה. פגיעה זו הצריכה טיפול רפואי. המערער הודה, כאמור, במעשים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות שפורטו לעיל. הטיעונים לעונש נותרו פתוחים, מחוץ למסגרת הסדר הטיעון. 3. בית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה את מעשיו של המערער, וקבע כי יש להתייחס אליהם בחומרה, מאחר שרמסו, את כבודם של הילדים והאם, והפכו את ביתם למקום של סיכון, בו הם חשופים למעשי אלימות, השפלה והעלבה. הוא ראה חומרה יתרה בהצטברות המעשים ושכיחותם. הוא ייחס משמעות גם לקביעת תסקיר שירות המבחן, שעל פיו, למרות שהביע חרטה, לא הפנים המערער את מלוא משמעות מעשיו. הוא עמד על החומרה המיוחדת שבמעשי אלימות כלפי בני משפחה, וסירב להתייחס התייחסות מקילה לגבי המערער, נוכח היות בני הזוג בהליכי גירושין, דבר שעשוי להקטין, על פי הטענה, את הסיכוי להישנות מעשים דומים. עמדת בית המשפט קמא היא כי עיקר השיקול העונשי צריך להיות מופנה להרתעת היחיד והרבים, ולמסר עונשי ראוי. הוא ייחס משקל גם לנסיבות אישיות מקלות עם המערער – ובהם עברו הנקי. על יסוד כל אלה, הורה בית המשפט על מאסרו של המערער למשך שנה, וזאת כדי להעביר מסר של הוקעת תופעת האלימות בכלל, ובמשפחה בפרט. "רק מאסר בפועל, אפילו לתקופה מתונה, יכול לשדר מסר ברור וחד לציבור. בנוסף למאסר בפועל, יש להטיל עונש מאסר מותנה, צופה פני עתיד, שבכוחו להרתיע את הנאשם מלחזור על מעשיו", כך לדברי בית המשפט. 4. בערעורו, קובל המערער על חומרת עונשו. הוא מציין, בראש וראשונה, את החרטה שהביע, ומצביע על המלצת שירות המבחן לשלבו בהליך טיפולי ולהימנע ממאסרו. הוא עומד על חשיבות חידוש הקשר בינו לבין הילדים, ומציין כי הוא ואשתו התגרשו בינתיים, ולכן הסיכון להישנות מעשי אלימות בתוך המשפחה פחת בהרבה. הוא קשר את מעשיו למחלתו הקשה של אביו ולפטירתו, כגורם משברי שהביא להידרדרות בהתנהגותו. 5. עמדת המדינה הינה כי אין להתערב בעונש שנגזר. לטעמה, העבירות בהן הורשע המערער הן בעלות חומרה מיוחדת ומחייבות עונש ממשי ומרתיע. ב"כ המדינה אף ציין כי בדיון בבית המשפט המחוזי דחה המערער הצעה להשתלב בהליך שיקום, ולא הפנים את חומרת המעשים בהם הורשע. 6. בחנו את מכלול נסיבות העניין על כל היבטיהם, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר הדין שהוטל על המערער בערכאה קמא. המערער נהג להתעמר בבני משפחתו – בת זוגו וילדיו הקטינים – כעניין של דרך חיים ושיגרת מעשים. התעמרות זו נשאה אופי של מעשי אלימות קשים, הכאות בכל חלקי הגוף, דחיפה אל הקיר, מעשי חנק בצוואר, הטחת בקבוק על הראש, ונשיכה ביד, כאשר אלה כוונו לבת זוגו ולילדיו הקטינים של המערער, שהם חסרי ישע להתנגד ולהתמודד נגדו. מעבר לאלימות הפיסית הקשה שהנחית על בני המשפחה, פעם אחר פעם, נהג המערער באשתו ובילדיו בדרך מעליבה, שרמסה את כבודם האישי, ופגעה בשלומם הנפשי והגופני ובאוטונומיה האישית הנתונה להם – קטן כגדול. החומרה היתירה הנלווית למעשים אלה קשורה קשר הדוק לנסיבות ביצועם בתוך המשפחה, כאשר ילדים ובת זוג חשופים בביתם הם לרודנות אלימה ולמעשי פגיעה והשפלה כעניין של שגרת חיים. תופעות האלימות במשפחה שואבות את חומרתן המיוחדת משני היבטים עיקריים – קודם לכל, ממצב האין-אונים שבו מצויים בני המשפחה, קרבנות העבירה, שהם לרוב חסרי ישע ואינם יכולים להתמודד כנגד כוח הזרוע והאדנות של בן זוג או הורה אלים; חומרה יתרה מתלווה לעבירות אלימות במשפחה גם בשל היותן מבוצעות בידי אדם בוגר, המופקד כאפוטרופוס טבעי על שלומם, רווחתם, וטובתם של ילדיו, ועל שלומו וטובתו של בן הזוג. הפרדוקס הנוצר בין חובה זו לבין חומרת הפרתה, מעצים את המסר העונשי הנדרש כדי לבער סוג זה של עבריינות אלימה. באין לקרבנות אלימות במשפחה מגן ומושיע בתוך המשפחה, על המערכת המשפטית וגורמי אכיפת החוק להיות להם למגן. דרך ההתמודדות עם התופעות הקשות של אלימות במשפחה היא, קודם לכל, דרך ההרתעה והגמול, וכדי להגשימה מתחייבת ענישה מחמירה וקשה אשר תביא להפנמת התודעה בציבור כי בני משפחה חסרי ישע אינם טרף קל בידי בן משפחה מתעלל, הרשאי לעשות בהם בחדרי חדרים כעולה על רוחו. הגנת החוק ורשויות החוק פרושה עליהם, ותינתן להם באורח אפקטיבי כל אימת שייפגעו לרעה. בצד ההרתעה והגמול קיימת תכלית הטיפול והשיקום בבן משפחה אלים, שחשיבותה בסוג זה של עבירות היא בעלת ייחוד. בן המשפחה האלים יחזור, בסופו של דבר, לחיק המשפחה. אם לא יושקעו משאבים ראויים בטיפולו, עלולות תופעות האלימות לחזור על עצמן ולאיים שוב על בני המשפחה חסרי ההגנה. יש למצוא, אפוא, את הסינתזה הנדרשת בין היבט ההרתעה והגמול לבין המימד הטיפולי-שיקומי בעבירות אלימות במשפחה. כדי להשיג איזון ראוי בין תכליות אלה, נדרשים משאבים ציבוריים – הן בהון כספי והן בהון אנושי. 7. שירות המבחן בתסקיריו מיום 23.10.07, 14.11.07 ו-23.1.08 המליץ לבית המשפט לשקול אפשרות של אופציה שיקומית בעניינו של המערער במוסד "בית נועם" שהוא הוסטל לטיפול בגברים אלימים. שירות המבחן סבור כי המסגרת הטיפולית האמורה עשויה לסייע למערער לחדש קשר ראוי עם ילדיו, והציע כי התאמתו למסגרת זו תיבדק במהלך החודשים הקרובים. 8. קיום מסגרת שיקום וטיפול בגבר אלים ואב אלים המבצע עבירות אלימות קשות כלפי קרוביו במשפחה הוא בודאי יעד חשוב בדרך להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה. גם במקרה הנדון המסגרת הטיפולית היא חשובה, כשהיא עומדת לעצמה; עם זאת, במכלול שיקולי הענישה, המימד השיקומי-טיפולי אינו היחיד הנשקל, והוא הדין גם במקום שלנאשם ילדים צעירים, וחשיבות חידוש הקשר עימם אינה צריכה הדגשה. תופעת האלימות במשפחה – ובמיוחד זו המבטאת דפוס התנהגות מתמשך, הפוגעת פגיעה קשה בבני משפחה חסרי ישע – מחייבת איזון עונשי ראוי בין יסודות הגמול וההרתעה לבין יסוד השיקום והטיפול. בלא החמרה ניכרת בענישה בעבירות האלימות במשפחה קיימת סכנה שהתופעה תלך ותעמיק ותזרע בעקבותיה נזק ופגיעה קשים בציבור הרחב (השוו ע"פ 30/04 פלוני נ' מדינת ישראל, תק על 2004 (1) 3549), כבר נאמר (שם): "הצורך להגן על קטינים חסרי ישע מפני מבוגרים הפוגעים בהם פגיעות אלימות מחייב מסר עונשי חד משמעי. על אחת כמה וכמה כך הוא כאשר הפוגע הינו בן משפחה של קרבן האלימות, כאשר הניגוד העמוק בין חובתו הטבעית והמשפחתית לבין מעשיו בולט במיוחד, וראוי להוקעה עונשית מיוחדת". מצד שני, בענישה על-ידי כליאה אין די. תופעות האלימות מחייבות את שילובם של הנאשמים במסגרות חינוכיות-טיפוליות שיכשירו אותם להמשך החיים במשפחה עם צאתם מהכלא. שילוב זה של ענישה הרתעתית עם מסגרת טיפולית ראויה היא התשובה המתאימה והמאוזנת לתופעת האלימות במשפחה. 9. בענייננו, לא ניתן להיענות להמלצת שירות המבחן כמות שהיא, שכן משמעותה היא המרתו של עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער לאפיק טיפולי, עם אפשרות הוספת מאסר בעבודות שירות להליך הטיפולי. הצעה זו מפרה את האיזון הראוי לסוג זה של עבירות. היא מחטיאה את מטרת הגמול וההרתעה ואת תכליתה העיקרית של הענישה – להגן באופן אפקטיבי על בני משפחה הנחשפים, כשהם בלתי מוגנים, להתעמרות קרוביהם, המופקדים, חרף האירוניה שבדבר, על שלומם, טובתם ורווחתם; היא שמה את מלוא הדגש על ההליך הטיפולי בלא שילוב נדרש בין ענישה אפקטיבית להליך שיקומי. 10. בענייננו, המערער אמנם הביע חרטה, אך קיבל על עצמו רק אחריות חלקית למעשיו, והתקשה להבין את חומרת מעשיו, כעולה מהתסקיר האחרון מיום 23.1.08. הפנייתו לערוץ טיפולי חלופי לעונש המאסר הממשי לא יגשים את תכלית הענישה בנסיבות מקרה זה. במכלול הנתונים של העניין, אין מקום להתערב בעונש המאסר שנגזר. עם זאת, ראוי להמליץ כי המערער ישולב, במידת האפשר, במסגרת טיפולית מתאימה במסגרת שירות בתי הסוהר, תוך כדי ריצוי מאסרו. אם הדבר יימנע מסיבות כאלה ואחרות, בודאי תעמוד למערער האפשרות להשתלב במסגרת טיפולית מתאימה לאחר צאתו מן הכלא, ככל שהוא מכיר באופן אמיתי בחשיבות ההליך השיקומי בעניינו. בנסיבות העניין, לא ראינו להתערב בעונש שנגזר, ואנו דוחים את הערעור. המערער יתייצב לריצוי מאסרו ביום 24.2.08 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה. ניתן היום, ל' בשבט התשס"ח (6.2.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07105710_R03.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il