פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 10546/04

ארז אלברט נ. שר הפנים

העותר ביקש לבטל החלטה של הוועדה לחיוב אישי לחייבו להשיב לקופת העירייה סכום כספי בגין רכישת רכב יקר מהמותר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 23/01/2008 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 10546/04 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה חיוב אישי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לבטל החלטה של הוועדה לחיוב אישי לחייבו להשיב לקופת העירייה סכום כספי בגין רכישת רכב יקר מהמותר.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 10546/04

ארז אלברט נ. שר הפנים

העותר ביקש לבטל החלטה של הוועדה לחיוב אישי לחייבו להשיב לקופת העירייה סכום כספי בגין רכישת רכב יקר מהמותר.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, ראש עיריית קריית גת לשעבר, עתר נגד החלטת הוועדה לחיוב אישי לחייבו להשיב לקופת העירייה כ-34 אלף ש"ח. הסכום נגזר מהפרש מחיר בין רכב שרכש עבורו בתפקידו לבין התקרה המותרת לפי נוהלי משרד הפנים. העותר טען כי פעל בתום לב בהסתמך על הסכמת שר הפנים דאז. בית המשפט קבע כי על אף תום ליבו של העותר, לא ניתן אישור פורמלי כנדרש בחוק ובנהלים, וכי כנאמן הציבור היה עליו להקפיד על מינהל תקין. לפיכך, העתירה נדחתה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' א' לוי, ס' ג'ובראן, י' אלון
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • ארז אלברט

נתבעים

  • שר הפנים
  • הועדה לחיוב אישי במשרד הפנים
  • עיריית קרית גת

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • רכישת רכב במחיר הגבוה מהמותר מהווה שימוש אסור בכספי ציבור.
  • העותר לא קיבל אישור פורמלי ממשרד הפנים לחריגה בתקציב הרכב.
טיעוני ההגנה
  • העותר פעל בתום לב.
  • העותר הסתמך על הסכמה שבעל-פה שניתנה על ידי שר הפנים דאז.
מחלוקות עובדתיות
  • האם ניתנה הסכמה מחייבת לרכישת הרכב החורג מהתקציב המאושר.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • הבהרת שר הפנים דאז (מש/8) לפיה הסכמתו הותנתה באישור פורמלי שלא ניתן.

תגיות נושא

  • חיוב אישי
  • רשויות מקומיות
  • מינהל תקין
  • כספי ציבור

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

הבטחה מנהלית
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 10546/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10546/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון העותר: ארז אלברט נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הועדה לחיוב אישי במשרד הפנים 3. עיריית קרית גת עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ט"ז בשבט התשס"ח (23.01.08) בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים 1-2: בשם המשיבה 3: עו"ד אילאיל אמיר עו"ד חיים שפירא פסק-דין השופט א' א' לוי: בין החודשים ספטמבר 1996 עד דצמבר 2003, כיהן העותר כראש עירית קריית גת, ולרשותו עמד רכב מסוג פיג'ו 605, שנת יצור 1999. בחודש ספטמבר 2001 היה אותו רכב מעורב בתאונה בה הושבת כליל, ובמהלכה נפצעו רעייתו של העותר ובתו. בעקבות כך רכשה העירייה רכב אחר – פיג'ו 607 משנת יצור 2002 – במחיר של כ-242 אלף ש"ח, סכום העולה במידה ניכרת על שוויו של הרכב לו היה זכאי העותר (175 אלף ש"ח), על פי נוהלי משרד הפנים בדבר תנאי שכר ותנאים נלווים לראשי הרשויות המקומיות וסגניהם בשכר. בעקבות פנייתו של הממונה על מחוז הדרום, הובאה אותה הוצאה עודפת לבחינתה של הוועדה המייעצת לעניין חיוב אישי, אשר החליטה לחייב את העותר להחזיר לקופת העירייה סכום של כ-34 אלף ש"ח, מחציתו של פער המחירים שבין שני הרכבים. כנגד החלטה זו מלין העותר. עיינו בנימוקי העתירה והאזנו לטיעוני הצדדים, אולם לא מצאנו מקום להתערבותנו. סעיף 221 לפקודת העיריות נועד להבטיח פיקוח יעיל על הוצאותיה של הרשות המקומית וקיומו של מינהל תקין. רכישת רכב במחיר הגבוה במידה ניכרת מזה שהותר לרשות המקומית, מהווה שימוש אסור בכספי ציבור, והעותר, כנאמנו של הציבור, היה אמור להימנע מכך. אכן, נראה כי העותר פעל בתום לב, ובהסתמך על הסכמה על-פה שנתן שר הפנים באותה עת, מר אלי ישי. דא עקא, זה האחרון טרח להבהיר (ראו מש/8), כי הסכמתו הותנתה באלה (בלשון המקור) "ביצוע הרכישה על-פי הכללים המקובלים, דהיינו, תקציב מאושר ואישור פורמאלי של משרד הפנים לגבי החריגה והיקפה". אין חולקין כי אותו "אישור פורמאלי" של משרד הפנים לא ניתן, ומכך מתחייבת המסקנה כי גם אם פעל העותר בתום לב, בסופו של יום נמצאה קופתה של הרשות המקומית חסרה. לפיכך, מסקנתנו היא כי לא נפל פגם בהחלטה נגדה משיג העותר, ועל כן אין בידנו להושיט לו סעד. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז בשבט התשס"ח (23.01.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04105460_O06.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il