פסק-דין בתיק עש"ם 10566/02
בבית המשפט העליון בירושלים
עש"ם
10566/02
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
טוביה גרינבויים
ערעור על גזר דינו של בית הדין
למשמעת של עובדי המדינה מיום 31.10.02 בתיק בד"מ 3/02 שניתן על ידי כבוד
השופטים עו"ד נ' אדן-ביוביץ – מ"מ אב בית הדין; גב' א' בריימן ומר ד'
ציוני
תאריך הישיבה:
י' באדר ב' התשס"ג (12.2.03)
בשם המערערת:
עו"ד אלון אינפלד
בשם המשיב:
עו"ד חיים כהן, עו"ד רונית כהן
פסק-דין
לפנינו
ערעורה של המדינה על אמצעי המשמעת שגזר בית הדין למשמעת של עובדי המדינה על המשיב,
טוביה גרינבוים, בבד"מ 3/02.
טוביה גרינבוים (להלן: המשיב) עבד כפקיד בשירות הדואר בירושלים. הוא ביקש להתמודד
בבחירות לראשות וועד עובדי רשות הדואר במחוז ירושלים, אשר התקיימו בפברואר 2001.
בחודש יוני 2000 פנה המשיב, באמצעות מתווך, לאדם אחר (להלן: אשרף) וביקש ממנו לפגוע פגיעה פיזית בשני עובדים ברשות הדואר,
שנחשבו לתומכים במועמד שהתמודד בבחירות לוועד העובדים מול המשיב. המשיב נפגש עם
אשרף מספר פעמים, בהן סיכמו הצדדים כי אשרף ינסה לפגוע פגיעה פיזית בשני העובדים,
ובתמורה, שילם המשיב לאשרף, בסך הכל, 3,000 ₪. אשרף נטל את הכסף, אולם לא ביצע את
המעשים. תחת זאת, הוא פנה לשני העובדים בהם היה אמור לפגוע, ויידע אותם בדבר
התוכנית, כשבדרך זו אשרף סוחט כספים נוספים מן המשיב ומקליט את פגישותיהם הבאות
לשם הפללת המשיב.
בגין מעשים אלה הוגש נגד המשיב כתב אישום
לבית המשפט המחוזי בירושלים. ביום 6.5.2001 הרשיע בית המשפט (השופט א' צ' בן זמרה)
את המשיב בביצוע עבירות של ניסיון לשידול לביצוע עבירה של חבלה בכוונה מחמירה
וניסיון לשידול לביצוע עבירה של איומים. בית המשפט המחוזי זיכה את המשיב מעבירת
שוחד שיוחסה לו בכתב האישום. ביום 14.7.2001 נגזר דינו של המשיב. בית המשפט המחוזי
קבע כי נוכח הנסיבות האישיות של המשיב, ובהתחשב בעברו הנקי ועדויות האופי הרבות
שנשמעו לטובתו, אין להטיל עליו עונש מאסר בפועל. בית המשפט גזר עליו עונש של שישה
חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן, עונש של מאסר על תנאי של 15 חודשים
לתקופה של שלוש שנים, אשר יופעל אם המשיב יעבור עבירות דומות לאלה שהורשע בהן. בית
המשפט המחוזי נמנע מן הקביעה כי יש בביצוע העבירות משום קלון, בקובעו כי אין הכרעה
זו מן המרכיבים ההכרחיים של גזר הדין. בית המשפט ציין כי מוטב שהקביעה האם יש
בעבירות קלון תיעשה על ידי רשות הדואר.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ערערו
הן המשיב והן המדינה. ערעורו של המשיב על הרשעתו נדחה, ואילו ערעורה של המדינה על
קולת העונש התקבל. בית משפט זה (השופטים: א' מצא, מ' חשין, מ' נאור) קבע כי העונש
שנגזר על המערער אינו משקף את חומרת המעשים שביצע. על כן, על אף נסיבותיו האישיות
ומכתבי ההמלצה הרבים שהציג, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה וגזר על המשיב עונש של
שנת מאסר בפועל, בניכוי התקופה בה ריצה את עבודות השירות. שאר חלקי גזר הדין
הושארו בעינם.
בעקבות הרשעתו של המשיב הוגשה נגדו
תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. המשיב הואשם בהתנהגות שאינה הולמת עובד
ציבור, עבירה לפי סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. בית
הדין למשמעת (נ' אדן-ביוביץ, א' בריימן, ע' צווג) הרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה
לו, נוכח הממצאים והמסקנות של בית המשפט המחוזי. ביום 31.10.2001 ניתן גזר הדין על
ידי בית הדין למשמעת. בית הדין שמע טיעונים ארוכים לעונש, במסגרתם נשמע מספר רב של
עדי אופי שהעידו לטובת המשיב, וכן הוגשו על ידו מכתבי המלצה רבים מאנשים שונים
שליוו אותו במהלך חייו. התביעה, ונציג רשות הדואר שהצטרף לעמדתה, ביקשו מבית הדין
להורות על פיטוריו של המשיב משירות המדינה. בית הדין דחה את הבקשה וקבע כי במקרה
דנן מתעורר הצורך לאזן בין חומרת המעשים והמגמה להחמיר בענישה בגין מעשי אלימות,
ובין הנסיבות האישיות של המשיב. בית הדין ציין כי הגם שמעשי המשיב היו חמורים
מאוד, לא ניתן היה שלא להתרשם מהכמות הרבה של עדי האופי שביקשו להעיד לטובתו,
וממכתבי ההמלצה הרבים שקיבל. בית הדין הוסיף כי המשיב נחשב לעובד ראוי, ובשנת 1991
המליצו הממונים עליו להעניק לו פרס של עובד מצטיין ואושרה לו העלאה בדרגה. בית
הדין התרשם כי למשיב יהיה קושי עצום במציאת מקור פרנסה חלופי, היה ויפוטר, וכי
עבודתו ברשות הדואר מהווה עבורו חיזוק משמעותי ותמיכה בחייו הקשים, נוכח מצבם
הרפואי הקשה של בני משפחתו ותלותם הרבה בו ובמשכורתו. בית הדין ציין כי על אף
חומרת העבירה, היא בוצעה שלא בקשר למילוי תפקידו ברשות הדואר, ולכן, משקל משמעותי
יותר יש לתת לתפקודו התקין לכל אורך שנות עבודתו בשירות המדינה. עוד ציין בית הדין
כי על פי הכרעת בית המשפט המחוזי, לא דבק בביצוע העבירות קלון, ולפיכך, בהתחשב
בשיקולי הענישה השונים, ובנסיבות הקשות והמיוחדות של הנאשם, דחה בית הדין את הבקשה
לפטר את המשיב. בית הדין ציין את החרטה הכנה של המשיב ואת הצהרתו בפניו כי לא
יעסוק עוד בפעילות ציבורית במקום העבודה. בית הדין הטיל על המשיב את אמצעי המשמעת
הבאים: נזיפה חמורה; הפקעת משכורת קובעת אחת, שתנוכה ב-6 תשלומים שווים ורצופים;
והורדה בשתי דרגות לפרק זמן של שנתיים מיום גזר הדין.
על גזר דין זה מערערת המדינה לפניי. בכתב
הערעור נטען כי היה על בית המשפט לקבוע כי דבק במעשי המשיב קלון וכי נוכח המעשים
החמורים ותכלית הדין המשמעתי, היה על בית הדין להורות על פיטורי המשיב. בא-כוח
המערערת טען כי התנהגותו של המשיב, אשר נמשכה על פני כשלוש פגישות, מעידה על כוונה
ותכנון מתוחכמים, ואין בנסיבותיו האישיות של המשיב כדי לשנות את התוצאה המתחייבת
ממעשיו. בא-כוח המערערת טען כי השארתו של המשיב במקום העבודה משדרת מסר מוחלש
לעובדי שירות המדינה בדבר האיסור להתנהג התנהגויות פליליות והיא אינה שמה דגש
מספיק על טוהר המידות ותדמית השירות הציבורי. על כן, ביקשה המדינה להורות על
פיטורי המשיב.
מנגד, בא-כוח המשיב ביקש להותיר את גזר
הדין על כנו. הוא טען כי בית הדין התרשם מאופיו של המשיב ומעדי האופי הרבים שהעידו
לטובתו. בא-כוח המשיב דוחה את הטענה לפיה היה על בית הדין לקבוע כי דבק במעשים
קלון. לפי הטענה, ייחס כתב התובענה למשיב עבירה לפי סעיף 17(3) לחוק שירות המדינה,
ולא עבירה לפי סעיף 17(6), שהיא עבירה שיש עימה קלון. בכך, נטען, זנחה המדינה את
הטענה לפיה יש לקבוע קלון למעשים, כשם שזנחה את הטענה בעת הערעור לבית המשפט
העליון לעניין עונשו של המשיב. בא-כוח המשיב הוסיף כי ישנן מספר נסיבות המצדיקות
ענישה לקולה, ובהן, העובדה שאיש לא נפגע בפועל מן המעשים; היעדרו של עבר פלילי
למשיב; עדויות האופי הרבות שהוצגו לטובתו; העובדה שמדובר במקרה חד פעמי; ומצבו
המשפחתי הקשה. בא-כוח המשיב ציין כי מרשו הביע חרטה כנה על המעשים, וכי העונשים
שנגזרו עליו, על ידי בית המשפט העליון ועל ידי בית הדין למשמעת, בנוסף לעובדה שהוא
מושעה כשנתיים וחצי מאז החלו ההליכים, מאזנים כראוי בין הצורך בהרתעה ובין
ההתחשבות בנסיבות האישיות של המשיב, והם תואמים את ההלכה הפסוקה במקרים דומים
למקרה דנן.
עיינתי בערעור המדינה, בתשובת המשיב
ובחומר שהצדדים הגישו לבית המשפט. לאחר שנתתי דעתי לחומרת המעשים אל מול הנסיבות
המיוחדות של המקרה הנוכחי, שוכנעתי כי המקרה שלפנינו הינו מקרה מיוחד ושונה, אשר
מצדיק התחשבות בנסיבותיו האישיות של המשיב. על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות
את הערעור, ולהותיר על כנם את אמצעי המשמעת שהטיל בית הדין.
אין חולק כי המעשים שבוצעו על ידי המשיב
הינם חמורים ביותר. הניסיון לקנות בחירות בכסף, או להשתמש באלימות לשם הכנעת
המתנגדים לדרכו של המתמודד בהן הוא ניסיון מדאיג אשר חושף נגע שנדמה כי הולך ופושה
בחברה כולה. לא זו בלבד שניסיונות מעין אלה חותרים תחת ההליך הדמוקרטי התקין, הם
גם פוגעים בתדמיתו של שירות המדינה. אכן, הם מצדיקים ענישה חמורה שתבטא את סלידתה
של החברה בכלל, ושירות המדינה בפרט, ממעשים אלה. יתירה מזאת; ככלל, נוכח חומרת
המעשים, אמת המידה שראוי כי תעמוד לנגד עיני בית הדין או בית המשפט בקובעו את
אמצעי המשמעת בגין מעשים כדוגמת המעשים שביצע המשיב, היא אמת מידה מחמירה ביותר,
המצדיקה את הטלת הרף העליון של אמצעי המשמעת. עם זאת, אל מול, ולצד שיקולים
משמעותיים ומכריעים אלה, מצווים אנו לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו המיוחדות
(ראו: עש"מ 10250/01 מוכתרי נ' נציבות שירות
המדינה (לא פורסם)). "החזקה" בדבר הצורך בענישה מרתיעה ומחמירה
יכולה להיחלש נוכח נסיבות מיוחדות של המקרה או של העומד לדין. כאמור, שוכנעתי כי
כזה הוא המקרה שלפנינו. הערכאות השונות שדנו בעניינו של המשיב התחבטו בשאלת האיזון
הראוי במקרה זה. גזר הדין של בית הדין למשמעת מבטא את התלבטותו של בית הדין באשר
לאמצעי המשמעת הראויים, נוכח נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות ביותר של המשיב,
תפקודו התקין והיעיל והכמות העצומה של מכתבי תמיכה ועדי אופי שהעידו לטובתו. עיון
בחומר הראיות שהוצג לבית הדין חושף את המשיב כאדם שסייע לזולת ונחשב לאדם נורמטיבי
וטוב לב, במסגרות שונות בהן נטל חלק בימי חייו. המשיב הביע חרטה כנה על מעשיו,
וניכר כי העונש שהוטל עליו עד כה, אשר כולל את עונש המאסר והשעייתו משירות המדינה,
השפיעו עמוקות על חייו ועל הבנתו את חומרת המעשים שביצע. למזלו, תכנון המעשים לא
יצא אל הפועל ונמנע אסון גדול יותר. אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשים, אך יש בכך
כדי לרכך את עוצמת פגיעתם. בנסיבות שלפנינו, נוכח אישיותו של המשיב, והעובדה שניתן
לראות במעשה זה מעידה חד פעמית, נדמה כי אין למצות את הדין עימו. הרשעתו בפלילים
והשעייתו משירות המדינה מאז החלו ההליכים נגדו מעידים על חומרת המעשים ומהווים
אמצעי מרתיע המשקף את סלידת שירות המדינה ממעשיו. פיטורי המערער, יהוו, במקרה זה,
נוכח נסיבותיו המיוחדות, עונש מחמיר יתר על המידה. על כן, יש לדחות את הערעור
ולהסתפק באמצעי המשמעת שהשית בית הדין על המשיב. יצוין כי דחיית הערעור נעשית בשים
לב להצהרתו של המשיב בפני בית הדין כי יימנע מכל פעילות ציבורית במקום העבודה.
נוכח המעשים שביצע המשיב, סבורה אני כי הצהרה זו ראויה ועל המשיב לעמוד בה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום,
י"ט באדר ב' התשס"ג (23.3.2003).
ש
ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02105660_N03.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il