פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש"פ 10566/08 בבית המשפט העליון בש"פ 10566/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' גרוניס המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני 3. פלונים ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לנוער מיום 8.12.2008 בתפ"ח 203/05 שניתן על ידי כבוד השופטים: ב' אופיר-תום, י' שנלר, ד' רוזן תאריך הישיבה: כ"ה בכסלו התשס"ט (22.12.2008) בשם המערער: בשם המשיבה 1: בשם המשיב 2: בשם המשיבים 3: בשם שרות המבחן לנוער: עו"ד טל ענר; עו"ד שמואל פלישמן עו"ד אליעד וינשל עו"ד דנה פוגץ; עו"ד טלי איזנברג – מטעם מרכז נגה לייצוג נפגעי עבירה בעצמם גב' שלומית מרדר פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (השופטים ב' אופיר-תום, י' שנלר, ד' רוזן) בתפ"ח 203/05. בהחלטתו הורה בית-המשפט על פרסום ברבים של שמו ותמונתו של המערער שהינו קטין, וזאת לאחר שהמערער נמלט מהמעון הנעול בו ריצה עונש שנגזר עליו בגין עבירות מין בהן הורשע. הסוגיה המרכזית המתעוררת בערעור זה נוגעת לפרשנותו של החריג הקבוע בסעיף 24א לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער), מכוחו ניתן להתיר את פרסום שמו של קטין-עבריין, ושאלת יישומה של הוראת-החוק האמורה בנסיבות עניינו של המערער. עיקרי העובדות וההליכים 1. המערער, קטין יליד 1991, שהינו כיום בן 17 ו-8 חודשים, הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בעבירות מין ואלימות קשות אותן ביצע במשיבים 2 ו-3 - שני קטינים שהיו בני שש ועשר בעת הרלוונטית. המערער היה בעת ביצוע העבירות כבן 14, והמעשים בגינם הורשע כללו מעשי סדום, מעשים מגונים, איומים ותקיפה שגרמה לחבלה של ממש. בעקבות הרשעתו, גזר עליו בית המשפט עונש של שלוש שנות שהייה במעון סגור. כן נגזרו על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו ופיצוי למתלוננים בסך 35,000 ₪. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי יימנעו מן המערער חופשות, למעט אלו אשר היה זכאי להן לו היה מרצה את עונשו בין כותלי הכלא. ערעורו של המערער על גזר-דינו של בית המשפט קמא נדחה על-ידי בית משפט זה (ע"פ 4651/08), למעט הקביעה כי המערער יוכל ליהנות מחופשות לפי המקובל במעון. 2. ביום 22.10.08, בעת שיצא מהמעון לטיפול שיניים, ברח המערער ממלוויו, ונמלט. ביום 11.11.08 הגיש המשיב 2 בקשה לבית המשפט קמא להתיר את פרסום שמו ותמונתו של המערער. זאת, על-מנת לסייע למשטרה באיתורו ולכידתו של המערער, לשם הגנה על המשיב 2 ועל כלל הציבור. מספר ימים לאחר מכן הגישה המדינה אף היא בקשה מטעמה להתרת פרסום שמו ותמונתו של המערער ברבים על-מנת שניתן יהיה להזהיר את הציבור מפניו נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו, ועל-מנת לסייע למשטרה באיתור מקום הימצאו. 3. ביום 8.12.08 ניתנה החלטתו של בית המשפט בבקשה לפרסום שמו ותמונתו של המערער. בהחלטתו נעתר בית המשפט קמא לבקשה, לאחר שבחן את הוראות החוק הרלוונטיות ולאחר שאיזן בין השיקולים השונים הנוגעים לעניין. בית המשפט הדגיש בהחלטתו כי האיזון אינו רק בין עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת לבין האינטרס להגן ולשקם את הקטין אשר הורשע בדין, אלא גם בין זכותו של הקטין העבריין לשיקום ולהגנה, לבין זכותם של קטינים אחרים להגנה ולביטחון מפניו. בעניינו של המערער, קבע בית המשפט קמא כי תסקירי שירות המבחן וכן דו"חות אנשי המקצוע אשר בדקו את המערער מעידים על מסוכנותו הגבוהה לסביבתו בכלל, ולאוכלוסיית הקטינים בהם הוא עלול להיתקל במנוסתו מן העונש בפרט. בית המשפט עמד על כך שמהדו"חות ומהתסקירים עולה כי המערער לא הפנים את חומרת מעשיו, נותר אדיש לסבלם של קורבנותיו, והתמסר להכחשה ולהדחקה, באופן המבסס את החשש כי הוא עלול לשוב ולפגוע בקטינים נוספים. לבסוף, הדגיש בית המשפט קמא כי מאז הימלטותו של המערער מהמעון הסגור חלפה תקופה לא קצרה, בה כשלו מאמצי המשטרה לאתרו בדרכים אחרות. בנסיבות אלה, מצא בית המשפט קמא כי פרסום שמו ותמונתו של המערער יוכל לאפשר לנפגעי עבירה פוטנציאליים להתגונן מפניו, וכן לסייע להמשך חיפושי המשטרה אחריו באופן שיוכל להביא, בסופו של דבר, לאיתורו. בהתחשב בכל אלה, קבע בית-המשפט קמא כי: "במצב דברים זה, גובר בהכרח האינטרס הציבורי המחייב את פרסום שמו של המשיב [המערער], על האינטרס לחיסוי פרטיו, ומתגבשת חובת בית המשפט להזהיר הציבור מפניו, לצד החובה לעשות ככל שניתן, לאיתורו והחזרתו לריצוי עונשו, שאולי גם יביא ביום מן הימים לשיקומו". לפיכך, הורה בית-המשפט המחוזי על חשיפת שמו ותמונתו של המערער, תוך עיכוב ביצוע החלטתו בשבוע ימים, על-מנת לאפשר לבאי-כוח המערער לערור על ההחלטה. 4. ביום 14.12.08 הגישו באי-כוח המערער לבית-משפט זה הודעת ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. ביום 15.12.08 קבע בית המשפט העליון (השופט א' רובינשטיין), בהסכמת המשיבים, כי ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה ייחשפו שמו ותמונתו של המערער, יעוכב עד למתן החלטה אחרת. בערעור לבית המשפט העליון טענו באי-כוחו של המערער כי הוראות החוק הרלוונטיות לעניין, מצביעות על המשקל הרב אותו ייחס המחוקק לחיסוי פרטיהם האישיים של קטינים - נאשמים או עדים - בהליך הפלילי. לפי הטענה, האיסור על פרסום פרטיהם של קטינים נועד לאפשר את שיקומם ואת השתלבותם בחברה לאחר ריצוי העונש, וכי הלכה למעשה מעולם לא נעשה שימוש בסמכות בית-המשפט להתיר את פרסום פרטיו של קטין-עבריין. לבסוף, טענו באי-כוח המערער כי לגישתם המקרה היחיד שבו ניתן יהיה לעשות שימוש בסמכות לפרסם את פרטיו של קטין בהליך פלילי הינו מצב שבו אם לא יפורסמו פרטי הקטין תתקיים סכנה ממשית לציבור בהסתברות של ודאות קרובה לוודאי, וכאשר יש בכוחו של הפרסום כדי לאיין את אותה סכנה בצורה משמעותית. בעניינו של המערער, כך נטען, חריג זה אינו מתקיים, על אף העבירות החמורות בהן הורשע. זאת, משום שבעת ביצוע העבירות היה צעיר ביותר; משום שבמהלך משפטו היה משוחרר תקופה ממושכת; ומאחר וממילא היה עתיד להשתחרר מהמעון הסגור בתוך שנתיים ימים. לשיטת באי-כוח המערער, נתונים אלה מצביעים כי הסכנה הנשקפת ממרשו לכלל הציבור אינה מוכחת במידה הנדרשת לשם פרסום שמו ותמונתו. עוד נטען בהקשר זה, כי האמצעי של פרסום שמו ותמונתו של המערער הינו אמצעי פוגעני ביותר, למעלה מן הדרוש, היות ובידי המשטרה אפשרות להכריז עליו כעל קטין נעדר ולבקש את עזרת הציבור באיתורו, וזאת מבלי לציין כי מדובר בעבריין מין מורשע ומבלי לציין את דבר בריחתו מן המעון. לבסוף, נטען בהודעת הערעור כי הפרסום האמור עלול לגרום נזק קשה ביותר למערער ואף לבני-משפחתו. 5. ביום 22.12.08 קיימנו דיון בערעור, ובו נשמעו טענות הצדדים. באי-כוח המערער חזרו על הטיעונים אותם העלו בהודעת הערעור, ומנגד טענו באי-כוח המשיבים בדבר חיוניות הפרסום בנסיבות המקרה. בא-כוח המדינה הדגיש את הסכנה הנשקפת מן המערער לכלל הציבור ולקטינים בפרט, וכן ציין כי כל פעולות החקירה והאיתור בוצעו זה מכבר על-ידי המשטרה, ואולם הגיעו למבוי סתום. באת-כוח המשיב 2 הדגישה בטיעוניה את מצבו הנפשי הקשה של המשיב 2, אשר החמיר מאז בריחתו של המערער מן המעון הסגור, כתוצאה מהידיעה כי האדם אשר פגע בו מסתובב חופשי ברחובות ועלול לשוב ולפגוע בו. באת-כוח המשיב 2 הדגישה את החשיבות שבאיתורו של המערער והשבתו לריצוי עונשו, ועמדה על כך שפרסום שמו ותמונתו תוך אזהרת הציבור מפניו, חיוניים לשם השגת מטרה זו. המסגרת הנורמטיבית 6. החקיקה בעניינם של קטינים נותנת ביטוי לצורך בהגנה עליהם, גם כאשר מדובר בקטינים שהורשעו בביצוע עבירות פליליות. לשם כך, נקבעו בחוקי הנוער דרכי שיפוט וענישה מיוחדות שתכליתן להגן על עניינם של קטינים בהליך הפלילי. אחת מהוראות אלה הינה ההוראה המחייבת את בית המשפט לנוער לקיים את דיוניו בדלתיים סגורות, על אף העיקרון הכללי של פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וכן בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). וכך קובעת הוראת-סעיף 9 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971, ביחס לשפיטתם של קטינים: "דלתיים סגורות 9. בית משפט לנוער ידון בדלתיים סגורות, אולם רשאי הוא להרשות לאדם או לסוגי בני אדם להיות נוכחים בשעת הדיון, כולו או מקצתו." סעיף 70(ג) לחוק בתי המשפט מוסיף וקובע איסור פלילי על פרסום ללא רשות בית המשפט של פרטי קטין שהינו נאשם או עד בהליך פלילי (וכן מתלונן או ניזוק בעבירות המפורטות בהוראת-הסעיף). וזו לשונו של סעיף 70(ג) הנ"ל: "איסור פרסומים 70(ג). לא יפרסם אדם, בלי רשות בית המשפט, שם קטין שלא מלאו לו שמונה עשרה שנים והוא נאשם או עד במשפט פלילי, או מתלונן או ניזוק במשפט בשל עבירה לפי סעיפים 345 ,214 ,208 עד 352 ו-377א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 26, ולא את תמונתו, מענו או פרטים אחרים העשויים להביא לזיהויו של הקטין." עוד נציין את סעיף 24(א)(1)(ד) לחוק הנוער הקובע כדלקמן: "הגנת קטין מפני פרסומים מזיקים 24(א). אלה דינם מאסר שנה אחת: (1) המפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לידי זיהויו של קטין או לרמוז על זיהויו, באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לגלות אחד מאלה: ... (ד) דבר שיש בו כדי לייחס לקטין עבירה או שחיתות מידות." מהוראות החוק האמורות עולה בבירור כי המחוקק ראה חשיבות רבה בחיסוי פרטיו של קטין בהליך פלילי, ובכלל זה קטין שהורשע בביצוע עבירות פליליות. יצוין כי לגבי בגירים בהליך הפלילי, הכלל הרחב הוא פומביות הדיון והחריגים לעקרון הפומביות מפורשים על דרך הצמצום. מנגד, בעניינם של קטינים בהליך הפלילי, הכלל הוא העדר פרסום, אף כי אין מדובר בכלל מוחלט והוא כפוף לחריגים כפי שיפורט בהמשך הדברים (ראו: בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 363 (2000), בפסקה 2 לפסק-דינו של השופט א' מצא (להלן: עניין אלוני)). בפסיקתו של בית-משפט זה נקבע כי קיימים שני טעמים מרכזיים המונחים בבסיס הכלל האוסר על פרסום שמו של קטין עבריין: האחד, הגנה על הקטין ודאגה לשלומו הגופני והנפשי; והשני, הרצון לאפשר לקטין שפשע לשקם את חייו, על-ידי מתן אפשרות להשתלבותו בחברה לאחר ריצוי העונש, וזאת מבלי שמעשיו הרעים יעמדו לו לרועץ מבחינה חברתית (ראו: עניין אלוני, בפסקה 8 לפסק-דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן; עוד ראו: ע"פ 2164/02 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 6 לפסק-דינה של השופטת ד' דורנר (לא פורסם, 13.1.2003, להלן: עניין פלוני)). בעניין פלוני אף נקבע כי גישה זו משתלבת בהוראת סעיף 40(1) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד משנת 1989, לפיה על המדינות החברות להכיר בזכותו של הילד אשר הפר את דיני העונשין, להיות מטופל באופן המתיישב עם תחושת כבודו של הילד וערכו העצמי, תוך התחשבות בגיל הילד ובחיוניות שילובו בחברה ומילוי תפקיד יצירתי בה (כתבי אמנה 1039, כרך 31, בעמ' 221; וראו: עניין פלוני, בפסקה 6 לפסק-דינה של השופטת ד' דורנר). 7. כאמור, איסור הפרסום של שמו וזהותו של קטין בהליך הפלילי אינו מוחלט. אל מול התכלית החשובה של שיקומו של הקטין והגנה על זכויותיו, קיימים אינטרסים אחרים כבדי משקל הראויים אף הם להגנה, ובהם האינטרס הציבורי הנובע מעיקרון פומביות הדיון ומזכות הציבור לדעת; ובמיוחד הצורך להזהיר במקרים מתאימים מפני מסוכנותם של קטינים-עבריינים, על-מנת להגן על שלום הציבור וביטחונו. האיזון בין האינטרסים והשיקולים השונים נקבע בסעיף 24א לחוק הנוער, הקובע כך: "פרסומים מותרים 24א. סעיף 24 לא יחול על פרסום שהתיר בית המשפט ועל פרסום כאמור בפסקה (1) לסעיף 24 (א) שנעשה על ידי המשטרה או מטעמה לשם חקירת פשעים, חקירת מוות או חיפוש אחרי קטינים שנעלמו כשאין להימנע מהפרסום (ההדגשה אינה במקור-ד.ב)" השאלה המתעוררת בנסיבות המקרה שלפנינו הינה כיצד ראוי לפרש את גבולות החריג הקבוע בהוראת-סעיף 24א הנ"ל, ובמיוחד- מהן הנסיבות שבהן "אין להימנע מהפרסום" של שם קטין שהורשע בדין, כאמור בסיפא של סעיף 24א הנ"ל. הוראת סעיף 24א לחוק הנוער כבר זכתה להתייחסות בפסיקתו של בית-משפט זה בעבר. כך למשל, נפסק כי יש לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 24א לחוק הנוער "במקרים חריגים ביותר", וכי חומרת העבירה בה הורשע הקטין, כשלעצמה, אינה מצדיקה את הכללתו בגדר המקרים החריגים ויוצאי-הדופן המחייבים את פרסום שמו וזהותו של הקטין (ראו: עניין פלוני, בפסקאות 7 ו- 9). בפרשה אחרת נפסק כי כלל פומביות הדיון חל על פרסום שמו של מי שהורשע בגין עבירה שביצע בהיותו בגיר, וזאת אף אם תוצאת-הלוואי של פרסום זה היא חשיפת זהותו כמי שבהיותו קטין ביצע עבירה אחרת (עניין אלוני). עם זאת, עד כה טרם נדונה בפסיקה השאלה מהן אמות המידה לפיהן יקבע בית-המשפט את הנסיבות החריגות בהן ניתן להורות על פרסום שמו וזהותו של קטין-עבריין, ומהו היקפו של החריג הקבוע בעניין זה בסעיף 24א לחוק הנוער. לשאלה זו נפנה עתה. השיקולים לפיהם תיבחן בקשה להתרת פרסום שמו של קטין שהורשע בדין 8. הסוגיה שעל בית המשפט להכריע בה בנסיבות של בקשה לחשיפת שמו של קטין שהורשע בביצוע עבירה פלילית, היא מציאת נקודת האיזון הראויה בין הצורך להגן על הקטין-העבריין ועל סיכויי שיקומו לאחר ריצוי העונש שהושת עליו, לבין הצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו. אשר לאינטרס של שיקום הקטין שפשע - אין ספק כי מדובר באינטרס רב-חשיבות. התפיסה המונחת בבסיס חוקי הנוער הינה הגנה על קטינים שפשעו, ונקיטת צעדים לשם השבתם בסופו של התהליך לחיק החברה. פרסום שמו של קטין-עבריין ברבים, עלול להטיל עליו אות קלון ולהביא לנידויו החברתי; הפרסום עלול לפגוע בכבודו ובערכו העצמי של הקטין בעיני הסובבים אותו, אך גם בעיני עצמו. תוצאה זו עלולה לסכל את הסיכויים לכך שהקטין, המצוי בראשית דרכו בחיים לקראת בגרותו, יכיר בערך עצמו ובכישוריו, יפתח בחייו דף חדש, וישתלב בחברה באופן מועיל. תכלית שיקומו של הקטין-העבריין נועדה לשרת גם את טובת הכלל באשר שילובו בחברה של קטין שפשע וסיים לרצות את עונשו, יאפשר לו לתרום מכישוריו לטובת הרבים באופן שהחברה כולה תצא נשכרת. ברי כי התכלית האמורה תשרת את טובתו של הפרט-הקטין אם הצליח להתנתק ממעגל העבריינות, לנהל חיים נורמטיביים ולהגשים עצמו באופן התורם לחברה בקרבה הוא חי. יוער כי האינטרס השיקומי אינו מותנה בהכרח במידת שיתוף הפעולה של הקטין עם שירות המבחן ועם מערכת אכיפת החוק בתקופת ריצוי העונש. הצורך בשיקומו של קטין שסטה מהדרך, הינו צורך חברתי חשוב אשר המערכות הטיפוליות ומערכות אכיפת החוק רואות לעצמן חובה לקדמו גם מקום בו הקטין עצמו אינו מגלה בגרות ואחריות להצלחת ההליך השיקומי. ככלל, גם בנסיבות כאמור, יש להתמיד במאמץ מתמשך להשגת כלים מתאימים לשיקומם של קטינים-עבריינים ככל הניתן. לפיכך, העובדה כי הקטין אינו משתף פעולה עם מאמצי השיקום בעניינו, אין בה – כשלעצמה – כדי לאיין את אינטרס השיקום ולהצדיק את פרסום פרטיו במסגרת החריג הקבוע בסעיף 24א לחוק הנוער. עם זאת, ניתן להתחשב במידת שיתוף-הפעולה של הקטין עם המאמצים לשיקומו, במסגרת בחינת סיכויי השיקום של הקטין והערכת משקלם ועוצמתם אל מול אינטרסים נוגדים אחרים הראויים להגנה בנסיבות העניין. 9. בנסיבות מסוימות, האינטרס החברתי להגן על הקטין-העבריין לשם הבטחת סיכויי שיקומו לאחר ריצוי עונשו, עלול לעמוד בניגוד לאינטרס הציבורי בהגנה על נפגעי העבירה - במיוחד כאשר מדובר בנפגעים שהינם קטינים. השיקול המרכזי לעניין זה הוא מידת המסוכנות הנשקפת מהקטין שפשע לקורבנות העבירה או לקורבנות הפוטנציאליים מקרב הציבור, וכן מידת הצורך בפרסום זהותו של אותו קטין ברבים על-מנת למנוע את הסכנה הנשקפת ממנו. אשר להערכת מסוכנותו של הקטין שפשע – כפי שצוין בפסקה 7 לעיל, אין די בחומרת העבירה בה הורשע הקטין, כשלעצמה, כדי להקים עילה מספקת לפרסום שמו וזהותו ברבים. לשם הפעלת חריג הפרסום הקבוע בסעיף 24א הנ"ל, יש לבחון את שאלת מסוכנותו של הקטין בהתייחס למכלול נסיבות העניין. תחילה תיבחן האפשרות להרחיק את העבריין מהמקום בו הוא מהווה סיכון לסביבתו. כך, במסגרת הערכת מסוכנותו של הקטין ראוי לבחון האם הוא נתון במעצר או במאסר באופן שעשוי להפחית ממסוכנותו, אף אם לא לנטרלה כליל. רק כאשר לא ניתן למנוע את הסיכון בדרך הולמת אחרת, יש לבחון את שאלת פרסום שמו ופרטיו של הקטין למניעת הסיכון הנשקף ממנו. בשלב זה, לצד חומרתן של העבירות בהן הורשע הקטין ונסיבות ביצוען, יש לבחון, בין היתר, את יחסו של הקטין למעשים שביצע; לברר האם הפנים את חומרת מעשיו ואת הנזק הגלום בהם; את התנהגותו במהלך התקופה שלאחר הרשעתו, ואת הערכת אנשי המקצוע לעניין הסכנה הנשקפת ממנו בעתיד. בנסיבות מתאימות, ראוי אף לבחון האם הקטין הורשע בפסק-דין סופי שאין אחריו דבר, או שמא פסק-הדין נתון לערעור שטרם הוכרע, ומהם סיכויי הערעור בנסיבות העניין; זאת, כשיקול רלוונטי שמשקלו אינו מכריע. (ראו והשוו בעניין זה: עניין אלוני, דברי השופטת שטרסברג-כהן בפסקה 12 לפסק-דינה, ודברי השופט מצא בפסקה 6 לפסק-דינו). כן ראוי לבחון את גילו של הקטין ומידת ריחוקו מבגירות. הימלטותו של קטין מעונש מאסר או מעון נעול שנגזר עליו, עשויה במקרים מתאימים להצביע על מסוכנות שיהיה בה כדי להצדיק את פרסום שמו וזהותו ברבים, וזאת בהתחשב ביתר נסיבות העניין. יוער כי הצורך להגן על הציבור מפניו של קטין שנמלט מריצוי עונשו, עשוי להתייחס הן לנפגעי עבירה פוטנציאליים שהקטין עלול לפגוע בהם במהלך תקופת מנוסתו, והן לנפגעי העבירה הקונקרטיים שנפגעו בעבר מידיו של הקטין שפשע ואשר בריחתו מעונש עשויה להגביר את מצוקתם ואת תחושת האיום המלווה אותם. כך במיוחד, כאשר נפגעי העבירה – הפוטנציאליים והקונקרטיים – הינם קטינים או חסרי-ישע, הזקוקים להגנה מיוחדת. 10. כאמור, לצד הערכת מסוכנותו של הקטין-העבריין, יש לבחון האם ובאיזה מידה יהיה בפרסום שמו וזהותו של הקטין ברבים, כדי להפחית ממסוכנותו ולסייע בהגנה על כלל הציבור. במקרים בהם הקטין-העבריין נמלט מריצוי עונשו ומקום הימצאו אינו ידוע, עשויות להיות לפרסום שמו ברבים שתי תכליות מרכזיות: האחת, רצון להזהיר את הציבור מפני הסכנה האורבת לו מהקטין העבריין המצוי במנוסה וללא השגחה; והשנייה, רצון לסייע בידי המשטרה ולהקל עליה במאמציה לאתר את הקטין הנמלט. יודגש כי מאחר ופרסום שמו של קטין שפשע הינו חריג שיופעל במקרים מצומצמים ביותר, על בית-המשפט להשתכנע כי המשטרה ורשויות אכיפת החוק עשו מאמצים משמעותיים לאתר את הקטין הנמלט בדרכים אחרות אך מאמצים אלה כשלו. עוד יש להשתכנע כי פרסום זהותו של הקטין בציבור יסייע באופן משמעותי לניסיונות החיפוש אחריו ויתרום להפחתת הסכנה הנשקפת ממנו לציבור. בעניין זה, הייתי נמנעת מאימוץ מבחנים הסתברותיים כמוצע על-ידי באי-כוח המערער, ובוחנת בנסיבותיו של כל מקרה לגופו את טיב ועוצמת החשש לשלום הציבור מחד גיסא, ואת היקף ומידת הצורך בפרסום שמו של הקטין על-מנת לסייע בנטרול הסכנה הנשקפת ממנו מאידך גיסא. בסיום חלק זה של הדיון יודגש כי גם במקרים בהם מגיע בית-המשפט למסקנה כי בנסיבותיו החריגות של המקרה שלפניו מתקיימת הצדקה להתיר את פרסום שמו של הקטין-העבריין, הרי שעל חשיפת פרטיו של הקטין להיעשות באופן מידתי. לשון אחר; בית-המשפט יתיר את הפרסום באותן נסיבות יוצאות-דופן המצדיקות זאת על-מנת להגן על שלום הציבור וביטחונו, אולם הפרסום ייעשה באופן ובהיקף שיצמצמו את הפגיעה בקטין ובסיכויי שיקומו, ככל הניתן בנסיבות העניין. מן הכלל אל הפרט 11. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שצורף לתיק, באנו למסקנה כי צדק בית-המשפט המחוזי במסקנתו כי בעניינו של המערער מתקיימות נסיבות חריגות ויוצאות דופן במיוחד, המצדיקות סטייה מהכלל האוסר על פרסום שמו וזהותו של קטין שהורשע בפלילים. עמדת שירות המבחן ביחס לפרסום שמו ותמונתו של המערער היתה כי יש להימנע מפרסום כאמור, על מנת שלא לסכל את אפשרות שיקומו של המערער בעתיד וכדי למנוע החמרה במצבו הנפשי העלולה לגרום לו לפגוע בעצמו או באחרים. בהקשר זה יוער כי בית-המשפט קמא ציין בהחלטתו כי מתסקירי המבחן שהוגשו בעניינו של המערער וכן נוכח הימלטותו של המערער מהמעון הנעול, מתבקשת המסקנה כי המערער אדיש לסיכויי שיקומו וכי יש בכך "כדי לסכל כל תקווה לשיקומו" (עמ' 7 להחלטה). מוכנה אני להניח כי מסקנה זו של בית-המשפט קמא היא מרחיקת-לכת. קשה לקבוע באופן נחרץ כי בנסיבות עניינו של המערער יש כדי לאיין כליל את האינטרס הציבורי שבשיקומו של המערער ושילובו בחברה בעתיד. כאמור, אינטרס השיקום קיים אף כאשר הקטין אינו מגלה אחריות ובגרות, ומתמרד כנגד הניסיונות לשקמו. עם זאת, נוכח התנהגותו של המערער במעון הנעול כפי שתפורט להלן, ובהתחשב בהימלטותו מהמשך ריצוי עונשו, אין מנוס מהמסקנה כי עוצמתו של האינטרס השיקומי – אף שחובה להתחשב בו – נחלשת בנסיבות העניין. אשר להערכת מסוכנותו של המערער – המערער הורשע בעבירות מין קשות בנסיבות חמורות, לאחר שתפס באקראי, בשתי הזדמנויות שונות, ילדים בני 6 ו- 10 אשר הלכו לתומם ברחוב, וביצע בהם מעשי סדום ומעשים מגונים קשים תוך שהוא משתמש באלימות ומהלך עליהם אימים. כפי שצוין בראשית הדברים, ערעורו של המערער על הרשעתו נדחה בפני בית-משפט זה. מהתסקירים הרבים שהגיש שירות המבחן לנוער במהלך ניהול משפטו של המערער, עלה כי למרות הזמן שחלף, המערער לא חש אמפתיה לקורבנותיו, ולא לקח אחריות על מעשיו. עוד עלה מהחומר שהובא בפני בית המשפט קמא, כי בעת שהותו של המערער במעון הנעול טרם בריחתו, הוא התקשה לשנות את התנהגותו, המשיך לפגוע בחלשים ממנו ולא לקח אחריות על מעשיו. בין היתר, התברר כי אף הוגשה נגד המערער תלונה במשטרה עקב התנהגותו במעון הנעול באירוע מסוים. אמנם נאמר בתסקיר מיום 31.8.08 כי בעקבות המקרה חל שינוי בהתנהגותו של המערער וניכר כי החל להפנים את מצבו. עם זאת, לא נשללה האפשרות כי בנסיבות מסוימות הוא עלול להגיב בתוקפנות – פיסית ומילולית. לא זו אף זו; המערער עשה דין לעצמו כאשר נמלט מהמעון הנעול כחצי שנה לאחר תחילת ריצוי עונשו, וכל מאמצי המשטרה לאתרו עלו בתוהו. בהתחשב בכל אלה, צדק בית המשפט קמא בקובעו כי כל עוד מקום הימצאותו של המערער אינו ידוע, נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לכלל הציבור ולקטינים בפרט, ואין אנו רואים להתערב בקביעה זו. יוער כי הצורך להגן על הציבור מפניו של המערער אינו מתייחס רק לנפגעי עבירה פוטנציאליים – בעיקר קטינים, אלא גם לנפגע העבירה הקונקרטי (המשיב 2) אשר מהחומר שהובא לפנינו עולה כי הוא נמנע מלצאת את ביתו מחשש שמא יפול שוב לידיו של המערער. 12. נמצא, אפוא, כי בנסיבות המקרה שלפנינו נשקפת מהמערער מסוכנות רבה לציבור, ולקטינים במיוחד. בהתחשב בכך, יש לבחון האם ובאיזה מידה יהיה בפרסום שמו וזהותו של המערער ברבים כדי לסייע בהגנה מפניו על כלל הציבור. בדיון לפנינו נמסר לנו על-ידי בא-כוח המדינה כי המשטרה עשתה מאמצים רבים על-מנת לאתר את המערער ללא הפרסום המבוקש, וכי עשתה שימוש בכל הכלים שהיו בידה - אך ללא הועיל. בנסיבות אלה, שוכנענו כי אין מנוס מפרסום שמו ותמונתו של המערער ברבים, על-מנת לסייע באזהרת הציבור מפניו ואף לעזור למשטרה בקידום מאמציה לאיתורו של המערער. השאלה שנותרה להכרעה הינה מהו היקף הפרסום שיאפשר את השגת המטרות לשמן נועד, תוך פגיעה קטנה ככל הניתן במערער ובאינטרס שיקומו. עמדת באי-כוח המערער, הנתמכת על-ידי שירות המבחן, הינה כי ראוי להסתפק בפרסום פרטי המערער כקטין נעדר או קטין במצוקה. להצעה זו לא נוכל להסכים, היות ואין בפרסום המוצע כדי להשיג את התכלית של הגנה על שלום הציבור. פרסום מעין זה לא יתרום למאמצי המשטרה לאתר את המערער, היות שלכאורה די יהיה בהגנה על הקטין במקום מסתורו, מבלי למוסרו לידי המשטרה. זאת ועוד; הפרסום המוצע אף עלול לסכן אנשים תמימים אשר עלולים להכניס את המערער לביתם, מבלי לדעת שמדובר בעבריין נמלט. מנגד, בא-כוח המדינה ביקש כי יפורסם שהמערער הינו עבריין נמלט שהורשע בעבירות מין. בנסיבות העניין, סברנו כי פרסום טיבן של העבירות בהן הורשע המערער אינו חיוני לצורך אזהרה הציבור מפניו ואיתור מקום הימצאו, וכי פרסום כאמור עלול ליצור פגיעה רבה מדי בסיכויי שיקומו של המערער בעתיד. בהתחשב בכל אלה, באנו למסקנה כי הפרסום הפוגעני במידה המועטה ביותר אשר יוכל להשיג את המטרות לשמן נועד בעת הזו, הינו פרסום שמו ותמונתו של המערער ברבים תוך ציון העובדה כי מדובר בקטין שהורשע בביצוע עבירות פליליות ונמלט מריצוי עונשו. 13. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבותיו החריגות והייחודיות של המקרה שלפנינו, ניתן בזאת היתר למשטרת ישראל לפרסם את שמו ותמונתו של המערער בלוויית הכיתוב כי מדובר במי שנמלט מריצוי עונשו לאחר שהורשע בביצוע עבירות פליליות. יתר חלקיו של איסור הפרסום על ההליכים בעניינו של המערער ייוותרו בעינם. הפרסום האמור יעוכב עד ליום 14.01.2009, לשם מתן אפשרות למערער להסגיר עצמו מרצונו לידי המשטרה ובכך לייתר את הצורך בפרסום פרטיו על מכלול ההשלכות הנלוות לכך למערער ולבני-משפחתו. איסור פרסום פסק דין זה יעמוד בעינו עד להחלטה אחרת. ה נ ש י א ה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של כב' הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, ט"ו בטבת התשס"ט (11.01.2009). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08105660_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il