צבי אוד נ. הסוכנות היהודית לאי"י

פסק-דין בתיק ע"א 10557/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10557/06 ע"א 10818/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר המערער בע"א 10557/06 והמשיב 1 בע"א 10818/06: צבי אוד נ ג ד המשיבה 1 בע"א 10557/06 והמערערת בע"א 10818/06: 1. הסוכנות היהודית לאי"י המשיבה 2 בע"א 10557/06 ובע"א 10818/06: 2. זלקה בלינך ערעורים על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 2.11.06 בת.א. 1453/99 שניתן על-ידי כבוד השופט צ' זילברטל תאריך הישיבה: ה' באדר ב התשס"ח (12.3.08) בשם המערער בע"א 10557/06 והמשיב 1 בע"א 10818/06: עו"ד עמוס גבעון בשם המשיבה 1 בע"א 10557/06 והמערערת בע"א 10818/06: עו"ד ניצה לוי-אנצל פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: 1. לפנינו ערעורים על החלטה ועל פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' זילברטל), שבהם נקבעה אחריותם של המשיבים בע"א 10557/06, ביחד ולחוד, לנזקים שנגרמו למערער לאחר שזה נדקר על-ידי המשיב 2, ונקבע גובה הפיצויים שישולם לו. בפסק-דינו דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המערער ככל שהיא נוגעת למחלת הכליות שהוסבה לו, לטענתו, בעקבות שימוש במשככי כאבים על-מנת להתמודד עם תוצאות הדקירה. המערער מלין על קביעתו האחרונה של בית המשפט המחוזי, ועל היבטים נוספים בפסק-הדין. המשיבה 1, בערעור מטעמה (ע"א 10818/06) משיגה על עצם הטלת האחריות עליה ועל היבטים שונים בפסק-הדין לגבי הפיצוי. יצוין כי החלטת בית המשפט המחוזי בעניין אחריותה של המשיבה הייתה בבחינת "החלטה אחרת" ולא הייתה מניעה לפיכך להשיג עליה לאחר מתן פסק-הדין הסופי. 2. המערער נדקר בבטנו על-ידי המשיב 2 ביום 22.2.1993 עת שימש כמנהל מרכז קליטה לעולים חדשים יוצאי אתיופיה בצריפין. בעקבות הדקירה עבר המערער שורה של טיפולים רפואיים. בסוף שנת 1997 אושפז המערער עקב כאבי בטן ונמצא כי הוא סובל מאי-ספיקת כליות. מצב כליותיו של המערער המשיך להתדרדר עד שביום 29.9.2002 עבר ניתוח להשתלת כליה. המערער טען כי לצורך שיכוך כאביו נטל תרופה מסוג איבופרופן (Ibuprofen) הידועה בשמה המסחרי אדוויל (Advil) (להלן: התרופה), וכי תרופה זו היא שגרמה למחלת הכליות שממנה סבל. לכן טוען המערער כי מתקיים קשר סיבתי בין הדקירה לבין מחלת הכליות ובשל כך תבע פיצויים בגין נזקי גוף. 3. בפסק דין חלקי מיום 10.2.2005 קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב 2 (הדוקר) והמשיבה (הסוכנות היהודית לארץ-ישראל) אחראים לנזקו של המערער. המשיבה היא זו שהפעילה וניהלה את מרכז הקליטה, והיא המעסיקה של המערער. השאלה העיקרית שעמדה בפני בית המשפט ביחס למשיבה נסבה סביב השאלה אם קמה לה חובת זהירות קונקרטית כלפי המערער. בית המשפט המחוזי השיב לשאלה זו בחיוב בקבעו כי היה על המשיבה לצפות את האפשרות שיבוצע מעשה פלילי מהסוג שארע. בית המשפט ציין, בין היתר, את קשיי ההתאקלמות שלהם היו נתונים העולים במרכז הקליטה, שעשויים היו להיות מתורגמים לחיכוכים עם עובדי המרכז. הוטעם, כי עובר למקרה-הדקירה אכן היו אירועים של התפרצויות מצד העולים כלפי הצוות ושל אחד כלפי השני – אירועים שאמנם היו חמורים פחות מהאירוע נשוא ענייננו. בית המשפט עמד גם על נתונים ספציפיים ביחס למשיב 2, שהיו בידי המשיבה ושהצביעו על היותו "אדם שונה, בלשון המעטה" (כדברי בית המשפט). בידי המשיבה, כך הובהר, הייתה נתונה יכולת השליטה והפיקוח על הנעשה במרכז הקליטה. בית המשפט הוסיף וקבע כי המשיבה הפרה את חובת הזהירות כלפי המערער משלא נקטה באמצעי זהירות קלים ופשוטים יחסית שיכולים היו להפחית את הסיכון כגון: הצבת מאבטח, שילוב אמצעי קשר בין חברי הצוות, הדרכה נאותה והקפדה על נוהלי דיווח בדבר מקרים חריגים. בית המשפט פסק: "ברור שלא ננקט כל אמצעי להבטיח את שלומם של אנשי הצוות", ובכך – התרשלה המשיבה. מחדל נוסף התבטא באופן הטיפול שניתן למשיב 2, שסבל מבעיות נפשיות, עובר לאירוע, ובהיעדר מעקב מסודר ומתועד אחר מצבו. בית המשפט מצא חיזוק לעמדתו בדו"ח וועדת ביקורת פנימית שהוקמה על-ידי המשיבה בעקבות האירוע. מפסק-הדין עולה כי לדעת בית המשפט המחוזי מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות המשיבה לבין אירוע הדקירה. 4. כאמור, המשיבה טוענת כי לא היה מקום למצוא אותה אחראית כלפי המערער, שכן לא הייתה מוטלת עליה חובת זהירות כלפיו לעניין אירועים מהסוג הנדון. לאחר שבחנתי את טענותיה לא ראיתי עילה להתערב בפסק-הדין. בפסק-הדין בעניין ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה, פ"ד נה(5) 826 (2001) – שגם בית המשפט המחוזי נדרש לו – נדונה שאלת האחריות הקמה בנזיקין בשל מחדלו של הנתבע לנקוט באמצעי זהירות למניעת מעשה עברייני, שבוצע על ידי צד שלישי כנגד התובע. הובהר שם כי התשובה לשאלה זו צריכה בסופו של דבר להינתן על-פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולאור מבחנים אפשריים שונים ובהם: האם היה הנתבע מודע להתרחשות הקרבה של המעשה העברייני (בהקשר זה יש לבחון לא רק את הספונטניות והפתאומיות של המעשה העברייני עצמו, אלא גם את התנהגותו של העבריין עובר למעשה); האם התרחשו בעבר במקום האירוע אירועים דומים; האם שכיחים באותה סביבה מעשים פליליים; האם המעשה העברייני שארע הינו מעשה שגרתי או שמא היה חריג באופיו; האם היה הנתבע בעל השליטה והפיקוח על העבריין או על מקום הביצוע; האם, בהתחשב במהות היחסים בין בעלי הדין, יכול היה התובע להסתמך, באופן סביר, על כך שהנתבע ינקוט באמצעי זהירות סבירים לשמירת בטחונו מפני עבריינים...; האם ניתן ללמוד על קיומה של החובה מכלל הנסיבות האחרות של המקרה. בית המשפט המחוזי הנחה את עצמו לפי מבחנים ברוח זו, ובא לכלל מסקנה כי המאפיינים הקונקרטיים של המקרה חייבו את המשיבה להביא בחשבון צפייתה – ובחשבון אופן התנהגותה – את האפשרות שעובדיה במרכז הקליטה ייחשפו לסכנה של מעשי אלימות מצד המתגוררים במקום. ודוק: זאת לא משום הנחה מכלילה כזו או אחרת לגבי אוכלוסיית העולים, אלא משום צירוף הנסיבות הייחודי שבו היו נתונים, הכולל, לגבי חלק מהעולים לפחות, קשיי התאקלמות, פערי תקשורת ומתח רב. בית המשפט עמד כאמור על אירועים נוספים שהתרחשו במרכז קודם לכן – חמורים פחות אמנם – ואף על נתונים המאפיינים את המשיב 2 עצמו. בית המשפט הדגיש כי המשיבה שלטה על המתרחש במרכז הקליטה אך בחרה בגישה מעט "רומנטית" – שלא היה לה מקום בנסיבות העניין – כי אין לצפות למעשי אלימות כלפי אנשים החפצים בטובתם של העולים. כל אלה הם בגדר ממצאים שאליהם הגיעה הערכאה המבררת, ולא מצאנו בטענות המשיבה עילה מספקת להתערב בהם. לאור ממצאים אלה, אין לומר כי נפל פגם במסקנתו של בית המשפט המחוזי בדבר התקיימות חובת הזהירות; ובהינתן מסקנה זו, צדק בית המשפט קמא גם בעמדתו לגבי התקיימות יתר יסודותיה של עוולת הרשלנות, ובדבר היעדרו של אדם תורם מצדו של המערער (ביחס לסוגיית נפקותו של הגורם הזר המתערב, בנסיבות מהסוג הנדון, ראו עניין ולעס הנ"ל, פסקה 18). אשר על כן, דין הערעור בנוגע לאחריותה של המשיבה 1 – להידחות. 5. ומכאן – האחריות לנזקים הנוספים – נזקי מחלת הכליות ולשאלת גובה הנזק. הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה ניתנה בפסק-דינו מיום 2.11.2006, שם גם נדונה שאלת הקשר הסיבתי שבין אירוע הדקירה לבין מחלת הכליות שבה לקה המערער. ביחס לשאלה זו האחרונה, שהייתה נתונה במחלוקת בין המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו ולאחר ששמע בית המשפט את הראיות כולן, פסק כי לא מתקיימת זיקה סיבתית בין השימוש בתרופה לבין מחלת הכליות (וממילא, נשללה הזיקה הסיבתית בין המחלה לבין החוליה הרחוקה עוד יותר בשרשרת הנטענת, קרי אירוע-הדקירה). בית המשפט ציין בהקשר זה, בין השאר, כי המערער לא הציג נתונים ברורים לגבי היקף השימוש בתרופה ולגבי זמן השימוש. בחוות-הדעת מטעם המערער, שגרסה קיומו של קשר סיבתי כאמור, נמצאו קשיים ובכלל זה סתירות עם דבריו של המערער-עצמו. על יסוד חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט נקבע כי ההסתברות שהמערער חלה במחלה משתית (הקשורה לפי הנטען לתרופה) נמוכה בהרבה מן ההסתברות שהוא לקה במחלה גלומרולית שאינה קשורה לתרופה. אכן, בית המשפט הכיר בכך שעסקינן בהשערות – ולמעשה השערות סטטיסטיות בהיעדר אפשרות לברר היום את טיב מחלתו המדויק של המערער. אולם בנסיבות אלה ייחס בית המשפט משקל רב לשכיחותן של המחלות שעומדות על הפרק, ובחר לאמץ את קביעתו של המומחה מטעמו כי לאור תסמיניו של המערער, האפשרות של מחלה גלומרולית גבוהה בצורה ניכרת מן האפשרות האחרת שטען לה המערער. אין להתערב בבחירה זו של בית המשפט המחוזי, העולה בקנה אחד עם הפסיקה (ע"א 7469/03 המרכז הרפואי שערי צדק נ' כהן (טרם פורסם, 17.4.2005)), ולא למותר לציין כי המערער לא טען, וממילא לא הוכיח, כי מקרה זה מתאים לפסיקת פיצויים יחסיים. בחנתי את כל טענותיו והשגותיו של המערער לפנינו, שבעיקרן חולקות על ממצאים עובדתיים שנקבעו, ומסקנתי היא כי בית המשפט המחוזי שקל את כל שניתן לשקול בהקשר זה, בהתחשב בתשתית שבאה לפניו, וכי אין להתערב במסקנתו בכל הנוגע לקשר הסיבתי בין אירוע הדקירה הראשוני לבין מחלת הכליות. אציין כי לא מצאתי בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי ובטענות הצדדים לפנינו טענות בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי וריחוק הנזק. מכל מקום שאלות אלה מתייתרות לנוכח הממצא כי לא מתקיים קשר סיבתי עובדתי במקרה זה, כאמור. 6. בית המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו את שיעור נכויותיו של המערער ואת הפיצויים המגיעים לו בשל נזקיו המוכחים: 75,000 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר; 200,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד; 250,000 ש"ח עבור נזק לא-ממוני; ו- 50,000 ש"ח בגין הוצאות נסיעה, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'. מסכום הפיצוי הורה בית המשפט לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי. הן המערער הן המשיבה 1 מעלים טענות לגבי גובה הנזק (המערער מלין גם על החלטתו של בית המשפט קמא בעניין פסיקת שכר-טרחה). אציין כי המערער לא הגיב לגוף טענותיה של המשיבה 1 בעניין זה. לאחר בחינת הטענות באנו לכלל מסקנה כי לא קמה עילה להתערבות בפסק-דינה של הערכאה המבררת בעניינים האמורים, בין משום שלא מצאנו טעות בהחלטת בית-המשפט ובין משום שלא הונחה תשתית מספקת בנתונים שהובאו לפנינו להתערבות כאמור; כל זאת, למעט בעניין אחד הנוגע להוספת ריבית על תגמולי העבר. בעניין זה פסקנו בע"א 10701/05 פטרומילו נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (לא פורסם, 16.7.2007): כלל יסוד של דיני הנזיקין הוא שהנזק מוערך במועד פסק-הדין. לשם כך, יש להשוות את ערכם של נזקי העבר ונזקי העתיד ליום פסק-הדין. לכן, ערכם של נזקי העתיד מופחת באמצעות היוון ליום פסק-הדין, ואילו ערכם של נזקי העבר משוערך בערכים ריאליים ליום פסק-הדין על דרך של הצמדה. תשלומי עבר בהם חב הנתבע, אשר פירעונם נדחה ליום פסק-הדין, נושאים ריבית המשקפת את מחיר השהיית התשלום על-ידי הנתבע. באותה המידה, תשלומים שקיבל התובע קודם ליום פסק-הדין, ובהם גם גמלאות המל"ל שקיבל התובע בגין הנזק שהוסב לו באירוע הנזיקין, מנוכים מסכום הפיצוי בתוספת ריבית. הוספת ריבית זו לתשלומים המנוכים, היא פועל יוצא של העובדה שהניזוק מקבל פיצויים בתוספת ריבית, בה בעת שאת התגמולים עצמם הוא קיבל במועדם. התוצאה של ניכוי התגמולים ללא תוספת ריבית היא שהניזוק יקבל ריבית על תשלום שהתקבל בפועל במועדו... ראו גם ע"א 6129/04 טרטמן נ' "הכשרת היישוב" חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 5.12.05); ע"א 5745/03 ברנס נ' אלג'עברי (טרם פורסם, ניתן ביום 10.8.2005)). לאור האמור, דין טענתה של המשיבה בדבר הצורך להוסיף ריבית לסכום תגמולי המוסד לביטוח לאומי המתייחסים לעבר – להתקבל. אם לא תושג הסכמה לעניין זה בין בעלי-הדין בתוך 30 ימים יובא העניין לפני בית המשפט המחוזי. 7. סוף דבר: הערעורים נדחים למעט בעניין תוספת הריבית על ניכוי התגמולים כאמור. בנסיבות העניין אינני רואה לעשות צו להוצאות. המשנה-לנשיאה השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ד בטבת התשס"ט (20.1.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06105570_P08.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il